Quotation_auto su Isaia 66:7

אשה כי תזריע אחור וקדם צרתני א"ר ישמעאל בר תנחום אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשין אם זוכה אמרין ליה אתה קדמת למעשה בראשית נאמר ורוח אלהים מרחפת ואם לאו יתוש קדמך, שלשול קדמך, ר' נחמיה אומר אף קלוסו אינו בא אלא באחרונה הדא הוא דכתיב החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף ואח"כ מלכי ארץ וכל לאומים, אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר כל בהמה חיה ועוף הדא הוא דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף ואח"כ אשה כי תזריע, אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק ר' לוי אמר בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא זהב אינו מחזיק לו טובה כך הקב"ה מפקידין לו הבריות טפה לבנונית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נפשות שלמות משובחות בפרהסיא אין זה שבח הוי ולפועלי אתן צדק, ר' לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתירו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מתירו ומוציאו משם א"צ להחזיק לו טובה וביותר כשהוא זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי, ר' אבא בר כהנא אמר בנוהג שבעולם אם נוטל אדם (מפוריא) [ארנקי] של מעות ויתן פיה למטה אין המעות מתפזרות והולד שרוי במעי אמו והקב"ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים וחסד ר' אבא בר כהנא אמר חורי בנוהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה ונתון ולדה בתוך מעיה כמין שק ואשה זו מהלכת זקופה והולד נתון במעיה והקב"ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים וחסד, ר' אבא בר כהנא אמר חורי בנוהג שבעולם בהמה זו דדיה נתון במקום רחמה והולד יונק במקום בושתה והאשה הזו דדיה נתון במקום נויה והולד יונק במקום כבודה אין זה חיים וחסד, אמר ר' אליעזר אם ישהא אדם בחמין אינו מת ומעיה של אשה מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו שלא יעשה שפיר שלא יעשה שיליא שלא יעשה סנדל אין זה חיים וחסד א"ר תחליפא דקסרי אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה והאשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקין היא שותה ואינו דוחה את הולד אין זה חיים וחסד א"ר סימון מעיה של אשה עשוין (כוננין כוננין) [קנין קנין] פיקון פיקון חבלין חבלין בשעה שהיא יושבת על המשבר אינו משליכתו בבת אחת (אלא) [במתלא] אמרין אשתרי חד חבל אשתרי תרין חבלין, אמר ר' מאיר כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה מה הקב"ה עושה מסלקו למעלה מדדיה ועושה אותו חלב כדי שיצא הולד ויהיה לו מאין לאכול וביותר אם היה זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, תניא צורת הולד כיצד תחלת ברייתו דומה לרשון שתי עיניו כשני טפין של זבוב שתי אזניו כשני טפין של זבוב שני זרועותיו כשני חוטין של זהורית, פיו משוך כשעורה, גויתו כעדשה, ושאר אבריו מצומצמים בו כגולם ועליו הוא אומר גלמי ראו עיניך, אם היתה נקבה גויתה כשעורה לארכה (פיתוח) [חיתוך] ידים ורגלים אין לה, כיצד הולד שרוי במעי אמו מקופל ומונח כפנקס ראשו מונח לו בין ירכיו ושתי ידיו על שני (צלעיו) [צעדיו] שתי עגבותיו על שתי עקביו פיו סתום טבורו פתוח ואוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, יצא לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום, ב"ש וב"ה ב"ש אומרים לא כיצירת הולד בעוה"ז יצירתו לעוה"ב בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות ולעה"ב מתחיל בגידין ועצמות וגומר בעור ובשר שכן כתיב במתי יחזקאל וארא והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה, אמר ר' חייא בר אבא אין פרשת יחזקאל ראיה, למה מתי יחזקאל דומין לזה שנכנס במרחץ זה שפושט ראשון לובש אחרון, ב"ה אומרים כשם שיצירתו של אדם בעוה"ז כך יצירתו לעוה"ב בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות אף לעתיד לבא מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ובעצמות, שכן איוב אומר זכר נא כי כחומר עשיתני וגו' הלא כחלב תתיכני, תתכני אין כתיב כאן אלא תתיכני, וכגבינה הקפיתני אין כתיב כאן אלא תקפיאני, עור ובשר הלבשתני אין כתיב כאן אלא תלבישני, ובעצמות וגידים סוככתני אין כתיב כאן אלא תשוככני חיים וחסד עשית עמדי וגו', אום של אשה מלא דם וממנו יוצא למקור נדתה וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנונית ונופלת לתוכו ומיד הולד נוצר, משל לחלב שהוא נתון בקערה עד שלא נתן לתוכה מסו הוא רופף אם נתן לתוכה מסו קופה ועומד, אשה כי תזריע וילדה זכר משל למה"ד לשני ציירים זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה וכו' לעולם הזכר מן האשה והנקבה מן האיש, זכר מן האשה מנין ואשתו היהודיה ילדה את ירד וגו' ופילגשו וגו' ותלד וגו' אשה כי תזריע וילדה זכר, נקבה מן האיש מנין שנאמר ובתואל ילד את רבקה ואת דינה בתו ושם בת אשר שרח, אמר ר' אבין לית ספר דמספר לגרמיה, משל לשנים שנכנסו למרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון, אמר רבי אבהו טובה גדולה עשה הקב"ה עם אשה זו בעוה"ז שלא התחיל בגידין ובעצמות שאילו התחיל בגידין ובעצמות היה מבקע כרסה ויוצא לפי שבעוה"ז יולדת בצער אבל לעתיד לבא מה כתיב בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר, זה שאמר הכתוב מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני אלו ימים שהייתי במעי אמי מלמד שהתינוק משתמר במעי אמו, כאשר הייתי בימי חרפי אמר ר' אבהו התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר כשהוא זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו הקב"ה מצוה עליו ואומר לו מזה תאכל ומזה לא תאכל זה לכם הטמא ומשהוא מקבל עליו את כל המצות אח"כ נולד אשה כי תזריע וילדה זכר, זש"ה ואין צור כאלהינו ב"ו צר צורה הוא מדבר צורתו אין מדברת הוא משבח צורתו והצורה אינה משבחת אותו אבל הקב"ה הוא צר צורה וצורתו עומדת ומשבחת לפניו, ב"ו מבקש לצור צורה כמה סממנין צריך להביא עד שלא יצור אותה אבל הקב"ה צר האדם מתוך טפה אחת, בוא וראה טווס הזה שס"ה גוונין יש בו והוא נוצר מטפה אחת של לובן הוי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו, ולא תאמר בעוף אלא אפי' אדם מטפה אחת של לובן נוצר שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר. המפלת סנדל וכו' וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן, ת"ר בני ישראל אין לי אלא בנ"י גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה, מאי וכן שפחה סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה הני מילי בדבר ששוה בין באיש בין באשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה להכי תני וכן שפחה: