Quotation_auto su Salmi 51:12

ואלו השלשה רמזם דוד במזמור בבוא אליו נתן הנביא. שתקנו על חטא בת שבע. ונתן בו סדר לשבים שראוי להם להודות על פשעיהם ולא לכסות עליהם. וכן ראוי לבקש בקשתם על צד החסד והרחמים. וזהו חנני אלהים כחסדך. וכנגד ההודאה אמר כי פשעי אני אדע שהם רבים. וחטאתי הידוע נגדי תמיד. ואני מודה עליו ואומר לך לבדך חטאתי. ולא לאוריה. לפי שהוא סיבב מיתתו בעברו על מאמר המלך. וכן באשתו לא חטאתי כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות מניח לאשתו. דכתיב ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח. מאי ערובתם תקח דברים המערבים בינו לבינה שהם הקידושין תקח בגט פיטורין. ובמדרש אמרו ואת ערובתם תקח. היינו דכתיב אנכי אערבנו כי יהודה נעשה ערב על בנימין. ולכן ראוי לדוד שבא מיהודה שישלים ערבותו וילך להצילו לשאול שהיה מבנימין מיד גלית. ואם כן במה חטא דוד. לזה אמר והרע בעיניך עשיתי. שכמעט חס ושלום חטא בע"ז שהוא חמור מאד. וזהו לך לבדך חטאתי. והענין הזה הוא כמו שכתב הקדוש ז"ל שחטאתו היתה בזה שהנביא אמר לדוד ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון. ואחר שהרגו מה לי שהרגו בחרב בני עמון או בדבר אחר. אבל אמר שכל חרב בני עמון דרקון שקוץ בני עמון היה חקוק בו. וכששלח דוד ליואב שישים את אוריה בראש המערכה ומת הוא ואנשים אחרים עמו. דוד סיבב שיעבור חרב בני עמון עם שקוצו על מחנה ישראל הקדוש. בענין שהיו אומרים כי דרקון שקוצם עשה זה. וכביכול דוד סבב לתת כח ושבח לטעותם. עד שבזה כמעט היה עובד ע"ז. וזהו לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. וכל זה אני אומר למען תצדק בדבריך ותזכה בשפטיך. שכל מה שגזרת עלי הייתי חייב ויותר ויותר. אבל יש לך לראות כי הן בעון חוללתי. ואיני רוצה להאריך בכל המזמור אלא בסוף שכמו שהוא חטא במחשבה בדיבור ובמעשה. כן היה רוצה לתקן חטאתו באלו השלשה דברים. והיה מבקש מהשם שיעזרהו במה שאין כחו משגת. וכנגד המחשבה אמר לב טהור ברא לי אלהים. וכנגד הדבור אמר אלמדה פושעים דרכיך. וכן תרנן לשוני צדקתך. ולכן ה' שפתי תפתח וגו'. וכנגד המעשים אמר אם אומר לעשות זבחים לא תחפוץ זבח ואתנה. אבל הזבחים והמעשים הטובים הם רוח נשברה. ואני נשבר ונדכא ולבי חלל בקרבי. כמו נבוב לוחות שתרגום חליל לוחין. וכן בלב האדם יש שני חדרים אחד של רוח ואחד של דם. ואני בתעניות ובייסורין אין לי דם באותו חדר ולבי חלל בקרבי. ואם כן לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. או יאמר אחר שאתה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. הטיבה ברצונך את ציון שהיא מדוכה ומעונה. תבנה חומות ירושלים החרבה. ואז תחפוץ זבחי צדק והיא תפלה לעתיד:

ויאמר ה' אל לבו הרשעים הן ברשות לבן אמר נבל בלבו ויאמר עשו בלבו ויאמר ירבעם בלבו ויאמר המן בלבו אבל הצדיקים לבן ברשותן וחנה היא מדברת על לבה ויאמר דוד אל לבו וישם דניאל על לבו דומין לבוראן ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לא אוסיף ליסגי ליסגי לא אוסיף לנח לא אוסיף לדורות, כי יצר לב האדם רע עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה עלוב הוא השאור שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע שנאמר כי הוא ידע יצרנו עלובה היא הנטיעה שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה שנאמר וה' צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה, שאל אנטונינוס את רבינו א"ל מאימתי יצר הרע ניתן באדם א"ל עד שלא יצא ממעי אמו א"ל לאו שאילו כן היה חוטט את בני מעיה ויוצא והודה לו רבי שהשווה לדעת המקרא כי יצר לב האדם רע מנעוריו כתיב בשעה שהוא נינער לעולם, ועוד שאלו אימתי ניתנה נשמה באדם משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו א"ל משיצא ממעי אמו אמר לו לאו משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח והודה לו ר' שהשוה דעתו לדעת המקרא שנאמר חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי מאימתי ניתנה נשמה בי משעה שפקדתני, תנו רבנן קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע, שבעה שמות יש לו ליצר הרע הקב"ה קראו רע משה קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלקים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם ישעיה קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול מדרך עמי יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם: