Quotation_auto su Salmi 49:71

והיה עקב. לפי שהזכיר למעלה ושמרת את החוקים ואת המשפטים. והזכיר את המשפטים שהשם עושה ברשעים. כאומרו ומשלם לשונאיו להאבידו. ולפי שאולי ישראל יפחדו ויבעטו בייסורים ובמשפטים ולא ירצו לקבלם באהבה. לזה סמך מיד והיה עקב תשמעון את המשפטים ושמר ה' אלהיך לך. ולכן לא הזכיר בכאן המצות והחקים אלא המשפטים. לרמוז שהייסורים והמשפטים מעמידים אותם. כאומרו כי את אשר יאהב ה' יוכיח. ואמר את הברית ואת החסד. לרמוז שאם ישמרו המשפטים. השם יתנהג עמהם במדת החסד והרחמים. ובמדת אהבה וברכה. וזהו ושמר השם אלהיך לך את הברית ואת החסד. ואהבך וברכך והרבך. במדת הרחמים ולא במדה"ד. ואמר עקב תשמעון. להורות שצריך אדם ליזהר מהמצות הקלות שאדם דש בעקביו. כאומרו שגיאות מי יבין וכו'. ואמר למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. לרמוז שאע"פ שלא היו יראים מהעונות והיו נזהרים בהם. עם כל זה היו יריאים בימי רע. שהשטן מקטרג בהם מעון העקבים הנרמסים ברגלים. ואין אדם מקפיד ולא חושש עליהם. כגון גרירת ציצית וכיוצא בו. והשטן זוכרם וכותבם בספר הזכרון ומזכירם בימי רע. ולזה אמר למה אירא בימי רע וכו'. וכבר כתבו בזוהר כי ד' מלכים היו יראים מזה והוא כתוב בפרשת ויצא יעקב:

ואמר מחצית השקל. להורות על מעלת השם יתברך שאינו שואל מישראל אלא לפי כחם. דבר השוה לעניים ולעשירים והוא מחצית השקל. ולזה כוונו רז"ל באומרם שזה היה אחד מהדברים ששמע משה ונרתע לאחוריו. כשאמר ונתנו איש כופר נפשו. והא כתיב ויקר פדיון נפשם. וכן כתיב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. והש"י השיב לו איני שואל מכם אלא כפי כחכם ולא כפי כחי. וזהו מחצית השקל. ולפי שנראה דבר זר שכופר נפש האדם יהיה דבר מועט כזה. לזה חזר ואמר מחצית השקל לתרומת ה'. כלומר הטעם שאמרתי מחצית השקל הוא. לפי שהיא תרומת ה'. ואחר שהיא תרומת ה' היא קדש. ואעפ"י שיהיה דבר מועט. בערך שהיא תרומת ה' הוא דבר גדול. ולזה אמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. כי אחר שהוא דבר של כופר נפש. צריך שיהיו עניים ועשירים שווים. כי לפני הש"י לא ניכר שוע לפני דל. כי אולי אותו שאנו חושבים שהוא גדול הוא קטן או להפך. ועל זה אמר קטון וגדול שם הוא. כלומר שם הוא ידוע אם הוא גדול או קטן. אבל בזה העולם אין אנו יודעים איזהו גדול ואיזהו קטן. ולכן אמר בכאן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. אחר שהוא לכפר על נפשותיכם. ולכן צוה לתת אותו על עבודת אהל מועד. והיה לבני ישראל לזכרון. שיזכרו וישובו אל ה' איך כל ענייני העולם הזה הבל ורעות רוח. מלבד ענייני הנפש ששוים בה עניים ועשירים. ואין שם שררה ומעלה אלא את דכא ושפל רוח. שהוא מחצית השקל שהוא דבר שבור ואין שם שקל שלם. בענין שבזה יעלה זכרוננו לפני ה' לכפר על נפשותינו. וי"א כופר נפש שהוא לשון ביטול והסרה. כמו לא תוכלו כפרה. ועניינו להסיר ולבטל הנגף:

דבר אחר כדי שיכנס למצוה מיד. ד"א כדי שיכנס לסעודה מיד משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחים שנאמר חכמות נשים בנתה ביתה. אמר רבי אחא בר חנינא שתים עשרה שעות היה היום שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם שלישית נמתחו אבריו רביעית נזרקה בו נשמה חמישית עמד על רגליו ששית קרא שמות שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עליו למטה שנים וירדו ארבעה תשיעית נצטווה עשירית סרח אחת עשרה נידון שתים עשרה נטרד והלך לו דכתיב ואדם יקר בל ילין:

ורמז גם כן עד כי יבא שילה על מלך המשיח שיבנה בניין בית ד' וישרה ה' שכינתו בישראל בירושלם שיקרא שילה שעולה שמה כענין שילה. על שם ושם העיר מיום ה' שמה. ולא יסור השגחתו ושכינתו מישראל מאותו זמן והלאה ולעולם יאמרו ה' שמה. וכן רמז עד כי יבא שילה על מלך המשיח ובאותו זמן יהיה ה' אחד ושמו אחד. ויאמרו כולם ה' הוא האלהים וכו'. וזהו ושם העיר מאותו יום ה' שמה כמו ה' ה' בהפוך אותיות. וזהו סוד משיח אלהי יעקב. כי מלת משיח עולה כמנין שנ"ח ובו כלול שילה שהוא עולה [שמה] (ה'). והשלשה עשר הנשארים הם כנגד אחד שעולה שלשה עשר. בענין שכשאנחנו אומרים משיח הוא כמו ה' אחד במספרו. וזה שאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וזהו עד כי יבא שילה. כי אז יהיה מלכות בית דוד קיימת ולעלמין לא תתחבל ויהיה ה' שמה בעיר אלהינו. ואז אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. שהוא העיר ושער האיתון כמו שתרגם המתרגם. ובאותו הזמן יתגלה ה' לעשות נקמה באדום דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגומר פורה דרכתי לבדי. וזהו כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה. ואם הוא רמז על דוד ושלמה שאז ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. כמאמרם זכרונם לברכה אם כן יהיה עד כי יבא שילה. על משה רבינו עליו השלום. ורמז יעקב כי יהודה גבר באחיו ולא יסור שבט מושלים מיהודה ושרים יחוקקו סלה עד כי יבא שילה שהוא משה. כי הם מכוונים במספר. והוא יתן לו המלכות והממשלה מכל וכל. כאומרו שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו והוא עשאו מלך. דכתיב דגל מחנה יהודה בראשונה. וכתיב ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה. וזהו עד כי יבא שילה שהוא מרע"ה ומלך על כל ישראל. כדכתיב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. וזהו ולו יקהת עמים. ואם הוא על דוד רמז שיתאספו אליו כל ישראל מדן ועד באר שבע. וכתיב הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. ולפי שראה משה רבינו עליו השלום מאמר לאה שנתנה לו ההודאה והמלכות ברמז. ויעקב נתן לו אלו השני דברים בפירוש. באומרו יודוך אחיך ידך בעורף אויביך. בא הוא והסכים עמה ואמר שמע ה' קול יהודה. אחר שהוא בעל הודאה. ואחר שהוא מלך ואל עמו תביאנו לשלום מן המלחמות. או עם עמו תביאנו שלא יחסר מהם איש. ידיו רב לו שיהיה גבור כארי. כמאמר יעקב ע"ה בענין שישלחם בידיו ובכחו כמו הארי. ואם לא יהיה גבור בכחו אתה תהיה עוזר לו. כאומרו ויגוף ה' את הכושים לפני אסא. וכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. וזהו ועזר מצריו תהיה. ואולי על זה עשה ד' חלוקות בפסוק שמע ה' קול יהודה. ואל עמו תבואנו. ידיו רב לו. ועזר מצריו תהיה. כנגד ד' מלכים שכתב בזוהר בפסוק למה אירא בימי רע וגו'. בפרשת ויגש אליו. דוד היה מכה בידיו. דכתיב ארדוף אויבי וגומר. אסא היה רודף ולא היה מכה. דכתיב ויגוף השם את הכושים לפני אסא. חזקיה לא היה מכה ולא רודף אלא היה מתפלל שנאמר ויתפלל חזקיהו אל ה' לאמר: (חסר כאן)

רבי עקיבא אומר פדיון נפשו של מומת. וכן מצינו שאין נותנין פדיון למומתין בידי אדם בכל מקום שהן חייבין מיתת בית דין אין להן פדיון שנאמר כל חרם אשר יחרם. רבי ישמעאל אומר בוא וראה שרחמיו של הקב"ה על בשר ודם שאדם קונה את עצמו בממון מידי שמים שנאמר כי תשא את ראש וגו' כופר נפש ואומר איש כסף נפשות ערכו ואומר הן מלכא מלכי ישפר עלך וגו' ואומר אם יש עליו מלאך וגו' ואומר ויחוננו ויאמר פדעהו וגו' נמצינו למדין קדשים יש להן פדיון קדשים אין להן פדיון. אסורין באכילה יש להן פדיון אסורין באכילה אין להן פדיון. אסורין בהנאה יש להן פדיון אסורין בהנאה אין להן פדיון. שדות וכרמים יש להן פדיון שדות וכרמים אין להן פדיון. עבדים ושפחות יש להן פדיון עבדים ושפחות אין להן פדיון. חייבי מיתות בית דין יש להן פדיון חייבי מיתות בית דין אין להן פדיון. אף לעתיד לבוא יש להן פדיון תלמוד לומר אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם וגו'. חביבין ישראל שנתן הקב"ה המצריים כפרם תחת נפשותיהן שנאמר נתתי כפרך מצרים מפני מה מאשר יקרת בעיני וגו':

והיה עקב תשעמון. זה שאמר הכתוב למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני, אמר דוד רבש"ע איני מתירא מן המצות חמורות שבתורה מפני שהן חמודות, אבל מתירא אני מפני הקלות שמא עברתי עליהם מפני שהם קלות ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה לכך נאמר והיה עקב תשמעון, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. מה רב טובך זהו שכרן של מצות קלות. זה שאמר הכתוב אורח חיים פן תפלס שלא תהא נושא ונותן במצותיה של תורה אי זו שכרה מרובה ועושה אותה למה נעו מעגלותיה ולא תדע מטולטלין הן שבילי התורה. אמר ר' אחא משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס בה פועלים ולא גלה להם שכר נטיעותיו שאילו גלה להם רואין איזו נטיעה שכרה הרבה ונוטעין אותה נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת, כך לא גלה הקב"ה שכר של מצות [שאילו גלה נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות. רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר טלטל הקב"ה שכר עושה מצוה בעולם הזה] כדי שיהו עושין אותן משלם. תני רבי שמעון בן יוחאי שתי מצות גלה הקב"ה מתן שכרן, קלה שבקלות וחמורה שבחמורות. קלה שבקלות שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, חמורה שבחמורות כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, והרי הן שוין במתן שכרן בעולם הזה. ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתיב בו אריכות ימים, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה. וכשם שמתן שכרה מרובה כך עונשה מרובה הדא הוא דכתיב עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר, אמר הקב"ה יבוא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקור אותם ואל יהנה מהם ויבוא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה מהם. ומנין לעורב שהוא אכזרי על בניו שנאמר מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו וגו', ואמר לבני עורב אשר יקראו, כשהעורב מוליד ילדיו לבנים ואמר הזכר לנקבה שמא אחר בא עליה ומואסין אותן ומניחין אותן, מה הקב"ה עושה מוציא מצואה שלהן יתושין ופורחין עליהן ואוכלין ומשחירין, ומנין שהנשר רחמני דכתיב כנשר יעיר קנו ואינו מאמין בהן מפני עופות אחרים שרודפין אחריהם, מהו עושה, יפרוש כנפיו יקחהו וגו':

והיה עקב תשעמון. זה שאמר הכתוב למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני, אמר דוד רבש"ע איני מתירא מן המצות חמורות שבתורה מפני שהן חמודות, אבל מתירא אני מפני הקלות שמא עברתי עליהם מפני שהם קלות ואתה אמרת הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה לכך נאמר והיה עקב תשמעון, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. מה רב טובך זהו שכרן של מצות קלות. זה שאמר הכתוב אורח חיים פן תפלס שלא תהא נושא ונותן במצותיה של תורה אי זו שכרה מרובה ועושה אותה למה נעו מעגלותיה ולא תדע מטולטלין הן שבילי התורה. אמר ר' אחא משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס והכניס בה פועלים ולא גלה להם שכר נטיעותיו שאילו גלה להם רואין איזו נטיעה שכרה הרבה ונוטעין אותה נמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטלה ומקצתה קיימת, כך לא גלה הקב"ה שכר של מצות [שאילו גלה נמצאו המצות מקצתן קיימות ומקצתן בטלות. רבי אחא בשם רבי אבא בר כהנא אמר טלטל הקב"ה שכר עושה מצוה בעולם הזה] כדי שיהו עושין אותן משלם. תני רבי שמעון בן יוחאי שתי מצות גלה הקב"ה מתן שכרן, קלה שבקלות וחמורה שבחמורות. קלה שבקלות שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים, חמורה שבחמורות כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך, והרי הן שוין במתן שכרן בעולם הזה. ומה אם דבר שהוא פריעת חוב כתיב בו אריכות ימים, דבר שהוא חסרון כיס וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה. וכשם שמתן שכרה מרובה כך עונשה מרובה הדא הוא דכתיב עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר, אמר הקב"ה יבוא עורב שהוא אכזרי על בניו וינקור אותם ואל יהנה מהם ויבוא נשר שהוא רחמני על בניו ויהנה מהם. ומנין לעורב שהוא אכזרי על בניו שנאמר מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו וגו', ואמר לבני עורב אשר יקראו, כשהעורב מוליד ילדיו לבנים ואמר הזכר לנקבה שמא אחר בא עליה ומואסין אותן ומניחין אותן, מה הקב"ה עושה מוציא מצואה שלהן יתושין ופורחין עליהן ואוכלין ומשחירין, ומנין שהנשר רחמני דכתיב כנשר יעיר קנו ואינו מאמין בהן מפני עופות אחרים שרודפין אחריהם, מהו עושה, יפרוש כנפיו יקחהו וגו':

ואין מידי מציל אין אבות מצילין את הבנים, לא אברהם מציל את ישמעאל, ולא יצחק מציל את עשו. אין לי אלא אבות שאין מצילין את הבנים, אח את אחיו מנין, תלמוד לומר אח לא פדה יפדה איש, לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקבה מציל את עשו, ואפילו נותנין לו כל ממון שבעולם אין נותנין לו כפרו שנאמר לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם וגו'. יקרה היא הנפש שכשאדם חוטא בה אין לה תשלומין:

זהו שאמר הכתוב רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה זה משה שנתעלה על כל האדם. כיצד אדם הראשון אומר אני גדול ממך שנבראתי בצלמו של הקב"ה ומשה אומר לו אותו כבוד שניתן לך נטול ממך דכתיב אדם ביקר בל ילין, אבל אני זיו פנים שניתן לי כתיב לא כהתה עינו ולא נס לחה. נח אומר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול ומשה אומר לו אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני כתיב וינחם ה' על הרעה, משל לשתי ספינות שהיו בים אחד מהן הציל הקברניט את עצמו ולא הציל את ספינתו, ואחד הציל עצמו וספינתו וכו'. אברהם אומר למשה אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ושבים, ומשה אומר לו אתה היית זן עובדי אלילים ואני זן מאמינים, אתה היית זן בישוב ואני במדבר. יצחק אמר למשה אני גדול ממך שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי פני השכינה, אומר לו משה אתה ראית פני השכינה וכהו עיניך אני דברתי עמו פנים בפנים ולא כהו עיני. יעקב אומר למשה אני גדול ממך שפגשתי עם המלאך ונצחתיו, אומר לו משה אתה פגשת המלאך באיפרכיא שלך, ואני עליתי למעלה אצלן באיפרכיא שלהן והם מתיראין ממני שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון: