Quotation_auto su Salmi 78:48

כי תבואו אל ארץ כנען. זהו שאמר הכתוב יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו יהו גוררין ומוציאין אימתי ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש, הא כיצד אומר אדם לחברו השאילני קב חטין ואומר לו אין לי, קב שעורין ואומר לו אין לי, קב תמרים והוא אומר אין לי. אשה אומרת לחברתה השאילני נפה אחת והיא אומרת אין לי. השאילני כברה והיא אומרת אין לי, מה הקדוש ברוך הוא עושה מגרה נגעים בתוך ביתו ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות לא הוה אמרת לית לי ראו כמה חטין יש כאן כמה שעורין יש כאן כמה תמרים יש כאן לווט ביתא באלין לוטיא (בגאוה). רבי יצחק בן אלעזר מייתי לה מן הדין קרא שקערורות שקיע ביתא באלין לוטיא. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם כי תבואו אל ארץ כנען. על עשרה דברים נגעים באים, על עבודת אלילים, ועל גלוי עריות. ועל שפיכות דמים, ועל חלול השם, ועל קללת השם ועל גוזל את הרבים, ועל גוזל את שאינו שלו, ועל גסי הרוח, ועל מספרי לשון הרע, ועל עין הרע. על עבודת אלילים מישראל שהעידו עדות שקר בהקדוש ברוך הוא ואמרו לעגל אלה אלקיך ישראל. ומנין שלקו בצרעת שנאמר וירא משה את העם כי פרוע הוא שפרחה בה זיבה וצרעת. ועל גלוי עריות מבנות ציון שנאמר יען כי גבהו בנות ציון וכתיב ושפח אדני קדקד בנות ציון. ועל שפיכות דמים מיואב שנאמר יחולו על ראש יואב וגו'. ועל חלול השם מגחזי שנאמר ויאמר גחזי נער איש האלקים וגו', מהו מאומה מן מומה דאית ביה. ומנין שלקה בצרעת דכתיב וצרעת נעמן תדבק בך. ועל קללת השם מגלית הפלשתי ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו וכתיב והיום הזה יסגרך ה' בידי ואין הסגר אלא צרעת כמה דאת אמר והסגיר הכהן. ועל הגוזל את הרבים משנא שהיה נהנה מן ההקדשות וכתיב הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה ואין עטה אלא צרעת שנאמר ועל שפם יעטה. ועל הגוזל את שאינו שלו מעוזיהו ויהי עוזיהו מצורע. ועל גסות הרוח דכתיב וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וגו'. ועל לשון הרע ממרים דכתיב והנה מרים מצורעת. ועל עין הרע אתיא כי ההיא דאמר רבי יצחק בן אלעזר שקערורות שקיע ביתא באלין לוטיא לפיכך משה מזהיר את ישראל כי תבואו אל ארץ כנען. אמר ר' לוי אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחלה, ממי אתה למד מאיוב שנאמר הבקר היו חורשות ואחר כן ותפל שבא ותקחם אש אלקים נפלה מן השמים כשדים שמו שלשה ראשים ולבסוף ויך את איוב בשחין רע, אף במצרים כן שנאמר ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים ויך גפנם ותאנתם וישבר את גבולם ואחר כך ויך כל בכור בארצם. ואף בנגעים הבאים לאדם בתחלה הן באין על ביתו, חזר בו טעון חליצה, ואם לאו טעון נתיצה, לא חזר הן באין על בגדיו, חזר בו טעונים כבוס, ואם לאו טעונים שרפה, ולבסוף הן באין על גופו, חזר בו יטהר, ואם לאו בדד ישב.