Quotation_auto su Salmi 72:63

שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. תורה מנין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. תשובה מנין שנאמר בטרם הרים יולדו וגו' ותאמר שובו בני אדם. גן עדן מנין שנאמר ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם. גיהנם מנין שנאמר ערוך מאתמול תפתה. כסא הכבוד ובית המקדש מנין שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח מנין שנאמר לפני שמש ינון שמו:

ויוסף הורד מצרימה כתיב בחבלי אדם אמשכם זה יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור בעבותות אהבה שנאמר וישראל אהב את יוסף. ואהיה להם כמרימי עול שרוממתי צריו עליו ואיזו זו אשתו של פוטיפר. כל כך למה על לחיהם שהוציא דבר מלחיו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה. וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה. ויוסף הוא השליט על הארץ ויוסף הורד מצרימה שליט בהון כמה דאת אמר וירד מים עד ים. כבשן כמה דאת אמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר. נסח יתהון מאתרייהו כמה דאת אמר וירדהו אל כפיו. ויוסף הורד הוריד אבינו יעקב משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת מה עשו משכו בנה לפניה והיתה מהלכת על כרחה שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורדי ותו בבזיון הריני מושך בנו לפניו והוא ירד אחריו בעל כרחו שלא בטובתו. מנא לן שהשכינה ירדה למצרים דכתיב ויהי ה' את יוסף. מצרימה תני בשם רב נחמן כל דבר שצריך למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה שעירה סדומה מצרימה חרנה. התיבון והכתיב ישובו רשעים לשאולה לאמבטי התחתונה שבשאול. ויקנהו הקנויין קונין. כל העבדים מחסרין בית רבן וזה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודין על הגזל וזה וילקט יוסף את כל הכסף. כל העבדים חשודין על הערוה וזה לא שמע אליה. כל העבדים רבן מאכילן בתרומה וזה האכיל את רבו תרומה דא"ר יהושע בן קרחה מבנות פוטיפר לקח אלעזר. [פוטיפר] הוא פוטיפרע [פוטיפר] שהיה מפטם פרים לע"ז פוטיפרע שהיה פוער עצמו לע"ז וכיון שירד יוסף לשם נעשה פוטינון. סריס פרע שנסתרס בגופו מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו. משל לדוב שהיה משכל בבני המדינה אמר תברון ניביה כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה הדא הוא דכתיב כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף צדיקא. לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב' ה בגופו. איש מצרי גבר ערום מה היתה ערמתו בכל מקום גרמני מוכר כושי וכאן כושי מוכר גרמני אין זה עבד א"ל הביאו לי ערב ואין הלשון הזה מיד אלא לשון ערב כמה דאת אמר אנכי אערבנו מידי וגו' וכתיב מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין עבד לתרוייהו:

ויוסף הורד מצרימה כתיב בחבלי אדם אמשכם זה יוסף וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור בעבותות אהבה שנאמר וישראל אהב את יוסף. ואהיה להם כמרימי עול שרוממתי צריו עליו ואיזו זו אשתו של פוטיפר. כל כך למה על לחיהם שהוציא דבר מלחיו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה. וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה. ויוסף הוא השליט על הארץ ויוסף הורד מצרימה שליט בהון כמה דאת אמר וירד מים עד ים. כבשן כמה דאת אמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר. נסח יתהון מאתרייהו כמה דאת אמר וירדהו אל כפיו. ויוסף הורד הוריד אבינו יעקב משל לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת מה עשו משכו בנה לפניה והיתה מהלכת על כרחה שלא בטובתה. כך היה ראוי יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אמר הקב"ה בני בכורי הוא ואני מורדי ותו בבזיון הריני מושך בנו לפניו והוא ירד אחריו בעל כרחו שלא בטובתו. מנא לן שהשכינה ירדה למצרים דכתיב ויהי ה' את יוסף. מצרימה תני בשם רב נחמן כל דבר שצריך למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה שעירה סדומה מצרימה חרנה. התיבון והכתיב ישובו רשעים לשאולה לאמבטי התחתונה שבשאול. ויקנהו הקנויין קונין. כל העבדים מחסרין בית רבן וזה ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. כל העבדים חשודין על הגזל וזה וילקט יוסף את כל הכסף. כל העבדים חשודין על הערוה וזה לא שמע אליה. כל העבדים רבן מאכילן בתרומה וזה האכיל את רבו תרומה דא"ר יהושע בן קרחה מבנות פוטיפר לקח אלעזר. [פוטיפר] הוא פוטיפרע [פוטיפר] שהיה מפטם פרים לע"ז פוטיפרע שהיה פוער עצמו לע"ז וכיון שירד יוסף לשם נעשה פוטינון. סריס פרע שנסתרס בגופו מלמד שלקחו לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו. משל לדוב שהיה משכל בבני המדינה אמר תברון ניביה כך מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה הדא הוא דכתיב כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו חסידו כתיב ואיזה זה יוסף צדיקא. לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב' ה בגופו. איש מצרי גבר ערום מה היתה ערמתו בכל מקום גרמני מוכר כושי וכאן כושי מוכר גרמני אין זה עבד א"ל הביאו לי ערב ואין הלשון הזה מיד אלא לשון ערב כמה דאת אמר אנכי אערבנו מידי וגו' וכתיב מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה. עבדא זבין ובר אמתא מזבין ובר חורין עבד לתרוייהו:

דבר אחר מדור דור מדור חיי העולם הזה ומדור חיי העולם הבא. רבי אלעזר המודעי אומר מדורו של משה ומדורו של שמואל. רבי אליעזר אומר מדורו של משיח שהם שלשה דורות שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:

דבר אחר אין לשון ירד אלא לשון מלכות כמה דאת אמר וירד מים עד ים וכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר. אבי גדור הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהם של כולן, חבר שחבר הבנים לאביהן שבשמים.

דבר אחר אין לשון ירד אלא לשון מלכות כמה דאת אמר וירד מים עד ים וכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר. אבי גדור הרבה גודרין עמדו לישראל וזה היה אביהם של כולן, חבר שחבר הבנים לאביהן שבשמים.

דבר אחר שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, א"ל הקב"ה ליעקב הרי שהיית מתאוה כל ימיך שיהיו בניך משכימים ומעריבין וקורין ק"ש. מכאן אמרו הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו לא יצא. ה' אלהינו למה נאמר והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה תלמוד לומר ה' אלהינו, עלינו לייחד שמו ביותר. כיוצא בו שלש פעמים בשנה יראה וגו' מה אני צריך לומר, והלא כבר נאמר את פני האדון ה' מה תלמוד לומר אלהי ישראל, אלא על ישראל ייחד שמו ביותר. כיוצא בו שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך וגו' עליך ייחד שמו ביותר.

דבר אחר ה' אלהינו על כל באי העולם בעולם הזה. ה' אחד לעולם הבא. וכן הוא אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ממתן תורה זכו ישראל לק"ש, הקב"ה אמר להם שמע ישראל אנכי ה' אלהיך, נענו כולן ואמרו ה' אלהינו ה' אחד, ומשה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר הקב"ה לישראל בני ראו כל מה שבראתי בראתי זוגות, שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות, אבל כבודי יחיד ומיוחד בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

דבר אחר מהיכן זכו ישראל לקריאת שמע, מאבינו יעקב שנאמר הקבצו ושמעו בני יעקב, אמר להם שמא משאני נפטר אתם משתחוים לאל אחר, אמרו לו שמע ישראל כשם שאין בלבך אלא אחד וכו' והוא אמר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומה ישראל אומרים עכשיו שמע ישראל אבינו אותו דבר שצויתנו נוהג בנו ה' אלהינו ה' אחד.

דבר אחר ה' בדד ינחנו עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם. ואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום שנאמר יהי פסת בר בארץ שיהיו חטין מוציאין גלוסקאות כמלא פיסת יד. ירעש כלבנון פריו שיהו חטין שפות זו בזו ונושרות סלתן בארץ ואתה בא ונוטל ממנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך: