Quotation_auto su Salmi 74:71
ילקוט שמעוני על התורה
ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם למה מזכיר שם מלא בנטיעה זו שמתחלת ברייתה היא צריכה כוון קודם שלא נוצרה ממעי אמה אדם צריך לכוון רוחותיה. כקרני חגבים היו ועקרן הקב"ה ושתלן בתוך גן עדן. גן בעדן רבי יהודה אומר גן גדול מעדן ויקנאו בו כל עצי עדן אשר בגן ואומר בעדן גן אלקים היית. רבי יוסי אומר עדן גדול מגן שנאמר ויטע גן בעדן. והכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. על דעתיה דרבי יוסי תמצית בית כור שותה תרקב על דעתיה דרבי יהודה כפיגי שהיא נתונה בגנה ומשקה את כל הגנה. והא רבי יהודה יש לו שני מקראות ורבי יוסי אין לו אלא מקרא אחד האיר הקב"ה את עיני רבי יוסי מצא לו מקרא אחר מכריע שנאמר וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'. מקדם את סבור קודם ברייתו של עולם ואינו אלא קודם אדם הראשון. אדם נברא בששי וגן עדן נברא בג' הדא הוא דכתיב ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות הא פועלא טבא שהעמיד לי שכרי עד שלא עמדתי לפעול. וישם שם את האדם רבי יהודה אומר עילה אותו כמה דאת אמרת שום תשים עליך מלך רבי נחמיה אומר פיתה אותו למלך שעשה סעודה והזמין אורח. את האדם בזכותו של אברהם הדא הוא דכתיב בנתה לרעי מרחוק באיזה זכות יעצת לבראותי בזכות אותו שבא מרחוק כמה דאת אמרת קורא ממזרח וגו' איש עצתי. ויצמח ה' אלקים מן האדמה תני עץ שהוא מהלך על פני כל החיים עץ חיים מהלך ת"ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו לא סוף דבר גופו אלא אפילו קורתו מהלך ת"ק שנה. (יד) אריב"ל שני שערי כדכד יש בגן עדן ועליהם ס' רבוא מלאכי השרת וכל אחד מהם זיו פניהם כזוהר הרקיע מבהיק ובשעה שהצדיק בא אצלם מפשיטין מעליו הבגדים שעמד בהן בקבר ומלבישין אותו ח' בגדים של ענני כבוד ושני כתרים נותנין על ראשו אחד של אבנים טובות ומרגליות ואחד של זהב פרוים ונותנין שמונה הדסים בידו ומקלסין אותו ואומרים לו לך אכול בשמחה לחמך ומכניסין אותו למקום נחלי מים מוקף ת"ת מיני ורדין והדסים וכל אחד ואחד יש לו חופה בפני עצמו לפי כבודו שנאמר כי על כל כבוד חופה ומושכין ממנה ד' נהרות אחד של חלב ואחד של יין ואחד של אפרסמון ואחד של דבש וכל חופה וחופה למעלה ממנה גפן של זהב ול' מרגליות קבועות בו וכל אחד מבהיק זיוו כזיו הנוגה. וכל חופה וחופה יש בה שלחן של אבנים טובות ומרגליות. וששים מלאכים עומדים לראש כל צדיק וצדיק ואומרים לו לך אכול בשמחה דבש שעסקת בתורה שנמשלה כדבש שנאמר ומתוקים מדבש ושתה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית שעסקת בתורה שנמשלה כיין שנאמר אשקך מיין הרקח. והכעור שבהן כדמותו של יוסף וכדמות רבי יוחנן ופריטי רמון של כסף מוקף כנגד השמש ואין אצלם לילה שנאמר ואור צדיקים כאור נגה ומתחדש עליהם לשלש משמרות. משמרה ראשונה נעשה קטן ונכנס למחיצת קטנים ושמח שמחת קטנים. משמרה שניה נעשה בחור ונכנס למחיצת בחורים ושמח שמחת בחורים. משמרה שלישית נעשה זקן ונכנס למחיצת זקנים ושמח שמחת זקנים. ויש בגן עדן פ' רבוא מיני אילנות בכל זויותיו הקטן שבהן משובח מכל עצי בשמים בכל זוית יש בו ס' רבוא של מלאכי השרת מזמרים בקול נעים ועץ החיים באמצע ונופו מכסה כל גן עדן ויש בו ת"ק אלף טעמים ואין דמותו של זה דומה לזה ואין ריחו של זה דומה לשל זה וזה ענני כבוד למעלה הימנו ומארבע רוחות מכין אותו וריחו הולך מסוף העולם ועד סופו ותחתיו תלמידי חכמים שמבארין את התורה. וכל אחד יש לו שתי חופות אחת של כוכבים ואחת של חמה ולבנה. בין כל חופה וחופה פרגוד של ענני כבוד ולפנים ממנה עדן שבה י"ש עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש יש בגימטריא שלש מאות ועשרה. ובתוכו שבעה בתים של צדיקים ראשונה הרוגי מלכות כגון רבי עקיבא וחבריו. שניה טבועים בים. שלישית רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו מה היה כחו שכך היה אומר אם כל השמים יריעות וכל בני אדם לבלרין וכל היערים קולמוסין אינן יכולין לכתוב מה שלמדתי מרבותי ולא חסרתי מהם אלא ככלב המלקק בים. כת רביעית אלו (טו) שירד הענן וכסה עליהן. כת חמישית אלו בעלי תשובה במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינן עומדין. כת ששית אלו (טז) רווקים שלא טעמו טעם חטא מימיהם. כת שביעית אלו עניים שיש בהן מקרא ומשנה ודרך ארץ עליהם הכתוב אומר וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו והקב"ה יושב ביניהן ומבאר להן את התורה שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וגו' ולא פרסם הקב"ה כבוד המתוקן להם יותר ויותר שנאמר עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. תוקן:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
וירא ה' כי שנואה לאה ר' שמואל בר נחמן פתח כי שומע אל אביונים ה' ואת אסיריו לא בזה אמר ר' בנימין בר יפת פסוק זה לא סופו ראשו ולא ראשו סופו לא הוה צריך למימר אלא כי שומע אל אביונים ה' ואת אסירים לא בזה אלא כי שומע אל אביונים ה' אלו ישראל דאמר ר' יוחנן כל מקום שנאמר דל דך מך עני ואביון בישראל הכתוב מדבר ואת אסיריו לא בזה אלו העקרות שהן אסורות בתוך בתיהם וכיון שהקב"ה פוקדן בבנים הן נזקפות. תדע לך שהרי לאה שנואת בית היתה וכיון שנפקדה נזקפה. וירא ה' כי שנואה לאה שעשתה כמעשה השנואה שהיתה אמורה להנשא לשונא שכך היו התנאים שיהא הגדול נושא לגדולה והקטן לקטנה כי שנואה לאה והיו הכל סונטין בה מפרשי ימים סונטין בה מהלכי דרכים סונטין בה והיו אומרים לאה זו אין סתרה כגלויה נראית צדקת ואינה צדקת אילו היתה צדקת לא היתה מרמה באחותה. כיון שראה יעקב אבינו מעשים שרמה לאה באחותה נתן דעתו לגרשה וכיון שפקדה הקב"ה אמר לאמן של אלו אני מגרש ובסוף הודה בדבר וישתחו ישראל על ראש המטה מי היה ראש מטתו של יעקב אבינו לא לאה. ורחל עקרה היתה עיקרו של בית רוב מסובין של לאה היתה ואף על פי כן עושין רחל עיקר. ורחל עקרה עיקרה של בית לפי שהדברים תלוים ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה רחל מבכה על בניה ולא על שמה אלא על שם בנה דכתיב אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף ולא לשם בנה אלא לשם בן בנה הבן יקיר לי אפרים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
ואתה הרם את מטך עשרה נסים נעשו לישראל על הים. נבקעו המים ונעשו כמין כיפה שנאמר נקבת במטיו. נחלק לשנים שנאמר נטה את ידך על הים ובקעהו. נעשה יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה. נעשה כמין טיט שנאמר דרכת בים סוסיך חומר וגו'. ונעשה פרורים פרורים שנאמר אתה פוררת בעזך ים. נעשה סלעים סלעים שנאמר ראשי תנינים על המים. נעשה גזרים גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים, נעשה ערמות ערמות שנאמר וברוח אפיך נערמו מים. נעשו כמו נד שנאמר נצבו כמו נד נוזלים. יצאו להם מים מתוקים מתוך מלוחים שנאמר ויוציא נוזלים מסלע. קפא הים משני חלקים ונעשה כמין בלוס של זכוכית שנאמר קפאו תהומות:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' בלילה רצה גבריאל להרוג את מצרים אמר לו הקב"ה המתן להם עד אותה שעה שפעל אביהם עמי שנאמר וישכם אברהם בבקר. כיון ששמע גבריאל כך לא נגע בהן כל הלילה שנאמר ולא קרב זה אל זה. היו המצריים עושין כשפים ועולין מן הים אמר הים פקדון שהפקיד לי הקב"ה היאך אניחנו מיד היו המים רצין אחר כל מצרי ומצרי ומורידן לים שנאמר ומצרים נסים וגו' לקראתם לא נאמר אלא לקראתו של כל מצרי ומצרי. שני מכשפים היו במצרים יוחני וממרא ועשו להן כנפים בכשפים ופרחו באויר ונתלו ברומו של עולם. אמר גבריאל ברוב גאונך תהרוס קמיך. מיד אמר הקב"ה למיכאל לך ועשה בהם דין. תפסן מיכאל בציצית ראשן וקעקען על פני הים הדא הוא דכתיב אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
וברוב גאונך וגו' הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך. ומי הם שקמו כנגדך מי שקמו כנגד בניך. תהרוס קמינו לא נאמר אלא תהרוס קמיך מגיד הכתוב שכל מי שהוא קם כנגד ישראל כאלו קם כנגד מי שאמר והיה העולם. וכן הוא אומר אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד כי הנה אויביך יהמיון מפני מה על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך הלא משנאיך ה' אשנא מפני מה תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. וכן הוא אומר כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו. ר' יהודה אומר בבבת עין אינו אומר אלא בבבת עינו כביכול כלפי מעלה הכתוב מדבר אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר בעון אשר ידע כי מקללים להם אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אתה אומר הלא אתה הוא מקדם ה' אלקי קדושי לא נמות אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו ההימיר גוי אלקים וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו וימירו את כבודם וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו ואם ככה את עושה לי וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אין לנו חלק בדוד וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו אשר בצאתו מרחם אמו וגו' אלא שכנה הכתוב. כיוצא בו והנה שולחים את הזמורה אל אפם אלא שכנה הכתוב. אף כאן אתה אומר כי (כל) הנוגע בכם וכו' (כתוב ברמז קפ"א). וכל מי שהוא עוזר לישראל כאלו עוזר להקב"ה שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'. הרבית להתגאות כנגד מי שקם כנגדך ומי הם שקמו כנגדך מי שקמו כנגד ידידיך. ומה טיבן את כדרלעומר מלך עילם וגו' ויחלק עליהם לילה וגו' מי העיר ממזרח וגו' יתן כעפר חרבו וגו' ירדפם יעבור שלום וכן הוא אומר נאם ה' לאדוני שב לימיני וגו' מטה עוזך ישלח ה' מציון עמך נדבות ביום חילך נשבע ה' ולא ינחם. הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך ומי הן מי שקמו כנגד בניך, פרעה וכל חילו שנאמר ויקח שש מאות רכב מהו אומר מרכבות פרעה וחילו. סיסרא וכל רכבו שנאמר ויזעק סיסרא את כל רכבו מהו אומר מן שמים נלחמו וגו'. סנחרב וכל אגפיו שנאמר ביד עבדיך חרפת ה' אני קרתי ושתיתי מים וגו' מהו אומר וישלח ה' מלאך (ויך) [ויכחד] כל גבור חיל וגו'. נבוכדנצר וכל המונו שנאמר ואתה אמרת השמים אעלה וגו' אמר נבוכדנצר אעשה לי עב קטנה ואדור בתוכה שנאמר אעלה על במתי עב. אמר לו הקב"ה אתה רצית לפרוש עצמך מבני אדם סוף בני אדם נפרשין ממך שנאמר לקצת ירחין תרי עשר וגו' ענה מלכא ואמר וגו' עוד מלתא בפום מלכא וגו' ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא וגו' בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר וגו' כולא מטא על נבוכדנצר וגו' בלשאצר מלכא עבד לחם רב וגו' אמר בטעם חמרא וגו' היתיו מאני דהבא וגו' אישתי חמרא ושבחו לאלקי דהבא וככפא וגו' בה שעתא נפקה אצבען וגו' אדין מלכא וגו' זיוהי שנין עלוהי. וכן הוא אומר הוי משקה רעהו וגו' שבעת (כבוד מקלון) [קלון מכבוד] וגו' ביה בליליא קטיל בלשאצר. הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא. שנאמר אלקים הרס שנימו בפימו. מפני מה כי לא יבינו אל פעולות ה' וגו'. יהרסם בעולם הזה ולא יבנם לעולם הבא. שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך לעתיד לבוא שנאמר שפך עליהם זעמך וגו' ואומר שפוך חמתך אל הגוים מפני מה כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו נוה שאנן. יאכלמו כקש לעתיד לבוא שנאמר והיה בית יעקב אש ואומר ביום ההוא אשים את אלופי יהודה וגו' כל העצים דולקין ואין קולן הולך אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך כך היה קולן של מצרים הולך מפני הפורענות שהבאת עליהן. כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש שנאמר ויקח שש מאות רכב. שומע אני שהיה בהן ממש תלמוד לומר יאכלמו כקש מה הקש הזה כשהוא דולק אין בו ממש כך לא היה בהן ממש מפני הפורענות שהבאת עליהן. וכן הוא אומר יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו. ללמדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל. וכשהוא מושל את המלכות אינו מושלן אלא בארזים שנאמר הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף ואומר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו ואומר אילנא די חזית די רבה וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כקש שנאמר יאכלמו כקש. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף ובזהב שנאמר אנת הוא ראשה די דהבא וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כעופרת שנאמר צללו כעופרת. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא כחיות שנאמר וארבע חיון רברבן וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא כשועלים שנאמר אחזו לנו שועלים. שאל אנטונינוס את רבינו אני מבקש לילך לאלכסנדריא שמא יעמוד (עליו וינציה) [עלי וינצחני] אמר לו איני יודע מכל מקום כתיב לנו שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מושל ולא שר שנאמר מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy