Quotation_auto su Salmi 77:45

דבר אחר לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שהשליטו נאמר כאן חן ונאמר להלן ותהי אסתר נושאת חן. לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שנתן לו בתו נאמר כאן חן ונאמר להלן ושפכתי על בית דוד וגו' רוח חן ותחנונים עד שיודע להבחין איזו חיה נזונית בשתי שעות ביום ואיזו חיה נזונית בג' שעות ביום. מצינו שהקב"ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים ומנין שהקב"ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים ונח מצא חן בעיני ה' באיזה זכות בזכות תולדותיו אלה תולדות נח. אנוש בן שת בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרן בעבודה זרה והוא היה הדור השלישי והכעיסו בג' עבירות שנאמר אבי ישב אהל ומקנה ומקנה בסתר. חזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים את קולם שנאמר אבי כל תופש כנור ועוגב. חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותן בשם בוראן שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה'. חזרו מתבלין בכל כעס שנאמר תובל קין ואחות תובל קין שחזרו להתבל בזנות כענין שנאמר תבל עשו. ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות ועתיד לעתיד לבוא לחזור למישור שנאמר יסוב כל הארץ כערבה כמו שהיה ואחת שנתמעטה קומתן כמה שנאמר והגבוהים ישפלו. והיו ימיו מאה ועשרים שנה שהרבה היה הקב"ה מצטער על דורו של מבול שלא יאבדו לפיכך התרה בהן ק"כ שנה והיו מכעיסין יותר מדאי. דרש רבי שמעון בן לקיש שבעה חנוכות הן הראשון בראשית ברא ויאמר אלהים יהי אור הרי נר אחד. (נה) וביום השני ויהי ערב ויהי בקר משל לארכיטקטי שהיה מבקש לקבוע תלמיוס ונטל נר והאירה כך האירה התורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ביום ג' נבראו האילנות ושמן זית מאיר שנאמר ויקחו אליך שמן זית וגו'. ביום ד' נבראו המאורות וכסאו של דוד שנאמר וכסאו כשמש נגדי וכתיב אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ביום חמישי נבראו ברקים שנאמר קול רעמך בגלגל (נו) האירו ברקים. ביום ו' נבראו אדם וחוה שנאמר נר ה' נשמת אדם. ביום ז' אי אתה מוצא נר אמר רבי שמעון בן לקיש משל למלך שהיה מארס את בתו והיה עומד בתוך החופה צריך אתה לשאול אם היה כלו אור ומנין אתה אומר שכל שבעת הימים היה אור שנאמר והיה אור הלבנה וגו'. פעם אחת היה רבי אבהו מהלך בדרך ונתלוו לו גוים אמרו לו כתוב בתורה ויצו ה' אלהים על האדם אדם נצטוה שלא יחטא אבל האשה לא נצטותה אמר להם מה אמר הכתוב על האדם לאמר מהו לאמר לאבריו וחוה נבראת מצלעותיו. ויכל אלהים ביום השביעי אין את מוצא בשבת לילה בכל יום ויום כתיב ויהי ערב וערב שם לילה למה שכלה אור:

דבר אחר לאחד שהיה מהלך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שהשליטו נאמר כאן חן ונאמר להלן ותהי אסתר נושאת חן. לאחד שהיה מהלך בדרך וראה אחד ודבקו עד היכן עד שנתן לו בתו נאמר כאן חן ונאמר להלן ושפכתי על בית דוד וגו' רוח חן ותחנונים עד שיודע להבחין איזו חיה נזונית בשתי שעות ביום ואיזו חיה נזונית בג' שעות ביום. מצינו שהקב"ה עושה חסד עם האחרונים בזכות הראשונים ומנין שהקב"ה עושה חסד עם הראשונים בזכות האחרונים ונח מצא חן בעיני ה' באיזה זכות בזכות תולדותיו אלה תולדות נח. אנוש בן שת בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרן בעבודה זרה והוא היה הדור השלישי והכעיסו בג' עבירות שנאמר אבי ישב אהל ומקנה ומקנה בסתר. חזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים את קולם שנאמר אבי כל תופש כנור ועוגב. חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותן בשם בוראן שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה'. חזרו מתבלין בכל כעס שנאמר תובל קין ואחות תובל קין שחזרו להתבל בזנות כענין שנאמר תבל עשו. ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות ועתיד לעתיד לבוא לחזור למישור שנאמר יסוב כל הארץ כערבה כמו שהיה ואחת שנתמעטה קומתן כמה שנאמר והגבוהים ישפלו. והיו ימיו מאה ועשרים שנה שהרבה היה הקב"ה מצטער על דורו של מבול שלא יאבדו לפיכך התרה בהן ק"כ שנה והיו מכעיסין יותר מדאי. דרש רבי שמעון בן לקיש שבעה חנוכות הן הראשון בראשית ברא ויאמר אלהים יהי אור הרי נר אחד. (נה) וביום השני ויהי ערב ויהי בקר משל לארכיטקטי שהיה מבקש לקבוע תלמיוס ונטל נר והאירה כך האירה התורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ביום ג' נבראו האילנות ושמן זית מאיר שנאמר ויקחו אליך שמן זית וגו'. ביום ד' נבראו המאורות וכסאו של דוד שנאמר וכסאו כשמש נגדי וכתיב אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. ביום חמישי נבראו ברקים שנאמר קול רעמך בגלגל (נו) האירו ברקים. ביום ו' נבראו אדם וחוה שנאמר נר ה' נשמת אדם. ביום ז' אי אתה מוצא נר אמר רבי שמעון בן לקיש משל למלך שהיה מארס את בתו והיה עומד בתוך החופה צריך אתה לשאול אם היה כלו אור ומנין אתה אומר שכל שבעת הימים היה אור שנאמר והיה אור הלבנה וגו'. פעם אחת היה רבי אבהו מהלך בדרך ונתלוו לו גוים אמרו לו כתוב בתורה ויצו ה' אלהים על האדם אדם נצטוה שלא יחטא אבל האשה לא נצטותה אמר להם מה אמר הכתוב על האדם לאמר מהו לאמר לאבריו וחוה נבראת מצלעותיו. ויכל אלהים ביום השביעי אין את מוצא בשבת לילה בכל יום ויום כתיב ויהי ערב וערב שם לילה למה שכלה אור:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו אברהם גייר גרים שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן אם מתכנסין כל באי עולם לברוא יתוש אחד ולזרוק בו נשמה אינן יכולין ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו בחרן אלא אלו הגרים שגיירו ולמה עשו אלא ללמדך כל המגייר את הגר כאילו בראו. יעקב גייר גרים ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלהי הנכר. ביצחק לא שמענו אלא וישב יעקב בארץ מגורי אביו מגויירי אביו. מה כתיב למעלה מן הענין ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכתיב וישב יעקב. משל לאחד שהיה מהלך בדרך וראה כת של כלבים ונתירא מהן וישב לו ביניהן. כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא מהן וישב לו ביניהן. א"ר לוי משל לנפח שהיה פתחו פתוח לרשות הרבים ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסות למדינה אמר חבל למדינה מה נכנס בתוכה. והיה שם פקח אחד א"ל מאלו אתה מתירא גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך שורפין אותן הדא הוא דכתיב והיה בית יעקב אש וגו'. אלה תולדות יעקב יוסף התולדות הללו לא באו אלא בזכות יוסף ובשבילו לא הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל התולדות היו ממתינים עד שבא יוסף הדא הוא דכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף. מי מורידו למצרים יוסף. מי מכלכלן במצרים יוסף. לא נקרע הים אלא בשביל יוסף הדא הוא דכתיב ראוך מים יחילו גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף. אף הירדן לא נקרע אלא בשביל יוסף. אלה תולדות וגו' לא הוה צריך קרא למימר אלא אלה תולדות יעקב ראובן. אלא מה יעקב נולד מהול אף יוסף נולד מהול. מה זה היתה אמו עקרה אף זה היתה אמו עקרה. מה זה נתקשה אמו בשעת לידה אף זה נתקשה אמו בשעת לידה. מה זה ילדה אמו שנים אף זה ילדה אמו שנים. מה זה אחיו שונא אותו אף זה אחיו שונאים אותו מה זה אחיו מבקש להרגו אף זה אחיו מבקשים להרגו. זה רועה וזה רועה. זה נשטם וזה נשטם. זה נגנב וזה נגנב. זה נגנב שני פעמים וזה נגנב שני פעמים. זה נתברך בעשר וזה נתברך בעשר. זה יצא חוצה לארץ וזה יצא חוצה לארץ. זה נשא אשה חוצה לארץ וזה נשא אשה חוצה לארץ. זה הוליד בנים חוצה לארץ וזה הוליד בנים חוצה לארץ. זה לווהו מלאכים וזה לווהו מלאכים. זה נתגדל על ידי חלום וזה נתגדל על ידי חלום. זה נתברך בית חמיו בשבילו וזה נתברך בית חמיו בשבילו. זה ירד למצרים וזה ירד למצרים. זה כלה את הרעב וזה כלה את הרעב. זה משביע וזה משביע. זה מצוה וזה מצוה. זה מת במצרים וזה מת במצרים. זה נחנט וזה נחנט. זה עלו עצמותיו וזה עלו עצמותיו. אלה תולדות יעקב יוסף אמרו ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף. אלא שיצא שכבת זרע ממנו מבין צפרני ידיו. ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו וכו' כדכתוב בפסוק ויבוא הביתה לעשות מלאכתו. ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף וגו' (כדכתוב ברמז קכ"ה וברמז מ"ט):

דבר אחר למה נקרא שמו חורב שמשם תבוא חרב על אומות העולם שלא קבלו את התורה. ולמה נקרא שמו סיני שנשנאו כל באי עולם. וירא מלאך ה' אליו בתחלה לא נראה אלא במלאך אחר שעמד באמצע הסנה כדי שלא יתבהל. והנה הסנה בוער באש אמר הקב"ה על ידי שנאה ששנאו אחיו ליוסף ירדו מצרים ובשבילו אני נגלה בסנה ואגאל אותם שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזוק לפי שקוציו כולן כפופין למטה אבל כשמבקש להוציא הקוצין תופסין לו ואין יכול להוציאה. כך המצרים בתחלה קבלו לישראל בסבר פנים יפות וכשבקשו לצאת לא הניחום שנאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. והסנה איננו אכל רמז לו אף על פי שישתעבדו בארבעה מלכיות אינן כלין. ויאמר משה אסורה נא ואראה אמר לרועים שהיו עמו ולא ראו זה שראה משה. וכן אתה מוצא באברהם ודניאל. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא כאן אתה עתיד לבנות לפני מזבח. מנין שכל הקריאות היו משה משה תלמוד לומר ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה. שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שכל הקריאות היו משה משה. ומנין שעל כל קריאה היה אומר הנני תלמוד לומר ויאמר הנני שאין תלמוד לומר ויאמר אלא מלמד שעל כל קריאה היה אומר הנני:

"הכמכת מכהו הכהו" ר' יהודה אומר במקל שהכו המצריים את ישראל בו לקו. ר' נחמיה אומר באיספטי שהכו את ישראל בו לקו. בסאסאה בשלחה תריבנה תנא בשם ר' מאיר במדה שאדם מודד בה מודדין לו. בשלחה תריבנה לקה ואחרי כן שלח לכך נאמר ויהי בשלח. זה שאמר הכתוב שלחיך פרדס רמונים משל למלך שהיו לו בנות בוגרות ולא נפנה להשיאן והלך לו למדינת הים ושהה שם שנים הרבה עמדו הבנות ונתעסקו בעצמן ונשאו לאנשים והיתה כל אחת ואחת נוטלת חותמו של בעלה וסמנטרין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע הבריות מליזין על בנותיו ואומרים שזנו בנותיו של מלך. מה עשה הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקומפון קראו לחתנו הראשון אמר לו מי את אמר לו חתנך הוציא חותמו אמר של מי הוא זה אמר לו שלי הוציא סמנטרין שלו אמר לו של מי הוא זה אמר לו שלי וכן לשני וכן לשלישי אמר המלך בנותי נתעסקו בעצמן ונשאו ואתם אומרים שזנו בנותי כך לפי שהיו אומות העולם מונין לישראל ואומרים שהן בניהן של מצריים והיו אומרים בנפשותיהן של ישראל היו שליטין לא כל שכן בנשותיהן. אמר ר' אושעיא באותה שעה קרא הקב"ה למלאך שהוא ממונה על ההריון אמר לו צייר צורת הולד בדמות אבותם הדא הוא דכתיב לראובן משפחת הראובני לשמעון משפחת השמעוני אמר ר' מרינוס בר ר' אושעיא כאינש דאמר ברוני סברוני סבוני. אמר ר' אידי ה' ברישא דתיבותא וי' בסופה יה מעיד עליהן שהן בניהן של אבותיהן. רבנן אמרי גן נעול אלו הבתולות גל נעול אלו [הבעולות] מעין חתום אלו הזכרים. תני בשם רבי נתן גן נעול גל נעול שני פעמים כדרכה ושלא כדרכה. רב הונא בשם רבי חייא באתה שרה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה ונגדרו כל הנשים בזכותה. אברהם ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה ונגדרו כל האנשים בזכותו. אמר ר' חייא בר אבא כדאי הוא גדור ערוה שיגאלו ישראל ממצרים בזכותו. רב הונא בשם בר קפרא בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים. שלא שינו את שמם ראובן ושמעון נחתון ראובן ושמעון סלקון. שלא שינו את לשונם כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש היה מדבר. ושלא היה בהן לשון הרע דבר נא באזני העם וישאלו את מוצא שהדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהן שהלשין על חבירו. שלא היה בהן פרוץ בערוה תדע לך שהרי בת אחת היתה ופרסמה הכתוב שנאמר ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. ר' פנחס בשם ר' חייא בזכות שגדרו עצמן מן הערוה בזכות כן שלחיך פרדס רמונים שלוחיך לכך נאמר ויהי בשלח. אין שלוח בכל מקום אלא לויה שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם ומה שכר נטלו על כך לא תתעב מצרי. הפה שאמר לא ידעתי את ה' הוא הפה שאמר אנוסה מפני ישראל ומה שכר נטלו על כך ביום ההוא יהיה מזבח לה' וגו'. הפה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו הוא הפה שאמר ה' הצדיק ומה שכר נטלו על כך שניתן להם מקום קבורה שנאמר נטית ימינך וגו'. ולא נחם אלקים אין נחום בכל מקום אלא נהוג שנאמר נחית כצאן עמך. וכתיב וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש.

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואיזו זו רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע המקום מדורו של מבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים שנאמר מנשמת אלוה יאבדו זה דור המבול ומרוח אפו יכלו אלו אנשי סדום. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים שנאמר ומשם הפיצם ה'. ואין הפצה אלא רוח קדים שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא במצריים שלא נפרע מהם אלא ברוח קדים שנאמר וה' נהג רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה (משבט יהודה ובנימין) [מעשרת השבטים] אלא ברוח קדים שנאמר כי הוא בין אלים יפריא יבוא קדים רוח ה'. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה (מעשרת השבטים) [משבט יהודה ובנימין] אלא ברוח קדים שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא בצור שלא נפרע מהם הקב"ה אלא ברוח קדים שנאמר רוח הקדים שברך בלב ימים. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות עליזה אלא ברוח קדים שנאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבוא אלא ברוח קדים שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה וגו' הגה ברוחו הקשה ביום קדים, אף כאן אתה מוצא ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואיזו זו רוח הקדים. וישם את הים לחרבה כמין חרבה עשאו. ויבקעו המים כל המים שבעולם נבקעו. ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות (ושבככר) [ושבכד] ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו תלמוד לומר ויבקעו המים כל המים שבעולם. ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנאמר ראוך מים אלקים וגו' יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים. וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים. אף חצציך יתהלכו אלו התחתונים. תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ואומר נתן תהום קולו וכשחזרו כל המים שבעולם חזרו שנאמר וישובו המים וכו' כל המים שבעולם חזרו:

דבר אחר למה כצאן כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום מפני החמה ובלילה מפני הזאבים כך היה הקב"ה לא ימיש עמוד הענן וגו' ואומר וסכה תהיה לצל יומם ואומר נחית כצאן עמך וגו'. מהו ויסע שהסיען בעל כרחן דכתיב ויקח שש מאות רכב עמד פרעה וקשט אותן הסוסים באבנים טובות ומרגליות וכשנטבעו בים היו צפין על שפת הים והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהן ולא היו מבקשין לזוז משם כיון שראה משה כך א"ל מה אתם סבורים שבכל יום הים מעלה לכם אבנים טובות ומרגליות עמד והסיען בעל כרחן:

קדשים תהיו כי קדוש אני זה שאמר הכתוב ואתם הדבקים בה'. וכתיב וכי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי וגו'. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל איני כבשר ודם. מלך בשר ודם אין רשות להקרא בשמו תדע לך בשעה שאדם מבקש לקטרג חברו קורא לו אגוסטא פלוני ואין לו חיים. אבל ישראל נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא אלקים וקרא שם ישראל אלקים שנאמר אני אמרתי אלקים אתם נקרא חכם שנאמר חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם וקרא לישראל חכמים שנאמר רק עם חכם ונבון. נקרא דוד שנאמר צח ואדום וקרא לישראל דודים שנאמר שתו ושכרו דודים. נקרא חסיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה' וקרא להם חסידים שנאמר אספו לי חסידי נקרא קדוש שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות וקרא לישראל קדושים. אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה ובעולם הבא נקראתם קדושים שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. לישראל שתי קדושות ולמלאכים קדושה אחת הדא הוא דכתיב ואשמע אחריו קול וגו' [אמר יחזקאל] אחר שקלסתי אני וחברי שמעתי מלאכי השרת שקלסוהו ואמרו ברוך כבוד ה' ממקומו. ואומר ברן יחד כוכבי בקר אלו ישראל שנמשלו לכוכבים והדר ויריעו כל בני אלקים אלו המלאכים. וכן הוא אומר קדמו שרים אחר נוגנים. קדושים תהיו בכל מיני קדושות. כי קדוש אני שנאמר כי אלקים קדושים הוא שהוא קדוש בכמה מיני קדושות. דבורו בקדושה שנאמר אלקים דבר בקדשו. דרכו בקדושה לאלקים בקדש דרכך. הלוכו בקדושה הליכות אלי מלכי בקדש. קלוסו בקדושה. מי כמכה נאדר בקדש. חשיפת זרועי בקדושה חשף ה' את זרוע קדשו מקדישים אתם את עצמכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי. או אינו אומר אלא אם קדשתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש תלמוד לומר. כי קדוש אני בקדושתי אני בין מקדשין בין שאינן מקדשין. אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות (מחכה) [מחקה] למלך. איש אמו ואביו תיראו (כתוב ברמזד' וברמז רצ"ח). איש אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים. אם כן מה תלמוד לומר איש. איש ספק בידו לעשות אשה אין ספק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה. נתגרשה שניהם שוין. יכול יהא כבוד אב ואם דוחה שבת תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו כלכם חייבין בכבודי. יכול אמר לו אביו הטמא או אל תחזיר אבדה כול ישמע לו. תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו וגו' כלכם חייבים בכבודי. טעמא דכתב הכי הא לא כתב הכי הוה אמינא נציית ליה אמאי האי עשה והאי לא תעשה ועשה ואין עשה דוחה את ל"ת ועשה איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כבודן לכבוד המקום דכתיב כבד את אביך וכתיב כבר את ה' מהונך ליציית ליה קמ"ל. אל תפנו אל האלילים תנו רבנן כתב המהלך תחת דיוקנאות ותחת הצורה אסור לקרותו בשבת ודיוקנה עצמה אסור להסתכל בה אפילו בחול משום שנאמר אל תפנו אל האלילים. מא' תלמידא אמר ר' (יוחנן) [חנין] אל תפנו אל מרעתכ':

וכי תבאו אל הארץ וגו' עץ חיים היא למחזיקים בה רב הונא בשם רב אחא שלא יהו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת ורוצה להשיאה לאחד אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא, א"ל אבא מתירא אני בדרך מפני הלסטים ובים מפני אפרטין, מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנו לבנו, אמר לו המקל הוה יהא בידך ואי אתה מיתירא מכל בריה. אף כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מתעסקין בתורה ואי אתם מתיראין מכל בריה וכו'. דרש רבי יהודה בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד בצוויך רק שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים, שמע בר קפרא אמר יפה דרש בן אחותי. ר' יהודה בר' סימון פתח אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא כתיב בים דרכך ושבילך במים רבים ואת אמרת אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו', ובו תדבקון וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק. באש אותו שכתוב בו כי ה' אלקיך אש אכלה, כרסיה שביבין די נור וגו' ואת אמרת ובו תדבקון. אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחלה הדא הוא דכתיב ויטע ה' אלקים גן בעדן, אף אתם כשאתם נכנסין לארץ ישראל לא תתעסקו אל במטע תחלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם. רבי יהושע דסיכנין בשם ר' לוי פתח הגדלתי מעשי א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לאבות הראשונים הגדלתי מעשי לעשות לבניכם מה שהתניתי עמכם. בניתי לי בתים ובתים מלאים כל טוב. נטעתי לי כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת. עשיתי לי ברכות מים ובורות חצובים אשר לא חצבת וגו'. עשיתי לי גנות ופרדסים ארץ חטה ושעורה. ונטעתי בהם עץ כל פרי כי תבואו אל הארץ ונטעתם. מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה דא תרנגולא אמר רבי לוי בערביא צווחין לתרנגולא שבוי, הדאתרנגולת כדהוה לה אפרוחים דקיקין היא מכנשא להון ויהבה לון תחות אגפיה ומשחנא להון ומעדרנא קדמיהון וכד אינון רברבין חד מנהון בעו מיקרב לוותה והיא נקרה ליה גו רישיה וא"ל זיל עדור לך בקלקלתא, כך כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה הבאר עולה והמן יורד והשליו מצוי וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן נוסע לפניהם, כיון שנכנסו לארץ, א"ל משה כל חד וחד מכון יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין שנאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. אדריינוס שחיק עצמות עבר באלין שבילי דטבריא וחמא חד גבר סבא קאים חציב חציבין, א"ל סבא סבא אי קרצת לא חשבת, א"ל קרצית וחשיכית ומה דהניא למרא שמיא למעבד יעביד. לישנא אחרינא אמר ליה אדריינוס אתה זקן עומד וטורח ומתיגע לאחרים. א"ל אדוני המלך הריני נוטע אם אזכה אוכל מפירות נטיעותי ואם לאו יאכלו בני, עשה שלש שנים במלחמה וחזר לאחר שלש שנים, מה עשה אותו זקן נטל כלכלה ומלא אותה בכורי תאנים יפות וקריב לפני אדריינוס, א"ל אדוני המלך קבל אלו התאנים שאני הוא אותו זקן שמצאת בהליכתך ואמרת אתה זקן מה אתה מצטער ומתיגע לאחרים, הרי כבר זיכני הקדוש ברוך הוא לאכול מפירות נטיעותי ואלו שבתוך הכלכלה מהם, אמר לעבדיו טלו אותה ממנו ומלאוה לו זהובים, עשו כך, נטל הזקן הכלכלה והתחיל הולך ומשבח בביתו לאשתו ולבניו וסח להם המעשה, היתה שכנתו עומדת שם ושמעה מה אמר הזקן, אמרה לבעלה כל בני אדם הולכים והקדוש ברוך הוא נותן להם ומזמין להם טובה ואתה יושב בבית חשך באופל הרי שכן שלנו כבד להמלך בכלכלה של תאנים ומלא אותה לו זהובים ואתה עמוד טול סל גדול ומלא אותו מיני מגדים מתפוחים ותאנים ושאר פירות שהוא אוהב אותם הרבה וכבדו בהן אולי ימלא אותו לך זהובים כמו שעשה לשכנו הזקן, הלך ושמע לאשתו ונטל סל גדול ומלא אותו תפוחים ותאנים טעון על כתפיו וקרב לפני המלך ואמר לו אדוני המלך שמעתי שאתה אוהב פירות ובאתי לכבדך בתאנים ותפוחים, אמר המלך לסרדינוטו טפחו אותן על פניו ועשאוהו דוגמא והלך לביתו ובוכה והיא סבורה שהוא בא בסל מלא זהובים וראתה פניו נפוחות וגופו מושבר ומוכה, א"ל מה לך, אמר לה שמעתי לך והלכתי וכבדתי אותו באותו דורון וטפחו אותן על פני, אלו שמעתי לך והטלתי בו אתרוגין כבר היו מתרגמין את פני ואת כל גופי וכל כך למה ללמדך שהנשים מפילות את בעליהן, לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות. אמר שלמה את הכל עשה יפה בעתו גם את העולם נתן בלבם העלם כתיב שאילולי שהעלים הקדוש ברוך הוא מבני אדם יום המיתה לא היה אדם לא בונה ולא נוטע שהיה אומר למחר אני מת מה אני עומד ומתיגע בשביל אחרים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע אלא כשם שנטעו אחרים לכם כך היו נוטעים לבניכם לכך נאמר כי תבואו אל הארץ ונטעתם. זה שאמר הכתוב ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים, משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו מהן בנים הרבה והיה לו בן אחד מן מטרוניתא והיה מחבבו יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היה כל קלרין שלו עולה, שלח הבן ואמר לאביו לבני הפילגשים נתת שדות וכרמים ולי נתת לי פרדסה זה היה לי ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתיו אותו לך, כך הקדוש ברוך הוא ברא את אומות העולם שנאמר ששים המה מלכות אלו האומות, אחת היא יונתי זו כנסת ישראל, וחלק הקדוש ברוך הוא לאומות כל העולם שנאמר בהנחל עליון גוים, ונתן לישראל ארץ ישראל, ממנה הקרבנות ולחם הפנים, ממנה הבכורים:

ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר הקרב את קרבנו, מה ת"ל, לפי שבא ראובן וערער אמר די שקדמני יהודה למסעות מקריב אני לתולדות, נזף בו משה ואמר לו מפי הקודש נאמר לי להקריב למסעות שנאמר הקרב אין הקרב אלא שנאמר לו מפי הקודש הקרב למסעות. נשיא יששכר לפי שזכה נתנאל בן צוער בעצה העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה. אבא חנן אומר משום ר' אליעזר לפי שזכה נתנאל בעצה זכה שניתן בינה בשבטו שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואומר ושרי ביששכר עם דבורה וגו', וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים שנאמר לישוב משפחת הישובי, ואין ישוב אלא בתי דינין שנאמר ויבואו אליך כמצוא עם וישבו לפניך, ואומר ויעק איש תם יושב אהלים ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. הקרב את קרבנו חסר (פח) שהיה רחוק ונתקרב לבא, וכל כך למה על שהיו יודעים בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם. ביום השביעי נשיא לבני אפרים ר"מ ורבייהושע בן קרחה (פ"ט) היו דושין את השמות, אלישמע בן עמיהוד אלי שמע ולאדונתו לא שמע, בן עמיהוד עמי היה הודו ולא הודו עם הרשעים, וכן גמליאל בן פדהצור אמר יוסף גמליאל גמל על עמי גמלים טובים, [וכן כתוב יגמלני ה' וגו']. בן פדהצור [פדני צור] מצרתי מבית הסהר. כל אדם כשהוא עני בוטח בהקב"ה, וכשהוא עשיר בוטח בעשרו ואין עליו יראה, אבל יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה' כשהיתה אדונתו משדלתו בדברים והוא אומר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, וכשנעשה מלך הוסיף יראה שנאמר את האלהים אני ירא, וכשירדו אחיו אצלו אמר וטבוח טבח והכן, אין והכן אלא מיום לחברו שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, והלא אין דרך מלכים לאכול מיום לחברו, א"ר יוחנן שבת היתה [שנאמר והכן אין והכן אלא שבת שנאמר והיה ביום הששי והכינו] אמר לו הקב"ה אתה שמרת את השבת עד שלא נתנה, חייך אני עושה לבן בנך שיקריב ביום השבת, הה"ד ביום השביעי נשיא לבני אפרים. א"ר אבין הלוי [ברבי] היה יוסף מברך להקב"ה ואדונו רואה אותו מלחש בפיו, א"ל יוסף מה אתה אומר הוא משיבו ואומר לו אני מברך להקב"ה, א"ל אני מבקש לראות אלהיך, אמר יוסף הרי בחמה שהוא אחד מכמה שמשין שלו אין אתה יכול להביט, בכבודו על אחת כמה וכמה, אמר לו הקב"ה בשבילך אני נגלה אליו שנאמר וירא אדוניו כי ה' אתו מה כתיב בהקב"ה כעל גמולות כעל ישלם שהוא משלם לטובים כטובים ולרעים כרעים, מה כתיב ביוסף בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אמר לו הקב"ה יוסף יהי שלום על העין שעצמה ולא הביטה באחת מן המצריות שנאמר בנות צעדה עלי שור, מהו עלי שור אמר הקב"ה עלי לשלם שכר לאותה עין. שנו רבותינו כשהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים, אבל בשילה כמלא עין. מה שעשה יוסף פרע לו הקב"ה, ביוסף כתיב וינס ויצא החוצה, אמר לו הקב"ה כשיצאו ממצרים הים רואה ארונך והוא בורח שנאמר הים ראה וינס וכתיב גאלת בזרוע עמך וגו':

אלה מסעי בני ישראל. אמר הקב"ה למשה כתוב המסעות שנסעו ישראל במדבר כדי שידעו כמה נסים עשיתי להם בכל מסע ומסע. משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מזכיר את המסעות כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת ראשך, כך אמר הקב"ה למשה מנה להם את כל המקומות [היכן הכעיסוני] לכך נאמר אלה מסעי בני ישראל. זש"ה נחית כצאן עמך מה צאן אין מכניסין אותו לצל הקורה כך ישראל ארבעים שנה לא נכנסו לצל הקורה.

או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, משל למה הדבר דומה לגבור שהיה יורד למלחמה או לנצוח (כג) או להנצח לכך נאמר ובמלחמה. מהו גוי מקרב גוי כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הבהמה, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים כענין שנאמר והקרב והכרעים. למדנו צער לנשמט, מנין אף לשומט שנאמר ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל כאדם שהוא נוטל (האש) [הזהב] מתוך הכור (כד) שלא בצבת ולא בסמרטוטין. רבי ברכיה בשם רבי יודן ברבי שמעון אמר אמר הקב"ה לישראל בני החדש הזה לכם בחדש הזה חדוש גאולה יש לכם וכן לעתיד לבוא. לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה ועכשיו אני גואל אומה (אחת מתוך שבעים אומות) [מתוך אומה] הדא הוא דכתיב או הנסה אלהים. רבי יהושע ברבי נחמן בשם רבי יהודה בן פוי גוי מקרב (גוי) [עם] ועם מקרב גוי אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי, מלמד שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת שיגאלו ישראל ממצרים לעולם. אמר רבי שמואל בר נחמן אלולא שאסר הקב"ה עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלין ממצרים לעולם, ומה טעם דכתיב לכן אמור לבני ישראל אני ה' וגו', ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי. אמר רבי ברכיה גאלת בזרוע עמך בטרוניא. אמר רבי יודן מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי עד מוראים גדולים שבעים ושתים אותיות הן, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמש הן, אמור לו צא מהן גוי שני שאינו מן המנין. אמר ר' אבין בשמו גאלן ששמו של הקב"ה שבעים ושתים אותיות:

ויאמר ה' מסיני בא. מלמד שהחזיר הקב"ה על כל אוה"ע ולא קבלוה וכו' וכתיב עמד וימודד ארץ, ראה שלא רצו לקבל את התורה הקפיצן לגיהנם כמו שנאמר לנתר בהן על הארץ, בא דוד ונתן הודאה להקב"ה על כך שנאמר אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך, ואין עוז אלא תורה וכו'. אמר ר' אבהו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין אוה"ע מקבלין את התורה, ומפני מה יצא ידיהם, לפי שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, אמר ר' יוחנן מלמד שהחזיר הקב"ה לתורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבאו ישראל וקבלוה (כתוב לעיל בפסוק כנשר יעיר קנו):