Quotation_auto su Isaia 60:3

ולכן אחר שכתב מזבח העולה שהיה נחשת. רמז שהיה מכפר על נחש הנחשת המפתה לאדם הוא יצר הרע. וצוה לעשות סירותיו לדשנו ולהסיר המותרות. וכתב מיד ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה מאה באמה. להורות שהעוה"ז הוא רחב מאד בתענוגיו. ויכול אדם לשוט בארץ ולהתהלך לארכה ולרחבה. ולפרוץ ימה וצפונה ותימנה ומזרחה בד' הפאות. וזה רמז שהיה לפאת נגבה מאה אמה. ועמודיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת. לרמוז שיש לו סומכים ועמודים לסמכו עם עדרי חבריו. כאומרם אכול ושתה. וכן רודפים אחר השררה והאדנות להתפתות עם עצת נחש הנחשת. באופן שווי העמודים וחשוקיהם ותאוותיהם כוסף וחמדה. וכן לפאת צפון זאת המדה עצמה מאה באמה. לרדוף אחר העושר כדכתיב מצפון זהב יאתה. ורוחב החצר לפאת ים חמשים אמה עמודיהם עשרה. לרמוז שבזה המנין האדם הולך לימי הזקנה או קרוב להם והולך זה העולם ומתמעט לו. ואינו מוצא אלא נ' אמה לפאת מערב. לפי ששכינה במערב. וגם כן אינו מוצא עוזרים רבים כבראשונה. אלא עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה. ובראשונה היו העמודים עוזרים. וכן לרוח מזרחה נ' אמה. להורות שהולך ג"כ ומתמעט. כשראוי לו לילך לאור באור החיים. ולפי שאז אינו מוצא כ"כ עוזרים. אמר בכאן עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה. ולהורות על זה אמר שכל כלי המשכן וכל יתידותיו וכל יתדות החצר נחשת. לרמוז על נחש הנחשת. ואנו מקוים שיבא זמן שירחיק הצפוני מעלינו. ויביא משיח צדקינו ויקבץ גליותינו מד' הפאות ויכלו רשעי ארץ ד' המה קטני ארץ. כמוזכר בזאת הפ' במדרש השכם בפסוק וזאת התרומה וגו'. זהב כנגד גלות בבל. דכתיב ביה אנת הוא רישא דדהבא. וכסף גלות מדי. דכתיב ביה הכסף נתון לך. ונחשת כנגד מלכות יון. דכתיב ביה מעוהי ודרעוהי די נחש. ותכלת וארגמן וגו' ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום. דכתיב ביה מן האדום האדום הזה. וכתיב מי זה בא מאדום. שמן למאור זה מלך המשיח. שנקרא זית רענן זית זך. לפי שעתיד להאיר לישראל מתוך החשך. דכתיב לאמר לאסורים צאו וגו' וכתיב והלכו גוים לאורך. אבני שוהם ואבני מילואים כנגד ישראל. שנקראו אבן ישראל. וזאת האבן שראה דניאל דכתיב עד דאיתגזרת אבן וגו'. ואו"ה נמשלו לחרס דכתיב ושברה כשבר נבל יוצרים. והמשל אומר נפל כיפא על קדירה ווי לקדירה נפל קדירה על כיפא ווי לקדירה. ולכן נמשלו ישראל לצורים. דכתיב מראש צורים אראנו. לשבר נבלי חרש. ואז בונה ירושלים ה'. ויתקיים ועשו לי מקדש וגו':

ואברהם זקן בא בימים כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחות בני עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אמרו לו ר' התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה דכתיב עטרת תפארת שיבה מהיכן היא מצויה בדרך צדקה. ממי את למד מאברהם על ידי שנאמר בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. עוז והדר לבושה עוז והדר לבושה של תורה. ותשחק ליום אחרון אימתי משחקת ליום אחרון מתן שכרה לעתיד לבא ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב ושמרו דרך ה' וגו' זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. אורך ימים בימינה לעתיד לבוא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם עושר וכבוד ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו וכו'. יפיפית מבני אדם נתיפית בעליונים שנאמר אראלם צעקו חוצה נתיפית בתחתונים נשיא אלקים אתה בתוכנו על כן ברכך אלקים לעולם וה' ברך את אברהם בכל. מי יעלה בהר ה' זה אברהם. ומי יקום במקום קדשו זה אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום. נקי כפים אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב חלילה לך מעשות כדבר הזה. אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד. ולא נשבע למרמה הרמותי ידי אל ה'. ישא ברכה מאת ה' וה' ברך את אברהם בכל. אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ומי מברך את אברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' ומי הוא נסו של משה הקב"ה שנאמר ויקרא שמו ה' נסי. דוד רועה של ישראל שנאמר אתה תרעה את עמי את ישראל. ומי הוא רועה של דוד הקב"ה שנאמר ה' רועי לא אחסר. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך. ומי הוא אורו של ירושלים הקב"ה שנאמר והיה ה' לך לאור עולם. ואברהם זקן בא בימים זקן זה שקנה שני עולמים. יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. בא בימים בא בדיופלין ר' ברכיה אמר בא בפילון מפולש לחיי העולם הבא. אמר ר' יצחק בא באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה. וה' ברך את אברהם בכל ר' יהודה אומר שנתן לו נקבה. אמר ר' נחמיה עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה. אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו נקבה כל עיקר. ר' לוי אמר תלת שהשליטו ביצרו ועשה ישמעאל תשובה בימיו ולא חסר קילרין שלו כלום ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא שלא חזר ונסה אותו: