Bibbia Ebraica
Bibbia Ebraica

Quotation_auto su Salmi 68:27

בְּֽ֭מַקְהֵלוֹת בָּרְכ֣וּ אֱלֹהִ֑ים יְ֝הוָ֗ה מִמְּק֥וֹר יִשְׂרָאֵֽל׃

"Benedici Dio in tutte le assemblee, anche il Signore, voi che venite dalla fontana di Israele."

צרור המור על התורה

ובמדרש אמרו מה טעם פתח משה בשירה בל' אז לפי שאמר דור אנוש חטא בל' אז דכתיב אז הוחל לקרוא בשם ה' ובא אוקינוס ושטפם. עכשיו שנטבעו המצריים וניצולו ישראל. ראוי לומר שירה בל' אז. באופן שבלשון שנתקלקל העולם באותו לשון נתקן. וכן אמרו טעם שני משה חטא בלשון אז. דכתיב ומאז באתי אל פרעה. ורצה לתקן חטאו בלשון אז ג"כ. דכתיב אז ישיר משה וגו'. ואמר ובני ישראל. לדעת רבים כי משה המחבר השירה. וישראל היו עונין אחר משה. על כל דבור ודבור של השירה אשירה לה' כי גאה גאה. והעד ותען להם מרים שאמרו שם שירו לה' כי גאה גאה. ולא דברו נכונה כי הכתוב לא אמר אלא אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. ועוד מה מעלה השיגו ישראל בים. שאמרו ראתה שפחה על הים כו'. סוף דבר אין להאריך בזה אלא להאמין האמת כפשוטו של מקרא. וכמו מה שכתבו בסתרי התורה. כי זה היה מהנסים הגדולים שהיו בישראל שראו כבוד השם וידו הגדולה. עד שזכו כולם למעלת הנבואה ולומר שירה עם משה. כולם בשוה איש באחיו ידובקו ולא יתפרדו. וכולם אמרו השירה אות באות תיבה בתיבה עם משה כולם בשוה. כאלו יצא הכל מפה אחד בלי חלוק. וזה פלא גדול. אבל בחק ישראל ולפי השגתם שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה לא היה כ"כ פלא. שהרי בימי תלמי המלך הסכימו שבעים חכמים איש בחדרי משכיתו. לשנות בתורה עשרה דברים כמוזכר בדבריהם. כ"ש ישראל בים שקנו שלימות הנפש והגוף. שיסכימו כולם לדבר אחד. ולזה תמצא שפירשתי בפי' שיר השירים כי כל עשר שירות שנזכרו בתורה רמוזים בה. וזהו שיר השירים שכל השירים כלולים בו. ובאומרו לסוסתי ברכבי פרעה התחיל בשירת הים שכתוב בו סוס ורוכבו רמה בים. וכן להורות על מעלת ישראל באותה שירה. אמר נאוו לחייך בתורים צוארך וכו'. שזה רמז על השירה. כי כל שירה היא שקולה. והמשורר אותם מרים צוארו ביתדות החרוזים של השירה לנגן ולסדר אותם היטב. וכשראה השם דקות שכלם וסדר שירתם להשיג דבר כזה להסכים כולם לדבר אחד. ובפרט עם שהיו עבים בשכלם ויגעים ומוכים מעבודת פרך. ועכ"ז היה להם הכנה טובה להשיג דבר זה. אמר שהיו ראויין בעבור זה לקיבול התורה בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה. וזהו שסמך מיד תורי זהב נעשה לך. שהם שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והתורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. וזהו זהב עם נקודות הכסף. שרמז בזה נקודות ותגין וכתרי אותיות וכל סתרי המסורה. ולהיות זה דבר גדול. תמצא שאמרו בכתובות על פסוק ה' ממקור ישראל. שאפילו עוברין שבמעי אמם אמרו שירה. וזה להורות על רוב מעלתם. שאפילו הקטנים שבהם השיגו מעלה זו. כאומרם ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. שנאמר זה אלי ואנוהו. לרמוז שמצד השגתם בשכינה השיגו דבר גדול כזה. לומר כולם שירה בשוה עם משה רבם. ופירוש זה המאמר גלו רז"ל במקום אחר לפי שנראה דבר זר מאד. כי איך עלה על הדעת שעוברין שבמעי אמם אמרו שירה. לכן אמר מנין שאפילו עוברין שבמעים אמרו שירה שנא' ה' ממקור ישראל. ממקור ישראל ולא ממקור ערב רב שהפילו נשותיהם. והרצון בזה לפי שידוע שהאשה ההרה היא מוכנת לקבל איזה התפעלות להפיל עוברה. הן מצד רעש או רעם או קול גדול. ובכאן היו נשים רבות הרות מששים רבוא שהיו בישראל. וכאן היו ראויות לקבל נזק ולהפיל הריונם. בין מצער אבני בליסטרא שהיו זורקין המצריים. בין מצד הרעש והמהומה. דכתיב ויהם את מחנה מצרים. בין מצד זעף הים והמונו. ואמר שאף גם זאת לא הפילה אשה עוברה מנשי בני ישראל. ושכולם מתאימות ושכולה אין בהם. וזהו מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה. וזכו כולם לצאת לאויר העולם בקיום גמור בלי נזק. ונתגדלו ואמרו שירה והודאה למי שעשה להם את כל הנסים האלו. וזהו ה' ממקור ישראל במקהלות ברכו אלהים. ונתנו הודאה לה'. אותם עוברין שיצאו ממקור ישראל שלא הפילו אמותיהם. אבל נשי ערב רב שהיו שם. לא זכו עובריהם לומר שירה. לפי שהפילו אמותיהם. וזהו ה' ממקור ישראל. ולא ממקור ערב רב שהפילו נשותיהם ולא נעשה להם נס גדול כזה. אבל מיד קבלו שנוי והתפעלות ונזק עד שהפילו נשותיהם. וזהו פי' המאמר מה שחסר זה גלה זה. לפי שד"ת דלות ורשות במקום אחד ועשירות במקום אחר:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

תניא ר' מאיר אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר משה שר לא נאמר אלא ישיר. כיוצא בדבר אתה אומר אז יבנה יהושע מזבח בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחית המתים מן התורה. בו ביום דרש רבי עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל שאין תלמוד לומר לאמר מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה שירה על כל דבר ודבר כקורין את ההלל. רבי נחמיה אומר כקורין את שמע ולא כקורין את ההלל. דרש רבי עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים. משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה' וכו'. רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו מה שהוא אומר . במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר לאמר אמילתא קמייתא. ור' אליעזר סבר לאמר אכל מילתא ומילתא. ורבי נחמיה סבר ויאמר דאמרו כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא. דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. משה ובני ישראל משה שקול כישראל וישראל כמשה בשעה שאמרו שירה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

את השירה הזאת וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן הראשונה במצרים שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. השניה שנאמרה על הים שנאמר אז ישיר משה. שלישית שנאמרה על הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. ושאמר משה שנאמר ויהי ככלות משה לכתוב. ושאמר יהושע שנאמר אז ידבר יהושע. ושאמרו דבורה וברק שנאמר ותשר דבורה. ושאמר דוד וידבר דוד לה' מזמור שיר חנוכת הבית. ושאמר שלמה שנאמר אז אמר שלמה. ושאמר יהושפט שנאמר בצאת לפני החלוץ [אומרים] הודו לה' כי לעולם חסדו. מה נשתנה הודאה זאת מכל הודאות שבתורה שבכולן נאמר כי טוב וכאן לא נאמר כי טוב מלמד כביכול לא היתה שמחה במרום על אבדן של רשעים. וקל וחומר על אבדתו של צדיק אחד שהוא שקול כנגד כל העולם כולו שנאמר וצדיק יסוד עולם. העשירית לעתיד לבוא שנאמר שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ ואומר שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסדים. כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד. אבל התשועה שהיא עתידה לבוא קרויה בלשון זכר שנאמר שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך התשועה העתידה לבוא אין אחריה שעבוד שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים. את השירה הזאת לה' לה' אמרוה ולא אמרו לבשר ודם. כמה שנאמר ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות וגו' הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם. ויאמרו לאמר רבי נחמיה אומר רוח הקדש שרתה על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהם קוראים את שמע. רבי עקיבא אומר כבני אדם שהן קורין את ההלל. ורבי אלעזר בן עזריה אומר משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו אשירה לה' כי גאה גאה. משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. משה היה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין ה' איש מלחמה ה' שמו. אשירה לה' לה' נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' נאה התפארת והנצח וההוד. וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה. אשירה לה' משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור ואינו אלא חלש שהוא עשיר ואינו אלא עני שהוא חכם ואינו אלא טפש שהוא רחמני ואינו אלא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחנפין אותו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אשירה לה' שהוא גבור שנאמר האל הגדול הגבור והנורא ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ואומר ה' כגבור יצא ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. אשירה לה' שהוא עשיר שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' ואומר אשר לו הים והוא עשהו וגו' ואומר לה' הארץ ומלואה ואומר לי הכסף ולי הזהב ואומר הן כל הנפשות לי המה. אשירה לה' שהוא חכם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ ואומר עמו חכמה וגבורה ואומר כי ה' יתן חכמה ואומר יהב חכמתא לחכימין ואומר כי בכל חכמי הגוים. אשירה לה' שהוא רחמן שנאמר ה' ה' אל רחום ואומר רחום וחנון ה' ואומר כי אל רחום ה' אלהיך ואומר זכור רחמיך ה' ואומר טוב ה' לכל ורחמיו וגו' ואומר לאדני אלהינו הרחמים וגו', אשירה לה' שהוא דיין שנאמר כי המשפט לאלהים הוא אלהים נצב בעדת אל ואומר הצור תמים פעלו. אשירה לה' שהוא נאמן שנאמר האל הנאמן שומר וגו' ואומר אל אמונה ואין עול. אשירה לה' שהוא נאה לו גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' וגו' אל נערץ בסוד קדושים רבה. ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו. וכן הוא אומר ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש שלו. וכן דוד הוא אומר אין כמוך באלהים ה' וכן הוא אומר דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז ואומר עיניו כיונים ואומר לחיו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש. רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנאמר או כנפל טמון לא אהיה וגו' ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר מפי עוללים ויונקים. רבי אומר עוללים אלו שבחוץ שנאמר להכרית עולל מחוץ ואומר עוללים שאלו לחם. ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר אספו עוללים ויונקי שדים. אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנאמר אשירה לה'. רבי מאיר אומר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף מלאכי השרת שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. כי גאה גאה גאני וגאיתיו גאני במצרים כה אמר ה' בני בכורי ישראל אף אני גאיתיו במצרים שנאמר השיר יהיה לכם וגו'. גאני על הים ויסע מלאך האלהים וגו' אף אני גאיתיו על הים ואמרתי לפניו שירה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
Versetto precedenteCapitolo completoVersetto successivo