Quotation_auto su Salmi 68:63

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. הרמז בזה כי לפי שישראל יצאו ממצרים עם טמא שפתים וילמדו מלשונם. והיו טבועים בדעותם הנפסדות. הוצרך הש"י בראשונה להסיעם מדעותם. ולהדריכם בקצת מצות כמו שעשה במרה. וכן לפי שהיו עבים בשכלם בחומר ובלבנים ובאכילת קישואים. הוצרך הש"י לזכך שכלם ולהאכילם לחם דק לחם אבירים. בענין שיהיו מוכנים לקבול התורה. ולכן לא רצה הש"י לתת להם התורה מיד בצאתם ממצרים. עד שיורגלו בקצת מצות להסיר מהם כל סיג וכל מחלה וכל אמונה רעה. ויהיו מזוקקים בשכלם ובדעותם. וזהו שאמר משל לבן מלכים שהיו רוצים להוליכו לבית הספר ללומדו. ואמר המלך המתינו לו ג' חדשים כו'. עד שיבריאו ויתרפאו ממחלת נפשם ודעותם. בענין שכשיבאו לקבל התורה לא ימצא בהם חולה מחליי הנפש. ולזה נתכוונו באומרו מנין שלא היה בהם סומא. שנאמר וכל העם רואים. מנין שלא היה בהם חגר. שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר. לרמוז שלא היה בהם שורש פורה ראש ולענה. ללכת אחר שרירות לבו ואחר מראית עיניו. ולא פוסח על שתי הסעיפים כנביאי הבעל. ואז נתן להם את התורה. וזהו שאמר בכאן בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. ולפי שקבלת התורה הוא דבר גדול. וצריך שיהיו בה כל התנאים הנבחרים. והראוים להיות בכל פועל גדול. התחיל לסדר בכאן התנאים הצריכין קודם נתינת התורה והם ששה תנאים. האחד זמן מוכן. כאומרו לכל זמן ועת לכל חפץ. כי לכל דבר וחפץ מחופש. צריך זמן ועת ידוע. כאומרו לכל זמן. כן דברת בזמנו דברת. והתורה מליאה מזה. ואל יבא בכל עת אל הקודש. וזה רמוז באותם עתים של שלמה. ולז"א בחדש השלישי לצאת בני ישראל. שהוא זמן ראוי כמו שאמרנו. וכמאמרם ז"ל מוציא אסירים בכושרות. והב' הוא מקום מוכן. כאומרו מה נורא המקום הזה. אין זה מצד הכנתי אלא מצד היות בית אלהים. וכנגד זה אמר בכאן באו מדבר סיני. שהוא מקום מוכן וקדוש. והג' צריך איש מוכן ושלם לקבל אותו דבר. וכנגד זה אמר ויחן שם ישראל. עם קדוש כולם. בלב אחד כאיש אחד. ואמר נגד ההר. להורות שהיו חונים נגד ההר הקדוש כמותם ומוכן לכך. והד' צריך איש שלם. שיהיה אמצעי ומליץ להביא הדברים מזה לזה. כמו שמצוי בין המלכים שלוחים. כן משה היה בכאן אמצעי ומליץ ביניהם. ורוצה מה שהשם רוצה ומה שישראל רוצים. וכנגד זה אמר ומשה עלה אל האלהים. להיות אמצעי וסרסור. ולכן ויקרא אליו ה' מן ההר. ובמדרש הנעלם אמרו כל איש שעולה במעלות. אינו יכול לעלות אלא למעלת עושר או כבוד או מלך. ומשה עלה למעלת אלהים. וזהו ומשה עלה אל האלהים. והה' צריך כדי להביא לבות בני האדם אל הראוי. שזה האמצעי יאמר בשם המלך שיעשה להם טובות גדולות ומיני חופש. ושיזכיר להם אם קבלו ממנו טובות. וכנגד זה אמר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים. וכנגד הטובות אמר והייתם לי סגולה. אוצר חביב מכל העמים. וכן ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. חפשים מכל מיני שעבוד. ולפי שאלו הם דברים גופניים. פירש להם השכר הרוחני. והוא וגוי קדוש. כאמרו קדושים תהיו כי קדוש אני. באופן שיעלו למעלת מלאכים שנקראו קדושים:

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וגו'. רז"ל נתנו טעם למה כתב בכאן כל אלו הסימנים. במדבר סיני באהל מועד באיזה שנה בכמה לחדש. ואמרו משל למלך שנשא אשה ולא כתב לה כתובה. גרשה ולא כתב לה זמן. וכן לשניה וכן לשלישית. לימים מצא עניה בת טובים. אמר אין זו כראשונות. עמד וכתב לה כתובה וכתב לה זמן. כמו שכתב באסתר ותלקח אסתר בחדש פלוני וגו'. הנה המשל והנמשל מפורש במאמר. כי כשהש"י ברא העולם היה לתכלית ישראל. וכל הגוים כאין נגדו. ולכן בבריאת העולם ודור המבול ודור הפלגה לא הזכיר בהם יום וחדש ושנה. אלא ביום עשות ה' אלהים. וכשגרשם ועקרם מן העולם. לא כתב אלא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום. לפי שלא היו חשובים לפניו. וזה דומה למה שאמרו ביישובי יעקב. משל למרגלית שנפלה בין החול וכו' כי האדם לא היה רוצה למשמש בחול אלא בשביל המרגלית. וכן לא היה צריך להזכיר כל אלו הדורות אלא בשביל אברהם יצחק ויעקב וכשבא לדבר בהם האריך בהם. וכן היו דור המבול ודור הפלגה וסדומיים שהיו נשים שלא בכתובה. וכשהש"י מצא ענייה בת טובים. ענייה מן התורה ענייה מן המצות. בת טובים בת אברהם יצחק ויעקב. אמר שאין ראוי לעשות לה כמו לראשונות. אלא לתת לה מוהר ומתן ולכתוב לה כתובה היא התורה ולכתוב בה זמן כאומרו בחדש השלישי לצאת בנ"י. ולכן האריך בכאן וכתב באיזה מקום במדבר סיני. באיזה חדש בחדש השני. באיזו שנה בשנה השנית. לפי שתכלית בריאת העולם לא היה אלא בשביל ישראל. ואעפ"י שכל זה מפורש. יש לראות ולטעום בחיך זה המאמר. כי ידוע כי בנתינת התורה קנו כל ישראל כל השלמיות. שחסרו אומות העולם לפי שלא רצו לקבל התורה. וא"כ אחר שקבלו התורה. כבר כתב להם הש"י כתובה וזמן ונתן להם מוהר ומתן. בעשיית משכן ומקדש ומזבח לכפר על עונותיהם. ומה חסר הכתוב שלא אמר. שהמתין לכתוב הכתובה בכאן. ולומר באיזה מקום ובאיזה חדש ובאיזו שנה. אבל הרצון בזה כי אעפ"י שהש"י נתן להם תורה ומצות ומשכן וכלים. עדיין לא הגיעו לתכלית המבוקש אצלם. כי תכלית נתינת התורה והמשכן היה לכפרת העונות. אבל כשהש"י נתן להם תורתו. ירד בצבאות שלו ובד' מחנות שכינה. כאמרו מלאכי צבאות ידודון ידודון ונות בית וגו'. והד' מחנות היו סדורות כסדר ד' דגלים. כאומרם מיכא"ל מימין גבריא"ל משמאל מלפניו נוריא"ל מאחריו רפא"ל. בענין שכשראו ישראל זה. נתאוו ואמרו להתדבק בשי"ת ולהתדמות אליו בארבע מחנות ובד' דגלים. בענין שבזה ישיגו הדיבוק האלהי וחפצו ורצונו. באופן שנראה להם שאחר שקבלו התורה והמשכן לא היו שלמים בשלימות האמיתי. ולכן היו מתאום שישלים להם הש"י מאויים וחפצם. בענין הדגלים הרמוזים בד' מחנות שכינה ובד' אותיות של שמו. כאומרו נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול ימלא ה' כל משאלותיך. שרמז בזה שכמו שהש"י מלא משאלות ישראל בענין הדגלים שהתאוו להם מיום מתן תורה. כן ימלא הש"י משאלותיו לעומד ביום צרה:

וכן רמז באומרו והנה סולם מוצב ארצה. על מעלת המקום הנזכר שהוא מקודש ומכוון כנגד בית המקדש של מעלה כאומרו מקדש ה' כוננו ידיך. וזה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלו הנביאים שנקראו מלאכי אלהים שעולים במחשבתם למעלה. ויורדים השפע והנבואה למטה. וכן רמז לכהני עליון שנקראו מלאכי אלהים. כאומרו כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ה' צבאות הוא. והם עולים ויורדים ברום המעלות. כאומרם עלה לכבש ופנה לסובב ובא לו וכו'. ואולי זה רמז על המזבח. וזהו מוצב ארצה כנגד מזבח אדמה תעשה לי. וראשו מגיע השמימה. זהו בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו'. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלו הכהנים שעולים במעלות להיטיב המנורה. כמוזכר בסדר התמיד ושני מעלות היו שם שבהם עולה להדליק את הנרות. וכן רמז באומרו והנה סולם מוצב ארצה על מעמד הר סיני. וזהו סולם עולה בגימטריא כמו סיני. מוצב ארצה כאומרו ויתיצבו בתחתית ההר. וראשו מגיע השמימה כאומרו כי מן השמים דברתי עמכם. וכתיב מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלו משה ואהרן שנקראו מלאכי אלהים שנאמר בהם ומשה עלה אל האלהים. וכתיב ועלית אתה ואהרן עמך. וכן רמז מלאכי אלהים מלאכים ממש. כי במעמד הר סיני ירדו כמה רבבות של מלאכים עם השכינה. כאומרו מלאכי צבאות ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל. וכתיב רכב אלהים רבותים אלפי שנאן וכו'. וכתיב ה' מסיני בא ואתא מרבבות קדש. וכמו שבסולם מעלות יש. כן היו בישראל בהר סיני מעלות. משה מחיצה לעצמו. אהרן מחיצה לעצמו. והזקנים מחיצה לעצמן. והעם כל עיקר אל יהרסו לעלות בסולם. שהוא כמו סיני. וכן רמז והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. יש להם עלייה לישראל או ירידה. כאומרו התרפית ביום צרה צר כחך. ודרשו רבותינו ז"ל התרפית מן התורה ביום צרה סר כחך. וכן אמרו ותשלך אמת ארצה. מה כתיב בתריה ועשתה והצליחה. מיד המלכות גוזרת על ישראל והצליחה. וכן כתיב על מה אבדה הארץ. ויאמר ה' על עוזבם את תורתי. וזהו עולים ויורדים בו. כי בסבת התורה שהיא הסולם לעלות למעלה באים כל הטובות והרעות. ולכן אמרו אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל. ואמרו ששאל הגמון אחד לרבי אליעזר כתוב בתורתכם אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם בעתו. ואם לאו ועצר את השמים. וא"כ ראוי היה שיתאספו עליכם כל האומות להרוג אתכם. אחר שאתם סבת כל הרעות והטובות. והשיב לו אתם הגורמים בסבת הגזרות. א"ל אותו הגמון עון גורם. אחר שהלך לו אותו הגמון אמר הרב יפה אמר אותו הגמון כדכתיב וחטאתיכם מנעו הטוב מכם. וזהו סולם מוצב ארצה. זאת התורה שניתנה לקדושים אשר בארץ. וראשו מגיע השמימה כדכתיב כי מן השמים דברתי עמכם. וכתיב השמים מספרים כבוד אל שהיא התורה כדכתיב ונגד זקניו כבוד. וזהו אמת מארץ תצמח שהיא תורת אמת. וזהו כנגד סולם מוצב ארצה. וראשו מגיע השמימה כנגד וצדק משמים נשקף. וזהו האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. כנגד סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. לקבל התורה. וזהו יערף כמטר לקחי וגומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. עליונים ותחתונים שמים וארץ וכל צבאם. וזהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. עולים ומשבחים ויורדים ומשבחים:

וזהו מאמר יעקב אע"פ שדן יהיה נחש עלי דרך. לישועתך קויתי השם. שתושיעהו בחסדך ותשמע תפלתו. כמו שאמר בכאן וגם שמע בקולי. ולדמותו יותר ליהודה אמרה וגם שמע בקולי כמו שכתוב ביהודה שמע ה' קול יהודה. ולכן בברכת משה רבינו עליו השלום כתיב דן גור אריה. לדמותו ליהודה שכתוב בו גור אריה יהודה. ולהסכים עם יעקב שאמר כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים שהוא יהודה. וכל זה הוציאוהו ממה שאמרה לאה וגם שמע בקולי כמו ששמע לאחותי ביהודה. ולכן כתב בו על כן קראה שמו כמו שכתב ביהודה על כן מהטעם שכתבתי למעלה. לפי שהיה מלך ביהודה ולכן אמר דן גור אריה. ואמר יזנק מן הבשן על שמשון לרמוז שיזנק ויקלח ממנו קלוח וזרם מים. אע"פ שהוא יבש במעשיו. וזהו יזנק מן הבשן. וזה רמז למאמר רחל וגם שמע בקולי אע"פ שאיני ראויה. ולמאמר יעקב שאמר לישועתך וגו' אע"פ שהוא נחש עלי דרך. וכן רמז באומרו יזנק מן הבשן על תשועת הנפש. שכמו שהשם יתברך יושיעהו וינקמהו מאויביו כן יושיעהו תשועת הנפש. כמו שאמר שמשון זכרני נא בתשועת הנפש שתהיה אזכרתה לה'. וחזקני נא לנקום מאויביו כאומרם זכרונם לברכה ואנקמה נקם אחת משתי עיני. והעין האחר ישאר לזכות לי לעולם הבא ולתחיית המתים. וזהו יזנק מן הבשן כאומרו אמר השם מבשן אשיב אשיב ממצולות ים. וזהו שאמר יעקב לישועתך קויתי ה'. כלומר אף על פי שיפול ביד אויביו על כל זה לישועתך קויתי ה' שתושיע נפשו. וזהו מאמר רחל שאמרה דנני אלהים ובמדת הדין נתנני ביד אויבי. עם כל זה ישמע בקולי להושיע ולהחיות נפשי. וזהו וגם שמע בקולי. וזהו יזנק מן הבשן. וכן רמז בזה שנפשו תעלה למעלה מן היבשה. ולא תהיה נשארת למטה כנפש הבהמה יורדת למטה לארץ. וזהו יזנק מן הבשן. לפי שקראו אריה רצו לדמותו לאריה שמדלג ומזנק מהר להר כאומרו הר אלהים הר בשן. כן היה שמשון עולה ומדלג מהר להר ועוקר השערים ומניחם בהרים. וזה על דרך שאמר יעקב יהי דן נחש עלי דרך שפיפון עלי אורח לנשוף ולנשוך הולכי דרכים וזהו יזנק מן הבשן:

ובמדרש אמרו מה טעם פתח משה בשירה בל' אז לפי שאמר דור אנוש חטא בל' אז דכתיב אז הוחל לקרוא בשם ה' ובא אוקינוס ושטפם. עכשיו שנטבעו המצריים וניצולו ישראל. ראוי לומר שירה בל' אז. באופן שבלשון שנתקלקל העולם באותו לשון נתקן. וכן אמרו טעם שני משה חטא בלשון אז. דכתיב ומאז באתי אל פרעה. ורצה לתקן חטאו בלשון אז ג"כ. דכתיב אז ישיר משה וגו'. ואמר ובני ישראל. לדעת רבים כי משה המחבר השירה. וישראל היו עונין אחר משה. על כל דבור ודבור של השירה אשירה לה' כי גאה גאה. והעד ותען להם מרים שאמרו שם שירו לה' כי גאה גאה. ולא דברו נכונה כי הכתוב לא אמר אלא אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. ועוד מה מעלה השיגו ישראל בים. שאמרו ראתה שפחה על הים כו'. סוף דבר אין להאריך בזה אלא להאמין האמת כפשוטו של מקרא. וכמו מה שכתבו בסתרי התורה. כי זה היה מהנסים הגדולים שהיו בישראל שראו כבוד השם וידו הגדולה. עד שזכו כולם למעלת הנבואה ולומר שירה עם משה. כולם בשוה איש באחיו ידובקו ולא יתפרדו. וכולם אמרו השירה אות באות תיבה בתיבה עם משה כולם בשוה. כאלו יצא הכל מפה אחד בלי חלוק. וזה פלא גדול. אבל בחק ישראל ולפי השגתם שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה לא היה כ"כ פלא. שהרי בימי תלמי המלך הסכימו שבעים חכמים איש בחדרי משכיתו. לשנות בתורה עשרה דברים כמוזכר בדבריהם. כ"ש ישראל בים שקנו שלימות הנפש והגוף. שיסכימו כולם לדבר אחד. ולזה תמצא שפירשתי בפי' שיר השירים כי כל עשר שירות שנזכרו בתורה רמוזים בה. וזהו שיר השירים שכל השירים כלולים בו. ובאומרו לסוסתי ברכבי פרעה התחיל בשירת הים שכתוב בו סוס ורוכבו רמה בים. וכן להורות על מעלת ישראל באותה שירה. אמר נאוו לחייך בתורים צוארך וכו'. שזה רמז על השירה. כי כל שירה היא שקולה. והמשורר אותם מרים צוארו ביתדות החרוזים של השירה לנגן ולסדר אותם היטב. וכשראה השם דקות שכלם וסדר שירתם להשיג דבר כזה להסכים כולם לדבר אחד. ובפרט עם שהיו עבים בשכלם ויגעים ומוכים מעבודת פרך. ועכ"ז היה להם הכנה טובה להשיג דבר זה. אמר שהיו ראויין בעבור זה לקיבול התורה בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה. וזהו שסמך מיד תורי זהב נעשה לך. שהם שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והתורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. וזהו זהב עם נקודות הכסף. שרמז בזה נקודות ותגין וכתרי אותיות וכל סתרי המסורה. ולהיות זה דבר גדול. תמצא שאמרו בכתובות על פסוק ה' ממקור ישראל. שאפילו עוברין שבמעי אמם אמרו שירה. וזה להורות על רוב מעלתם. שאפילו הקטנים שבהם השיגו מעלה זו. כאומרם ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. שנאמר זה אלי ואנוהו. לרמוז שמצד השגתם בשכינה השיגו דבר גדול כזה. לומר כולם שירה בשוה עם משה רבם. ופירוש זה המאמר גלו רז"ל במקום אחר לפי שנראה דבר זר מאד. כי איך עלה על הדעת שעוברין שבמעי אמם אמרו שירה. לכן אמר מנין שאפילו עוברין שבמעים אמרו שירה שנא' ה' ממקור ישראל. ממקור ישראל ולא ממקור ערב רב שהפילו נשותיהם. והרצון בזה לפי שידוע שהאשה ההרה היא מוכנת לקבל איזה התפעלות להפיל עוברה. הן מצד רעש או רעם או קול גדול. ובכאן היו נשים רבות הרות מששים רבוא שהיו בישראל. וכאן היו ראויות לקבל נזק ולהפיל הריונם. בין מצער אבני בליסטרא שהיו זורקין המצריים. בין מצד הרעש והמהומה. דכתיב ויהם את מחנה מצרים. בין מצד זעף הים והמונו. ואמר שאף גם זאת לא הפילה אשה עוברה מנשי בני ישראל. ושכולם מתאימות ושכולה אין בהם. וזהו מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה. וזכו כולם לצאת לאויר העולם בקיום גמור בלי נזק. ונתגדלו ואמרו שירה והודאה למי שעשה להם את כל הנסים האלו. וזהו ה' ממקור ישראל במקהלות ברכו אלהים. ונתנו הודאה לה'. אותם עוברין שיצאו ממקור ישראל שלא הפילו אמותיהם. אבל נשי ערב רב שהיו שם. לא זכו עובריהם לומר שירה. לפי שהפילו אמותיהם. וזהו ה' ממקור ישראל. ולא ממקור ערב רב שהפילו נשותיהם ולא נעשה להם נס גדול כזה. אבל מיד קבלו שנוי והתפעלות ונזק עד שהפילו נשותיהם. וזהו פי' המאמר מה שחסר זה גלה זה. לפי שד"ת דלות ורשות במקום אחד ועשירות במקום אחר:

אחר כך סיפר איך יצא יוסף לקראת אביו כדי לכבדו. כי בזכות יוסף ירד יעקב בכבוד למצרים לא כאשר נגזר עליו. ולכן אסר יוסף מרכבתו הוא בעצמו כדי שישאלו הכל מה זה. ולא ידעו הדבר שהיה לכבוד אביו. ומי הוא שיראה יוסף יצא ולא יצא אחריו. בענין שיצא עמו רכב ופרשים ומחנה כבד יותר ממה שעלו עמו לקוברו. ולא רצה הכתוב לספר זה להודיענו מעלתו של יעקב. ושהשם רצה בכבודו וירד עמו כמו שהבטיחו ועמו רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. ולמה יספר שיצאו ממצרים רכב ופרשים ואינם חשובים לפני ה' כסוס ורכב. ועוד יודיע בזה מעלתו על שאר האנשים. כי בכולם כתיב אין שלטון ביום המות. כאומרו וישכב דוד עם אבותיו. וביעקב סיפר שיצאו לקברו רכב ופרשים מחנה כבד מאד יותר מבחיים. כי בחיים לא הזכיר אלא ויעל לקראת ישראל אביו. והדבר ידוע שלא יצא לבדו כמו שכתבנו. ובשאר האנשים והמלכים בחיים עושים להם רכב ופרשים ועשרה אלפים יחלצו חושים. ובמות לא יעשו כזה אנשים עשירים וראשים:

וישמע אברם כי נשבה אחיו משמועה רעה לא יירא זה אברהם כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. נכון לבו בטוח בה'. ומצאת את לבבו נאמן לפניך. סמוך לבו לא יירא אל תירא אברם אנכי מגן לך עד אשר יראה בצריו ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם. כי נשבה אחיו וכי אחיו היה אלא קלסתר פניו היה דומה לו. וירק את חניכיו ר' יהודה אומר הן הוריקו פנים כנגד אברהם אמרו חמשה מלכים לא יכלו לעמוד בהם ואנו יכולין לעמוד בהם. ר' נחמיה אומר אברהם הוריק פנים כנגדן אמר אצא ואפול על קדוש שמו של הקב"ה. ר' אבא בר זבדא אמר בכלי זיין הוריקן כמה דאת אמר והרק חנית וסגור לקראת רודפי. ריש לקיש אמר באבנים טובות ומרגליות הוריקן כמה דאת אמר ואברותיה בירקרק חרוץ. ר' לוי אומר בפרשת שוטרים הוריקן כמה דאת אמר מי האיש הירא ורך הלבב. חניכיו ילידי ביתו בעלי חניכתו שמם אברהם כשמו. שמונה עשר ושלש מאות ריש לקיש בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה מנין אליעזר הכי הוי. וירדוף עד דן שם עבודה זרה היא מכה לפניה וירדוף עד דן מכה לאחריה מדן נשמע נחרת סוסיו. ויחלק עליהם לילה הלילה נחלק מאליו רבנן אמרין יוצרו חלקו אמר הקב"ה אברהם פעל עמי בחצי הלילה אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה ואימתי במצרים שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. אית דאמר בלישנא אחרינא אמר הקב"ה אברהם יצא בחצות הלילה אף אני יוצא כחצות כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ויכם וירדפם וכי יש לך אדם רודף הרוגים רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו שנאמר כי אתה אשר הכית רדפו הדא הוא דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו וגו' חי עולמים היה מאיר לו מכל מקום שהיה הולך. אמר ר' ברכיה מזל צדק היה מאיר לו צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם עושה אותי אין מי שיעשה אותי:

זה שאמר הכתוב וישובו ויחנו לפני פי החירות כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול א"ל הקב"ה זו היא מההבטחה שהבטחתי לו יחזרו לאחוריהם שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון וכשחזרו נטלוהו שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וגו':

דבר אחר מלמד שהראהו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. מה נורא המקום הזה הרי בנוי כמה דאת אמר נורא אלקים ממקדשיך. אין זה הרי חרב כמה דאת אמר על זה היה דוה לבנו. וזה שער השמים הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא כמה דאת אמר כי חזק בריחי שעריך:

רבי פנחס בשם רבי ראובן פתח קומה ה' קדמה פניו קדמיה לרשיעא עד דלא יקדימך. הכריעהו הכריעהו לכף חובה שוברהו כמה דאת אמר המה כרעו ונפלו. פלטה נפשי מרשע חרבך מאותו רשע שבא מכוחה של אותה חרב שנאמר ועל חרבך תחיה. ד"א מאותו רשע שהוא עתיד ליפול בחרבך כמה דאת אמר כי רותה בשמים חרבי. א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר כה אמר עבדך יעקב. רבי יהודה בר סימון פתח מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע כשם שאי אפשר למעין להרפס ומקור להשחת כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך וכו'. רבי הונא פתח מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו משל לארכיליסטים שהיה ישן בפרשת דרכים ועבר חד מעיר ביה א"ל קום לך דבישא שכיח הכא קם ושרי מקפח ביה א"ל ינער בישא דהוא דמיך ועוררתיה כך א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך וכו'. אל תתן ה' מאויי רשע רבונו של עולם אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו. זממו אל תפק עשה לו זמם לעשו הרשע שלא תהא לו נחת רוח שלמה. ומה זמם עשה לו הקב"ה אלו בני ברבריא ובני גרמניא שאדומיים מתיראים מהם. ד"א וישלח יעקב מלאכים מה כתיב למעלה מן הענין ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה כמה הוא מחנה אלקים שני אלפים רבוא שנאמר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. ויקרא שם המקום ההוא מחנים שתי מחנות למה מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת ונדמו כולם לחיילות של מלך מהם לבושי ברזל מהם רוכבי סוסים מהם יושבי קרנות פגע בלבושי ברזל א"ל של מי את א"ל של יעקב וכן רוכבי סוסים וכן ביושבי קרנות הדא הוא גכתיב מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ואף יעקב היה מזכיר לעשו הרשע שמו של הקב"ה כדי ליראו ולבהלו דכתיב כי על כן ראיתי פניך וגו'. משל דיעקב ועשו למה הדבר דומה לאחד שזימן חבירו לסעודה והכיר בו שהוא מבקש להרגו א"ל דומה תבשיל זה לאותו תבשיל שטעמתי בבית המלך אמר ידע ביה מלכא מסתפי ולא קטליה אף הכא כיון שאמר לעשו כראות פני אלקים אמר עשו הרשע הגיעו הקב"ה לכבוד הזה שוב איני יכול לו. מלאכים שלוחי בשר ודם. אמר רבי חמא בר חנינא הגר שפחת שרה היתה ונזדווגו לה חמשה מלאכים זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה. יוסף קטנן של שבטים נזדווגו לו שלשה מלאכים וימצאהו איש וישאלהו האיש ויאמר האיש זה שהוא אביהם על אחת כמה וכמה. לפניו זה שבא עתו ליטול מלכות לפניו חלש פורפוריה וטלקיה קודמוי א"ל אין שני זרזירין ישנים על דף אחד:

דרש ר' עקיבא בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקב"ה מזמין להן דגים קטנים בתוך כדיהן ושואבות מחצה דגים ומחצה מים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן אצל בעליהן בשדה מרחצות אותם וסכות אותם ומאכילות ומשקות אותם ונזקקות להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון וגו'. וכיון שמתעברות באות לבתיהן וכשמגיע זמן לידתן הולכות [ויולדות] בשדה תחת התפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקה אותם ומשפר אותם כחיה שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך. ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש דכתיב ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. וכיון שמכירין בהן המצריים באין להרגן ונעשה להן נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשים על גבן שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. לאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדר עדרים וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחילה שנאמר זה אלי ואנוהו:

וישאילום מלמד שהשאילום בעל כרחם. איכא דאמרי בעל כרחייהו דמצריים דכתיב ונות בית תחלק שלל. ואיכא דאמרי בעל כרחייהו דישראל משום טרחא. וינצלו את מצרים אמר ר' אסי שעשאוה כמצולה שאין בה דגים. ר' שמעון בן לקיש אמר כמצודה שאין בה דגן (כתבו ברמז ק"י וברמז קנ"ד):

וישובו ויחנו לפני פי החירות כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אמר הקב"ה זו היא הבטחה שהבטחתי לו יחזרו לאחוריהם. שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון וכשחזרו נטלוהו שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף. וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו ר' שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם לדורות. וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זו לשעה. רבי אומר אף בכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי הוא לדורות חוץ משלשה מקומות. וישובו ויחנו לפני פי החירות מה היו חירות הללו. לא היו משופעות אלא גדודיות, לא היו תרוטות אלא מוקפות לא היו עגולות אלא מרובעות. לא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים ועינים להם פתוחות כמין זכר וכמין נקבה היו דברי רבי אליעזר. ר' יהושע אומר החירות מצד זה ומגדל מצד זה והים לפניהם ומצריים מאחוריהם.

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ר' מאיר אומר בלשון אחד. ר' יהודה אומר בלשון אחר. ר' מאיר אומר כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד ומתוך שהן עומדין וצוהבין קפץ שבט בנימין וירד לים תחלה שנאמר שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים שנאמר שרי יהודה רגמתם. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן תעמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול תעמידני בשלש שעות. בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול. אמר לו לא אמר לי אלא עד שלש שעות. והקטן אמר לא אמר לי אלא עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין וצוהבין נעור אביהם אמר להם בני כל שניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם. כך מה שכר נטל שבטו של בנימן שירד לים תחלה זכה ששרתה שכינה בחלקו של בנימין שנאמר בנימין זאב יטרף. ואומר לבנימין אמר ידיד ה' וגו'. ומה שכר נטל שבטו של יהודה זכה למלכות שנאמר שרי יהודה רגמתם ואין רגמה אלא מלכות שנאמר באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא. ואומר ורגם המלך ואנשיו ואומר שרי זבולון שרי נפתלי מלמד שכשם שנעשו נסים לישראל על הים על ידי שבט יהודה ובנימין כך נעשה להם נסים על ידי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק שנאמר ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא. ואומר זבולון עם חרף נפשו למות וגו'. ר' יהודה אומר כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו'. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים עליו הוא אומר הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה אל תשטפני שבולת מים. באותה שעה אמר הקב"ה למשה משה ידידי (אתם) משוקעים במים והים סוגר ושונא רודף ואת עומד ומרבה בתפלה. אמר לו ומה עלי לעשות אמר לו ואתה הרם את מטך, ומה אמרו משה וישראל על הים ה' ימלוך לעולם ועד אמר הקב"ה מי שהמליכני תחלה על הים אעשנו מלך על ישראל . וכבר היו ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך ביבנה ונשאלה שאלה זו לפניהם מאי דכתיב וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט להודיע זכות של צדיקים עד כמה הוא מסייען. שאילו ירד הידיד האהוב הזה עם ערביים לא היו ממיתין אותו מריח גמלים ומריח העטרן. אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל טוב שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן. אמרו לו למדנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך אמר להם בורא נפשות רבות וחסרונם. אמרו לו למדנו רבינו באיזה זכות זכה יהודה למלכות אמר להם אמרו אתם. אמרו לו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' אמר להם דיה להצלה שתכפר על המכירה. אמרו לו אם כן בזכות שאמר צדקה ממני אמר להם דיה שתכפר על הביאה. אמרו לו עם כן בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער. אמר להם מצינו שהערב משלם בכל מקום. אמרו לו רבי למדנו באיזה זכות אמר להם כשעמדו ישראל על הים וכו':

ויאמינו בה' בשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה אז ישיר משה ובני ישראל. ר' נחמיה אומר מנין אתה אומר שכל המקבל עליו מצוה אחת באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו וכו'. אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין שנאמר והאמין בה'. וכן אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמנה שהאמינו שנאמר ויאמן העם. וכן הוא אומר אמונים נוצר ה'. וירא ישראל את מצרים מת מה היו עושין היה כל אחד ואחד מישראל נוטל את כלבו והולך ונותן את רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי אכול מן הזרועים הללו שלא חסו עלי. תדע לך שכן הוא שכן כתיב למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו. אמרו ישראל עשית לנו כל הניסים האלו אף אנו לא נהיה כפויי טובה ומה יש לנו לומר שירות ותשבחות וכו' אז ישיר משה. מזכירין אמונת אבות אהרן וחור תמכו בידיו וגו' זה השער לה' צדיקים יבואו בו בבעלי אמונה מהו אומר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו וכן הוא אומר טוב להודות לה' וגו' מי גרם להם לבוא לידי שמחה זו אלא בשכר אמנה שהאמינו אבותיהם בעולם הזה שכולו לילות לכך נאמר להגיד בבקר חסדך. וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו ותצליחו וכתיב עיניך הלא לאמונה וצדיק באמונתו יחיה חדשים לבקרים רבה וגו' וכן אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה שנאמר אתי מלבנון כלה וגו'. וארשתיך לי לעולם [וגו' וארשתיך] לי באמונה. הא גדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:

תניא ר' מאיר אומר מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר משה שר לא נאמר אלא ישיר. כיוצא בדבר אתה אומר אז יבנה יהושע מזבח בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחית המתים מן התורה. בו ביום דרש רבי עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל שאין תלמוד לומר לאמר מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה שירה על כל דבר ודבר כקורין את ההלל. רבי נחמיה אומר כקורין את שמע ולא כקורין את ההלל. דרש רבי עקיבא בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים. משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה' וכו'. רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו מה שהוא אומר . במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר לאמר אמילתא קמייתא. ור' אליעזר סבר לאמר אכל מילתא ומילתא. ורבי נחמיה סבר ויאמר דאמרו כולהו בהדי הדדי לאמר דפתח משה ברישא. דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה. וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. משה ובני ישראל משה שקול כישראל וישראל כמשה בשעה שאמרו שירה.

דבר אחר אז ישיר בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה ולא הניחן שנאמר ולא קרב זה אל זה ואומר וקרא זה אל זה. למי היו דומין למלך שנשבה לו בנו לבש נקמה באויביו והלך והביא אותו ובאו הבריות לומר לו הימנון אמר להם לשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי כך ישראל היו נתונין בצרה בים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה נזף בהם אמר להם הקב"ה בני נתונין בצרה ואתם מקלסין אותי. כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר רבי אבין הלוי משל למה הדבר דומה למלך שירד למלחמה ונצח ובאו בנו ועבדיו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך באו למלך אמרו לו בנך ועבדיך עומדים ועטרה בידם מי יכנס תחלה אמר להם שוטים שבעולם עבדי קודם לבני יכנס בני תחלה. כך כיון שעלו ישראל מן הים באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו ישראל תחלה שנאמר אז ישיר משה. נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים מי יקלס תחלה. אמר רבי חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם שנאמר קדמו שרים אחר נוגנים. קדמו שרים אלו ישראל ואחר כך נוגנים אלו המלאכים. בתוך עלמות תופפות אלו הנשים. אמר רבי לוי השמים לא אקבל את הדבר הזה אלא הנשים קלסו תחלה דכתיב בתוך עלמות תופפות העלמות בתוך. התחילו מלאכי השרת להתרעם אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים אלא אף הנשים אמר להם הקב"ה חייכם כן מה כתיב ותשאני רוח ואשמע אחרי מהו אחרי אחרי שקלסתי אני וחברים שלי אחר כך אמרו מלאכי השרת ברוך כבוד ה' ממקומו. מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהן מהו בעמדם וכי יש ישיבה למעלה והכתיב שרפים עומדים ממעל לו וכן הוא אומר קרבת על חד מן קאמיא. אלא בעמדם בעם דם כשישראל עומדין ומקלסין להקב"ה אותה שעה תרפינה כנפיהן (כתוב בפסוק הקול קול יעקב):

את השירה הזאת וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן הראשונה במצרים שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. השניה שנאמרה על הים שנאמר אז ישיר משה. שלישית שנאמרה על הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. ושאמר משה שנאמר ויהי ככלות משה לכתוב. ושאמר יהושע שנאמר אז ידבר יהושע. ושאמרו דבורה וברק שנאמר ותשר דבורה. ושאמר דוד וידבר דוד לה' מזמור שיר חנוכת הבית. ושאמר שלמה שנאמר אז אמר שלמה. ושאמר יהושפט שנאמר בצאת לפני החלוץ [אומרים] הודו לה' כי לעולם חסדו. מה נשתנה הודאה זאת מכל הודאות שבתורה שבכולן נאמר כי טוב וכאן לא נאמר כי טוב מלמד כביכול לא היתה שמחה במרום על אבדן של רשעים. וקל וחומר על אבדתו של צדיק אחד שהוא שקול כנגד כל העולם כולו שנאמר וצדיק יסוד עולם. העשירית לעתיד לבוא שנאמר שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ ואומר שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסדים. כל השירות שעברו קרויות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד. אבל התשועה שהיא עתידה לבוא קרויה בלשון זכר שנאמר שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך התשועה העתידה לבוא אין אחריה שעבוד שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים. את השירה הזאת לה' לה' אמרוה ולא אמרו לבשר ודם. כמה שנאמר ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות וגו' הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם. ויאמרו לאמר רבי נחמיה אומר רוח הקדש שרתה על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהם קוראים את שמע. רבי עקיבא אומר כבני אדם שהן קורין את ההלל. ורבי אלעזר בן עזריה אומר משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו אשירה לה' כי גאה גאה. משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. משה היה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין ה' איש מלחמה ה' שמו. אשירה לה' לה' נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' נאה התפארת והנצח וההוד. וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה. אשירה לה' משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור ואינו אלא חלש שהוא עשיר ואינו אלא עני שהוא חכם ואינו אלא טפש שהוא רחמני ואינו אלא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחנפין אותו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אשירה לה' שהוא גבור שנאמר האל הגדול הגבור והנורא ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ואומר ה' כגבור יצא ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. אשירה לה' שהוא עשיר שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו' ואומר אשר לו הים והוא עשהו וגו' ואומר לה' הארץ ומלואה ואומר לי הכסף ולי הזהב ואומר הן כל הנפשות לי המה. אשירה לה' שהוא חכם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ ואומר עמו חכמה וגבורה ואומר כי ה' יתן חכמה ואומר יהב חכמתא לחכימין ואומר כי בכל חכמי הגוים. אשירה לה' שהוא רחמן שנאמר ה' ה' אל רחום ואומר רחום וחנון ה' ואומר כי אל רחום ה' אלהיך ואומר זכור רחמיך ה' ואומר טוב ה' לכל ורחמיו וגו' ואומר לאדני אלהינו הרחמים וגו', אשירה לה' שהוא דיין שנאמר כי המשפט לאלהים הוא אלהים נצב בעדת אל ואומר הצור תמים פעלו. אשירה לה' שהוא נאמן שנאמר האל הנאמן שומר וגו' ואומר אל אמונה ואין עול. אשירה לה' שהוא נאה לו גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' וגו' אל נערץ בסוד קדושים רבה. ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו. וכן הוא אומר ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש שלו. וכן דוד הוא אומר אין כמוך באלהים ה' וכן הוא אומר דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז ואומר עיניו כיונים ואומר לחיו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש. רבי יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנאמר או כנפל טמון לא אהיה וגו' ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר מפי עוללים ויונקים. רבי אומר עוללים אלו שבחוץ שנאמר להכרית עולל מחוץ ואומר עוללים שאלו לחם. ויונקים אלו שיונקים שדי אמן שנאמר אספו עוללים ויונקי שדים. אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנאמר אשירה לה'. רבי מאיר אומר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנאמר במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. ולא ישראל בלבד אמרו שירה אלא אף מלאכי השרת שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. כי גאה גאה גאני וגאיתיו גאני במצרים כה אמר ה' בני בכורי ישראל אף אני גאיתיו במצרים שנאמר השיר יהיה לכם וגו'. גאני על הים ויסע מלאך האלהים וגו' אף אני גאיתיו על הים ואמרתי לפניו שירה.

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

והר סיני עשן כלו מאי הר סיני שירדה בו שנאה לאומות העולם וחמשה שמות יש לו. מדבר צין שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו. מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו. מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו. ומה שמו הר חורב שמו. ופליגא דר' אבהו דאמר ר' אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא שמו חורב הר שירדה בו חורבה לאומות העולם. והר סיני עשן כלו יכול במקום אחד תלמוד לומר כלו. מפני מה אשר ירד עליו ה' באש מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה מה דרכו של אש אם קרב אדם אצלה נכוה אם רחק ממנה צונן כך אין לאדם אלא להחמם כנגד אורה. ויעל עשנו כעשן הכבשן יכול כעשן זה בלבד תלמוד לומר כבשן אי כבשן יכול ככבשן תלמוד לומר וההר בוער באש וגו' ומה תלמוד לומר כבשן לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא וגו' מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך אל האזן. כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן כח במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן. ויחרד כל ההר מאד והלא בכלל כל ההרים היה שנאמר הרים נזלו מפני ה' ואומר למה תרצדון הרים גבנונים אמר להם כלכם גבנונים אתם כמה דאת אמר או גבן או דק. ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימין שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה שותף עמהן וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל ואף על פי כן ההר חמד אלהים. ויהי קול השופר הרי זה סימן בכתובים בכל מקום שנאמר שופר הרי סימן יפה לישראל שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. הולך וחזק מאד מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה ולמה כך מתחלה לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. משה ידבר רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אומר לו דבר שכבר קבלו עליהן בניך לכך נאמר משה ידבר. אמר לו רבי עקיבא בודאי כן הוא הדבר ומה תלמוד לומר משה ידבר אלא מלמד שנתן כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו. בקול ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל לכך נאמר משה ידבר. אמר ר' שמעון בן פזי מנין למתרגם שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול. שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול אלא בקולו של משה. תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ינמיך הקורא קולו ויקרא. וירד ה' על הר סיני ירידה הששית שירד לסיני בששה בסיון ונגלה עליו וממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה. כתיב את דכא ושפל רוח וגו' רב הונא ורב חסדא חד אמר אני את דכא ושפל רוח וחד אמר אתי דכא ושפל רוח. ומסתברא כמאן דאמר אני את דכא ושפל רוח שהרי שהקב"ה הניח הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וירד למטה ולא גבה הר סיני למעלה. כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר כיצד יתקיימו שני כתובין הללו בא הכתוב השלישי והכריע מן השמים השמיעך את קולו וגו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר כתיב וירד ה' על הר סיני מלמד שהרכין וכו'. רבי אומר וירד ה' על הר סיני יכול כמשמעו אמרת ומה אם אחד (אמר) ממשמשי שמשין וכו' [הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו קל וחומר הקב"ה]. הרי הוא אומר וירד ה' על הר סיני שומע אני על כולו תלמוד לומר על ראש ההר יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין המקום השמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד (במקומו ושלא במקומו קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם). וכן הוא אומר ויט שמים וירד וערפל תחת רגלי הכבוד והציען על גבי הר סיני כאדם שמציע את הכר על גבי המטה וכאדם שמדבר מעל גבי הכר שנאמר כקדוח אש המסים וגו'. רבי יוסי אומר הרי הוא אומר השמים שמים לה'. מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' וגו'. והכתיב וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה. והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, למעלה מעשרה. והכתיב ומשה עלה אל האלהים, למטה מעשרה. והכתיב מאחז פני כסא וגו' ואמר ר' תנחום מלמד שפירש הקב"ה מזיו שכינתו ועננו עליו דאשתרבב ליה לכסא עד עשרה ונקיט בה:

והר סיני עשן כלו מאי הר סיני שירדה בו שנאה לאומות העולם וחמשה שמות יש לו. מדבר צין שנצטוו ישראל עליו. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו. מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו. מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו. מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו. ומה שמו הר חורב שמו. ופליגא דר' אבהו דאמר ר' אבהו הר סיני שמו ולמה נקרא שמו חורב הר שירדה בו חורבה לאומות העולם. והר סיני עשן כלו יכול במקום אחד תלמוד לומר כלו. מפני מה אשר ירד עליו ה' באש מגיד שהתורה אש ומאש נתנה ובאש נמשלה מה דרכו של אש אם קרב אדם אצלה נכוה אם רחק ממנה צונן כך אין לאדם אלא להחמם כנגד אורה. ויעל עשנו כעשן הכבשן יכול כעשן זה בלבד תלמוד לומר כבשן אי כבשן יכול ככבשן תלמוד לומר וההר בוער באש וגו' ומה תלמוד לומר כבשן לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא וגו' מי נתן כח וגבורה בארי לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך אל האזן. כיוצא בו והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים וכי מי נתן כח במים לא הוא אלא הרי אנו מכנין אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן. ויחרד כל ההר מאד והלא בכלל כל ההרים היה שנאמר הרים נזלו מפני ה' ואומר למה תרצדון הרים גבנונים אמר להם כלכם גבנונים אתם כמה דאת אמר או גבן או דק. ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימין שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימין לא היה שותף עמהן וכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל ואף על פי כן ההר חמד אלהים. ויהי קול השופר הרי זה סימן בכתובים בכל מקום שנאמר שופר הרי סימן יפה לישראל שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. הולך וחזק מאד מנהג הדיוט כל שהוא הולך קולו עמם אבל כאן כל שהוא הולך קולו מגביה ולמה כך מתחלה לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. משה ידבר רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אומר לו דבר שכבר קבלו עליהן בניך לכך נאמר משה ידבר. אמר לו רבי עקיבא בודאי כן הוא הדבר ומה תלמוד לומר משה ידבר אלא מלמד שנתן כח וגבורה במשה והיה הקב"ה מסייעו. בקול ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל לכך נאמר משה ידבר. אמר ר' שמעון בן פזי מנין למתרגם שאינו רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול. שאין תלמוד לומר בקול ומה תלמוד לומר בקול אלא בקולו של משה. תניא נמי הכי אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ינמיך הקורא קולו ויקרא. וירד ה' על הר סיני ירידה הששית שירד לסיני בששה בסיון ונגלה עליו וממקומו נתלש הר סיני ונפתחו השמים ונכנס ראש ההר בתוך השמים והערפל מכסה את ההר והקב"ה יושב על כסאו ורגליו עומדות על הערפל שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הניח הקב"ה כל ההרים והגבעות והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה. כתיב את דכא ושפל רוח וגו' רב הונא ורב חסדא חד אמר אני את דכא ושפל רוח וחד אמר אתי דכא ושפל רוח. ומסתברא כמאן דאמר אני את דכא ושפל רוח שהרי שהקב"ה הניח הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וירד למטה ולא גבה הר סיני למעלה. כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר כיצד יתקיימו שני כתובין הללו בא הכתוב השלישי והכריע מן השמים השמיעך את קולו וגו' דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר כתיב וירד ה' על הר סיני מלמד שהרכין וכו'. רבי אומר וירד ה' על הר סיני יכול כמשמעו אמרת ומה אם אחד (אמר) ממשמשי שמשין וכו' [הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו קל וחומר הקב"ה]. הרי הוא אומר וירד ה' על הר סיני שומע אני על כולו תלמוד לומר על ראש ההר יכול ממש שירד הכבוד והציעו על הר סיני תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם מלמד שהרכין המקום השמים התחתונים ושמי שמים העליונים על ראש ההר וירד (במקומו ושלא במקומו קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם). וכן הוא אומר ויט שמים וירד וערפל תחת רגלי הכבוד והציען על גבי הר סיני כאדם שמציע את הכר על גבי המטה וכאדם שמדבר מעל גבי הכר שנאמר כקדוח אש המסים וגו'. רבי יוסי אומר הרי הוא אומר השמים שמים לה'. מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' וגו'. והכתיב וירד ה' על הר סיני למעלה מעשרה. והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, למעלה מעשרה. והכתיב ומשה עלה אל האלהים, למטה מעשרה. והכתיב מאחז פני כסא וגו' ואמר ר' תנחום מלמד שפירש הקב"ה מזיו שכינתו ועננו עליו דאשתרבב ליה לכסא עד עשרה ונקיט בה:

אנכי ה' אלקיך זה שאמר הכתוב רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. אמר ר' אבדימי דמן חיפא שניתי במשנתי שירד הקב"ה בסיני בכ"ב אלף כתות של מלאכי השרת. אמר ר' ברכיה הכהן ברבי כמחנה לויה שצפה הקב"ה שהן עומדין במומיהן לכך ירדו כ"ב אלף כמחנה לויה.

דבר אחר רכב אלקים אמר ר' אלעזר בן פדת מהו אלפי שנאן הנאין ומשובחין ואף על פי כן ה' בם מסויים ביניהן אמרה כנסת ישראל דודי צח ואדום מלך בשר ודם יוצא לקומפין כמה נאים כיוצא בו כמה גבורים כיוצא בו כמה קווצים כיוצא בו. אבל הקב"ה אינו כן בשעה שבא לסיני נטל עמו מלאכי השרת הנאים ומשובחין שיהו ביניהן. אמר ר' יהודה בר' סימון מאי דכתיב הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש אות הוא בתוך רבבות קדש בשעה שבא לסיני.

דבר אחר רכב אלקים אמר ר' אלעזר בן פדת במקום שיש אוכלוסין יש דוחק אבל בסיני כשבא הקב"ה ירדו עמו אלף אלפים ורבי רבבות אף על פי כן היה להם ריוח שנאמר אלפי שנאן כמה דאת אמר שאנן מואב מנעוריו. רבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר המודעי אחד מהן אומר ומחזיק היה ההר אלא אמר לה הקב"ה הארך הרחב וקבל בני אדוניך ואחד אומר כשישוב הקב"ה לירושלים הוא מחזיר את הגליות לתוכה שנאמר אלה מרחוק יבואו. יכולה היא להחזיק אלא אמר לה הקב"ה הרחיבי מקום אהלך. ה' בם אמר ריש לקיש טבלא יש לו על לבו של כל מלאך ומלאך ושמו של הקדוש ברוך הוא משותף בשמו של מלאך מיכאל גבריאל רפאל. ה' בם אדנותו בהם ואל תאמר בהם בלבד אלא אף בשעה שבא ליתן תורתו בלשון הזה נתנה ופתח בו אנכי ה' אלקיך זה שאמר שמעה עמי ואדברה. אמר ר' חמא בר יצחק שמעה עמי שאדברה שיהא לי פתחון פה לקטרג לשרי אומות העולם.

וכל העם רואים את הקולות רואים את הנראה ושומעין את הנשמע ראו דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות שנאמר קול ה' חוצב להבות אש. וכל העם רואים את הקולות קול קולי קולות ולפיד לפידי לפידים. וכמה קולות היו וכמה לפידים היו אלא משמיעין את האדם לפי כחו שנאמר קול ה' בכח קול ה' בהדר וגו'. רבי אומר להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה היו שומעין את הדבור ומפרשין אותו שנאמר יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו שמכיון שהיה הדבור יוצא היו מפרשין אותו. ולהודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כולן לפני הר סיני לקבל את התורה שלא היו בהן סומין שנאמר וכל העם רואים. מלמד שלא היו בהם אלמים שנאמר ויענו כל העם. מלמד שלא היו בהן חרשים שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. מלמד שלא היו בהם חגרין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר. מלמד שלא היו בהם טפשין שנאמר אתה הראת וגו'. רבי נתן אומר מנין אתה אומר שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף שנאמר והנה תנור עשן זה גיהנם שנאמר הנה יום בא בוער כתנור. ולפיד אש זה מתן תורה שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. אשר עבר בין הגזרים זה קריעת ים סוף שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. וירא העם וינועו אין נוע בכל מקום אלא זיע שנאמר נוע תנוע ארץ כשכור. ויעמדו מרחוק חוץ לשנים עשר מיל מגיד שהיו ישראל נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין לפניהן שנים עשר מיל הרי עשרים וארבעה מיל על כל דבור ודבור. נמצאו מהלכין באותו היום מאתים וארבעים מיל. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת רדו וסייעו את אחיכם שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון, ידודון בהליכה ידודון בחזרה, ולא מלאכי השרת בלבד אלא אף הקב"ה שנאמר שמאלו תחת לראשי. רבי יהודה ברבי אלעאי אומר לפי שהיו ישראל משולהבים מחמת האש של מעלה אמר הקב"ה לענני כבוד הזילו טל של חיים על בני שנאמר ה' בצאתך משעיר וגו' ואומר גשם נדבות תניף וגו' אימתי נעשה כל הכבוד הזה בשעה שהיתה נאה שבאומות העולם ומכבדת את התורה שנאמר ונות בית תחלק שלל ואין שלל אלא תורה שנאמר שש אנכי על אמרתך וגו':

עד שלא חטאו ישראל מה כתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת. אמר ר' אבא בר כהנא שבעה מחיצות של אש היו נוצצות זו בזו והיו ישראל רואין ולא מתיראין ולא מתפחדין וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין לראות הדא הוא דכתיב וירא אהרן וכל בני ישראל את (פני) משה וגו' וייראו מגשת אליו. רבי פנחס בשם רבי חנינא אף הסרסור הרגיש בעבירה שנאמר מלכי צבאות ידודון. רבי יודן בשם רבי איבו מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי צבאות מלכיהן דמלאכים אפילו מיכאל וגבריאל לא היו יכולין להסתכל בפניו שלו. כיון שחטאו ישראל אפילו פני הגוליירין לא היה יכול להסתכל שנאמר כי יגרתי מפני האף והחמה:

דבר אחר ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש זה דבור נאמר למשה בסיני ולא ידעו עד שבא מעשה לדיו וכיון שבא מעשה לידו וכיון שבא מעשה לידו א"ל משה לאהרן אהרן אחילא מתו בניך אלא בשביל קדושת שמו של מקום שנאמר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכובודי וכיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום הן שתק וקבל שכר על שתיקתו. מכאן אמרו כל המקבל עליו ושותק סימן יפה לו. על ידי דוד הוא אומר דום לה' והתחולל. על ידי שלמה הוא אומר עת לחשות ועת לדבר. עתים לכל. עתים שאדם שותק עתים שאדם מדבר. דום לה' והתחולל אף על פי שהוא מפיל לך חללים. וכן שלמה הוא אומר עת לחשות ועת לדבר. פעמים שאדם מדבר ומקבל שכר על דבורו. והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב נורא אלהים ממקדשיך אלתקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך בשעה שהקב"ה עשה דין במקודשין מתיירא ומתקלס ומתעלה:

שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' זה שאמר הכתוב לא עשה כן לכל גוי וכתיב וירם קרן לעמו, משל למלך שנשא אשה ראשונה לא כתב לה כתובה גרשה לא כתב לה גט, וכן לשניה, וכן לשלישית, לזמן ראה עניה אחת יתומה בת (אבות) [טובים] בקש לישא אותה אמר לשושבינו [זו אני רוצה לישא] ואיני נוהג בזה כמנהג הראשון, זו היא בת (אבות) [טובים] צנועה במעשיה וכשרה אכתוב לה כתובה [באיזה יום] באיזה שנה, באיזה שבוע, באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזה (איפרכיא) [אפטיא] כשם שכתוב באסתר ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו, כך ברא הקב"ה והעביר לדור המבול ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצריים ולא כתב אימתי בראן ואימתי העבירן, אלא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה, וכן לכולן, וכיון שעמדו ישראל אמר לו הקב"ה למשה אני נוהג בהם כראשונים שאלו בני אברהם יצחק ויעקב, לכך כתוב באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזה (שעה) [שבוע] באיזה (איפרכיא) [אפטיא] [באיזו מדינה] רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר וידבר ה' אל משה וגו'. במדבר סיני זו איפרכיא, באהל מועד זו המדינה. בשנה השנית [הרי שנה]. באיזה חדש בחדש השני, בכמה לחדש באחד לחדש, הרי נכתבה אפטיא. למה שאו את ראש, לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו. וידבר ה' אל משה אשריך משה ששים רבוא והכהנים והלוים [והזקנים] עומדין ובכולם לא נדבר אלא עמו, שנאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני. מכאן שנו רבותינו בשלשה דברים נתנה התורה, באש ובמים ובמדבר. באש שנאמר והר סיני עשן כולו. במים שנאמר ה' בצאתך משעיר גם עבים נטפו מים. במדבר דכתיב במדבר סיני. ולמה ניתנה בשלשה דברים הללו, אלא לומר לך, מה אלו חנם לעולם אף התורה חנם לעולם שנאמר הוי כל צמא לכו למים. סיני ששה שמות נקראו לו הר אלהים הר בשן וכו', הר גבנונים הר שפסל בו את כל ההרים, כד"א או גבן או דק. הר חמד שחמד הקב"ה לכשב עליו שנאמר ההר חמד אלהים לשבתו. הר חורב הר שבו נמשכה חרב מות יומת הנואף והנואפת, מות יומת הרוצח. הר סיני שבו נשנאו עובדי אלילים [להקב"ה] ונתן להם איפופסין, שנאמר והגוים חרוב יחרבו, אבל ישראל נתתי להם תלוי ראש שנאמר שאו את ראש, לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ:

זש"ה אלהים מושיב יחידים ביתה. שאלה מטרונה אחת את ר"י בן חלפתא וכו', (כתוב בילקוט תהלים תשצ"ר). ד"א אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, זה עמרם ויוכבד אשתו, שבזכותם הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, שהיו משועבדים בטיט ובלבנים, מה עשה ההקב"ה זוג יוכבד לעמרם כדי להעמיד מהן גואל לישראל לוהעמיד מהם כהנים גדולים וכו', אמר הקב"ה הואיל והשבט הזה למוד הוא להעמיד גואלים לך וספור אותם. ר' יהודה ברבי שלום אמר למור הוא השבט הזה להיות מונה אותו הקב"ה בכל מקום עד שהן קטנים, [מנין] שבשעה שאמר הקב"ה ליעקב שירד למצרים אותה שעה ספר את (ישראל) [יעקב] ובניו ונמצאו כולם שששים וששה, ויוסף ובניו הרי שבעים חסר אחד, והוא אומר כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, [א"ר לוי] א"ר שמואל בר נחמני למוד הוא השבט הזה שהקב"ה מונה אותן עד שהן במעי אמן. א"ר ברכיה הכהן השרף הזה אינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו, כך יוכבד היתי אמה מעוברת ממנה [באותה שעה] והיתה במעי אמה ונמנה עליה. אמר ר"ל עם שאמה נכנסת בפתח מצרים ילדה אותה לכך נאמר עליה בשבעים נפש. ואף בני בניה כך אמר הקב"ה למשה כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם, אמר משה רבונו של עולם מכמה שנים אני מונה אותם, אמר ליה מבן חדש ומעלה א"ל משה יכול אני להיות עומד והסבב בחצרותיהם ובתוך בתיהם ולספור כל אחד ואחד מהם, אמר ליה הקב"ה משה עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי:

דבר אחר שיהא קרוב לבקש על מרים. וירד ה' וגו' ויעמד פתח האהל להודיע כבודו של משה שירד בשביל כבודו. ויאמר ה' פתאום רבי שמעון בן מנסיא אומר פתאום שנתירא משה בפתאום נדבר עמו. צאו שלשתכם אל אהל מועד מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד מה שאי אפשר לפה לדבר ואי אפשר לאוזן לשמוע. וכן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. וירד ה' בעמוד ענן שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו, וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלהים רבותים וגו', ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם מפני מה לא יצא משה עמהם שלא יהו ישראל אומרים אף משה היה עמהן בכלל הכעס. ד"א בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שכל זמן שאדם רוצה לדבר עם חברו אל יאמר לו קרב אלי אלא מושכו במה שרוצה לדבר עמו.

ויקהלו על משה ועל אהרן. שהקהילו עליהם קהלות ואמרו בואו ונודיע לכם מעשיו של בן עמרם. כי כל העדה כלם קדושים וכי אתם לבדכם קדושים והלא כלנו נתקדשנו בסיני שנאמר לך אל העם וקדשתם, וכשנתנו לנו עשרת הדברות כל אחד ואחד ממנו היה יונק מהר סיני ולא נתן לנו אלא עשרת הדברות ולא שם חלה ולא שם תרומה ומעשרות ולא שם ציצית שמענו אלא מעצמך אתה אומר כדי לעשות שררה לעצמך ולעשות כבוד לאהרן אחיך. מה תלמוד לומר בקר, אלא אמר דברים שאנו אומר לכם מלובנים הן כבקר שלא לכבוד עצמי ולא לכבוד אחי אני אומרן. הוא הקדוש הוא יקדש מיבעי ליה, אלא א"ל יודע אני שקטורתו של אהרן מתקבלת כבר נתקדש קודם לכן. רב לכם בני לוי כנגד כהונתו של אהרן אמר הוא נוטל תרומה אחד (מששים) [מחמשים] ואתם אחד מעשרה, המעט מכם קלה היא בעיניכם שבחר בכם הקב"ה מכל שבטי ישראל להיות משמשין לפניו, ואהרן מה הוא מה הנאה יש לו לאהרן מכהונתו והלא מתחלה קבר שני בניו נדב ואביהוא. לא נעלה לא נבוא אין כתיב כאן, אמרו לו הרי אנו מעמידין דברינו ואין אנו עולים מדינה של גיהנם, ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם שלשה בני קרח ואון בן פלת, ומה זכות היה בידן של בני קרח שינצלו, שבשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהן רואין את משה וכובשין את פניהן בקרקע, אמרו אם נעמוד מפני משה רבינו נוהגין בזיון באבינו וכבר נצטוינו על כבוד אב ואם, ואם לא נעמוד כבר כתיב מפני שיבה תקום, מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אע"פ שאנו נוהגין בזיון באבינו, באותה שעה הרחישו את לבם בתשובה, עליהם אמר דוד רחש לבי דבר טוב. א"ר יוחנן מדוגמא שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא שהוא עתיד לאחוז בכנפות הארץ והצדיקים תלויין ברומו של עולם, כך עשה להם הקב"ה לבני קרח מאותה דוגמא בעוה"ז. ר"י הנשיא אומר כמין עמוד נתבצר להם בגיהנם ועמדו עליו והיו כל ישראל רואין אותן, באותה שעה פתחו פיהם ואמרו שירה. כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות שעתיד הקב"ה לבנות ירושלים בנין קבוע שאין לו הפסק שנאמר אלקים יכוננה עד עולם סלה. א"ר יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו, א"ל לקבל תורה בא, א"ל חמדה גנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לב"ו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו' תנה הודך על השמים, א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה, א"ל רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, א"ל אחוז בכסא כבודי שנאמר מאחז פני (כסא)[כסה] פרשז עליו עננו. אמר רבי תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו, אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה [אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר להם כלום למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם, שוב מה כתיב בה] לא יהיה לך וגו' בין כותים אתם שעובדין אלילים, שוב מה כתיב בה [זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות, שוב מה כתיב בה] לא תשא כלום משא מתן יש ביניכם, שוב מה כתיב בה כבד את אביך ואת אמך כלום אב ואם יש לכם, שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנוב כלום יצר הרע יש ביניכם, חזרו והודו לו להקב"ה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתיב, מיד כל אחד ואחד מסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות, ואף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם, אי לאו דאמר ליה מנא הוה ידע (כתוב ברמז שפ"א וברמז רס"ב):

אמרו ישראל אימתי אתה נותן לנו שכר המצות, א"ל הקב"ה המצות שאתם עושים מפירותיהן אתם אוכלים עכשיו, אבל שכר הקרן בעקב אני נותן לכם שנאמר והיה עקב תשמעון. זה שאמר הכתוב יד ליד לא ינקה רע אמר הקב"ה לישראל לא תעשו את התורה על מנת לקבל שכר מיד, כל מי שעושה כך נקרא רע ואינו מתנקה שלא הניח לבניו כלום שאילו בקש אברהם שכרן של מצות מיד היאך היה משה אומר זכור לאברהם וגו'. וכן אליהו אמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע ואני נזכר להם, אבל אם עשה עו"א מצוה, מיד ליד אני נותן לו שכרו, שנאמר ומשלם לשונאיו בעולם הזה ואין בידו לעולם הבא, מהו לא יאחר לשונאו אינו נותן שכר לשונאו ממה שלאחריו אלא ממה שלפניו, משל למה הדבר דומה אדם יש לפניו משאוי של חמשה ליטרא או של י' פושט ידו ונוטל, אבל אם היה משאוי של ק' ליטרא מהו עושה טוענו על כתפיו לאחריו, כך מתן שכרן של עובדי אלילים בעולם הזה כאדם שנושא משאוי קל מלפניו, אבל מתן שכרן של צדיקים משאוי גדול שעל הכתף, אמר דוד ברוך ה' יום יום יעמס לנו, הצדיקים מתן שכרן לאחרים שנאמר ואחריו כל ישרי לב. משל לבעל הבית שהכל באין ומפקידין אצלו פקדונות והיה נוטל הפקדונות ומניחן בתיבה ובמגדל ומשמרן יפה יפה, פעם אחת בא אצלו קוביוסטוס אחד ובידו פקדון א"ל הפקד לי הפקדון הזה, אמר בעל הבית לעבדו טול הימנו וסמוך אותו אחר הדלת, אמר ליה מרי מה ראית להיות נותן פקדונות אחרים בתיבה ובמגדל ומשמרן יפה יפה ונועל בפניהם וזה אמרת לסמוך אותו אחר הדלת, א"ל בוא ואומר לך אותן שהנחתי בתיבה ובמגדל ונעלתי בפניהם אין בעליהן מבקשין אותן מיד אבל זה הוא קוביוטוס עכשיו הולך ומשחק ומאבד את כליו הוא בא ומבקש פקדונו (מידך) [מיד], כך ישראל ועו"א עושין מצות מה שישראל עושין בעולם הזה אין מבקשין אלא לעתיד לבוא, אבל עובדי אלילים מיד הוא נותן להם שכר מצותן נאמר ומשלם לשונאיו. אמר משה לישראל תהיו יודעין שהמצות שאתם עושין שמורות הן לכם לעתיד לבוא שנאמר ושמר ה' אלהיך לך את הברית ולעולם הבא הקב"ה נותן לישראל שכרן שנאמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. והן רואין ומתמיהין ואומרים כל הטוב הזה היה מתוקן לנו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך:

הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני אפוטרופין, אחד היה ממונה על מה שבבית ועל מה שבשדה והיה יודע כל מה שבבית וכל מה שבשדה, ואחד היה ממונה על מה שבשדה ולא היה יודע אלא מה שבשדה, כך משה כשעלה למקום היה יודע העליונים והתחתונים וקילס להקב"ה בהן שנאמר הן לה' אלהיך השמים וגו', אבל דוד שלא עלה למקום קילס להקב"ה במה שהיה יודע שנאמר לה' הארץ ומלואה וגו'. רבנן אמרי שני רקיעין הן שנאמר לרוכב בשמי שמי קדם. רבותינו אומרים שלשה שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים. רבי ירמיה בן אליעזר אמר שבעה שמים רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וכבודו של הקב"ה יושב בערבות שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. ומה רבותינו מקיימין סולו לרוכב בערבות שהקב"ה רואה במעשיהם של צדיקים וערב עליו מעשיהם. רבי פנחס הכהן בר חמא אומר ערבות הקב"ה זורע עליו מעשים של צדיקים והן עושין פירות. ומלתם את ערלת לבבכם יצר הרע משה קראו ערל וכו' (כתוב ברמז תקכ"א):