Quotation_auto su Salmi 51:6
לְךָ֤ לְבַדְּךָ֨ ׀ חָטָאתִי֮ וְהָרַ֥ע בְּעֵינֶ֗יךָ עָ֫שִׂ֥יתִי לְ֭מַעַן תִּצְדַּ֥ק בְּדָבְרֶ֗ךָ תִּזְכֶּ֥ה בְשָׁפְטֶֽךָ׃
Contro di te, solo te, ho peccato e fatto ciò che è male ai tuoi occhi; Che tu possa essere giustificato quando parli ed essere nel giusto quando giudichi.
צרור המור על התורה
ואלו השלשה רמזם דוד במזמור בבוא אליו נתן הנביא. שתקנו על חטא בת שבע. ונתן בו סדר לשבים שראוי להם להודות על פשעיהם ולא לכסות עליהם. וכן ראוי לבקש בקשתם על צד החסד והרחמים. וזהו חנני אלהים כחסדך. וכנגד ההודאה אמר כי פשעי אני אדע שהם רבים. וחטאתי הידוע נגדי תמיד. ואני מודה עליו ואומר לך לבדך חטאתי. ולא לאוריה. לפי שהוא סיבב מיתתו בעברו על מאמר המלך. וכן באשתו לא חטאתי כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות מניח לאשתו. דכתיב ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח. מאי ערובתם תקח דברים המערבים בינו לבינה שהם הקידושין תקח בגט פיטורין. ובמדרש אמרו ואת ערובתם תקח. היינו דכתיב אנכי אערבנו כי יהודה נעשה ערב על בנימין. ולכן ראוי לדוד שבא מיהודה שישלים ערבותו וילך להצילו לשאול שהיה מבנימין מיד גלית. ואם כן במה חטא דוד. לזה אמר והרע בעיניך עשיתי. שכמעט חס ושלום חטא בע"ז שהוא חמור מאד. וזהו לך לבדך חטאתי. והענין הזה הוא כמו שכתב הקדוש ז"ל שחטאתו היתה בזה שהנביא אמר לדוד ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון. ואחר שהרגו מה לי שהרגו בחרב בני עמון או בדבר אחר. אבל אמר שכל חרב בני עמון דרקון שקוץ בני עמון היה חקוק בו. וכששלח דוד ליואב שישים את אוריה בראש המערכה ומת הוא ואנשים אחרים עמו. דוד סיבב שיעבור חרב בני עמון עם שקוצו על מחנה ישראל הקדוש. בענין שהיו אומרים כי דרקון שקוצם עשה זה. וכביכול דוד סבב לתת כח ושבח לטעותם. עד שבזה כמעט היה עובד ע"ז. וזהו לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. וכל זה אני אומר למען תצדק בדבריך ותזכה בשפטיך. שכל מה שגזרת עלי הייתי חייב ויותר ויותר. אבל יש לך לראות כי הן בעון חוללתי. ואיני רוצה להאריך בכל המזמור אלא בסוף שכמו שהוא חטא במחשבה בדיבור ובמעשה. כן היה רוצה לתקן חטאתו באלו השלשה דברים. והיה מבקש מהשם שיעזרהו במה שאין כחו משגת. וכנגד המחשבה אמר לב טהור ברא לי אלהים. וכנגד הדבור אמר אלמדה פושעים דרכיך. וכן תרנן לשוני צדקתך. ולכן ה' שפתי תפתח וגו'. וכנגד המעשים אמר אם אומר לעשות זבחים לא תחפוץ זבח ואתנה. אבל הזבחים והמעשים הטובים הם רוח נשברה. ואני נשבר ונדכא ולבי חלל בקרבי. כמו נבוב לוחות שתרגום חליל לוחין. וכן בלב האדם יש שני חדרים אחד של רוח ואחד של דם. ואני בתעניות ובייסורין אין לי דם באותו חדר ולבי חלל בקרבי. ואם כן לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. או יאמר אחר שאתה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. הטיבה ברצונך את ציון שהיא מדוכה ומעונה. תבנה חומות ירושלים החרבה. ואז תחפוץ זבחי צדק והיא תפלה לעתיד:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
ואתחנן אל ה'. זה שאמר הכתוב תחנונים ידבר רש וגו' שני פרנסים טובים עמדו להן לישראל משה ודוד מלך ישראל, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עבירה שעברתי תכתב אחרי שלא יהו הבריות אומרות דומה שזייף משה בתורה או שאמר דבר שלא נצטווה. משל למלך שגזר ואמר כל מי שאוכל (א) פגי שביעית יהו מחזרין אותו בקומפון, הלכה אשה אחת בת טובים לקטה ואכלה פגי שביעית והן מחזרין אותה בקומפון, אמרה לו בבקשה ממך המלך הודיע סרחוני שלא יהו בני המדינה אומרים דומה שנמצא בה דבר נאוף או שנמצא בה דבר כשוף, ואם יהיו רואים פגין תלוין בצוארי יודיען שבשבילן אני מחזרת, כך אמר משה לפני המקום עבירה שעברתי תכתב אחרי, אמר לו הקב"ה הריני כותבה שלא היתה אלא עד המים שנאמר כאשר מריתם פי וגו'. רבי שמעון אומר משל למלך שהיה מהלך ובנו עמו בקרונין שלו הגיע למקום צר נהפכה קרונין [שלו] על בנו נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו, כשהיה מגיע לאותו מקום אמר כאן ניוק בני כאן נסמית עינו כאן נקטעה ידו כאן נשברה רגלו, אף כך המקום מזכיר שלשה פעמים מי מריבה לומר כאן הרגתי את אהרן כאן הרגתי את משה כאן הרגתי את מרים, וכן הוא אומר נשמטו בידי סלע שופטיהם. דוד אמר לפני הקב"ה עבירה שעברתי לא תכתב אחרי, אמר ליה המקום לא שוה לך שיהו הבריות אומרות בשביל שאהבו מחל לו, משל לאחד שלוה מן המלך אלף כורין חטין בשנה היו הכל אומרים אפשר שזה יכול לעמוד באלף כורין אינו אלא (ב) משכנות המלך וכתב לו (אפטי) [אפכי]. פעם אחת שגר ולא (שקלו) [שייר] לו כלום, נכנס המלך לביתו ונטל בניו ובנותיו והעמידן על אבן המכר, באותה שעה ידעו שאין בידו כלום. אף כל פורעניות שהיו באות על דוד היו מוכפלות שנאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים ששה עשר, אף נתן הנביא בא והוכיחועל אותו מעשה שעשה דוד חטאתי לה'. ונתן מה אמר לו גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ואומר לך לבדך חטאתי וגו'. שי פרנסים טובים עמדו להן לישראל משה רבינו ודו המלך והיו יכולין לתלות שכרם במעשיהן הטובים ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם. והלא דברים קל וחומר ומה אלו שיכולין לתלות את שכרם במעשיהם הטובים לא בקשו מלפני המקום שיתן להם אלא חנם מי שאינו אחד מאלף אלפי אלפים ורבוא רבבות מתלמידיהם על אחת כמה וכמה שלא יבקש לפני הקב"ה שיתן לו אלא חנם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy