Quotation_auto su Isaia 40:2

אח"כ אמר אל תטמאו בכל אלה. לפי שאתם יושבים בארץ הקדושה ואינה סובלת טומאה ותועבה. והיא עצמה מקיאה את יושביה לפי שהם טמאים. אבל אתם אין אתם כמותם. וזהו ושמרתם אתם את חוקותי ואת משפטי. ולפי שאולי יאמרו אע"פ שנחטא באלה התועבות אין אנו מתיראין. כי סוף סוף יתארך הדבר והעונש עד שנתמלאה הסאה. כמו שעשו ליושבי הארץ שנאמר בהם כי לא שלם עון האמורי עד הנה. וכן אולי יאמרו ג"כ אע"פ שנחטא המועטים יהיו החוטאים ולא נירא. כי לא יענישו אותנו אלא עם הרבים. ואז רע של רבים שמחה הוא. לזה אמר אינו כן. ובהבטחה זו לא תחטאו ולא תעשו ככל התועבות אשר עשו אנשי הארץ. כי יש לכם לידע כי לא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם כולם ביחד. אלא כל אשר יעשה מכל התועבות האל ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ואח"כ כשיבא עונש הרבים גם כן יענשו. ועל זה אמר הנביא כי לקחה מיד ה' כפלים. עונש היחידים. ועונש המרובים. וכן לא תחשבו לומר כי אם יחידים חטאו שלא יענישום עד שיענישו הרבים. כי זה שקר כי כל אשר יעשה מכל התועבות ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. ועמם שלום כמוזכר בדבריהם ז"ל. וז"ש בפרשת אתם נצבים פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום ויאמר בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. כלומר עד שיבא עונש הרבים עם היחיד. כי אינו כן כי הוא לבדו יענש ולא ימיתנו עונשו עם הרבים. וזהו לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא לבדו. וכן אמר ונכרתו הנפשות העושות לבדם ולא אחרים. וחזר לומר ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות. כלומר כבר ראיתם העונש הראוי לעושה הדברים האלו. ואעפ"כ אין ראוי לכם להמנע מאלו הדברים מצד העונש. אלא מצד הדבר בעצמו שאינו ראוי להעשות. וזהו ראשית חכמה יראת ה'. ולא יראת העונש. וזהו ושמרתם את משמרתי. לא מצד העונש. אלא מצד שאין ראוי לעשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם. לפי שהם מצד עצמם הם דברים מאוסים כגללים. ויש לך לשמור משמרתי:

כה תאמרו ליוסף אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. אמר רבי אלעאי מותר לשנות בדבר השלום שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא. רבי נתן אומר מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. תנא דבי רבי ישמעאל אמרי גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו כתיב ואדוני זקן וכתיב לבסוף ואני זקנתי. וינחם אותם וידבר על לבם מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד היאך יכול נר אחד לכבות עשרה נרות. ד"א וידבר על לבם אמר רבי שמלאי אמר להון אתון רישא ואנא גופא אין אזל רישא מה גופא טב. ד"א אמר להם נמשלתם כעפר הארץ וכחול ימים וככוכבי השמים הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהן אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואנא קובר. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של הקב"ה [הקב"ה] מברך ואנא מוסיף. ד"א אמר להם אתם מנהג סדורו של עולם שנים עשר שעות ביום שנים עשר שעות בלילה שנים עשר חודשים שנים עשר מזלות שנים עשר שבטים יכול אני לבטל מנהג סדורו של עולם. ד"א א"ל עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבדות. משירדתם לכאן הודעתם גינוסיא שלי. ואם אני הורג אתכם יהו המצריים אומרים כת של בחורים ראה ואמר אלו אחי הם תדע לך שהוא כן שלאחר זמן עלה עליהם והרגן. ד"א אמר להם אם אני הורג אתכם עכשיו יהו המצריים אומרים עם אחיו לא משמר אמנה עמנו על אחת כמה וכמה לפיכך וינחם אותם וידבר על לבם. והלא דברים קל וחומר ומה יוסף שהיה מדבר על לבם של אחיו דברים טובים דברים נחומים נחמם. כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים דכתיב דברו על לב ירושלים על אחת כמה וכמה הוי נחמו נחמו עמי וכתיב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. שבח לאל ראשית. שסיימתי ספר בראשית:

ויקחו לי תרומה מי שנאמר בו לה' הארץ ומלואה, אשר לו הים והוא עשהו, ואומר הן לה' אלקיך השמים הוא צריך לבשר ודם, אלא שחומד לישראל לשרות שכינתו בהם כאב שמחמד לבניו לכך נאמר ויקחו לי. והרי דברים קל וחומר ומה לעשות משכן כבוד וכפרה לישראל אמר הקב"ה דבר אל בני ישראל בלשון פיוס כמה דאת אמר דברו על לב ירושלים האומות שהן דוחקין לישראל ונוטלים ממונם על כרחן מה תהא עליהן שכל מי שנוטל ממון כאלו שופך דמים שנאמר מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. אמר ליה ההוא מינאה לרבי אבין אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבר למשה במאי טבל, אילימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים. אמר ליה בנורא דכתיב כי הנה ה' באש יבוא. ומי סלקא טבילה בנורא. אמר ליה עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבוא באש תעבירו במים: