Quotation_auto su Isaia 26:20

אחר כך אמר בחדש השביעי זכרון תרועה. כבר כתבתי שכתבו בזוהר כי נקרא זכרון תרועה. רמז למה שאמר וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר. דייקא שהוא מלאך המות הוא יצר הרע הצורר תמיד לאדם ואינו נשבר אלא בקול שופר. וזהו והרעותם בחצוצרות ונזכרתם. אחר כך אמר בעשור לחדש יוה"כ הוא. כבר פירשתי בפרשת אחרי מות שנקרא כפורים ולא כפור. לפי שהוא כיפורים למעלה ולמטה. והשמחה בכל העולמות. ושם הארכתי ובסוף פרשת וישמע יתרו. אחר כך אמר בט"ו יום לחדש חג הסוכות שבעת ימים לה' הם ענני כבודו שהושיבנו בהם כמאמרם ז"ל. והרמז בזאת המצוה הוא כי אחר שישראל יצאו ביד רמה מיום הדין שהוא יום ר"ה. והשם יתברך סלח לחטאתם מכח התשובה. ומכח יוה"כ. רצה הש"י להודיע לכל העולם זה החסד הגדול שעשה עמהם לכפר עונותיהם. לפי שעד עכשיו מכח הדין והעון היו ישראל בפחד ובדאגה. כדכתיב פחדו בציון חטאים וכתיב לך עמי בא בחדריך. אבל עכשיו שנצחו הדין והם בשמחה. רצה הש"י שיצאו מבתיהם בלי פחד. ויצאו השדה לעשות סוכות ולישב שם בלי פחד ויראה. אחר שאין יראים מכח הדין. ועל זה רמז לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים. ולכן אמר בסוכות תשבו שבעת ימים בלי פחד ויראה. ואינם צריכים להשגב בעיר חומה דלתים ובריח. ולכן נקרא זה המועד חג הסוכות. וזה רמוז בתורה באומרו וילך עשו ביום ההוא לדרכו שעירה. שהוא שעיר עזאזל. ויעקב נסע סוכותה. לקיים מצות סוכה ושם הארכתי. ולכן אמר בסוף ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר. כי הם טכסיסי מלוכה וסימני מלכות. כמו שכתבו בזוהר שזה דומה לאדם שיש לו דין עם אחד והם עומדים לפני המלך והמלך חייב לאחד וזיכה לאחד. והיו שם ממתינים לידע עם מי הדין ולא היו יודעים. עד שבא אחד ואמר מי שיוציא בידו שרביט המלך הוא נצח הדין. כך כל העולם עומדים בדין בחדש זה ואין יודעים מי נוצח הדין. יצא אחד ואמר מי שיוציא בידו שרביט של המלך נצח הדין. כך אמר להם ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפת תמרים. ואלו הן ארבע טכסיסי מלוכה. והוא שרביטו של מלך. בענין שכל העולם יודעים שישראל נצחו הדין. וא"כ אחר שנצחו הדין. אינם יראים מכח הדין. ולכן צוה להם בסכות תשבו ז' ימים בלי פחד ויראה. מלבד כי יש במצוה הזאת רמזי' גדולים. כי היא סוכת שלום החופפת עלינו. והיא נקראת מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה. כי דו"ד הוא הקטן ובה סובבים כל שבעה עננים. ולפי שאין זוכים לה אלא הצדיקים והכשרים. אמר בסוכות תשבו שבעת ימים. ואח"כ אמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. הכשרים ולא ערב רב. ולכן אמר בראשונה תשבו. ואח"כ אמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. כי אינה ראויה אלא לאזרחים שהם מעיקר ישראל:

ואמר ויקרבו ימי ישראל למות. לרמוז על מעלתו כי ידוע כי כל האנשים יראים מיום הדין ובורחים ממנו ונשמרים ומטמינים עצמם. כאומרו חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. ואמר דוד כי יצפנני בסכה ביום רעה. ואמר שלמה עד אשר לא יבואו ימי הרעה הם ימי הזקנה. ואין אדם שלא יירא ויפחד מיום המות. מי מכלכל את יום בואו ומי הוא ערב לגשת אליו. לזה אמר ביעקב שהיה להפך כי הוא מעצמו נקרב אל האלהים שהוא מדת הדין בלי פחד ויראה. לפי שכל ימיו הלך בדרכי ה' ולא שמע לעצת נחש הקדמוני הוא שטן הוא יצה"ר. לא כן הרשעים שהם פוחדים ורועשים מיום הדין. כדכתיב פחדו בציון חטאים. והם רוצים להתרחק מהשם ולא להתקרב אליו. כדכתיב רחוק מרשעים ישועה. ולכן כתוב באדם הראשון ויאמר לו איכה. כי קודם החטא היה דבק בשם. ואחר החטא נתרחק ממנו. ולפי שהיה רחוק אמר לו איכה שאתה רחוק מבראשונה. לכן אמר ביעקב ויקרבו ימי ישראל למות שהם מעצמם נתקרבו אל יום הדין בלי יראה ופחד. לפי שיודעים שיתנו חשבון טוב מכל המעשים שעשו באותן הימים. אבל האחרים יראים לפי שאין להם חשבון ודעת ותבונה בשאול אשר הם הולכים. לפי שחשבו לית דין ולית דיין. ועל זה הדרך תפרש ויקרבו ימי דוד למות בלי יראה ופחד. וכן הן קרבו ימיך למות. וכי ימים מתים וכו'. אלא אלו הצדיקים שימיהם בטלים מן העולם. אבל הם אינם מתים שאפילו במיתתם קרויים חיים שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי. אטו כ"ע בני מתי נינהו אלא אלו הצדיקים וכו'. אבל הרשעים אפילו בחייהם קרויין מתים שנאמר ואתה חלל רשע וכתיב כי יפול הנופל ממנו שהוא מעצמו נופל. למה שחמה זורחת ואין מברכין יוצר אור יוצר המאורות. שוקעת ואין מברכין מעריב ערבים. ועל זה הדרך פירשו ויקרבו ימי ישראל למות. הימים מתים ובטלים אבל הצדיקים אינם מתים. וזהו ויקרבו ימי ישראל למות:

ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול. להורות על מוסרה וטוב טעמה. שאף על פי שיעקב לקח הבכורה והברכה. היתה נוהגת עם עשו כבן בכור ועם יעקב כבן קטן בענין שלא יוסיף לשנוא ליעקב יותר. ואמרה ליעקב ועתה בני שמע בקולי. כמו ששמעת פעם אחרת. ולך בני בא בחדריך עתה בזה העת שהוא עת הכעס חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. מאלו השני דברים שעשית לו מהברכה ומהבכורה. ולכן כפלה ואמרה עד אשר תשוב חמת אחיך מהברכה. כי עתה חמתו בערה בו. וכן עד שוב אף אחיך ממך מהברכה ושכח את אשר עשית לו. וכשאראה שיעבור זעמו ושלחתי ולקחתיך משם: