Quotation_auto su Salmi 42:4
הָֽיְתָה־לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֭חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה בֶּאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כָּל־הַ֝יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
Le mie lacrime sono state il mio cibo giorno e notte, mentre mi dicono tutto il giorno: "Dov'è il tuo Dio?"
ילקוט שמעוני על התורה
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב חרדה שהחרידה רות לבועז בדין היה לקללה אלא ובוטח בה' ישוגב נתן הקב"ה בלבו וברכה ויאמר ברוכה את לה' בתי חרדה שהחריד יעקב ליצחק בדין היה לקללו אלא ובוטח בה' ישוגב נתן בלבו וברכו. אמר רבי חמא בר חנינא מאד מחרדה שהחריד על גבי המזבח אמר מי הוא שנעשה סרסור ביני לבין המקום שיטול יעקב את הברכות כלפי רבקה אמר. אמר רבי יוחנן מי שיש לו ב' בנים אחד יוצא ואחד נכנס חרד אלא בשעה שנכנס עשו נכנס גיהנם עמו. רבי נתן בשם רבי אחא התחילו כתלי הבית מרתיחין הוא דהוה אמר מי אפוא מי הוא זה שעתיד ליאפות בכאן אני או יעקב בני אמר ליה הקב"ה לא אתה ולא יעקב בנך אלא הוא הצד ציד. צידא היך ציידך פכור תרעיא היך תרעך פכור ומקולקל הדא הוא דכתיב לא יחרוך רמיה צידו לא יאריך ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו. דאמר רבי יהושע בן לוי כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ומלאך בא ומתירן צד עופות וכופתן ומלאך בא ומפריחן כל כך למה הון אדם יקר חרוץ כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות שהן יקרות של עולם חרוצות לו. רבי חנינא בר פפא שאליה לרבי אחא אמר ליה מהו דכתיב הון אדם יקר חרוץ אמר ליה חרוצה היא ביד הצדיקים שאינן נוטלין מן היקר של עתיד לבוא בעולם הזה. ואוכל מכל רבי יהודה אומר מכל מה שנברא מששת ימי בראשית. ר' נחמיה אומר מכל מה שהוא מתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. אמר ליה עקרו של דבר מה האכילך אמר ליה איני יודע אלא טועם הייתי טעם פת טעם בשר טעם דגים טעם חגבים טעם כל מעדנים שבעולם. אמר רבי ברכיה כיון שהזכיר בשר מיד בכה אמר אני קערה אחת של עדשים האכילני ונטל את בכורתי אתה שהאכילך בשר על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי לפי שהיה יצחק אבינו מתפחד תאמר שלא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו בכור בכור וכיון שאמר את בכורתי לקח אמר יאות ברכתי. אמר רבי אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו שלא תאמר אילולי שרמה יעקב אבינו באביו לא נטל את הברכות תלמוד לומר גם ברוך יהיה. אמר רבי יצחק בא לקללו א"ל הקב"ה הזהר שאם אתה מקללו לנפשך את מקלל שכבר אמרת אורריך ארור. אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו. העין והחוטם והאוזן אינן ברשותו מה דלא בעי שמע מה דלא בעי מורח מה דלא בעי חמי. הפה והיד והרגל ברשותו אי בעי הוא לעי באורייתא אי בעי מפליג מצוות אי בעי אמר לישן ביש אי בעי מחרף ומגדף והיד אי בעי גניב אי בעי קטיל והרגל אי בעי אזיל לבתי כנסיות ומדרשות ואי בעי אזיל לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות ובשעה שאדם זוכה הקב"ה עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו. הפה גם ברוך יהיה. היד ותיבש ידו אשר שלח עליו. הרגל בני אל תלך בדרך אתם כי רגליהם לרע ירוצו. כשמוע עשו את דברי אביו א"ר חנין כל מי שאומר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעיו אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב אבינו לעשו אימתי נפרע לו בשושן הבירה ויזעק זעקה גדולה ומרה ג' דמעות הוריד עשו אחד מימינו ואחד משמאלו ואחד נסתלקה בתוך עינו והיא האכילתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש. אמרו ישראל עשו הרשע על שהוריד ג' דמעות נתמלא רחמים עליו אנו שדמעותינו תדירין ביום ובלילה כלחם על אחת כמה וכמה שנאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה אמר דוד אל דמעתי אל תחרש. ואוכל מכל (כתוב לעיל):
Ask RabbiBookmarkShareCopy