Quotation_auto su Salmi 48:26

לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח. סמך בנימין ללוי. לפי שעבודת הקרבנות והקטורת ואורים ותומים. נמצאו בשלימות ירושלם שהיתה בחלקו של בנימין. לכן סמך בנימין ללוי. והקדים בנימין ליוסף. לפי שירושלם היתה נחלת עבדי ה'. ושילה שהיתה בחלקו של יוסף היתה מנוחת עראי בערך בית המקדש. וזהו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. וקראו ידיד ה'. לפי שהיה הקטן שבשבטים והקטנים לעולם אהובים על האדם יותר מהגדולים. אפי' שיהיה הקטן מלא רירין כמאמרם ז"ל תועבה יבחר בכם. וכן נקרא ידיד ה' על שם בית המקדש שהיתה בחלקו. דכתיב מה ידידות משכנותיך ה' צבאות. וכן נקרא שלמה ידידיה. לפי שהיה עתיד לבנות בית המקדש שנקרא ידיד. וזה שאמר בשלמה ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'. ואמר ישכון לבטח כל היום לפי שקראו ידיד ה'. וידוע כי הדברים הנאים והידידים אין להם כ"כ קיום. לפי שפתע ישברו או יאבדו בין מצד עין הרע או סבה אחרת. ולכן כשאמר בלעם מה טובו אהליך יעקב. רצה להכניס בהם עין הרע כמאמר הזוהר. אלא שהשם בחסדו כסה עליהם ברוח קדשו בענין שלא יראם. כמו שעושים לתינוקות שמכסים אותן במסוה בשביל עין הרע. וזהו ותהי עליו רוח אלהים שפירושו על ישראל. וכן יקרה בכל הדברים הנאים והידידים. זולת בפעולות השם שאע"פ שהם נאים ויפים וידידים יש להם קיום ועמידה. וז"ש המשורר גדולים מעשי ה' וגו' הוד והדר פעלו. לפי שהדברים ישובחו או מצד גודלם או מצד הדרם. וזהו גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו מצד הגודל. ומצד היופי. אמר יפה נוף משוש כל הארץ. אע"פ שהוא בהר ובירכתי צפון שהוא הרוח הקשה שבכל הרוחות. וזהו הר ציון ירכתי צפון. והטעם לפי שהיא קרית מלך רב. וכן אמר בכאן מצד הגודל גדולים מעשי ה'. כשהם דרושים לכל חפציהם של המעשים. ומצד היופי אמר הוד והדר פעלו. ולפי שהדברים היפים אין להם קיום. לזה אמר וצדקתו עומדת לעד. ולרוב קיומם יש להם זכרון גדול. וזהו זכר עשה לנפלאותיו. וכן אמר באשת חיל עוז והדר לבושה. ולפי שהדברים ההדורים אין להם כ"כ קיום. לזה אמר ותשחק ליום אחרון. וכן בכאן לפי שקראו ידיד ה' אמר. שאע"פ שהוא ידיד ונאה. ישכון לבטח עליו בלי פחד. והטעם לפי שהשם חופף עליו כל היום ברוח קדשו. ובין כתפיו שכן שהוא מקום גבוה ותלול וחוזק הגוף. באופן שא"א אלא להיות קיים לעולם. וכן רמז ידיד ה' ישכון לבטח על העתיד שאע"פ שנחרב הבית ראשונה ושניה. עוד יבא זמן שיהיה ידיד ה' בלי הפסק. וישכון לבטח עליו בבנין בית שלישי. לא כבית הראשון שהיה חופף ומצטער עליו כל היום. כאומרו כי על אפי ועל חמתי היתה הבית הזה. וזהו חופף עליו כל היום. ולא כבנין בית שני ששכן בין כתיפיו ולא בכל גופו. שחסרו בו חמשה דברים כמאמרם ז"ל על ואכבדה ואכבד כתיב. וזהו בין כתיפיו שכן. וכן רמז ידיד ה' על מרדכי שהיה ידיד ה'. ובשבילו שכן ישראל בטח בדד. בזכות שהיה חופף ומצטער עליו. כדכתיב ויקרע מרדכי את בגדיו עיין בפ' ויצא ובפ' ויחי:

ואלה שמות בני ישראל זה שאמר הכתוב כשמך אלקים כן תהלתך. מלך בשר ודם נכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש. מקלסין אותו שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי. מקלסין אותו שהוא נאה ואינו אלא כעור. אבל הקב"ה אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו הוא יותר מקילוסו. מקלסין אותו שהוא גבור והוא גבור שנאמר האל הגדול הגבור. ראה מה כתיב נורא תהלות נורא הוא על כל תהלתו. וכן אמר דוד לך ה' הגדולה וגו'. שמך מתנשא לכל לראש וגדולה שנקלסך. ראה אנשי כנסת הגדולה מקלסין לו שמך מרומם על כל ברכה ותהלה הוי כשמך כן תהלתך. אבל בני אדם אינם כן יש ששמותיהן נאים ומעשיהן כעורין כו' (כדכתוב ברמז קכ"ו). שמותיהן נאים ומעשיהם נאים אלו השבטים ראובן שמעון מונה מספר לכוכבים אלו השבטים. מה הכוכבים כשיוצאין יוצאין בשמות שנאמר המוציא במספר צבאם ונכנסין במנין שנאמר לכולם שמות יקרא. כך השבטים כשנכנסו למצרים כתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשיצאו [יצאו] בשש מאות אלף. ואלה שמות כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים. ואלה שמות בני ישראל הבאים וכי היום באים והלא כבר היה להם ימים הרבה שם ולמה הוא אומר הבאים. אלא כל ימים שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משוי של מצרים וכיון שמת יוסף ניתן משא של מצרים עליהם לפיכך הבאים כאילו אותו היום נכנסים. את יעקב מהיכן הן באין מכוחו של יעקב.

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואיזו זו רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע המקום מדורו של מבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים שנאמר מנשמת אלוה יאבדו זה דור המבול ומרוח אפו יכלו אלו אנשי סדום. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים שנאמר ומשם הפיצם ה'. ואין הפצה אלא רוח קדים שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא במצריים שלא נפרע מהם אלא ברוח קדים שנאמר וה' נהג רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה (משבט יהודה ובנימין) [מעשרת השבטים] אלא ברוח קדים שנאמר כי הוא בין אלים יפריא יבוא קדים רוח ה'. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה (מעשרת השבטים) [משבט יהודה ובנימין] אלא ברוח קדים שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא בצור שלא נפרע מהם הקב"ה אלא ברוח קדים שנאמר רוח הקדים שברך בלב ימים. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות עליזה אלא ברוח קדים שנאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבוא אלא ברוח קדים שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה וגו' הגה ברוחו הקשה ביום קדים, אף כאן אתה מוצא ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואיזו זו רוח הקדים. וישם את הים לחרבה כמין חרבה עשאו. ויבקעו המים כל המים שבעולם נבקעו. ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות (ושבככר) [ושבכד] ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו תלמוד לומר ויבקעו המים כל המים שבעולם. ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנאמר ראוך מים אלקים וגו' יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים. וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים. אף חצציך יתהלכו אלו התחתונים. תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ואומר נתן תהום קולו וכשחזרו כל המים שבעולם חזרו שנאמר וישובו המים וכו' כל המים שבעולם חזרו:

דבר אחר ביום חתונתו בסיני, וביום שמחת לבו במלואים, אמר דוד יפה נוף משוש כל הארץ כתאנה שהיא צרה מלמטה ורחבה למעלה שנאמר ורחבה ונסבה למעלה למעלה. יפה נוף רבי לוי אמר נאה היא לעצמה שהיא מניפה לאומות העולם שנאמר להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים.

דבר אחר מהו יפה נוף בהניפתה שנאמר וינף אהרן והניף את העומר. משוש כל הארץ אמר רבי יונתן בן אלעזר מעשה היה בפרקמטוט אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין הלך וישב לו ולא מכר אמר זו היא שאמרו משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון. לשעה אחת מכר כל פרקמטיא שהיה בידו אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ וכל השבח הזה בשביל שהיא קרית מלך רב. משחרבה ירושלים ערבה כל שמחה ולה משוש כל הארץ מהו ערבה חשכת קבלת כמא דאת אמר ויהי ערב. בעולם הזה שבת משוש כל הארץ כשישוב הקדוש ברוך הוא ויבנה ירושלים הוא מחזיר את השמחה שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. ויברך אותם משה אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם רבי יוסי אומר כך אמר להם ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וגו' ויברך אתכם וגו'. אמר להם כדרך שזכיתם במעשה המשכן תזכו לבנות לכם את בית עולמים שבתוכו עתידה שכינה לשרות שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

דבר אחר מהו יפה נוף בהניפתה שנאמר וינף אהרן והניף את העומר. משוש כל הארץ אמר רבי יונתן בן אלעזר מעשה היה בפרקמטוט אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין הלך וישב לו ולא מכר אמר זו היא שאמרו משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון. לשעה אחת מכר כל פרקמטיא שהיה בידו אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ וכל השבח הזה בשביל שהיא קרית מלך רב. משחרבה ירושלים ערבה כל שמחה ולה משוש כל הארץ מהו ערבה חשכת קבלת כמא דאת אמר ויהי ערב. בעולם הזה שבת משוש כל הארץ כשישוב הקדוש ברוך הוא ויבנה ירושלים הוא מחזיר את השמחה שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. ויברך אותם משה אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם רבי יוסי אומר כך אמר להם ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וגו' ויברך אתכם וגו'. אמר להם כדרך שזכיתם במעשה המשכן תזכו לבנות לכם את בית עולמים שבתוכו עתידה שכינה לשרות שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

רבי יהודה ברבי שלום בלשון עברי שמו יין ובלשון ארמי חמר חמר בגימטריא רמ"ח כנגד אברים שבאדם היין נכנס בכל אבר ואבר והגוף מתרשל והדעת מיטלטל נכנס היין הדעת יצאה. וכך שנה רבי אלעזר הקפר נכנס יין שהוא שבעים ויצא סוד שהוא שבעים לכך נצטוה כהן שלא ישתה יין בשעת עבודה שלא תיטלטל דעתו אלא משמר את התורה משמר את העבודה ואת הדעת שנאמר תורת אמת היתה בפיהו וגו' ואומר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' לכך הקב"ה מצוה לאהרן יין ושכר אל תשת. ולא תהא סביר שמא לשעבר צויתי אתכם בזמן שבית המקדש קיים שנאמר בבואם אל אהל מועד וגו' אלא אף לעולם שמרו עצמכם מן היין שהיין סימן קללה. אמר ישעיה צוחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה שבת משוש הארץ. מהו ערבה חשכה קבלה כד"א ויהי ערב. שבת משוש הארץ ששבתה ציון שנאמר דיפה נוף משוש כל הארץ אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היין סימן קללה. אבל לעולם הבא אני אעשה אותו עסיס שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:

אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום היה משה הולך ועומד לו על פתח [אהליהם] והשכינה מקדמת ואומרת לו כך וכך תינוקות יש באהל הזה, מנין שנאמר ויפקד אותם משה על פי ה' כאשר צוה, כשם שהשכינה אומרת לו השבט הזה הוא חביב להקב"ה ביותר, ולמה מכל השבטים לא נבחר אלא השבט הזה בלבד שנאמר ובחור אותו מכל שבטי ישראל, אלא ברא הקב"ה ימים וברר לו אחד מהם שנאמר ימים יוצרו ולא אחד בהם, ואי זה [הוא] יום השבת. ברא שנים ולו אחד [מהם] שנאמר [ושבתה הארץ שבת לה', ברא שבועים ולו אחד מהם שנאמר] וקדשתם את שנת החמשים שנה. ברא ארצות ובחר אחת צהן זו ארץ ישראל שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. ברא רקיעים ובחר לו אחד מהם שנאמר סולו לרוכב בערבות. ברא [שבעים] אומות ובחר לו ישראל שנאמר ובך בחר ה' אלהיך וגו', ברא שבטים ובחר לו אחד מהם זה שבט לוי שנאמר ובחור אותי, לפיכך הוא מחחב אותם ביותר ואומר למשה בכל פעם פקוד את בני לוי. למה אמר כל זכר ולא מזכיר שם נקבה [מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים שנאמר כל זכר, לכך] אמר דוד הנה נחלת ה' בנים אלו הזכרים (ולא) [ואם] באו הנקבות אף הם שכר פרי הבטן. ולמה פוקד אותם בכל פעם ופעם לפי שהוא טכסים שלו והמלך שמח בטכסים שלו הרבה, ואתה מוצא שכל שבטו של לוי ממועט, ולמה היו מועטין לפי שהיו רואין את השכינה. ואף כשעלו ישראל מן הגולה [בקשו מהן] ולא מצאו (מהן) שהיו מועטין שנאמר ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, אמר הקב"ה בעולם הזה היו מועטין על ידי שהיו רואין את כבודי, שנאמר כי לא יראני האדם וחי אבל לעוה"ב כשאחזיר שכינתי לציון אני נגלה בכבודי על כל ישראל ורואים אותי וחיים לעולם שנאמר כי עין בעין יראו, ולא עוד אלא מראין זה לזה באצבע שנאמר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות. ואומר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה:

ויקהלו על משה ועל אהרן. שהקהילו עליהם קהלות ואמרו בואו ונודיע לכם מעשיו של בן עמרם. כי כל העדה כלם קדושים וכי אתם לבדכם קדושים והלא כלנו נתקדשנו בסיני שנאמר לך אל העם וקדשתם, וכשנתנו לנו עשרת הדברות כל אחד ואחד ממנו היה יונק מהר סיני ולא נתן לנו אלא עשרת הדברות ולא שם חלה ולא שם תרומה ומעשרות ולא שם ציצית שמענו אלא מעצמך אתה אומר כדי לעשות שררה לעצמך ולעשות כבוד לאהרן אחיך. מה תלמוד לומר בקר, אלא אמר דברים שאנו אומר לכם מלובנים הן כבקר שלא לכבוד עצמי ולא לכבוד אחי אני אומרן. הוא הקדוש הוא יקדש מיבעי ליה, אלא א"ל יודע אני שקטורתו של אהרן מתקבלת כבר נתקדש קודם לכן. רב לכם בני לוי כנגד כהונתו של אהרן אמר הוא נוטל תרומה אחד (מששים) [מחמשים] ואתם אחד מעשרה, המעט מכם קלה היא בעיניכם שבחר בכם הקב"ה מכל שבטי ישראל להיות משמשין לפניו, ואהרן מה הוא מה הנאה יש לו לאהרן מכהונתו והלא מתחלה קבר שני בניו נדב ואביהוא. לא נעלה לא נבוא אין כתיב כאן, אמרו לו הרי אנו מעמידין דברינו ואין אנו עולים מדינה של גיהנם, ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם שלשה בני קרח ואון בן פלת, ומה זכות היה בידן של בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהן רואין את משה וכובשין את פניהן בקרקע, אמרו אם נעמוד מפני משה רבינו נוהגין בזיון באבינו וכבר נצטוינו על כבוד אב ואם, ואם לא נעמוד כבר כתיב מפני שיבה תקום, מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אע"פ שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה, עליהם אמר דוד רחש לבי דבר טוב. א"ר יוחנן מדוגמא שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ והצדיקים תלויין ברומו של עולם, כך עשה להם הקב"ה לבני קרח מאותה דוגמא בעוה"ז. ר"י הנשיא אומר כמין עמוד נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו והיו כל ישראל רואין אותן, באותה שעה פתחו פיהם ואמרו שירה. כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות שעתיד הקב"ה לבנות ירושלים בנין קבוע שאין לו הפסק שנאמר אלקים יכוננה עד עולם סלה. א"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו, א"ל לקבל תורה בא, א"ל חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לב"ו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו' תנה הודך על השמים, א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה, א"ל רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, א"ל אחוז בכסא כבודי שנאמר מאחז פני (כסא)[כסה] פרשז עליו עננו. אמר רבי תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו, אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה [אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להם כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם, שוב מה כתיב בה] לא יהיה לך וגו' בין כותים אתם שעובדין אלילים, שוב מה כתיב בה [זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות, שוב מה כתיב בה] לא תשא כלום משא מתן יש ביניכם, שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך כלום אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב כלום יצר הרע יש ביניכם, חזרו והודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאמר ליה מנא הוה ידע (כתוב ברמז שפ"א וברמז רס"ב):

מימינו אש דת. בשלשה דברים נמשלה תורה, בחרב, באש, במים, בחרב מנין ויגרש את האדם וגו', משל לאדם שיש בידו מאכלת והוא מבקש לדקר בה, אם היה יודע לשחק אינה מזקת אותו ואם לאו מיד הורגתו, כך כל מי שהוא דורש דברי תורה אם הוא יודע היאך הוא דורשן אינן מזיקין אותו ואם לאו מיד הוא נענש שנאמר ונשאו עונם כעון הדורש. במים מנין הוי כל צמא לכו למים, משל לאחד שהיה שט בנהר אם יודע לשוט הוא עולה בשלום ואם לאו הרי הוא נחנק, כך כל מי שהוא למד התורה ומשמרה קונה חיים לעצמו. נמשלה באש שנאמר מימינו אש דת למו, ומי יוכל ליגע באש הוי אומר ישראל שנאמר ואתם הדבקים בה' וגו'. תנא משמיה דר' מאיר מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין [תנא דבי ר' ישמעאל] מימינו אש דת למו (תנא דבי רבי ישמעאל) [אמר הקב"ה] ראוין הללו שניתן להן דת אש. ואיבעית אימא דתיהן של אלו אש היא שאלמלי לא ניתנה תורה לישראל אין כל בריה יכולה לעמוד מפניהם, והיינו דאמר רשב"ל שלשה עזין הן, ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, (שור בבהמה, במתניתא) תנא [אף] עז בבהמה דקה, וי"א אף צלף באילנות. מימינו אש דת למו מלמד שלא ניתנה תורה אלא בימין. אש דת התורה נקראת אש דת. אמר ר' יוחנן כל מי שהוא בא לעסוק בתורה יראה בעצמו כאילו הוא עומד באש. תורה שנתן הקב"ה למשה אש לבנה חרותה באש שחורה חצובה מאש ונתונה מאש שנאמר מימינו אש דת למו (כתוב ברמז שע"ג). שני דברים בימין, תורה מימינו אש דת למו, וצדק דכתיב צדק מלאה ימינך (כתוב בפסוק ותאחז במשפט ידי). המתפלל צריך שיפסיע לאחוריו התם איבעי ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו. ואחר כך יתן שלום משום (ר"ש) [שמעיה] אמרו נותן שלום לימין ואחר כך לשמאל שנאמר מימינו אש דת למו, ואומר יפול מצדך אלף וגו', מאי ואומר וכ"ת אורחא דמילתא הוא למית בימין, ת"ש יפול מצדך אלף. רבא חזייה לאביי דקא יהיב שלמא לימיניה ברישא, א"ל מי סברת לימין דידך לשמאל דידך דהוא ימינו של הקב"ה, אמר רב (פפא) [חייא] חזינא להו לאביי ורבא דמפסעי להני שלש פסיעות בכריעה אחת. הנותן ס"ת לחברו לא יתננו לו אלא בימין והמקבלו לא יקבלו אלא בימין שכן דרך נתינה שנאמר מימינו אש דת למו:

מימינו אש דת. בשלשה דברים נמשלה תורה, בחרב, באש, במים, בחרב מנין ויגרש את האדם וגו', משל לאדם שיש בידו מאכלת והוא מבקש לדקר בה, אם היה יודע לשחק אינה מזקת אותו ואם לאו מיד הורגתו, כך כל מי שהוא דורש דברי תורה אם הוא יודע היאך הוא דורשן אינן מזיקין אותו ואם לאו מיד הוא נענש שנאמר ונשאו עונם כעון הדורש. במים מנין הוי כל צמא לכו למים, משל לאחד שהיה שט בנהר אם יודע לשוט הוא עולה בשלום ואם לאו הרי הוא נחנק, כך כל מי שהוא למד התורה ומשמרה קונה חיים לעצמו. נמשלה באש שנאמר מימינו אש דת למו, ומי יוכל ליגע באש הוי אומר ישראל שנאמר ואתם הדבקים בה' וגו'. תנא משמיה דר' מאיר מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין [תנא דבי ר' ישמעאל] מימינו אש דת למו (תנא דבי רבי ישמעאל) [אמר הקב"ה] ראוין הללו שניתן להן דת אש. ואיבעית אימא דתיהן של אלו אש היא שאלמלי לא ניתנה תורה לישראל אין כל בריה יכולה לעמוד מפניהם, והיינו דאמר רשב"ל שלשה עזין הן, ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, (שור בבהמה, במתניתא) תנא [אף] עז בבהמה דקה, וי"א אף צלף באילנות. מימינו אש דת למו מלמד שלא ניתנה תורה אלא בימין. אש דת התורה נקראת אש דת. אמר ר' יוחנן כל מי שהוא בא לעסוק בתורה יראה בעצמו כאילו הוא עומד באש. תורה שנתן הקב"ה למשה אש לבנה חרותה באש שחורה חצובה מאש ונתונה מאש שנאמר מימינו אש דת למו (כתוב ברמז שע"ג). שני דברים בימין, תורה מימינו אש דת למו, וצדק דכתיב צדק מלאה ימינך (כתוב בפסוק ותאחז במשפט ידי). המתפלל צריך שיפסיע לאחוריו התם איבעי ליה למיקם, משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר לאלתר דומה לכלב ששב על קיאו. ואחר כך יתן שלום משום (ר"ש) [שמעיה] אמרו נותן שלום לימין ואחר כך לשמאל שנאמר מימינו אש דת למו, ואומר יפול מצדך אלף וגו', מאי ואומר וכ"ת אורחא דמילתא הוא למית בימין, ת"ש יפול מצדך אלף. רבא חזייה לאביי דקא יהיב שלמא לימיניה ברישא, א"ל מי סברת לימין דידך לשמאל דידך דהוא ימינו של הקב"ה, אמר רב (פפא) [חייא] חזינא להו לאביי ורבא דמפסעי להני שלש פסיעות בכריעה אחת. הנותן ס"ת לחברו לא יתננו לו אלא בימין והמקבלו לא יקבלו אלא בימין שכן דרך נתינה שנאמר מימינו אש דת למו: