Quotation_auto su Isaia 33:7

ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה. אלה היה לו לומר. למה אמר זה. ואולי רמז זה על מחנה ישראל שהם י"ב כמנין זה. והרצון בזה לפי שעדיין לא נשלמה השורה שלא נולד בנימין להיותם שבטי יה שנים עשר. באו המלאכים להשלים המספר. ולכן כאשר ראם יעקב אמר מחנה אלהים זה למספר שבטי ישראל. ויקרא שם המקום ההוא מחנים. אחד ממחנה שכינה. ואחד ממחנה ישראל. ויותר נכון שיאמר מחנה אלהים זה על השם שנאמר בו זה אלי ואנוהו. הנה אלהינו זה. ואמר זה לפי שאמר למעלה ויפגעו בו מלאכי אלהים שהם מדת הדין. ולכן אמר לשון פגיעה כמו פגע בו. ואולי היה זה שנכנס בברית עם לבן עובד ע"ז ועבר על לא ישמע על פיך. ויעקב נסתכל בהם בראיית העין ובמראה הנבואה. ואחר העיון והשקפה נפלאה הבין שהי' שם ה' של רחמים דבק בהם. לכן אמר מחנה אלהים זה מחנה קיים של רחמים הוא זה. כאומרו הנה אלהינו זה. וזהו כאשר ראם. כי לא היה לו לומר אלא ויאמר יעקב מחנה אלהים זה. אבל כאשר ראם ונסתכל בהם והשיג השגה זו של ה'. וללבן זה דק ככפור אמר זה. לפי שהוא אמר מלאכי אלהים לשון רבים. וידוע שהמלאכים כולם דבקים בשם ה' ושמו בקרבם. כאמרו הנה אנכי שולח מלאך וגו'. ואמר שם כי שמי בקרבו. וכולם יוצאים משם ה' ולכן הם כולם אחדים בפטרונם כי אפילו ישראל נקראו גוי אחד מצד פטרונם ה' אחד. ולכן יעקב כאשר ראם והסתכל בהם ובאחריתם אמר אע"פ שפגעו בי מלאכי אלהים רבים. כולם אחדות אחד יש להם. וזהו מחנה אלהים זה ולא אמר אלהי. ואם כן איך קרא שם המקום ההוא מחנים ל' רבים. אבל היה זה לפי שיש בהם דין ורחמים מצד אלהים הם דין. מצד זה הם רחמים. כי ז"ה הם רמז לי"ב הוויות לכן אמר מחנים לשון רבים. ואין צורך לזה כי לא אמר ויקרא שמם מחנים. אלא ויקרא שם המקום ההוא מחנים. כי מצד המקום שנתגשמו בו היו נראים מחנים. אבל הם מחנה אלהים זה. וכל זה השיג יעקב מצד מעלתו ודבקותו בהש"י. ולכן אמרו בזוהר כי כשיצא מבית אביו שהיה יחידי בלא אשה ובנים. אמר ויפגע במקום שהוא פגע והתחנן במקום. אבל עכשיו שהיו לו י"א שבטים והיה שלם בכל. המלאכים התחננו אליו. וזהו ויפגעו בו מלאכי אלהים. ואל תתמה על זה שהרי כתיב וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו וגו' ע"כ. ואולי אמר ויפגעו בו כי מצד שהן פגעו בו לפי שכרת ברית עם לבן. ומצד הרחמים שהתחננו בשבילו והתפללו בעבורו שלא כדרכם לפי שהם דין. ולכן אמר ויאמר יעקב כאשר ראם מתחננים. אמר אין אלו מחנה אלהים מצד הדין. אלא מחנה אלהים זה של רחמים. אחר שהתפללו בעדי. וע"ד זה פרשתי הן אראלים צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. לפי שאראלים הם מלאכי דין ונקמה. ובחרבן הבית צעקו חוץ מדרכם וממנהגם לפי שדרכם לשמוח בדין. אבל מלאכי שלום של רחמים מר יבכיון. וכן בכאן כאשר ראם שהתחננו בעבורו אמר מחנה אלהים זה:

ויעקד את יצחק בנו ממעל מהו ממעל מלמד שעשה את המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד כד"א שרפים עומדים ממעל לו. וירא את המקום מרחוק מיל כד"א אך רחוק יהיה ביניכם וגו' א"ל יצחק אבא אוסרני בידי וברגלי שהנפש חצופה היא שלא תראה המאכלת ואפסל מן הקרבן בבקשה ממך שלא תעשה בי מום. ויבואו אל המקום שניהם מביאים את האבנים שניהם מביאים את האש שניהם מביאים את העצים אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו ויצחק דומה כמי שעשה חופה לעצמו אמר ליה יצחק אבא מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה ואפר שלי הולך לאמי ותניחהו וכל זמן שתראהו אמי תאמר זהו בני ששחטו אביו אבא מה תעשו לזקנותיכם א"ל בני יודעים אנו שמיתתנו קרובה מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו. וישם אותו על המזבח עיני אברהם בעיני יצחק ועיני יצחק בשמי שמים והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות א"ל בני הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. באותה שעה הן אראלם צעקו חוצה וגו' עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט אמרו מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו. שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה מיד אל תשלח ידך אל הנער:

ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן אלא את המזבח המזבח שהקריבו בו קין והבל הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו. אמר יצחק לאביו אבא קשור שתי ידי ושתי רגלי שלא אבעט אותך ונמצאתי מחלל מצות כבד ועשה כן וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו והקב"ה רואה את האב מעקיד בכל לב והבן נעקד בכל לב ומלאכי השרת צועקים ובוכים שנאמר הן אראלם וגו' אמרו לפני הקב"ה רבונו של עולם נקראת רחום וחנון מי שרחמיו על כל מעשיו רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה אדם ובהמה תושיע ה'. ר' יהודה אומר כיון שהגיע החרב לצואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח ידך אל הנער חזרה נפשו לגופו והתירו ועמד יצחק וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות ופתח ואמר בא"י מחיה המתים. יתיב רב אחורי' דר' חייא קמיה דר' ויתיב ר' וקאמר מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו א"ל רב לר' חייא מאי קאמר א"ל וי"ו דכתיב אאופתא קאמר והא קרא קאמר קרא זריזותיה דאברהם קמ"ל. בשעה ששלח אברהם אבינו את ידו ליקח המאכלת לשחוט את בנו בכו מלאכי השרת שנאמר הן אראלם צעקו חוצה חיצה כתיב חיצה היא בידיה למיכס ית בריה מה היו אומרים נשמו מסלות שאין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים. שבת עובר אורח הפר ברית ואת בריתי אקים את יצחק. מאס ערים ויסע אברם ארצה הנגב וגו' ולא חשב אנוש לא חשב זכות אברהם. ויקח את המאכלת רב בעי קומי ר' חייא רבה מנין לשחיטה שהיא בדבר המיטלטל מהכא וישלח אברהם את ידו ויקח מכלל דתלוש הוא א"ל אם מן אגדה אמר לך ר' אפילו במחובר שרי דחזר הוא ביה. אם מן אולפן אמר לך לית הוא חזר ביה. דתני לוי היו נעוצין מתחלתן הרי אלו פסולין תלושין ונעצן הרי אלו כשרין דתנינן השוחט במגל יד בצור ובקנה שחיטתו כשרה. ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם לשון חבה לשון זירוז. ר' אליעזר בן יעקב אומר לו ולדורות אין דור שאין בו כאברהם אין דור שאין בו כיעקב ואין דור שאין בו כמשה ושמואל. ויאמר אל תשלח ידך אל הנער וסכין היכן היה נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת עליו ונשחת הסכין א"ל ומה אעשה לו אחנקנו א"ל אל תשלח ידך אל הנער. א"ל אוציא ממנו טפת דם א"ל אל תעש לו מאומה מומה. כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה הודעתי לכל שאת אוהבי ולא חשכת את בנך את יחידך ממני שלא תאמר כל חולאים שחוץ לגוף אינן חולאים אלא מעלה אני עליך כאלו אמרתי שתקריב עצמך ולא עכבת. א"ל כביכול שיש לפניך כשיחות בני אדם שמחליפין בדבורם אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך ועכשיו אתה אומר אל תשלח ידך אמר לו הקב"ה לא אחל את בריתי שאמרתי ואת בריתי אקים את יצחק. בשעה שאמרתי לך קח נא את בנך מוצא שפתי לא אשנה וכי אמרתי לך שחטהו העלהו אמרתי לך אסקיתיה אחתיניה: