Quotation_auto su Salmi 37:24

ואמר ויפרוץ האיש מאד מאד. שלא כדרך העולם ולא כדרך טבע כמו שחשב לבן. אלא בעזרת ה'. וזה שאמרו ז"ל שפרץ גדרו של עולם כאומרו ומקנהו פרץ בארץ וכו'. לרמוז שזה היה בהשגחה גמורה לא במקרה ובטבע. כי המקרה לא יתמיד. אבל בכאן אמר מאד מאד אחר ששנה בענין שבזה פרץ גדרו ומנהגו וטבעו של עולם כמו באיוב שהרחלים היו טורפות הזאבים. ובזוהר אמרו כי ענין המקלות עשה יעקב לפי שבכאן בירר חלקו וגורלו להדבק ולהתקשר בשם יתברך. כאומרו כי חלק ה' עמו וגו'. לפי שאברהם נתדבק במדת החסד כדכתיב חסד לאברהם. ויצחק במדת הדין דכתיב ופחד יצחק היה לי. ויעקב הוא יושב בין שני אהלים אלו בין הלובן והאודם שהוא המיצוע כמו האמת. וזהו תתן אמת ליעקב. ויעקב רצה להתדבק במדת הלובן. ולא במדת האודם. וזהו ויקח לו יעקב מקל לבנה לח כדי לגוללו ולחלקו. מקל לבנה סוד הלובן והרחמים. וזהו כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וזהו מחשוף הלבן לגלות פני הרחמים מתוך הדין. וזהו מקל לבנה לח ולוז וערמון. רמז לג' האבות ויעקב באמצע. והוא לוז כאומרו ויבא יעקב לוזה. ולכן הפריד יעקב הכשבים בענין שלא יתערב זרעו זרע הקדש בזרע פסול. וזהו וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן הארמי לפי שהוא רמאי. כי נראה לבן מבחוץ והוא שחור ואדום מבפנים. אבל יעקב אינו כן כי הוא קשור ודבוק בשם ה'. ולכן חותמו אמת היפך מלבן שהוא רמאי שהוא ארמי בהפוך אותיות. ולכן נקרא צאנו הצאן המקושרות. לפי שכל בניו דבקים וקשורים בשם ה' כאמרו ואתם הדבקים בה'. וזהו וישם יעקב את המקלות ברהטים. לקשר הדברים כולם אלו באלו כמו שראה בחלום הסולם וסוד שניהם שוים. וזהו מלך אסור ברהטים כאלו אסור בכבלי ברזל בעבותות אהבה. כמו שפירשתי בעבותות החשן שהכל קשור באחדות בסבת זכות האבות. כמאמרם ז"ל מלך אסור ברהטים בזכות ואל הבקר רץ אברהם. ובזכות ברהטים בשקתות המים עד שבסבת זה הקשור א"א שיכלו. כדכתיב ואותך לא אעשה כלה. וזהו והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. וזהו יעקב חבל נחלתו. כי הוא חבל ארוך שמקשר דברי הארץ בשמים. כדכתיב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וז"ש בירושל' משל למלך שהיה לו פותחת קטנה לבית גנזיו אמר המלך אם תפול בארץ מיד תאבד. אמר הריני עושה לה חבל ארוך וקושר בה וכו'. רמזו שאלולי שנתקשר יעקב בחבל ארוך עם השם אחר שהם המעט מכל העמים מיד יאבד. כדכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא. לכן קשרם הש"י עמו בענין שאפילו יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו בחבל ארוך משולש בג' גדילים של ג' אבות. וזהו הצאן המקושרות. אבל צאן לבן הם מעוטפים ברעב וחלושים. וזהו והיה העטופים ללבן והקשורים בלי קשור וחזוק. עד כאן:

ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק צפת שידו שטוחה בתפלה אמרה ודאי אדם גדול הוא לכך שאלה עליו. ותפול מעל הגמל אתרכינת כמה דאת אמר כי יפול לא יוטל. ותאמר מי האיש הלזה ראתה אותו הדור כמה דאת אמר הנה בעל החלומות הלזה בא רבנן אמרי הוא ופלסונו. הלזה אלון זה. ותקח הצעיף ותתכס שתים הן שנתכסו בצעיף וילדו תאומים. רבקה ותקח הצעיף ותתכס תמר ותכס בצעיף ותתעלף. ויספר העבד ליצחק אמר ר' אלעזר כלליה של תורה מרובין מפרטיה שאילו בא לכתוב שנים שלשה דפין היה כותב ורבנן אמרי דברי שבח גלה לו מה שקפצה הארץ לפניו. ויביאה יצחק האהלה שרה אמו כל הימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על האהל וכיון שמתה פסק אותו ענן וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן. כל זמן שהיתה שרה קיימת היתה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה ברכה וכיון שבאת רבקה חזרה אותה ברכה. כל זמן שהיתה שרה קיימת היו דלתותיה פתוחות לרוחה וכיון שמתה שרה פסקה אותה רוחה וכיון שבאת רבקה חזרה אותה רוחה. כל זמן שהיתה שרה קיימת היה נר דלוק מלילי שבת ללילי שבת כיון שמתה שרה פסק וכיון שבאת רבקה חזר אותו הנר. וכיון שראה יצחק שהיתה עושה כמעשה אמו עושה חלתה בטהרה וקוצה חלתה בטהרה מיד ויביאה יצחק האהלה שרה אמו: