Quotation_auto su Salmi 16:78

או נאמר שהטעם שהאריך משרע"ה בכל זה. הוא לפי שהיה לו לשאול מהשם דבר זר מאד. ולכן רצה לעשות הקדמה של פיוס. כי כן ראוי לכל שואל או אומר דבר זר לעשות הקדמה של פיוס. כמו שמצינו בדוד שאמר אמרת לה' אדוני אתה ומי לא יאמר כמו אלה. אבל פירושו לפי שהיה רוצה לומר דבר זר בראשונה. עשה הקדמה של פיוס. והדבר זר הוא שאמר טובתי בל עליך. כי טובותיו לא היו מהשם אלא בו בבחירתו. כי השם לא הכריח לשום בריה. ולפי מעשה ידיו עצבוהו ויכוננוהו. לזה אמר בראשונה אמרת לה' אדוני אתה. ואני מכיר שאתה מהוה העולם ויכול על הכל. אבל עם כל זה טובתי אני אומר. טובתי בל עליך. וכן בכאן לפי שמשה רבינו ע"ה היה רוצה לברך לראובן מה שלא רצה יעקב לברכו. לפי שנראה לו שחטא כנגדו וכנגד השם בענין בלהה. וכמו שפירשתי באומרו פחז כמים אל תותר. ולפי שיעקב סלק הדבר למשה. לפי שהיה בעל הבית דכתיב איש האלהים וכתיב בכל ביתי נאמן הוא. ולכן אמר יבא בעל הבית ויברכהו. לכן כתב בכאן וזאת הברכה אשר בירך משה. לפי שהיה איש האלהים ובעל הבית (את) [מכל] בנ"י כולם. ולפי שאולי היה דבר זר ושלא ברצון השם. לכן התחיל בדברי שבח וריצוי כנגד השם. ואמר ה' מסיני בא וזרח משעיר. וכולם לא רצו לקבל תורתך אלא בני ישראל כולם. וזהו אף חובב עמים לכולם ביחד. דכתיב השמרו לכם עלות בהר. ועם כל זה כל קדושיו בידיך. הם הקדושים אשר בארץ. וראשי ישראל ושבטיו הנגשים אל ה' בראשונה. דכתיב וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו. באופן שכשראו ישראל זה והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך תורה צוה לנו משה. ואח"כ מורשה לקהלת יעקב. כי כשראו שהיחידים וראשי השבטים נתקרבו אל השם נתקרבו כל ישראל. וזהו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם ראשי השבטים. ואח"כ יחד שבטי ישראל. ואחר שכל זה הטוב בראשי שבטיהם נמצא. ראוי הוא שיחי ראובן ואל ימות אע"פ שיהיה חייב מיתה. באופן שכל זה האריכות לא היה אלא כדי לרצות את השם שיכפר לראובן ויסכים בברכתו. וזהו שפתי צדיק ידעון רצון. יודעים לרצות בוראם. כדאיתא במדרש כותיים יודעים לבקש על הפתחים וכו' וזה הדבר נכון מאד. והוא דרך המדרש שאמרו על פסוק אז חללת יצועי עלה. אמר לו אביו בני אין לך רפואה עד שיבא אותו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים. ויפרסמך שאתה נקי מאותו חטא. וכבר כתבתי זה המאמר בפרשת כי תבא בענין הארורים. כי לזה שם ראובן בין המקללים. בענין שיאמר בפיו ארור שוכב עם אשת אביו. והחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו וכו'. ואז ידעו ישראל שהיה נקי מאותו עון. ומתי בקש רחמים עליו. כשבירך לישראל ואמר יחי ראובן ואל ימות. מה ראה שהתחיל ואמר ה' מסיני בא. והלא בראש הדברים היל"ל יחי ראובן. משל למלך שנכנס למדינה והיה ראש המדינה שלהם חבוש בבית האסורים. יצאו הכל לקראתו והיו משחקין ומרקדין לפניו. אמר המלך כל הקלוס הזה למה. אמרו לו מפני שראש המדינה שלהם חבוש. אמר המלך גוזר אני שיוציאוהו מיד. כך היה משה שואל והולך כל הפרשה כולה ואומר וזאת הברכה. אמר לו הקב"ה משה כל הקילוס הזה למה. אמר לו בשביל ראובן יחי ראובן. אמר הקב"ה ואל ימות וכו' ע"כ. הרי ביארו בפירוש איך כל זה האריכות והקילוס הוא בשביל ראובן כמו שפירשתי:

רבי שמעון אומר קרא הקב"ה לע' מלאכים הסובבין כסא כבודו ואמר להם בואו ונבלבל לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון והפילו גורלות שנאמר בהנחל עליון גוים וגו' ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב אמר הקב"ה חבל וגורל שנפל עלי רצתה נפשי בו שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים. וירד ה' לראות את העיר וכו' וחצי העולם שם נפל וכו' שנאמר ויפץ ה' אותם משם (בפר"א פכ"ד):

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית שבעה אבות כורתי ברית באברהם כתיב ביום ההוא כרת וגו'. ביצחק כתיב ואת בריתי אקים את יצחק. ביעקב כתיב וזכרתי את בריתי יעקוב במשה כתיב כרתי אתך ברית. באהרן כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום בפנחס כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית. בדוד כתיב כרתי ברית לבחירי. שבעה אבות שכבו בכבודו של עולם ולא שלטה בהם רמה ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן ומרים ובנימין בן יעקב ויש אומרים אף דוד שנאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח:

דבר אחר שעשה ישמעאל תשובה בימיו. תנו רבנן שלשה לא שלט בהם יצר הרע ואלו הן אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. שלשה הטעימן הקב"ה מעין העולם הבא ואלו הם אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. ששה לא שלט בהן מלאך המות אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה' ומרים אף על גב דלא כתיב בה אתיא שם שם ממשה ומפני מה לא נאמר בה שגנאי הדבר לומר אצל אשה. תנו רבנן שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל. משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה'. בנימין בן יעקב דכתיב ביה ידיד ה' ישכן לבטח. ויש אומרים אף דוד דכתיב אף בשרי ישכון לבטח:

ויוסף אברהם ויקח אשה כתיב אשרי האיש זה אברהם. אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור הפלגה. ובדרך חטאים לא עמד אלו אנשי סדום שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים. ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שאמר לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ולא קבל עליו. כי אם בתורת ה' חפצו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ובתורתו יהגה יומם ולילה אב לא למדו ורב לא היה לו מהיכן היה למד תורה אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנין והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה הדא הוא דכתיב אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. והיה כעץ שתול על פלגי מים ששתלן הקב"ה בארץ ישראל. אשר פריו יתן בעתו זה יצחק. ועלהו לא יבול זה ישמעאל. וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. עוד ינובון בשיבה זה אברהם דשנים ורעננים יהיו ויוסף אברהם וגו'. כי יש לעץ תקוה זה אברהם אבינו שהיה לו תקוה. אם יכרת ועוד יחליף אם יאמר עליו הקב"ה כרות הברית הוא כורת הברית ועוד יחליף מצוות ומעשים טובים. ויונקתו לא תחדל זה לחלוחית שבו. אם יזקין בארץ שרשו ואברהם זקן בא בימים. ובעפר ימות גזעו ותמת שרה בקרית ארבע. מריח מים יפריח מריח מצוות ומעשים טובים יפריח. ועשה קציר כמו נטע נטע אין כתיב כאן אלא כמו נטע התוספת מרובה על העיקר. ויוסף אברהם ויקח וגו' בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך אם יהיו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים. ממי אתה למד מאברהם שלקח אשה והיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו. ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ר' יהודה אומר זו הגר א"ל רב נחמן והכתיב ויוסף א"ל על פי הדבור כמה דאת אמר ויוסף ה' דבר אלי. א"ל והכתיב ושמה קטורה שקטרה מצוות ומעשים טובים א"ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם א"ל פילגשם כתיב. בעודנו חי אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני אמר ר' ברכיה אף על גב דאת אמר ותלך ותתע במדבר תאמר שנחשד עליה בריה תלמוד לומר ושמה קטורה כזה שהוא חותם גנזכאי ומוצאה בחותמה:

ותהר האשה ותלד בן והא הות מעברא ביה תלת ירחי מעיקרא. אלא מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה. ותרא אותו כי טוב הוא רבי מאיר אומר טוב שמו. רבי יהודה אומר ראוי לנביאות. רבי נחמיה אומר טוביה שמו. אחרים אומרים נולד כשהוא מהול. וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל העולם כולו אורה כתיב הכא כי טוב הוא וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב. אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי זעירא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לרבי אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא אאמר להו מאי כולי האי אי בר אוריין הוא יאי אי בר אבהן ובר אוריין יאי ויאי. בר אבהן ולאו בר אוריין אשא תכליה. אמרי ליה בר אוריין הוא אמר להו ליעול וליתי. חזייה דהוה עכירא דעתיה פתח ואמר וכו' כיון דשמע דקאמר אדיר פתח ואמר יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים. אדיר זה הקב"ה שנאמר אדיר במרום ה'. ויפרע לאדירים אלו ישראל דכתיב ואדירי כל חפצי בם. מאדירים אלו מצריים דכתיב צללו כעופרת במים אדירים. באדירים אלו מים שנאמר אדירים משברי ים. יבוא ידיד בן ידיד לידיד ובחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבוא ידיד זה שלמה דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה. בן ידיד זה אברהם דכתיב מה לידידי בביתי. ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך. לידיד זה הקב"ה דכתיב אשירה נא לידידי. בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימן אמר ידיד ה'. ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים. יבוא טוב זה משה דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. ויקבל טוב זה תורה דכתיב כי לקח טוב וגו'. מטוב זה הקב"ה דכתיב טוב ה' לכל. לטובים אלו ישראל דכתיב הטיבה ה' לטובים. יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו. יבוא זה זה משה דכתיב כי זה משה. ויקבל זאת זו תורה דכתיב וזאת התורה. מזה זה הקב"ה דכתיב זה אלי ואנוהו. לעם זו אלו ישראל דכתיב עם זו קנית. ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו לה מצראי אלא משעתא דאהדרה והות מעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא:

ולקחתם לכם. רבי אבא בר כהנא פתח קחו מוסרי ואלכסף משכר לקיחה אתה למד שכר לקיחה במצרים כתיב ולקחתם אגודת אזוב בכמה טימין בארבעה מנה בחמשה מנה היא שעמדה להם בביזת מצרים בביזת היום בביזת סיחון ועוג בביזת שלשים ואחד מלכים. לולב שהוא עומד לאדם בכמה דמים וכמה מצות יש בה על אחת כמה וכמה לכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם ולקחתם לכם ביום הראשון. ותודיעני אורח חיים אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם הודיעני באיזה פילון מפולש (לעתיד לבוא) [לחיי העולם הבא] אמר ליה הקדוש ברוך הוא אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד אםן חיים אתה מבקש צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים. רבי עזריה אמר א"ל הקדוש ברוך הוא לדוד אם חיים אתה מבקש צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר. שובע שמחות את פניך, שבענו בה' שמחות משנה מקרא תלמוד הלכה ואגדה.

דבר אחר את תקרי שובע שמחות אלא שבע שמחות אלו שבע כתות של צדיקים שהן עתידין להקביל פני שכינה ופניהם דומות לחמה וללבנה לרקיע לברקים לכוכבים ולשושנים ולמנורת בית המקדש. נעימות בימינך נצח אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים ומי מודיעני אי זו כת החביבה והנעימה שבהם. תרין אמוריאין חד אמר זו היא שבאה מכח מצות ומעשים טובים. ואחרינא אמר אלו סופרים ומשנים שהם מלמדים את התינוקות לאמיתן שהן עתידין לישב בימינו של הקדוש ברוך הוא הדא הוא דכתיב נעימות בימינך נצח.

ואשד איזה הר נטה אצל זה. אותן שהיו עשוים (שינים) [שדים] נטו אצל אלו שעשויין מערות, משל לבן מלך שיצא למדינת היום אחר ימים שב שמעה מיניקתו ויצאה ובאה לאנפלין שלו, כך אותו הר שהיה סמוך לארץ ישראל כיון שבאו ישראל לגבול מואב שנאמר ונשען לגבול מאוב. עלי באר מה ראו לומר שירה על הבאר ולא אמרו שירה על המן, אלא מפני שהוציאו על המן דברים קשים של תפלות שנאמר בין פארן ובין תופל. ולבן זה המן שנאמר (והמן) [והוא] כזרע גד לבן ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועתה נפשנו יבשה, אמר הקב"ה אי אפשי לא בתרעומתכם ולא בקילוסכם אבל מים בכל שעה היו מבקשים מים ומחבבין אותן לפיכך ניתן להם רשות לומר שירה. באר חפרוה שרים ואיזה זה אמרבהם כשאמר לו אבימלך ועתה השבעה לי באלקים, אמר ליה אברהם תן לי באר שגזלו עבדיך עשה עצמו כלא יודע, אמר לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה, א"ל אני מעמיד כבשות ואתה מעמיד כבשות מי שהמים עולין ומשקין צאנו הבאר שלו, בעבור היתה לי לעדה אין כתיב כאן אלא בעבור תהיה לי לעדה רמז עתידה הבאר להיות לעדה, מה הנה שבע כבשות רמז לשבעה דורות נצרכים לה. במחוקק במשענותם היו הנשיאים באין ועומדין על גבה ומושכין במטיהן כל אחד לשבטו. וממתנה נחליאל ממתן תורה נחלו ע"א. ומנחליאל במות ומע"א בא עליהן מלאך המות. אני אמרתי אלקים אתם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון. רבי יהודה אומר מן המדבר זכו שתנתן להם תורה על ידי משה שנאמר ויתן אל משה. וממתנה נחליאל שנחלו ע"א ואמרו איה אלקיך. ומנחליאל במות משנחלו ע"א נחלו מלאך המות שנאמר במדבר הזה יתמו. ומבמות הגיא שגרמו לאותו צדיק שיקבר בגיא. (ורבינא) [ורבנן] אמרי מנחליאל שנחלו להקב"ה [לאלוה] והוא נחל אותם לאומה. ודד אומר למנצח אל הנחילות. ד"א וממתנה נחליאל בשביל הבאר שנתן לנו הקב"ה אמרתי לו שירה נחלתי אותו אמר להם הקב"ה אני חלקכם חלקי ה' אמרה נפשי, ואתם חלקי שנאמר כי חלק ה' עמו, אני נחלתכם וממתנה נחליאל, ואתם נחלתי יעקב חבל נחלתו, הדא הוא דכתיב למנצח אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותו ועל הנחלה שנחל אתכם. ומנין אתה למד שמן המתנה נחלוהו אתמול עד שלא שתו אמרו היש ה' בקרבנו מששתו אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ד"א וממתנה ויתן להם ארצות גוים. נחליאל בהנחל על יון גוים, משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן והיה לו מנה גדולה ונתנה לבנו הקטן שנאמר יעקב חבל נחלתו, ואף בית המקדש נקרא נחלה זאת מנוחתי עד עד, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מה טובו אהליך יעקב כנחלים נטיו, מה הנחל הזה אדם יורד לתוכו טמא ועולה טהור אף בית המקדש יוצא ממנו בלא עונות אמרו ישראל על מה שנתת לנו טובים ונעימים שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי, ד"א מתנה ויתן אל משה, נחליאל להנחיל שנאמר להנחיל אוהבי יש, אמרה תורה רבש"ע כתוב בשמאלה עושר וכבוד ובני עניים והקב"ה משיבה ואומר להנחיל אוהבי יש, למה הם עניים בעוה"ז כדי שלא יעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה. א"ר מתנה מאי דכתיב וממדבר מתנה, אם משים אדם עצמו כמדבר שהכל דשין בו תורתו מתקיימת בידו, ואם לאו אין תורתו מתקיימת בידו, ונתנה לו תורה במתנה, וכיון שנתנה לו במתנה נחלו אלו, וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות, ואם הגיס לבו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא, ואם חזר בו, הקב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא. וישלח ישראל מלאכים אל סיחון זה שאמר הכתוב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו לא פקדה תורה לרדוף אחר המצות אלא כי יקרא קן צפור כי תפגע שור אויבך כי תראה חמור שונאך כי תחבט זיתך כי תבצר כרמך כי תבא בכרם רעך, אם באו לידך אתה מצווה עליהן ולא לרדוף אחריהם, והשלום בקש שלום במקומך ורדפהו במקום אחר, וכן עשו ישראל אע"פ שאמר המקום החל רש והתגר בו מלחמה רדפו אחר השלום שנאמר וישלח ישראל מלאכים. כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל וזה פותח, כאן נאמר וישלח ישראל מלאכים ובמקום אחר תלה השליחות במשה שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות ללמדך שראש הדור הרי הוא ככל הדור. לא נשתה מי באר בחנם אני נותן את דמיהן. בדרך המלך נלך ובמקום אחר כתיב עד אשר אעבור את הירדן, משל לשומר גפן או תאנה בא אחד ואמר עבור מכאן שאבצור את הכרם, אמר ליה אני יושב לשמור אלא בשבילך ואת באת לבצרה, כך היה סיחון נוטל מכל מלכי כנען והן מעלין לו מסים שהוא היה ממליך אותם ושקול כנגד כולן הוא ועוג שנאמר לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו', אמרו לו ישראל נעבור בארצך לכבוש את המלכים, אמר להם איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם. ולא נתן סיחן את ישראל במחשבה עשה הקב"ה למסרו בידם שלא בצער דכתיב סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון אלו היתה חשבון מלאכה יתושין אין כל בריה יכולה לכבשה וא לו היה סיחון בבקעה אין בריה יכולה לשלוט בו, ואין צריך לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר, אלו היה יושב בעירות שלו הוא ואוכלוסין לא היו ישראל מתיגעין לכבוש כל עיר ועיר, אלא הקב"ה כנסן למסרם בידם שלא ביגיעה, לכך כתיב (ויאסף סיחון את כל עמו) ראה החלותי תת לפניך את סיחון וגו'. ויקח ישראל את כל הערים האלה זה שאמר הכתוב תן לחכם ויחכם עוד זה משה א"ל הקב"ה ראה נתתי בידך את סיחון עד עכשיו לא עשו מלחמה ואמר ליה נתתי בידך, אלא נטל הקב"ה לשרי סיחון ועוג וכפתן והשליכן לפני משה אמר ליה כל זמן שהיו אלו קיימין והיו עמהם היו נוצחין עכשיו הרי הן מסורין בידך עמוד ועבור שנאמר קומו (סעו) ועברו [לכם] את נחל זרד, אמר ליה משה נשלח שלוחים אמר ליה (לא תתגר בו מלחמה) [אני אמרתי החל רש והתגר בו] ואתה משלח שלוחי שלום. אמר משה ואשלח מלאכים ממדבר קדמות וכי יש מדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולמך שנאמר מעונה אלקי קדם כשבקשת להוציא את ישראל ממצרים אמרת לכה ואשלחך אל פרעה. ד"א מדבר קדמות מן התורה שקדמה לכל למדתי שנאמר ה' קנני ראשית דרכו שגליתה לאומות העולם שנאמר וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. אמר ליה הקב"ה יפה עשית מכאן ואילך כל עיר שהיו ישראל מבקשין ליכנס לתוכה אינן נכנסין עד שיהו פותחין להן דברי שלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום:

ברכה וקללה למה נאמר. לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזו מהן שנרצה, תלמוד לומר ובחרת בחיים, משל לאדם שהיה יושב על פרשת הדרכים והיו לפניו שני שבילין אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואמר להם שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור כשתים ושלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחלתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור, כך אמר להן משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעולם הזה וסופן לדחות באחרונה, שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע, ואמר והנה דמעת העשוקים וגו', ואומר הכסיל חובק את ידיו וגו', ואמר דרך רשעים כאפלה. ואתם רואים צדיקים שמצטערין בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הן מצטערים וסופן לשמוח באחרונה שנאמר להטיבך באחריתך, ואומר טוב אחרית דבר מראשיתו, ואומר כי אני ידעתי את המחשבות אשר אני חושב וגו', ואומר אור זרוע לצדיק וגו', ואומר ואורח צדיקים כאור נוגה וגו'. רבי יהושע בן קרחה אומר משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחין והיה אוהבו מיסב ביניהן והיה דומה ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה, כיון שראה שלא היה בו דעה אחז את ידו והניחה על מנה יפה, וכן הוא אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, יש לך אדם שניתן לו חלקו ואין שמח בחלקו אבל ישראל מודין ומשבחין על כך מפוייסין שאין חלק יפה כחלקן ולא נחלה כנחלתן ולא גורל כגורלן והן מודין ומשבחין על כך, וכה"א חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי אברך את ה' אשר יעצני וגו':

כי חלק ה' עמו, משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לאריסין, התחילו האריסין נוטלין וגונבין אותה, נטלה מהם ונתנה לבניהם, התחילו להיות רעים יותר מן הראשונים נולד לו בן אמר להן צאו מתוך שלי אי אפשי שתהיו בתוכה תנו לי חלקי שאהיה חבירו, כך כשבא אברהם אבינו לעולם יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, כשבא יצחק יצא ממנו פסולתת עשו ואלופיו, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים, וכשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרין כמותו כענין שנאמר ויעקב איש תם, מהיכן המקום מכיר את חלקו מיעקב שנאמר כי יעקב בחר לו יה, ואומר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ועדין תלי בדלא תלי אין אנו יודעין אם המקום בחר לו ישראל לסגולתו אם ישראל בחרו להקב"ה, תלמוד לומר ובך בחר ה' וגו', ומנין שאף יעקב בחר לו הקב"ה שנאמר לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל (חבל) [שבט] נחלתו. יעקב חבל נחלתו, אין חבל אלא גורל שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים, ואומר ויפלו חבלי מנשה עשרה, מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון, מה חבל זה משולש כן היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולן, כשנולד אברהם מהו אומר ואח לצרה יולד. כשנולד יצחק מהו אומר טובים השנים מן האחד. כשנולד יעקב מהו אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק: