Quotation_auto su Salmi 50:12

וכי תזבחו זבח שלמים וגו' ביום זבחכם יאכל וממחרת שאין תלמוד לומר אלא זה הוא שאמרנו אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה שאף תחלת זביחתו לא תהא אלא על מנת להאכל לשני ימים. אין לי אלא שלמים מנין לכל הנאכלין לשניימים שלא תהא תחלת זביחתם אלא על מנת להאכל לשני ימים תלמוד לומר וכי תזבחו שלמים. וכי תזבחו זבח לרבות כל הנאכלין לשני ימים שלא תהא תחלת זביחתן אלא על מנת להאכל לשני ימים. תניא אמר ר' שמעון. בן עזאי ביא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בה לא אל ואל אלקים אלא לי"י שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק. נאמר בשור והגס אשה ריח ניחוח ובעוף הדק אשה ריח ניחוח לומר לך שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים. ושמא תאמר לאכילה הוא צריך תלמוד לומר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה. וכתיב כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. האוכל בשר אבירים ודם עתידים אשתה. לא אמרתי להם זבחו אלא כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני. ולא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם שנאמר לרצונכם תזבחהו

כמנחת הבקר וכנסכו. מה מנחת הבקר קטרת קודמת לנסכים אף מנחת הערב קטרת קודמת לנסכים, אי מה להלן קטרת קודמת לאברים אף כאן קטרת קודמת לאברים, מי כתיב כאברי הבקר, כמנחת הבקר כתיב, כמנחת הבקר ולא כאברי הבקר. אשה אע"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים. ריח ניחוח לה' נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, שמעון בן עזאי אומר צא וראה בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלקים ולא אלקיך ולא שדי ולא צבאות אלא יו"ד ה"א שם המיוחד שלא ליתן [פתחון פה] לאפיקורוס לרדות. (ללמדך שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה). וכשם שנאמר ריח ניחוח בשור כך נאמר בבן הצאן וכך נאמר בבן העוף, ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה אלא שאמר ונעשה רצונו, וכן הוא אומר אם ארעב לא אומר לך וגו' ידעתי כל עוף הרים וגו', שומע אני שיש לפניו אכילה ושתיה, ת"ל האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה, אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי בשביל לעשות רצוני, וכן הוא אומר וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו. וביום השבת (כתוב ברמז רצ"ה). שני כבשים למה נאמר, לפי שהוא אומר את הכבש אחד תעשה בבקר שבת היתה בכלל שנאמר את הכבש האחד והרי הכתוב מוציאה מכללה להחמיר עליה ולידון בקבוע: