Quotation_auto su Isaia 4:3

ואולי רמז והיה זרעך כעפר הארץ שיהיה זרעו מבחר היצורים כולם. כמו העפר שהוא מבחר כל הארצות כולם. כי העפר הוא כמו סלת נקייה לקוח מן האדמה. ומזה העפר נברא אדם הראשון כאומרו וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. כלומר עפר לקוח ממבחר האדמה. ולכן אמר ועפרות זהב לו. ולזה רמזו זכרונם לברכה הכל היה מן העפר ואפי' גלגל חמה. ולכן אמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. כי זה רמז על היחידים הדבוקים בשם. שיקומו לעת התחייה. ויחיו מכח טל אורו של הקדוש ברוך הוא היורד על העפר מגלגל חמה. וזהו כי טל אורות טליך. וזהו כעפר הארץ מבחר היצורים. כאומרו והייתם לי סגולה. כמו הסגולה והמטמון שיוצאה מהעפר. וזהו ימצאהו בארץ מדבר. ועוד אדבר בזה בעזרת האל. וזהו סולם מוצב ארצה הם היחידים והשרידים אשר ה' קורא לעמוד בארץ. ונפשותם יורדות מן השמים. והן חלק אדם. וזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. לא עשה כן לכל גוי. ופרצת ימה וקדמה הוא פתרון וראשו מגיע השמים. לרמוז שאף על פי שיהיו רמוסים כעפר הארץ. לסוף יעלה שיאם לשמים ויפרו וירבו וישגו ישע בארבע רוחות העולם. וזה כטעם וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. וזהו וראשו מגיע השמימה. לרמוז שאף על פי שיהיו רמוסים ונעוצים בארץ כמו הסולם מוצב ארצה. שהיה עם כל זה ראשו מגיע השמימה. כן הם יעלו במעלות עד השמים. כמאמר דניאל וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי הוה ועד עתיק יומין מטא. או שרמז והיה זרעך כעפר הארץ לרמוז שילחמו עם כל העולם וינצחו אותם שלא כמנהג העולם. וזהו כעפר הארץ המוזכר באברהם אבינו יתן בעפר חרבו וגומר. ובההיא עובדא דנחום איש גם זו המוזכר בתעניות וזה פלא גמור שיזרקו עפר על העיר וילכדוה. ולכן אמר בכאן ופרצת ימה וקדמה שיפרוץ ויהרוג בשונאיו שלא כמנהג העולם. והוא כמו ופורץ גדר. ולכן תמצא ביעקב שנאמר ויפרוץ האיש. ואמרו זכרונם לברכה שלא כמנהג העולם. וכמו שדרשו באיוב ומקנהו פרץ בארץ פרץ גדרו של עולם דרך הזאבים לטרוף הרחלים ומקנהו של איוב הורגות הזאבים. וזהו כנגד סולם ארצה. כלומר אף על פי שהוא מוצב ארצה שפלים מכל העמים. ראשו מגיע השמימה ונוצחים אותם שלא כמנהג העולם אלא מאת ה' מן השמים. והרמז בזה שאף על פי שיהיו כעפר הארץ מפוזרים בכל העולם בכל הגלות. יבא זמן שיתאספו מארבע רוחות העולם וזהו ופרצת ימה וקדמה. והרמז בזה שיהיו קיימים לעולם ולא יכלו. כמו שא"א שיכלו ארבע רוחות העולם. כאומרם בתעניות כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. אילימא דבדרינהו בד' רוחי עלמא בד' רוחות מבעי ליה. מאי כד' רוחות העולם. כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל. וזה שאמר ופרצת ימה וקדמה. וזה פתרון סולם מוצב ארצה ר"ל מוצב ארצה מצרים ובשאר הגליות. ועכ"ז וראשו מגיע השמימה. כי יצאו גאולים וה' בראשם. וזהו כנגד ופרצת ימה וקדמה וגו'. ונברכו בך כל משפחות האדמה. הוא פתרון והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. והרמז בזה שיהיה זרעו זרע ברך ה' עד שיעלו למדרגת מלאכי אלהים. כן נקראו הנביאים מלאכים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגומר וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו. ואמר בכהן כי שפתי כהן ישמרו דעת וגומר. ולכן אמר ונברכו בך כל משפחות האדמה. כי זאת היא ברכה עליונה שאין למעלה ממנה והכל מתקנאים בדבר זה. היות אדם מורכב מהאדמה עולה למעלת מלאך. וזהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שהוא רמז לצדיקים כדכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו. ואמרו בקדושין כגון רבי צדוק וחביריו. ואולי רמז ונברכו בך כל משפחות האדמה. שהקב"ה אספם מארבע רוחות העולם אשר נפוצו ימה וקדמה וצפונה ונגבה ויבא זמן שכל העולם יחזרו למוטב. כאומרו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'. וזה שאמר ונברכו בך ר"ל יהיו מורכבים וכלולים בך כל משפחות האדמה. ואם כן יהיה ונברכו כמו אחד המבריך ואחד המרכיב המוזכר בגמרא. וכן מצאתי בילמדנו שדרשוהו על אברהם בפרשת לך לך שאמר שם ונברכו בך. והוא כנגד והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שאז יהיו כל העולם במדרגת מלאכים וקדושים. כאומרו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו:

ואמר וישארו שני אנשים במחנה. להורות כי המשפיל עצמו לכבוד השם הקב"ה מגביהו. ולכן אלדד ומידד לפי שעשו עצמם שיריים. ולא רצו לצאת האהלה כדי שלא ליטול עטרה. הקב"ה הגביהם וקראם בשמם. וזהו שם האחד אלדד לפי שהיה מיוחד. ושם השני והדומה לו מידד. ולכן אמר שני אנשים צדיקים וגבורים בנבואתם. כאומרו בשמואל זרע אנשים עד שאמרו שהיו אחיו של משה מן האב. וזהו שם האחד אלדד. כלומר איני בא מיוכבד דודתו. וכן שם השני מידד מי הוא דד. לרמוז שאינו בא מצד יוכבד דודתו. והמה בכתובים. למעלה ולמטה. כאמרו כל הכתוב לחיים בירושלם. ואמר משה מחני נא מספרך אשר כתבת ואומר ה' יספור בכתוב עמים. ועכ"ז לא יצאו האהלה. ואמר וירץ הנער להורות שהיה זה מעשה נערות. כי יודע היה משה זה ואין כל דבר נעלם ממנו. ולכן לא השיב לו דבר. ולפי שראה יהושע שמשה לא ענה לו דבר קנא אל דברי הנער. וזהו ויען יהושע. ולפי שדברי יהושע היו ג"כ דברי בחור ולא דברי זקן. כתב בכאן משרת משה מבחוריו. לרמוז שאחר שהיה משרת משה שהיה עניו מכל האדם ולא היה בו קנאה ושנאה. כן היה ראוי שיהיה יהושע. אחר שהוא משרת משה. כאומרו כעבד כאדוניו. והוא לא למד ממנו אלא נטה אחרי הבחורים ונתלבש בלבוש הקנאה ואמר אדוני משה כלאם. וכי בשביל שהיו עוסקים בתורה ובנבואה היו ראויים לעונש. עד שלזה תרצו רז"ל ואמרו שהיו אומרים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. וזאת מעלה גדולה ביהושע שהיה חושש לכבוד רבו יותר מעל תועלתו. ועכ"ז לא נתקררה דעת משה. כי אחר שהיתה נבואה. מוכרחים היו לאומרה. ולכן א"ל המקנא אתה לי. כלומר או אתה מקנא בשבילך לפי שאתה עתיד להיות נביא. או אתה מקנא בשבילי. וזהו המקנא אתה לי. מי יתן כל עם ה' נביאים. בתנאי שיתן ה' את רוחו עליהם. ובזה הראה משה ג"כ שמעלתו היתה לכבד את תלמידו כגופו. ולא רצה לומר לו שהיה מקנא בשביל עצמו אלא בשביל משה. ועכ"ז לא ישרו דבריו בעיניו. ולכן תמצא שאמרו ז"ל כי ב' דברים אמר יהושע בפני משה רבו ולא ישרו דבריו בעיניו. הא' כשאמר קול מלחמה במחנה כמו שפירשתי במקומו. והב' כאן שאמר אדוני משה כלאם: