Quotation_auto su Isaia 24:5

אח"כ אמר וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל. להורות על גודל פשעם. כי שמונה מרגלים החטיאו שש מאות אלף איש. להדיחם מדרך השם ולעבור על תורתו ולומר נתנה ראש ונשובה מצרימה. וה' אמר להם לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד. ועל זה נאמר ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. ונאמר זבובי מות וגו'. עד שלזאת הסבה תמהו משה ואהרן ויפלו על פניהם לפני כל קהל עדת ישראל. איך כולם נהפכו כקשת רמיה כרגע. קהל ועדה וישראל שהם ד' כתות הנמנים לכל דבר שבקדושה וקרבן. ומן הראוי שאם יפולו האחד יקים את חבירו. אבל כולם ספו תמו ונתפתו לעצת נחש הנחשת וזה פלא גמור. ולזה אמר התנא בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא לפי שאם לא נברא אלא במאמר אחד. כמעט ברגע אחד יחריבו העולם שאין לו אלא יסוד א'. לפיכך רצה השם לעשות עשרה. שאם יעברו על השנים לא יעברו על כולם. ופלא יהיה כשיעברו כולם. כמו המלך שרצה לעשות בעיר אחת שלשה מגדלים. אמרו לו עבדיו די באחת. אמר להם אם יפשע האחד בי לא יפשע השני. ואם יפשעו השנים לא יפשע השלישי. וזהו כדי ליתן שכר טוב לצדיקים וליפרע מן הרשעים. וכן בכאן ויפלו על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל. וכ"ש היותם בני ישראל בני איש קדוש ונורא מאד. ויהושע וכלב קרעו בגדיהם. על שמועה רעה כי באה על רוב הצבור שנהרגו. כי ראו בעיניהם מה שיהיה סוף כולם. ועל ברכת השם שכפרו ואמרו כי חזק הוא ממנו. ועברו תורות וחלפו חוק. כאומרם נתנה ראש ואין ראש אלא ע"ז כמאמרם ז"ל. ויאמרו אליהם שקר הם דוברים. באומרם ארץ אוכלת יושביה היא. כי טובה הארץ ובריאה מאד. ומה שאמרו לא נוכל לעלות. שקר הוא. אם חפץ בנו ה' ונתנה לנו כמו שנשבע לאבותינו לתת להם ארץ זבת חלב ודבש. ומה שאתם יריאים מריבוי האומה ומגבוריהם. אך בה' אל תמרודו ולא תיראו מריבוי עם הארץ כי לחמנו הם אחר שהם עבדים ממשפחת חם. הם אוכלים לחמנו ולא ירימו ראש כנגד אדוניהם. כאומרו ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. וכנגד הגבורים והענקים שהם גבוהים ואנשי מדה. סר צלם מעליהם. כי אע"פ שהם גבורים. אין להם צל ויסוד. ואחר שבצלם יתהלך איש ואלו אין להם צל. אל תיראום. ולכן אמר ב' פעמים אל תיראום כנגד כלל העם וכנגד הגבורים. ויאמרו כל העדה. אחת משלשה כתות הנזכרות. לרגום אותם וכבוד ה' נראה אל כל בני ישראל הנשארים. ולזה אמר אל כל בני ישראל. הם ב' הכתות הנשארות. ואם עדה כולל לכולם. נראה השם בשביל יהושע וכלב להצילם מידם:

ואמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה. לרמוז כי נתמלאתה סאתם כי בראשונה אמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ לומר שרבו הרעות יותר מהטובות ועכ"ז היה בהם תקוה ורחמים. אבל בכאן אמר וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כלה בענין שלא היה להם תקוה כי מדת הדין מתוחה כנגדם. וזהו וירא אלהים ולא אמר וירא. ורמז גם כן באומרו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השם הוא רחום וחנון והיה רוצה להאריך להם יותר. אבל אמר שהארץ באה לתבוע דין כנגדם לפי שהשחיתוה וטמאוה בתועבותם ובשקוציהם ולכן לא יכול השם להעלים הדין. וזהו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה לפי שהשחית כל בשר את דרכו על הארץ. ולכן ויאמר אלהים קץ כל בשר בא לפני ולכן הנני משחיתם את הארץ. וזה ע"ד וזכרתי את בריתי יעקב שהיה רוצה לרחם עליהם בעבור זכות האבות ואחר כך באה הארץ וצעקה לפניו שלא שמרו שמיטת הארץ ושהיו ראויים לעונש והשם זכר עניה ומרודיה ולא העלים הדין. וזהו והארץ אזכור ולכן והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה. וכן אמר כי השחית כל בשר את דרכו להורות שלא די שחלפו תורות ועברו חק שבעה מצות שנצטוו. אלא שאפי' הדברים הרצויים להם לעשות כפי טבעם ודרכם חטאו בהם וזהו כי השחית כל בשר וכו':