Quotation_auto su Isaia 9:7
דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
Il Signore ha inviato una parola in Giacobbe e ha illuminato Israele.
ילקוט שמעוני על התורה
תמן תנינן גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל רבי יהודה אומר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין וטעמא מאי אמר רבא דאמר קרא הירך המיומנת שבירך. ורבנן ההוא דפשיט איסורא בכוליה ירך לאפוקי חיצון דלא דאמר רב יהודה אמר שמואל שני גידין הן פנימי הסמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון הסמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו. רבי יהושע בן לוי אמר טעמא דרבי יהודה מהכא בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו ורבי שמואל בר נחמן אמר כגוי נדמה לו ואמר מר ישראל שנטפל לו גוי בדרך טופלו לימינו רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר כתלמיד חכם נדמה לו דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור. ורבנן אמרי מאחוריה אתא ונשייה בתרוייהו. ורבנן האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה ההוא מיבעיא ליה לכאידך דרבי יהושע בן לוי מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד שהגיע לכסא הכבוד כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם וענן אבק רגליו. אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ועלה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים. אמר רבי יוסי בר' חנינא מאי דכתיב דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל זה גיד הנשה שפשט איסורו בכל ישראל. ויאמר שלחני כי עלה השחר א"ל וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר א"ל מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. מסייע ליה לרבי חננאל דאמר רבי חננאל אמר רב שלש כתות של מלאכי השרת אומרים שירה בכל יום אחת אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו איני יודע מי נעשה שר למי כשהוא אומר כי שרית עם אלקים הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך. בכה ויתחנן לו איני יודע מי בכה למי כשהוא אומר שלחני כי עלה השחר הוי אומר מלאך בכה ליעקב. כי שרית עם אלקים אמר רבא רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו ראש גולה בבבל ונשיא שבארץ ישראל. אמר שמואל לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד דכתיב אשר על כף הירך אמר רב פפא כתנאי אכלו ואין בו כזית חייב רבי יהודה אומר עד שיהא בו כזית מאי טעמא דרבנן בריה בפני עצמה היא. ורבי יהודה אכילה כתיב בה. ורבנן ההוא דאי היו ארבעה וחמשה זיתים במקום אחד ואכל מניה כזית חייב. ורבי יהודה מאשר על כף הירך נפקא. ורבנן ההוא מיבעיא ליה לכדשמואל לא אסרה תורה אלא על כף הירך בלבד. ורבי יהודה ההוא לא מצית אמרת הירך דכולה ירך משמע. ורבנן הירך ההוא דמשיך בכולי ירך למעוטי חיצון דלא ולעולם שעל הכף והאי כף מבעיא ליה למעוטי עופות דלית להו כף. האוכל גיד הנשה של טמאה ר' יהודה מחייב שתים ור' שמעון פוטר ר' שמעון מאי קסבר אי קסבר איסור חל על איסור ויש בגידין בנותן טעם ליחייב תרתי. ואי קסבר אין בגידין בנותן טעם ליחייב משום גיד. אמר רבא לעולם קסבר אין בגידין בנותן טעם וטעמא דרבי שמעון מהכא על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מי שגידו אסור ובשרו מותר יצאה בהמה טמאה שגידה ובשרה אסור. נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה ר' יהודה אומר אף בטמאה. אמר ר' יהודה והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להם אמר ליה בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו. א"ל לר' יהודה וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב והלא לא נאמר אלא בני ישראל לא נקראו בני ישראל אלא בסיני ובסיני נאמר אלא שנכתב במקומו מה טעם נאסרה. מתיב רבא וישאו בני ישראל את יעקב אביהם לאחר מעשה א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאותו מעשה ואילך ליתסרי וכי תורה פעמים נתנה ההיא שעתא לא שעת מעשה הואי ולא שעת מתן תורה הואי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy