Quotation_auto su Salmi 69:32

ויאמר קין אל הבל אחיו על מה היו מדיינין אמרו בואו ונחלוק את העולם אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל מטלטלין דין אמר ארעא דאת קאים עלה דידי ודין אמר מה דאת לביש דידי דין אמר חלוץ ודין אמר פרח מתוך כך ויקם קין וגו', רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין ועל מה היו מדיינין זה אומקר בתחומי יבנה בית המקדש וזה אומר בתחומי יבנה שנארמ ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כד"א אבהו חוה הראשונה חזרה לעפרה ועל מה היו מדיינין א"ר הונא על תאומה יתרה שנולדה עם הבל זה אומר אני נוטלה שאני בכור וזה אומר אני נוטלה שנולדה עמי ומתוך כך ויקם קין. א"ר יוחנן הבל היה גבור מקין שאין ת"ל ויקם אלא מלמד שהיה נתון תחתיו א"ל שנינו בעולם מה אתה הולך ואומר לאבא נתמלא עליו רחמים מיד עמד עליו והרגו מן תמן אינון אמרין טב לביש לא תעביד וכו'. ויהרגהו במה הרגו רשב"ג אומר בקנה הרגו דכתיב וילד לחבורתי דבר שהוא עושה חבורה ורבנין אמרי באבן הרגו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי דבר שהוא עושה פצעים וי"א נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר שנאמר ותיטב לה' משור פר ומשם הרגו מן הצואר מקום הסימנין ומי קברו א"ר אלעזר בן פדת עופו השמים וחיותל טהורות קברוהו ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן א' לשחיטה וא' לכסוי הדם. רבי יהושע דסכנין כשם רבי לוי אמר כתיב חרב פתחו רשעים וגו' חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה קין להפיל עני ואביון לטבוח ישרי דרך זה הבל חרבם לאפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג א' ואחר עומד על גביו א"ל מי הרגו א"ל מה את בעי ליה גבי ואנא בעי ליה גבך א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואכל והיה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל לא אמרת כלום אלא משל לאחד שנכנס לגינה ולקט תותים ואל והיה ידיך מלוכלכות כך אמר קין. להקב"ה השומר אחי אנכי א"ל הקב"ה הא רשע קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א' והפשילו לאחוריו והיה בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והלא הוא מפעה אחריך כך קול דמי אחיך (שאר קיטעא כתוב לעיל ברמז כ"ח) קול דמי אחיך שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון מתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר קול דמי אחיך אינו אורמ דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלח על העצים ועל האבנים אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מלמד שעשה קין בהבל אחיו פציעות פציעות חבורות חבורות שלא היה יודע מהיכן הנשמה יוצאה עד שהגיע לצואור ומיום שפתחה הארץ וקבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה שנא' מכנף הארץ זמירות שמענו מכנף הארץ ולא מפי הארץ איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא גלות מכפרת מחצה מעיקרא כתיב נע ונד ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד. אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרות ג' דברים שנא' כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל שאנ' כתבו את האיש הזה ערירי ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר שאלתיאל בנו:

ויבן נח מזבח התבונן נח מה טעם ריבה הקב"ה בטהורה יותר מן הטמאה אלא שהוא רוצה להקריב מהן מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה ויעל עולות במזבח על מזבח הגדול שבירושלים ששם הקריב אדם הראשון שנאמר ותיטב לה' משור פר עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות והכל כשרים להקרב בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין טהורים אבל לא טמאים והכל קרבו עולות ועולה שהקריבו ישראל טעונה הפשט ונתוח וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן מנא הני מילי אמר ר' הונא דאמר קרא ויבן נח מזבח לה' וגומר בהמה ועוף כמשמען חיה הרי היא בכלל בהמה זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות בעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא דאמר ר' אלעזר מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח דכתיב ומכל החי וכו' כדכתוב לעיל ברמז נ"ד, טהורה אבל לא טמאה, טהורה וטמאה בההיא שעתא מי הוי אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאותן שעתידין ליטהר מנא ידע אמר רב חסדא העבירום לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו טהור, ר' אמר הבאים מאליהן, הכל קרבו עולות כמאן דאמר לא קרבו שלמים לבני נח וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן דתנו רבנן דבר אל בני ישראל בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ואין הגוים מצווין לפיכך כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה ואסור לסייען ואסור לעשות שליחותן ואורויי להו שרי, ר' יוסי אומר המעלה בחוץ אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח ר' שמעון אומר אפילו לא העלה אלא על הסלע או על האבן חייב אמר רב הונא מאי טעמא דר' יוסי דכתיב ויבן נח מזבח לה' אמר ר' יוחנן מאי טעמא דר' שמעון דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ויעלהו על הצור לה' ואידך נמי הכתיב ויבן נח מזבח ההוא גובהה בעלמא ואידך נמי הכתיב ויקח מנוח הוראת שעה היתה ואיתימא היינו טעמא דר' שמעון כדכתיב מזבח פתח אהל מועד ואין מזבח בבמה:

ועורות תחשים תחש שהיה בימי משה טהור היה או טמא היה. אמר רב יוסף מאי תבעיא ליה דתניא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך. מתיב רבי אבא רבי יהודה אומר שני מכסאות היו אחת של עורות אילים מאדמים ואחת של עורות תחשים. רבי נחמיה אומר מכסה אחד היה דומה כמין תלא אילן. והא תלא אילן טמא הוא אלא כמין תלא אילן ולא תלא אילן , כמין תלא אילן שיש בו גוונין הרבה ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור. אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה. אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמו היה ולא הכריעו בו חכמים אי מין חיה הוא אי מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו לפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז. מדקאמר קרן אחת היתה במצחו שמע מינה טהור היתה דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה' פר מקרין מפריס. וליפשוט מינה דמין בהמה הוא כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ולית ליה אלא חד קרן איכא למימר מין חיה הוא: