Quotation_auto su Salmi 32:63

אחר כך אמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי. לרמוז שאף על פי שלא היתה שנואה בעיני יעקב. עם כל זה היה עושה לה דברים אחרים נעתרים. שמתוכם היתה מובנת השנאה. ולכן אמר כי שמע ה'. כמו כי שומע יוסף לשון הבנה. כי לא היה לו לומר אלא כי ראה ה' כי שנואה אנכי. כמו שאמר למעלה וירא ה' כי שנואה לאה. אבל אמר שמע. כי אולי אחר שילדה ראובן היה מראה לה יעקב אהבה. והיא היתה רואה דברים אחרים נסתרים יורו על שנאתה. לכן אמר כי שמע ה'. ולכן תמצא שאמרה בבן השלישי הפעם ילוה אישי אלי ולא תהיה עיקר דירתו עם רחל. ולפי שיעקב כל מעשיו היו לשם שמים. ולאה ראתה שנתחברה אליו בבן הרביעי. אמרה הפעם אודה את ה'. כלומר אודה עלי פשעי לה' שחטאתי במחשבה או בדיבור כנגד יעקב. ואולי לעומת עונה נאמר בכאן בה ותעמד מלדת. כי ראויה היתה לילד כל בניה זה אחר זה בלי הפסק. ולפי שהכירה זה אמרה ותרא לאה כי עמדה מלדת בעונה. ולכן השתדלה לתת שפחתה לאישה וכן בענין הדודאים. ולהורות כי יעקב היה הולך עמה בתום לבבו. תמצא שאפילו רחל כשקנאה באחותה אמרה תנה לי בנים ואם אין וכו'. שחשבה שיעקב היה חפץ בלאה ולכן נתן לה בנים. וזהו הבה לי בנים כמו שנתת לאחותי. ולכן חרה ליעקב ואמר אני ראוי לכך. אחר שאני אהבתיך אהבה עזה יותר מלאה. ונראה שהיא צדקת ממך. אחר שהש"י מנע ממך פרי בטן ולא ממנה:

מה בין מיתת נערים למיתת זקנים רבי יהודה ור' אבהו ר' יהודה אומר נר זה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה וכל זמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה. ר' אבהו אמר התאנה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה בשעה שהיא נלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאנה. ר' חייא רבה ותלמידיו ואית דאמרי ר' עקיבא ותלמידיו ואית דאמרי ר' יוסי בן חלפתא ותלמידיו היו למודין להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאנה אחת והיה בעל התאנה משכים ולוקטה אמרו שמא חושדינן מה עבדון חלפון אתריהון אזל לגבייהו אמר להון רבותי חדא מצוה דהויתון ילפין זכיין בי יושבין ושונין תחת תאנתי בטלתון יתה א"ל אמרינן שמא אתה חשדינן פייסן וחזרו לאתריהון. מה עשה השכים בשחרית ולא לקטן וזרחה עליה חמה והתליעו אמרו בעל הבית יודע אימתי עונתה של תאנה ללקוט ולוקטן. כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים ומסלקן הדא הוא דכתיב דודי ירד לגנו. זקן ושבע הדא הוא דכתיב עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבוא ומראה הקב"ה להן עד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבוא ונפשם שבעה והם ישנים. משל למלך שעשה סעודה לאורחים והראה להם מה שהן אוכלין ושותין ושבעה נפשם וישנו להם. כך הקב"ה מראה לצדיקים עד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד ונפשם שבעה והם ישנים מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי כד דמך רבי אבהו חזי י"ג נהרין דאפרסמון אמר לון אלין דמאן אמרין ליה דידך אמר לון אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלקי. זבדי בן לוי ור' יהושע ורבי יוסי בן פטרא תלתיהון אמרין הלין קריא כד דמכין חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו'. וחד מנהון אמר תערוך לפני שלחן וגו' דשנת בשמן ראשי כוסי רויה וישמחו כל חוסי בך וגו' וחרנא אמר כי טוב יום בחצריך מאלף. רבנן אמרי מה רב טובך אשר צפנת הוי בשעת סלוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להם שכרן המתוקן להן ואימתי סמוך למיתתן דכתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו הוי ותשחק ליום אחרון:

מה בין מיתת נערים למיתת זקנים רבי יהודה ור' אבהו ר' יהודה אומר נר זה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה וכל זמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה. ר' אבהו אמר התאנה הזו בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה בשעה שהיא נלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאנה. ר' חייא רבה ותלמידיו ואית דאמרי ר' עקיבא ותלמידיו ואית דאמרי ר' יוסי בן חלפתא ותלמידיו היו למודין להיות משכימין ויושבין ושונין תחת תאנה אחת והיה בעל התאנה משכים ולוקטה אמרו שמא חושדינן מה עבדון חלפון אתריהון אזל לגבייהו אמר להון רבותי חדא מצוה דהויתון ילפין זכיין בי יושבין ושונין תחת תאנתי בטלתון יתה א"ל אמרינן שמא אתה חשדינן פייסן וחזרו לאתריהון. מה עשה השכים בשחרית ולא לקטן וזרחה עליה חמה והתליעו אמרו בעל הבית יודע אימתי עונתה של תאנה ללקוט ולוקטן. כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים ומסלקן הדא הוא דכתיב דודי ירד לגנו. זקן ושבע הדא הוא דכתיב עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבוא ומראה הקב"ה להן עד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבוא ונפשם שבעה והם ישנים. משל למלך שעשה סעודה לאורחים והראה להם מה שהן אוכלין ושותין ושבעה נפשם וישנו להם. כך הקב"ה מראה לצדיקים עד שהן בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד ונפשם שבעה והם ישנים מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי כד דמך רבי אבהו חזי י"ג נהרין דאפרסמון אמר לון אלין דמאן אמרין ליה דידך אמר לון אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלקי. זבדי בן לוי ור' יהושע ורבי יוסי בן פטרא תלתיהון אמרין הלין קריא כד דמכין חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו'. וחד מנהון אמר תערוך לפני שלחן וגו' דשנת בשמן ראשי כוסי רויה וישמחו כל חוסי בך וגו' וחרנא אמר כי טוב יום בחצריך מאלף. רבנן אמרי מה רב טובך אשר צפנת הוי בשעת סלוקן של צדיקים מהעולם הקב"ה מראה להם שכרן המתוקן להן ואימתי סמוך למיתתן דכתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו הוי ותשחק ליום אחרון:

לעשות לרוח משקל אמר רבי אחא בנוהג שבעולם הבריות אומרת איש פלוני רוחו יתרה שנתנה בו רוח יתרה, איש פלוני רוחו קצרה שנתנה בו רוח קצרה. ומים תכן במדה האדם הזה משוקל חציו מים וחציו דם בשעה שהוא זוכה לא המים רבין על הדם ולא הדם רבה על המים, וכשאינו זוכה אם המים רבין על הדם נעשה סה אדרופיקום. ואם הדם רבה על המים נעשה מצורע, אדם (אדום) [או דם]. מי פלג לשטף תעלה. אמר רבי ברכיה אית אתרא דצוחין לשערה שיטפא. מעשה בחסיד א' שהיה יושב ודורש אין לך כל נימא ונימא שלא ברא לה הקדוש ברוך הוא גומא בפני עצמה, למחר בקש לצאת לפרנסתו, אמרו לו אתמול היית יושב ודורש אין לך כל נימא ונימא שלא ברא הקדוש ברוך הוא לה גומא בפני עצמה כדי שלא תהא אחת מהן נהנית מחברתה ועכשיו ועכשיו אתה מבקש לצאת לתוך פרנסתך תיב לך וברייך קאים לך, שמע ותיתיב ליה וקם ליה ברייה. ודרך לחזיז קולות, אמר רבי אבין משל לגינת ירק שהמעין לתוכה כל זמן ששופע לתוכה ירקה משחיר פסק המעין הלבין ירקה, כך זכה אדם ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא, ואם לאו ושער בנוגע הפך לבן אדמדם. נכונו ללצים שפטים מוכנים הן הדינין ללצים ולעוברים עבירות, בנוהג שבעולם אדם רוכב עלחמור פעמים שסורח עליו ומכהו וכו' ברם הכא נכונו ללצים שפטים. אמר ר' אכין מה הוא ומהלומות לגו כסילים משל למטרוניתא שיכנסה לתוך פלטין של מלך כיון דחמת מגביא תליין דחלת, א"ל המלך אל תתיראי, אלו לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולשמוח. כךכיון ששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו, אמר להם משה לישראל אל תתיראו, אלו לעובדי אלילים, אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח שנאמר רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו, מה כתיב למעלה מן הענין אשה כי תזריע וילדה זכר, מה כתיב בתריה אדם כי יהיה בעור בשרו וכי מה ענין זה לזה, אמר ר' תנחים משל לחמורה שרעת ונכוית מי גרם לולד שיצא כווי שרעת ונכוית אמו, כך מי גרם לולד שיהא מצורע, אמו שלא שמרה את נדתה. אמר ר' אבין משל לגינת ירק שהמעין לתוכה כל זמן שהמעין לתוכה היא עשויה ביצין, כך כל מי שהולך אצל אשתו נדה עושה בניו מצורעים. רבי אבין קרא עליה אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה, והם קוראים על אבותיהם אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. רבי אבין בשם רבי יוחנן כתיב ואם לא תמצא ידה די שה ומה כתיב בתריה אדם כי יהיה בעור בשרו, וכי מה ענין זה לזה, אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לך הבא קרבן לידה ואתה לא עשית כך, חייך שאני מצריכך לבוא אל הכהן שנאמר והובא אל הכהן. אמר ר' יוחנן למה נסמכה פרשת חלה לפרשת עבודה זרה לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאלו בטל עבודה זרה יכל המבטל מצות חלה כאלו קיים עבודה זרה, אמר ר' אלעזר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם מי גרם שתכשל בזונה על ידי שאכלת ככר שאינו מעושר. אר"ש בן לקיש ואיש את קדשיו לו יהיו מה כתיב בתריה איש איש כי תשטה אשתו וגו' וכי מה ענין זה לזה, אני אמרתי תן מתנתך לכהן ואתה לא עשית חייך שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן שנאמר והביא האיש את אשתו אל הכהן:

(על אשר) [כאשר] מריתם פי במדבר צן. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו שנאמר על אשר לא קדשתם הא קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם למות. שני פרנסים עמדו, אחד אמר לא יכתב סרחוני ואחד אמר יכתב סרחוני, דוד אמר לא יכתב סרחוני שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, משה אמר יכתב סרחוני שנאמר כאשר מריתם פי, משל למה הדבר דומה לשתי נשים שהיו לוקות בבית דין אחת לוקה על שקלקלה ואחת לוקה על שגנבה פגי שביעית זו שגנבה פגי שביעית אומרת בבקשה מכם הודיעו סרחוני שלא יהו העומדים סבורים לומר כשם שזו קלקלה זו קלקלה, תלו לה הפגין בצוארה והיה הכרוז מכריז לפניה על הפגין זו לוקה. רבי אלעזר המודעי אומר בוא וראה כמה צדיקים חביבין לפני הקב"ה שבכל מקום שמזכיר מיתתן שם מזכיר סרחונן. וכל כך למה (הרי) [לפי] שלא יהא פתחון פה לבאי העולם לומר מעשים מקולקלין היו בהן בסתר לכך מתו. וכך בארבעה מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן וכל מקום שמזכיר מיתתן שם מזכיר סרחונן להודיע שלא היתה בהן אלא זו בלבד, והלא דברים ק"ו אם כך רחם הקב"ה על הצדיקים בשעת הכעס ק"ו בשעת רצון שנאמר כה אמר ה' בעת רצון עניתיך:

רבי חוניא פתח מאזני מרמה תועבת ה' אם ראית דור שמדותיו של שקר דע שהאגרדמין מתגרה בו ונוטל מה שבידיהם, מה טעם מאזני מרמה תועבת ה', מה כתיב בתריה בא זדון ויבוא קלון. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא האזכה במאזני רשע וגו' אפשר כן דור (שעדותיו) [שמדותיו] של שקר שהוא זוכה, אלא ובכיס אבני מרמה. אמר רבי לוי אף משה רמזה לישראל לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, אם עשית כן דע שהאגרדמין מתגרה בו (באותו הדור), ומה טעם כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה, מה כתיב בתריה זכור את אשר עשה לך עמלק. יזכר עון אבותיו וכי אבותיו של עשו רשעים היו והלא צדיקים היו, אברהם זקנו יצחק [אביו ואת אומר יזכר עון אבותיו אל ה', אלא חטא שחטא על אבותיו, את מוצא יצחק] בא מכח אברהם חיה מאה ושמונים שנה, אברהם חיה קע"ה שנה, בתוך חמש שנים שמנע מחייו של אברהם אבינו עבר עשו הרשע שתי עבירות וכו', הדא הוא דכתיב ויבוא עשו מן השדה, אמר הקב"ה אני הבטחתי לאברהם ואמרתי לו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום והדא סיבו טבא רואה את בן בנו מגלה עריות ושופך דמים וגונב טב ליה מתכניש בשלם שנאמר טוב חסדך מחיים, ומה חטא חטא על אביו, גרם לו שכהו עיניו שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות למה שהעמיד עשו הרשע, ומה חטא חטא על אמו, עם כשהוא יוצא ממעי אמו חתן מטרין שלה שלא תלד, הדא הוא דכתיב על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו, שלא תאמר אחר שיצא ממעי אמו אלא עד כשהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה ומה טעם זורו רשעים מרחם. רב נחמן אמר גרם לה שלא תעמיד י"ב שבטים, מן הדין קריא ויאמר ה' לה שני גוים וכו' (כדכתיב לעיל). ורבנן אמרין גרם לה שלא תצא מטתה ברבים, את מוצא בשעה שמתה רבקה אמרן מאן יפוק קומה, אברהם מת, יצחק עיניו כהות ויושב בתוך הבית, יעקב ברח מפני עשו, יפוק עשו רשיעא קומה דיהו הבריות אטרין ליטין ביזייא דהכדין אוניק, מה עשו הוציאה בלילה, אף הכתובים לא פרסמו את מיתתה אלא מן הצד הדא הוא דכתיב ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' ויקרא שמו אלון בכות, מהו אלון בכות לשון (אוני) [יוני] הוא, אלון תרי, שתי בכיות, עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של מניקתו באת לו בשורת אמו [הדא הוא דכתיב] וירא אלקים אל יעקב עוד וגו', מה ברכה ברכו ברכת אבלים ברכו. אמר הקב"ה אבוהי שלים ליה ביש, אימיה שלים לה ביש, אחוהי שלים ליה ביש, סביה שלים ליה ביש, אף אתון שלמין ליה ביש. אף אנא שלים ליה ביש הוו מזכירין שמו מלמטה ואני מוחה את שמו מלמעלה. יהיו נגד ה' תמיד כל מה שעשה לנגדי עשה. ויכרת מארץ זכרם הוי זכור את אשר עשה לך עמלק. רבי תנחום בר חנילאי פתח זכרוניכם משלי אפר וגו', אמר הקב"ה לישראל בני הוו זהירין בשתי זכירות שהכתבתי לכם בתורה תמחה את זכר עמלק (שנאמר) כי מחה אמחה את זכר עמלק. משלו אפר משולי אפר אם זכיתם הרי אתם בניו של אברהם אותו שהמשיל עצמו באפר שנאמר ואנכי עפר ואפר, ואם לאו לגבי חומר גביכם, התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים, מה כתיב וימררו את חייהם וגו'. אל תהיו כסוס כפרד הסוס הזה אתה ממתגו והוא בולם (משכשכו) [מכשכשו] והוא בולם, מקרדו והוא בולם, מאכילו והוא בולם בל קרוב (אליך) [לגביה], אתם אל תהיו כן אלא הוו זהירין למיגזי לטבא טיבותיה ולמיגזי לבישא בישותא [למיגזי] לטבא טיבותיה לא תתעב אדומי. ולמיגזי לבישא בישותיה זכור את אשר עשה לך עמלק. רבי לוי פתח גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד. גערת גוים זה עמלק דכתיב ביה ראשית גוים עמלק. אבדת רשע זה עשו הרשע דכתיב ביה וקראו להם גבול רשעה, אם יאמר לך אדם [אף] יעקב היה בכלל, אמור לו רשעים אין כתיב כאן, אלא אבדת רשע זה עשו הרשע. שמם מחית לעולם ועד תמחה את זכר עמלק. והשב לשכנינו שבעתים וגו' יזכר להם מה שעשו לנו במילה שהיא נתונה בחיקו של אדם, מה (של) [היו] בית עמלק עושים היו מחתכין מילותיהן של ישראל ומזרקין אותן כלפי מעלה ואומרים בזו בחרת הא לך מה שבחרת. יזכר להם מה שעשו לנו בתורה דכתיב בה מזוקק שבעתים, כך תשיב להם שבעתים אל חיקם. יזכר להם מה שעשו לנו במקדש שהוא נתון בחיקו של עולם, מחיק הארץ ועד העזרה התחתונה שתים אמות, ובא שמואל ופרע להם שנאמר וישסף שמואל את אגג וגו' היה מחתך מבשרו זיתים זיתים ומאכיל לנעמיות, הדא הוא דכתיב יאכל בדי עורו וגו', בירר לו מיתה מרה, ורבנן אמרי העמיד ארבעה קונדיסין ומתחו עליהן, ואמר אכן סר מר המות, כך ממיתין את השרים מיתות חמורות (בדיני כותים דנו שלא בעדים ושלא בהתראה). רבי יצחק אמר סירסו דכתיב ויאמר שמואל כאשר שכלה וגו' אמו של אותו האיש, אמר רבי לוי אף (אמו) [משה] רמזה לישראל מן התורה שנאמר כי ינצו אנשים וגו' וקצותה את כפה, מה כתיב תמן זכור את אשר עשה וגו'. זכור אמר ר' ברכיה עד שאתה אומר לנו זכור אתה זכור, אנו שכחה מצויה בנו אבל אתה שאין שכחה לפניך הוי זכור את אשר עשה לך. אמר רבי יצחק לנו עשה ולא לך עשה זכור ה' לבני אדום וגו'. עמלק עם ילק פרח כהדין זחלא.

רבי חוניא פתח מאזני מרמה תועבת ה' אם ראית דור שמדותיו של שקר דע שהאגרדמין מתגרה בו ונוטל מה שבידיהם, מה טעם מאזני מרמה תועבת ה', מה כתיב בתריה בא זדון ויבוא קלון. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא האזכה במאזני רשע וגו' אפשר כן דור (שעדותיו) [שמדותיו] של שקר שהוא זוכה, אלא ובכיס אבני מרמה. אמר רבי לוי אף משה רמזה לישראל לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה, אם עשית כן דע שהאגרדמין מתגרה בו (באותו הדור), ומה טעם כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה, מה כתיב בתריה זכור את אשר עשה לך עמלק. יזכר עון אבותיו וכי אבותיו של עשו רשעים היו והלא צדיקים היו, אברהם זקנו יצחק [אביו ואת אומר יזכר עון אבותיו אל ה', אלא חטא שחטא על אבותיו, את מוצא יצחק] בא מכח אברהם חיה מאה ושמונים שנה, אברהם חיה קע"ה שנה, בתוך חמש שנים שמנע מחייו של אברהם אבינו עבר עשו הרשע שתי עבירות וכו', הדא הוא דכתיב ויבוא עשו מן השדה, אמר הקב"ה אני הבטחתי לאברהם ואמרתי לו ואתה תבוא אל אבותיך בשלום והדא סיבו טבא רואה את בן בנו מגלה עריות ושופך דמים וגונב טב ליה מתכניש בשלם שנאמר טוב חסדך מחיים, ומה חטא חטא על אביו, גרם לו שכהו עיניו שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות למה שהעמיד עשו הרשע, ומה חטא חטא על אמו, עם כשהוא יוצא ממעי אמו חתן מטרין שלה שלא תלד, הדא הוא דכתיב על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו, שלא תאמר אחר שיצא ממעי אמו אלא עד כשהוא במעי אמו זירתיה מתוחה לקבליה ומה טעם זורו רשעים מרחם. רב נחמן אמר גרם לה שלא תעמיד י"ב שבטים, מן הדין קריא ויאמר ה' לה שני גוים וכו' (כדכתיב לעיל). ורבנן אמרין גרם לה שלא תצא מטתה ברבים, את מוצא בשעה שמתה רבקה אמרן מאן יפוק קומה, אברהם מת, יצחק עיניו כהות ויושב בתוך הבית, יעקב ברח מפני עשו, יפוק עשו רשיעא קומה דיהו הבריות אטרין ליטין ביזייא דהכדין אוניק, מה עשו הוציאה בלילה, אף הכתובים לא פרסמו את מיתתה אלא מן הצד הדא הוא דכתיב ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' ויקרא שמו אלון בכות, מהו אלון בכות לשון (אוני) [יוני] הוא, אלון תרי, שתי בכיות, עד שיעקב יושב ומשמר אבלה של מניקתו באת לו בשורת אמו [הדא הוא דכתיב] וירא אלקים אל יעקב עוד וגו', מה ברכה ברכו ברכת אבלים ברכו. אמר הקב"ה אבוהי שלים ליה ביש, אימיה שלים לה ביש, אחוהי שלים ליה ביש, סביה שלים ליה ביש, אף אתון שלמין ליה ביש. אף אנא שלים ליה ביש הוו מזכירין שמו מלמטה ואני מוחה את שמו מלמעלה. יהיו נגד ה' תמיד כל מה שעשה לנגדי עשה. ויכרת מארץ זכרם הוי זכור את אשר עשה לך עמלק. רבי תנחום בר חנילאי פתח זכרוניכם משלי אפר וגו', אמר הקב"ה לישראל בני הוו זהירין בשתי זכירות שהכתבתי לכם בתורה תמחה את זכר עמלק (שנאמר) כי מחה אמחה את זכר עמלק. משלו אפר משולי אפר אם זכיתם הרי אתם בניו של אברהם אותו שהמשיל עצמו באפר שנאמר ואנכי עפר ואפר, ואם לאו לגבי חומר גביכם, התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים, מה כתיב וימררו את חייהם וגו'. אל תהיו כסוס כפרד הסוס הזה אתה ממתגו והוא בולם (משכשכו) [מכשכשו] והוא בולם, מקרדו והוא בולם, מאכילו והוא בולם בל קרוב (אליך) [לגביה], אתם אל תהיו כן אלא הוו זהירין למיגזי לטבא טיבותיה ולמיגזי לבישא בישותא [למיגזי] לטבא טיבותיה לא תתעב אדומי. ולמיגזי לבישא בישותיה זכור את אשר עשה לך עמלק. רבי לוי פתח גערת גוים אבדת רשע שמם מחית לעולם ועד. גערת גוים זה עמלק דכתיב ביה ראשית גוים עמלק. אבדת רשע זה עשו הרשע דכתיב ביה וקראו להם גבול רשעה, אם יאמר לך אדם [אף] יעקב היה בכלל, אמור לו רשעים אין כתיב כאן, אלא אבדת רשע זה עשו הרשע. שמם מחית לעולם ועד תמחה את זכר עמלק. והשב לשכנינו שבעתים וגו' יזכר להם מה שעשו לנו במילה שהיא נתונה בחיקו של אדם, מה (של) [היו] בית עמלק עושים היו מחתכין מילותיהן של ישראל ומזרקין אותן כלפי מעלה ואומרים בזו בחרת הא לך מה שבחרת. יזכר להם מה שעשו לנו בתורה דכתיב בה מזוקק שבעתים, כך תשיב להם שבעתים אל חיקם. יזכר להם מה שעשו לנו במקדש שהוא נתון בחיקו של עולם, מחיק הארץ ועד העזרה התחתונה שתים אמות, ובא שמואל ופרע להם שנאמר וישסף שמואל את אגג וגו' היה מחתך מבשרו זיתים זיתים ומאכיל לנעמיות, הדא הוא דכתיב יאכל בדי עורו וגו', בירר לו מיתה מרה, ורבנן אמרי העמיד ארבעה קונדיסין ומתחו עליהן, ואמר אכן סר מר המות, כך ממיתין את השרים מיתות חמורות (בדיני כותים דנו שלא בעדים ושלא בהתראה). רבי יצחק אמר סירסו דכתיב ויאמר שמואל כאשר שכלה וגו' אמו של אותו האיש, אמר רבי לוי אף (אמו) [משה] רמזה לישראל מן התורה שנאמר כי ינצו אנשים וגו' וקצותה את כפה, מה כתיב תמן זכור את אשר עשה וגו'. זכור אמר ר' ברכיה עד שאתה אומר לנו זכור אתה זכור, אנו שכחה מצויה בנו אבל אתה שאין שכחה לפניך הוי זכור את אשר עשה לך. אמר רבי יצחק לנו עשה ולא לך עשה זכור ה' לבני אדום וגו'. עמלק עם ילק פרח כהדין זחלא.