Bibbia Ebraica
Bibbia Ebraica

Quotation_auto su Salmi 2:71

ילקוט שמעוני על התורה

הנסיון השביעי אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם לכל הנביאים נראה להם בחזון ולאברהם נגלה במראה ובחזון. במראה מנין וירא אליו. בחזון מנין אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה א"ל אברהם אל תירא שאני מגן לך. ר' אומר הוציא את אברהם החוצה בליל יום טוב של פסח ואמר לו כה יהיה זרעך. ר' אליעזר אומר הראה הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ארבע מלכיות מושלן ואובדן שנאמר ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת זו מלכות אדום שהיא כעגלה דשה. עז משלשת זו מלכות יון שנאמר וצפיר העזים הגדיל עד מאד. ואיל משלש זו מלכות מדי ופרס שנאמר האיל אשר ראית בעל הקרנים. ותור אלו בני ישמעאל תור לשון ארמית שור תור אי לארץ כשיצמד שור זכר עם הנקבה. יפתחו וישדדו את כל העמקים. וגוזל אלו ישראל שנמשלו לגוזל יונתי בחגוי הסלע אחת היא יונתי. לא נאמר לשון משולשת אלא גבורי כח כמה דאת אמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. רב משרשיא אמר משולשים יהיו שלשה פעמים עתידים למשול בארץ ישראל. פעם ראשון כל אחד ואחד בפני עצמו. פעם שני בשנים שנים. פעם שלישי כולן כאחד להלחם עם בית דוד שנאמר יתייצבו מלכי ארץ וגו'. ר' יהושע אומר לקח אברהם חרבו ובתר אותם כל אחד לשנים שנאמר ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך אילו לא בתר אותם לא היה העולם יכול לעמוד אלא הואיל ובתר אותם תש כחן וכו' ואת הצפור לא בתר וגו' לא היה שם אלא בן יונה. וירד העיט על הפגרים זה דוד בן ישי שנמשל כעיט העיט צבוע נחלתי לי כצאת השמש מן המזרח היה אברהם יושב מניף עליהם בסודרו כדי שלא ימשול בהן העיט עד שבא הערב. ר' אלעזר בן עזריה אומר מכאן אתה למד שאין מושלן של ארבע מלכיות הללו אלא יום אחד מיומו של הקב"ה א"ל ר' אלעזר בן ערך כדברך שנאמר נתנני שוממה כל היום דוה חוץ משתי ידות שעה תדע לך שהוא כן בוא וראה כשהחמה נוטה לבוא במערב שתי ידות שעה תש אורו אין נוגה לו. וכן עד שלא יבוא הערב יצמח אורן של ישראל שנאמר והיה לעת ערב יהיה אור. עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה שלא ישתעבדו בניו בארבע מלכיות ונפל עליו שנת תרדמה וישן לו וכי יש לך אדם שהוא שוכב וישן ויכול להתפלל אלא ללמדך שהיה אברהם ישן מכח התפלה כדי שלא ישתעבדו בניו. אימה זו מלכות הרביעית שנאמר דחילו ואמתני. חשכה זו מלכות יון שהחשיכה עיניהן של ישראל. גדולה זו מלכות מדי שגדלה למכור ישראל חנם. נופלת זו מלכות בבל שנאמר נפלה נפלה בבל. עליו אלו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח שנאמר אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו. ר' זעירא אמר לא נבראו הללו אלא עצים לגיהנם שנאמר והנה תנור עשן ואין תנור אלא גיהנם שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

האל תמים דרכו זה אברהם התהלך לפני והיה תמים. אמרת ה' צרופה שצרפו הקב"ה בכבשן האש. מגן הוא לכל החוסים בו אל תירא אברם אנכי מגן לך. רשע עושה פעולת שקר זה נמרוד שהיו פעולותיו של שקר זורע צדקה זה אברהם ושמרו דרך ה' לעשות צדקה. שכר אמת שכרך הרבה מאד. ר' לוי אמר לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר האוכלוסין שהרגתי היה בהן צדיק אחד או ירא שמים אחד משל לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של המלך ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה והציץ מלך והתחיל מיטמר מפניו א"ל מה אתה מיטמר פועלים הייתי צריך שיקשקשו אותה עכשיו שקשקשת אותה בוא וטול שכרך כך א"ל הקב"ה לאברהם אותן אוכלוסין שהרגת קוצים כסוחים היו הדא הוא דכתיב והיו עמים משרפות סיד קוצים וגו' ר' לוי אמר חורי לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אוכלוסין ועושין עמי מלחמה א"ל הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך מה מגן זה אפילו כל החרבות באות עליו הוא עומד כנגדן אף אתה נלחם כנגדן. ורבנן אמרין לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי לרעבון ונצלתי עשיתי מלחמה עם המלכים ונצלתי תאמר שקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לעולם הבא א"ל הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך מגן עשיתי עמך בעולם הזה אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא שכרך הרבה מאד כמה דאת אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ר' יודן ור' הונא תרויהון בשם ר' יוסי בן זמרא ר' יודן אמר כל מקום שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג. ר' הונא אמר כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג. אחר הדברים האלה הרהורי דברים היו שם מי הרהר אברהם הרהר אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם כרת ברית עם נח שאין אתה מכלה את העולם עמדתי וסגלתי מצוות ומעשים טובים יותר ממנו ודחית בריתי לבריתו תאמר שאחר עומד ומסגל מצוות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים. ולא עוד אלא בשעה שיהיו בניך באין לידי עבירה ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שהוא יכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפר עליהם. היה דבר ה' אל אברם במחזה י' לשונות נקראת נבואה. חזון הטפה דבור אמירה צווי משא משל מליצה חידה נבואה. ואי זו היא קשה שבכולן ר' אליעזר אומר חזון שנאמר חזות קשה הוגד לי ר' יוחנן אמר דבור שנאמר דבר אדוני הארץ אתנו קשות. ורבנן אמרין משא כמשמעו שנאמר כמשא כבד יכבדו ממני. גדול כחו של אברהם שנדבר עמו בדבור ובחזון. אל תירא אברם ממי נתירא ר' ברכיה אמר משם נתירא הדא הוא דכתיב ראו איים וייראו קצות הארץ יחרדו קרבו ויאתיון מה איים הללו מסוימים בים כך היו אברם ושם מסוימים בעולם. וייראו זה נתירא מזה וזה נתירא מזה. אברהם נתירא תאמר שיש בלבו עלי שהרגתי בניו. ושם נתירא תאמר שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים. קצות הארץ זה שרוי בקצו של עולם וזה שרוי בקצו של עולם. קרבו ויאתיון קרבו זה לזה. איש את רעהו יעזורו זה עזר את זה בברכות ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' וזה עזר את זה במתנות ויתן לו מעשר מכל. ויחזק חרש זה שם שעשה את התבה. את צורף זה אברהם שצרפו הקב"ה בכבשן האש. מחליק פטיש את הולם פעם שהחליק פטישו והלם כל באי עולם פעם אחת. אומר לדבק טוב הוא אלו אומות העולם שהן אומרים מוטב לידבק באלקיו של אברהם ולא לידבק בעבודה זרה של נמרוד. ויחזקהו במסמרים ויחזק אברהם את שם במצוות ומעשים טובים ולא ימוט אברם. ויאמר אברם ה' אלקים מה תתן לי אמר ר' יונתן שלשה הן שנאמר בהן שאל ואלו הן שלמה כתיב בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אליו שאל מה אתן לך. אחז כתיב שאל לך אות מעם ה' אלקיך. מלך המשיח כתיב שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. רבי ברכיה ור' אחא בשם ר' שמואל בר נחמני אמר אנו מביאין עוד שנים מן האגדה אברהם ויעקב. אברהם כתיב ביה מה תתן לי אינו אומר מה תתן לי אלא שאמר לו שאל. יעקב אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו וגו'. אמר ר' יוחנן שני בני אדם אמרו דבר אחד אברהם אמר רבונו של עולם אם עתיד אני להוליד בנים ולהכעיסך מוטב לי וכו' ואנכי הולך ערירי ודוד אמר חקרני אל ודע לבבי דע הפורשים ממני אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם אמר לפניו רבונו של עולם אם אני עתיד להוליד בנים ולהכעיסך מוטב לי ונחני בדרך עולם. ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא ובן משק ביתי זה לוט שנפשו שוקקת עלי לירשני. הוא דמשק אליעזר שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני אל. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר ובן משק ביתי בר ביתי הוא דמשק אליעזר שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני אל ואליעזר שמו וירק את חניכיו שי"ח ומנין אליעזר הכי הוי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

ויגד לרבקה את דברי עשו מי הגיד לה אמהות נביאות היו רבקה היתה מהאמהות. ר' ברכיה בשם ר' יצחק אפילו הדיוט אינו חורש תלם ונביאים חורשים תלם בתוך תלם אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. הנה עשו אחיך מתנחם לך כמת הוא תוה עליך כמת הוא מתנחם עליך כבר הוא שותה עליך כוס תנחומין. וישבת עמו ימים אחדים וכתיב ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים נאמר כאן ימים אחדים ונאמר להלן אחדים מה להלן שבע שנים אף כאן שבע שנים. עד אשר תשוב חמת אחיך אמו בצדקתה אמרה והוא לא עשה כן אלא ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח עוברתיה ונחרתיה לא זיעא מפומיה. למה אשכל גם שניכם אמר ליה לוי אוי להם לרשעים שהן מתעמקין עצות רעות על ישראל כל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתם עשו אמר שוטה היה קין שהרג את אחיו בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה אני איני עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר יקרבו ימי אבל אבי ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה אני איני עושה כן אלא עד דאינון דקיקין תחת כורסי אנא מחנק להון הדא הוא דכתיב כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וגו' אמר המן שוטה היה פרעה ולא היה יודע שהבנות נשאות לאנשים ופרות ורבות אני איני עושה כן אלא להשמיד להרוג ולאבד. א"ר לוי אף גוג לעתיד לבא אומר כן שוטה היה המן ולא היה יודע שיש להן פטרון בשמים אני איני עושה כן אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונן ואחר כך להם הדא הוא דכתיב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו אמר הקב"ה רשע לי באת להזדווג חייך שאני עושה מלחמה עמך שנאמר ה' כגבור יצא וגו' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה קופחת זו לזו. ויקרא יצחק אל יעקב וגו' לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו והיכן נתאוששו בידו כאן ויברך אותו. אמר ר' אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו וכו' כדלעיל. א"ר ברכיה לבן מלכים שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא של זהב א"ל למה במטמוניות בוא וטול בפרהסיא כך ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו הזהירו על בנות ענר אשכל וממרא. וישמע יעקב אל אביו הדא הוא דכתיב כל דרך איש ישר בעיניו זה שמשון ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. ושומע לעצה חכם זה יעקב וישמע יעקב. וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת ר' יהושע בן לוי אמר נתן דעתו להתגייר מחלת שנמחלו לו עוונותיו בשמת שנתבשמה דעתו עליו א"ל ר' אלעזר אילו הוציא את הראשונות יפה היית אומר אלא על נשיו כאב על כאב תוספת על בית מליא. וילך עשו אל ישמעאל (כתוב לעיל בסוף פרשת חיי):
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

נטית ימינך משל למה הדבר דומה ללסטים שהיה עומד ומנאץ אחר פלטין של מלך אמר אם אני מוציא את בן המלך אני תופסו ואני הורגו וצולבו ואני ממית אותו מיתות חמורות כך היה פרעה הרשע עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל ורוח הקדש מלעגת עליו ואומרת לו נשפת ברוחך ואומר נטית ימינך. וכן הוא אומר למה רגשו גוים וגו' יתיצבו מלכי ארץ ננתקה יושב בשמים וגו' ואומר הנה יביעון בפיהם ואחריו מה כתיב ואתה ה' תלעג למו תשחק וגו' וכן הוא אומר שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה ואומר והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו' ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וגו' ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וגו' הא כל אותן האלפים וכל אותן הרבבות צללו כעופרת . ארבעה נקראו אדירים (כתוב ברמז קס"ה):
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק. ישמור אדם שלא ירבה שיחה ותפלות. אמר רבי עקיבא שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה אין שחוק אלא עבודת אלילים שנאמר וישב העם וגו'. אין שחוק אלא שפיכות דמים שנאמר יקומו נא הנערים וגו'. ועתה אל תתלוצצו וגו' שמעו דבר ה' אנשי לצון וגו' אמר להם הקב"ה לישראל בני אני הוא שישבתי תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם עד שדרשתי וחקרתי צרפתי ובחנתי את דברי כל התורה כולה ומיום שנברא העולם עד אותה שעה ישבתי על כסא הכבוד שלי שליש היום אני קורא ושונה ושליש היום אני דן את הדין ושליש היום אני עושה צדקה זן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ואין לפני שחוק אלא שעה אחת בשעה שאומות העולם אומרים בואו ונעשה עמו מלחמה שנאמר למה רגשו גוים ואומר יושב בשמים ישחק וגו' ואף במקום אחר יש לפני שחוק ואינו שחוק שנאמר קח לך סמים וגו'. וחלבנה אינה אלא מסרחת אלא לפי שהקב"ה רחמיו מרובין על ישראל לעולם בין על רשעים שבהם בין על כשרים שבהן. ואימתי יש לפני שחוק ואינו שחוק בזמן שרשעי ישראל מבלעין את הכשרים שבהן שנאמר זומם רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכתיב ה' ישחק לו. יודע היה אהרן בעצמו שבא דבר גדול לישראל על ידו ועמד קשר חבל ברזל במתניו והיה מחזר בכל מחנות ישראל מי שאינו יודע תפלה למדו תפלה מי שאינו יודע קריאת שמע למדו קריאת שמע מי שאינו בקי בגופה של תורה הכניסו בגופה של תורה ולא אהרן בלבד אלא כל מי שמלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים המקום מרחם ונותן בו חכמה ובינה ודעה והשכל ונותן חלקו עם שלשה צדיקים אברהם יצחק ויעקב. לעולם ינהוג אדם את עצמו בשמונה עשרה מדות יהא נאה בביאתו חסיד בישיבתו בענוה ביראה חכם בתורה פקח במעשים טובים נאה מקבל ומתקבל על הבריות ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו ומודה ועוזב ואוהב את הקב"ה אהבה גמורה בין כשהוא רע לו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד מתאוה ומצפה לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גלויות רוח הקודש בדבריו שנאמר כי עוד חזון למועד וגו'. יהא אדם נאה בביאתו אל בית המדרש כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה וכדי שימלא את ימיו ירבה אדם דברי תורה שאין לך שכר גדול יותר ממנו. יהא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבית המדרש כדי שתתרבה חכמתו וכדי שלא יבוא לידי תנומה שנאמר וקרעים תלביש נומה לפי שאין לך מדה קשה בעולם אלא המתנמנם בבית הכנסת ובבית המדרש. ישאל אדם את הפסוק אף על פי שהכל משחקים עליו שנאמר אם נבלת בהתנשא וגו' אומרים לו לאדם עד שאתה מבקש רחמים על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיך בקש רחמים על עבירות שעברת שימחלו לך ומתוך כך יהא אדם שומע וזוכרה מתוך ארבע שלפניה ולא עוד אלא כל המרבה בשחוק שיחה ותפלות מביא חרון אף לעולם והפירות מתמעטין ואם היה בתוך המשפחה ובני המשפחה שמחין בו מגלה כל בני המשפחה וכן בני חצר בני מבוי בני השכונה בני העיר מגלה כל בני העיר שנאמר אלה וכחש וגו' על כן תאבל הארץ מפני מה מפני שאינן מוכיחין לישראל שנאמר אך איש אל ירב וגו'. מצאו כהן ושחק עמו חולק עמו בפורענות וכן נביא ונשיא שנאמר וכשלת ביום ההוא וכשל גם נביא נדמו עמי מבלי הדעת. שנו חכמים הוי עניו לכל אדם ולאנשי ביתך יותר מכל אדם צא ולמד מן הקב"ה שכן מאה ועשרים יום מיום שנתנה תורה עד יום הכפורים. ארבעים יום ראשונים עלה משה למרום כו'. למלך שנשא את האשה והיה אוהבה אהבה גמורה שלח והביא בן אחד מאצלם לעשותו שליח בינו לבינה והראהו כל חופות וחדרים וסתרים שלו אמר לו בני לך אמור לאשה אני איני צריך ליך כלום אלא עשי ליך חופה קטנה בשביל שאבוא ואדור עמך בשכונתך כדי שידעו עבדי ובני ביתי שאני אוהבך אהבה גמורה עד שמלך עסוק לשגר לאשה מתנות רבות באו ואמרו לו זנתה אשתו עם אחר. מיד הניח המלך הכל מידו ושליח נדחף לאחוריו שנאמר לך רד כי שחת עמך וכתיב עד שהמלך במסבו היה לו שיאמר נרדי נתן (שיריו) [סרחון] ואמר נתן ריחו אלא כיון שקבלו ישראל מלכותו של הקב"ה עליהן ואמרו נעשה ונשמע זכר את הראשונה והעביר את האחרונה. מה כתיב באהרן תורת אמת היתה בפיהו וכי תעלה על דעתך שאהרן עבד אלילים והלא לא עבד אלא עכב עד שיבוא משה ויש אומרים כדרך שנתכוון יעקב אבינו ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר קיים יעקב את התורה קודם שניתנה לפניו כך נתכוון אהרן ואף על פי כן העלה עליו הכתוב כאילו עבד עבודת אלילים שנאמר ויגוף ה' את העם וכו'. ארבעים יום אמצעים נטל משה את האהל שנאמר ומשה יקח את האהל והיו ישראל נוהגין כל אותן הימים אבל בעצמן עד שאמר הקב"ה למשה משה מה יעשו אותן העניים מנודים לי מנודים לך מנודים לרב מנודים לתלמיד חזור בך והכנס למחנה שנאמר ודבר ה' אל משה וגו' ושב אל המחנה מלמד שהתיר לו הקב"ה את (נדרו) [נדויו] והחזיר את האהל למחנה. ארבעים יום שעלה משה למרום להביא תורה לישראל היו ישראל נוהגין כל אותן הימים צום ותענית ויום אחרון שבכולן גזרו תענית ולנו בתענית. למחר הסכימו ועלו לפני הר סיני והיו בוכים לקראת משה ומשה בוכה לקראתם עד שעלתה בכיתם לפני הקב"ה. באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וקבל אותם בתשובה ובשרה אותם רוח הקדש בשורה טובה מלפניו. אמר להם בני נשבעתי בכסא הכבוד שלי שתהא לכם בכיה זו בכית שמחה ויהא לכם יום כפרה וסליחה לכם ולבני בניכם עד סוף כל הדורות. וישבר אותם תחת ההר נסתכל משה בלוחות וראה שפרח הכתב מעליהן והשליכו מידיו מיד נתאלם ולא היה יכול להשיב דבר. באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו אותה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדחק ומתוך שאין להן מזונות. ובשביל אותו הצער שהן מצערין עתיד הקב"ה לשלם להם שכרן לימות המשיח כפול ומכופל שנאמר הנה אדני אלהים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו וגו'. ואומר מי הקדימני ואשלם. לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכרתי שלמה. וכן אהרן אמר אילולי קרח לא עמדה עלי אותה הברית שנאמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר וגו' אמר לטובתי נשברה רגל פרתי. אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם ארד מלפניך ואעשה בהם את הדין אם עבדוהו כולם בלב שלם ימותו כולם ביום אחד ירד מלפניו נטל את העגל ושרפו. ויעמוד משה בשער המחנה וגו'. מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר לו הקב"ה למשה עמוד בשער המחנה ואמור מי לה' אלי כה אמר ה' אלהי ישראל. אלא שהיה משה דן קל חומר בעצמו אם אומר אני להם הרגו איש את אחיו יהיו ישראל אומרים לי לא כך למדתנו סנהדרין ההורגת אחת בשבוע נקראת חבלנית ומפני מה אתה הורג שלשה אלפים ביום אחד לפיכך תלה הדבר בכבודו של מעלה. חזר משה ובקש רחמים אמר רבונו של עולם צדיק אתה חסיד אתה וכל מעשיך באמונה יגולו רחמיך הרבים על בניך בשביל שלשה אלפים שעבדוהו בלב שלם ימותו תנו רבנן אלף מעשרים שנה ולמטה בני שמונה עשרה בני שש עשרה בני עשר בני שלשה בני ב' בני א' וכמה גרים וכמה עבדים נתוספו עליהם שאין לדבר סוף מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונתרצה עמהם. משל למה הדבר דומה למלך שסרח לפניו בנו בכורו ותפסו בידו ונתנו ביד עבדו אמר לו צא והרוג את זה ותנהו לחיה ולכלבים מה עשה אותו עבד הוציאו מלפניו והניחו בביתו ורץ ובא ועמד לפניו בסוף שלשים יום כטוב לב המלך עליו והיו עבדיו ובני ביתו מסובין לפניו וכיון שהוא נושא את עיניו ואינו רואה בנו בכורו מכניס יגון ואנחה בלבו ואין בריה מכרת בו אלא עבדו שר ביתו מיד רץ והביאו לפניו. כתר יפה שהיה מונח לפניו נטלו ונתנו בראש עבדו שר ביתו. לכך נדמה משה הצדיק כיון שעמד בתפלה בארבעה וחמשה מקומות והציל את ישראל מן המיתה אמר לו הקב"ה משה הואיל ועמדת לפני והצלת את ישראל מן המיתה כתר תורה שמונח להן לישראל ולבניהן ולבני בניהן בשביל תורה שעשו הרי הוא מונח לך לעולם שנאמר וראו בני ישראל את פני משה. שמא תאמר הואיל ונכנס משה לבית עולמו ניטל ממנו אותו מאור פנים ואותו הכתר תלמוד לומר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' מה פנים של מעלה אורן עליהם לעולם ולעולמי עולמים כך מאור של משה שנאמר ומשה בן מאה ועשרים. שנה במותו לא כהתה עינו וגו'. ולא משה בלבד אלא כל תלמיד חכם שהוא יושב ועוסק בתורה מקטנותו ועד זקנתו ומת עדיין לא מת אלא בחיים הוא לעולם ולעולמי עולמים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ולמה זווג הכתוב לומר את ה' אלהיך. אלא לומר לך מה ה' אלהיך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך תלמיד חכם שהוא יושב ועוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו הוא בחיים לעולם ולעולמי עולמים והיכן הוא ישיבתו תחת כסא כבודו. ולא זו בלבד אלא שכרו של משה כאלו הוא ברא אותם לכך נאמר ויזכור ימי עולם משה עמו וגו'. וכל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאוה ומצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות ורוח הקדש בדבריו [איה השם] בקרבו את רוח קדשו אותו תלמיד חכם אינו צריך לא חרב ולא רמח ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו ומלאכי השרת עומדים לו סביב וחרבות ביד כולם ומשמרין אותו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
Versetto precedenteCapitolo completoVersetto successivo