Quotation_auto su Isaia 61:8

אדם כי יקריב מכם. כבר אמרו כי האדם נקרא איש וגבר ואדם ואנוש. והשם הנבחר מכולם הוא אדם. לפי שמצאנו במרכבת יחזקאל דמות כמראה אדם עליו. לפי שהוא עולה מ"ה במספרו כמו שעולה שם ה' במילואו. ולכן שם אדם הראשון אדם לפי שהוא השם המובחר מכל השמות. ולכן בקרבנות התחיל במלת אדם לפי שהוא הנבחר. ומי שרוצה להקריב קרבן ולהתדבק ולהתקרב בשם ה' ולהקריב קרבן גופו ונפשו. ראוי שיהיה איש המעלה הנקרא אדם. בענין שיתדבק באדם העליון ויתקרב אליו. ולזה אמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. המקריב זה הקרבן ראוי שיהיה אדם. ורבותינו אמרו כי השם יתברך שונא גזל בעולה. ומי שירצה להקריב קרבן ראוי שיהיה מיגיע כפיו ולא מן הגזל. ולכן אמר אדם כי יקריב. מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה שלו. אף אתה לא תקריב מן הגזל. ועתה שמע טעמי מקוראי אשר בחרתי בו. כבר ידעת כי אדם הראשון קצץ בחטאו בנטיעות. וכמעט השחית זה העולם שברא הש"י כמו גן לעבודת האדם. בסבת חטא נחש הקדמוני. וכמעט בחטאו היה העולם מתמוטט שנברא בששת ימים עד יום השביעי קדש. והוא סלק השכינה מהתחתונים כי שם ביתה. כדכתיב וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום. שהוא זה העולם שנקרא גן. וקצץ בנטיעות הוא וקין ודור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ונמרוד. עד שסלקוה למעלה מז' רקיעים שהם כנגד שבעה ימי בראשית. באופן שבחטאם השחיתו העולם. וזהו שאמרו עשרה דורות מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם. כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם והרשעים מאבדין אותו. ומה היה אם היה נברא במאמר אחד שיותר בנקל יאבדוהו. ולפי שראה העולם קרוב להתמוטט. בחר באברהם שיבא לקיים העולם שנברא בעשרה מאמרות. וניסהו בעשרה נסיונות כנגד עשרה דורות של הרשעים. להעמיד העולם באלו הנסיונות להוריד השכינה לארץ להעמיד העולם. ולכן אמרו שבאו שבעה צדיקים. האבות קהת ועמרם ולוי ומשה. להוריד השכינה מהז' רקיעים שהעלוה הרשעים. וזהו וצדיקים ישכנו ארץ: ישכינו השכינה בארץ. בענין שבזה חזרו ז' ימי בראשית לקדמותם ונתחזק העולם. ולזה צוה הש"י אחר שהצדיקים הללו הורידו השכינה לתחתונים. לעשות לו מקדש מלך להשרות שכינתו שהיתה בהר. וכל זה לכפרת ישראל ולקיים העולם בקיומו. שכבר נתקיים ביום הששי של מ"ת. ולכן צוה להקריב קרבנות בתוכו ולעשות קרבנות בשבעת ימי המילואים. כדי לקיים ז' ימי בראשית כמו שאפרש בעז"ה. וכל זה בענין שיחזור אדם הראשון לקדמותו. וכן קין והבל שמתו במקומם נדב ואביהוא. ואז נתבסם העולם מכל וכל. ולפי שאדם הראשון בחטאו היה מרוחק מהש"י. והש"י לא היה רוצה להזכיר שמו. על דרך מי אשר חטא לי אמחנו מספרי. וכמו שאמרו על רבי מאיר מאי עביד קב"ה. גמיר שמעתתא מפומיהו דרבנן. ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר. מ"ט משום דגמיר מפומיה דאלישע אחר. וכשאמרו רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. גמר הלכה משמו אומר היה רבי מאיר וכו'. נראה שהש"י בראשונה לא היה רוצה להזכיר שמו של ר"מ משום אלישע רבו. ואח"כ כשנתרצה הזכיר שמו. וכן אמרו באלעזר בן גודגדא שהיה רשע כל ימיו ולא הניח זונה וכו'. ואח"כ נתחרט והלך אצל ימים ונהרות ומדברות שיבקשו עליו רחמים. והם אמרו דיינו לבקש רחמים עלינו. וכשראה כך אמר אין הדבר תלוי אלא בי: הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו. יצאת בת קול ואמרה אשריך רבי אלעזר שאתה מזומן לחיי העולם הבא. אמר רבי לא דיין לצדיקים שקוראן בשמן אלא שקורא להם רבי. נראה שהאדם המרוחק אין רוצה הש"י להזכיר שמו. כמוזכר בר' מאיר ובר' אלעזר. וכן היה הדבר באדם הראשון. שאחר שחטא לא הזכירו הש"י ולא הזכירו בתורה. ואחר שנבנה המשכן שבו הוקם המשכן למעלה ולמטה. ונתקיים העולם כבראשונה. וצוה להקריב הקרבנות לכלות פשע ולהתם חטאת. מיד הזכיר שמו ואמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. שזה רמז לאדם הראשון שנתקרב אל הש"י בסבת הקרבנות. וירדה השכינה בשמיני למילואים לתחתונים כמו שהיתה בראשונה. ונתחזק העולם ונתבסם בדברי המשכן שהיו דוגמת דברי העוה"ז כמו שכתבנו למעלה:

ולכן אמרו במדרש הזה כי זאת תורת העולה קשור למעלה מן הענין. שכתוב שם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואם עשה כן זאת תורת העולה. כי זה עולה על כל הקרבנות. שאם האדם רוצה לילך בדרך ישר. ואינו הולך אחר הבצע והחמדה והעושר. אינו צריך קרבן. כי זאת היא תורת העולה שלא לגזול ושלא לגנוב ואם גנב או גזל והשיב את הגזילה. זהו רצון השי"ת וקרבנו ועולתו. וזהו שאמר מה טעם כי אני ה' שונא גזל בעולה. וכן הענין בעצמו בתעניות שהם במקום הקרבנות. טוב לו לאדם שלא יחטא. משיחטא ויתענה. וזהו מאמר הנביא כה אמר ה' צום הד' וצום הה' וצום הז' וצום הי' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה. כלומר מה תועלת יש לי בתעניותיכם. כאומרו למען כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי הצום צמתוני אני ומה תועלת נמשך לי. וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים. והכל לעצמיכם. והתענית בעבור חטאתכם. ואם כן צום הרביעי וצום הה' יה"ר שיהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים באכילה ובשתייה. בתנאי שהאמת והשלום אהבו. ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם. וכן הענין עצמו בקרבנות שאין רצון הש"י בהם לכוונה ראשונה. כי המעשים הטובים הם נבחרים מהקרבנות. וזהו מאמר הנביא בהפטרת השבוע כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל עולותיכם וזבחיכם וגו'. לרמוז כי אינו צריך קרבנותיהם. כי הוא ה' צבאות. וכל צבאות מעלה ומטה שלו. וכן הוא אלהי ישראל. ולא נקרא שמו כן בעבור הקרבנות. אלא בעבור יושר מפעלותיו. וכדי להשרות שכינתו ביניהם. וזהו אלהי ישראל. ולא בעבור קרבנותיכם. ולכן עולותיכם שהיא כולה כליל לשמי. הוסיפו על זבחי שלמיכם. שהם נאכלים לבעלים ולכהנים. בענין שיהיה הכל זבחים שלמים. ואכלו אתם הבשר ולא תתנו לי חלק בהם. כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים על דברי עולה וזבח. כלומר לא דברתי בפרשת ויקרא שהיא פרשת הקרבנות שנאמר שם וידבר השם אליו. וכן לא צויתים בפרשת צו את אהרן על דברי עולה וזבח. אע"פ שהיא מליאה זבחים ועולות. אלא שתעשו הישר בעיני השם ולא תחטאו. כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי. שכן אמרתי שם ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. וזהו לאמר. וכל זה למען ייטב לכם. ולא שמעו ולא הטו את אזנם. באופן שעושין רע לעצמם. וזהו וילכו לאחור ולא לפנים. ואם תאמרו שלא התריתי בכם. זה שקר ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים. ועם כל זה ולא שמעו ולא הטו את אזנם. הרעו מאבותם שעשו העגל. ואבדו העשייה של נעשה (ונשמע). באומרם קום עשה לנו אלהים. ונשאר להם הכתר הב' של ונשמע. ואמרו חכמים ז"ל שמרו הכתר של ונשמע והרי הוא חשוב עלי כאלו שמרתם שניהם. משל למלך שנתן למטרונה ב' מרגליות או שני בדי הדס ואבדה האחת והיתה מצטערת. ואמר המלך שמרי זאת הנשארת. ויהיה דומה עלי כאלו שמרת שניהם. וזה להורות שהשמיעה היא דבר גדול. שהיא תלויה בקבלה ובידיעת השם יתברך. וכמו שאמר תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. ולכן אמר שלא צוה להם אלא שמעו בקולי ודברת אליהם. ואם לא ישמעו אליך באופן שבזה אבדו גם כן השמיעה. וזהו ואמרת אליהם זה הגוי אשר לא שמעו בקול השם. שאמר להם אנכי השם אלהיך. שזה הדיבור תלוי בשמיעה ובקבלה ובאמונה. באופן שאבדה האמונה שהיא הכתר השני של ונשמע. ואם כן גזי נזרך והשליכי. כלומר כי כבר אחז"ל כי בשעה שאמרו נעשה ונשמע באו מלאכי השרת וקשרו להם ב' כתרים. אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכשעשו ישראל העגל אבדו הכתר של נעשה. ונשאר להם הכתר השני של ונשמע. עד שבעונותינו אבדנו הכתר של ונשמע בימי ירמיהו. אחר שלא שמעו בקול השם. ולכן אמר נפלה עטרת ראשינו. אוי נא לנו כי חטאנו. היא הכתר של ונשמע שנשאר לך. ועתה שלא שמעת בקול ה' גזי נזרך והשליכי ותשאר ערות משניהם ושאי על שפיים קינה בקול מר. אחר אשר לא שמעת בקול ה'. ולא די זה אלא שעשו בני יהודה הרע בעיני ה'. באופן שבזה אבדו שני הכתרים של שמיעה ועשייה. הרי לך מפורש שהקרבנות לא נבחרו מצד עצמם. כי טוב לאדם שלא יחטא משיחטא ויביא קרבן. ולכן סמך זאת תורת העולה עם והשיב את הגזלה אשר גזל. וזאת היא העולה על כל הקרבנות. מהטעם כי אני ה' שונא גזל בעולה. ולהורות על זה אמר מיד במאמר. ד"א זאת תורת העולה שהעולה מעולה מכל הקרבנות. לפי שכל הקרבנות באין על חטא ואשמה. אבל העולה הנקרבת לשמה אינה באה לא על חטא ולא על עון אלא על הרהור הלב. ולכן צוה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. לפי שבלילה רעיוני האדם על משכבו סליקו. ולכן ראוי שתהיה נשרפת בלילה לכפר על הרהור הלב. ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו להוט אחר אש התאוה. עד שבזה מתגאה האדם. אמר עוד ד"א זאת תורת העולה כל המעלה עצמו ומתגאה לילך באש התאות. סופו ליפול באש של גהינם. כמו שביארו במאמר מדור המבול ומסדום וחברותיה. ולכן אמר היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה שהוא אש של גהינם הדומה ללילה:

שופטים ושוטרים תתן לך. אמר רבן שמעון בן גמליאל אל תהא קץ בדין שהוא אחד משלש רגלי העולם [למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד] על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, תן דעתך שלא תטה את הדין שאתה מזעזע את העולם. כתיב עושה משפט וצדקה נבחר לה' מזבח למה שהקרבנות אינן אלא בפני הבית אבל הצדקה והדינין בפני הבית ושלא בפני הבית, הקרבנות אינן מכפרין אלא על השוגג, והצדקה והדינין מכפרין על השוגג ועל המזיד, והקרבנות נוהגין בתחתונים, והצדקה והדינין בין בתחתונים ובין העוליונים בעולם הזה ובעולם הבא. אמר רב אחא שש מעלות היו לכסא של שלמה שנאמר שש מעלות לכסא, ובפרשה זו כתיב ששה לאוין, והיה הכורז עומד לפני כסאו, כיון שהיה עולה במעלה הראשונה היה כורז לא תטה משפט. מעלה שניה לא תכיר פנים. מעלה שלישית לא תקח שחד. מעלה רביעית לא תטע לך אשרה. מעלה חמישית לא תקים לך מצבה. מעלה ששית לא תזבח לה' אלקיך וגו'. ד"א שופטים ושוטרים, משל למלך שהיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן יותר מכולם, והיה לו פרדס אחד והיה אוהבו יותר מכל שהיה לו, ונתן הפרדס שהיה אוהב לבנו הקטן שהיה אוהב, כך אמר הקב"ה מכל האומות אני אוהב את ישראל שנאמר כי נער ישראל והבהו וממצרים קראתי (לו בני) [לבני], וכתיב כי אני ה' אוהב משפט, נתן את המשפט לישראל ואמר הקב"ה כשאתם משמרים את הדין אני גבוה שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט, ומשרה שכינתי ביניכם שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה, ואני גואל אתכם שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. זה שאמר הכתוב ועוז מלך משפט אהב, משל למסילה שלא היה בה מילין והיו בני אדם הולכין וטועין בה, אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין שיהיו בני אדם רואין את המילין, כך אמר הקב"ה למשה פנה את הדרך לפני ישראל ועשה להם שופטים שיהיו מורין להם ולא טועים מן התורה לקיים מה שנאמר ועוז מלך משפט אהב, וכן הוא אומר הציבי לך ציונים. שופטים אלו הדיינים, שוטרים אלו הפרנסים שמנהיגין את העדה, אם אין שוט אין שופט, כיצד, כיון שנתחייב אדם לחברו בבית דין אם אין שוטר שיוציא ממנו אין סיפק בית הדיין לעשות לו כלום. אלמלא שטרו של יואב לא היה דוד יכול לעשות את הדין, וכן הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא [וכי דוד ויואב שופטים כאחד, אלא] כל מי שאינו שומע לדוד מוסרין אותו ביד יואב. תתן לך ולא לכותים. ד"א תתן לך מלמד שנקראו הדינין על שמך. תנו רבנן מנין שמעמידין שופטים לישראל, תלמוד לומר שופטים תתן לך, שוטרים לישראל מנין, תלמוד לומר שוטרים תתן לך, שופטים לכל שבט ושבט מנין, תלמוד לומר שופטים לשבטיך, שוטרים לכל שבט ושבט מנין, תלמוד לומר שוטרים לשבטיך. שופטים לכל עיר ועיר מנין, תלמוד לומר בכל שעריך. ר' יהודה אומר אחד ממונה על כולן שנאמר תתן לך. רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו מצוה לשבט לדון את שבטו. סנהדרין נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ. מנא ה"נ, דתנו רבנן והיו אלה לכם [לחוקת משפט] לדורותיכם (חוקת עולם) בכל מושבותיכם למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובחוצה לארץ, א"כ מה תלמוד לומר בשעריך, בשעריך אתה מושיב דיינין. בכל פל ופלך ובכל עיר ועיר, בחוצה לארץ (אי) אתה מושיב דיינין בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר. בכל שעריך בא הכתוב להקידש סנהדרי גדולה לסנהדרי קטנה מה גדולה דנה והורגת אף קטנה דנה והורגת. ושפטו את העם בעל כרחן. משפט צדק והלא כבר נאמר לא תטה משפט, מה תלמוד לומר משפט צדק, זה מינוי הדיינין. משפט צדק ללמדך שצדקה עם שניהם עם הזכאי שנוטל את שלו ועם החייב שמוציאין גזילה מתחת ידו.