Quotation_auto su Salmi 86:26

ויאמר אלהים ישרצו המים כתיב אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך בנוהג שבעולם מלך בשר ודם צר צורה ביבשה שמא יוכל לצור אותה במים אבל הקב"ה צר צורה במים שנאמר ישרצו המים. יעקב איש כפר צפורי הורה בצור דגים טעונין שחיטה שמע רבי חגי שלח תא לקי א"ל בר נש דאמר מילי דאורייתא לקי א"ל ומהו מילי דאורייתא א"ל דכתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף מה עוף טעון שחיטה אף דגים טעונים שחיטה אמר ליה לא הורית טבות אמר ליה ומן הן את מודיע לי אמר ליה רביע ואנא מודע לך כתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ישחט אין כתיב כאן אלא יאסף א"ל רצוף רצפך דהוא טבא לאולפנא:

מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר תבוא מארה לאדם שהוא אוכל קודשים בלועו. תני ר' חייא תבוא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש ואין קודש אלא ישראל שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתה. ואחר נדרים לבקר איחר אדם נדרו נתבקרה פנקסו. ואחר נדרים לבקר צריך מכות כמה דאת אמר בקורת תהיה. ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' בשעת עקתא נדרא. בשעת רווחא שטפא. מהולתך טרשא אקיש עלה . קום עלה בית אל קום עלה לביתו של אל. ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך מה עשו נודר ואינו מקיים אף את נודר ואינך מקיים. ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו וגו' אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודה זרה כיעקב אבינו דתנינן מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת דרקון יוליך לים המלח. אמר ר' יוחנן כל כסות בכלל עבודה זרה. ויתנו אל יעקב את כל אלקי הנכר ר' ישמעאל בר' יוסי סליק לצלאה בירושלם עבר בהדין פלטנוס וחמתיה חד שמראי א"ל לאן את אזיל א"ל למצלא בירושלם א"ל ולא טב לך למצלא בהדין טורא בריכא ולא בביתא קלקלתא. א"ל אומר לכם למה אתם דומין לכלב שהוא להוט אחר הנבלה. כך לפי שאתם יודעין שעבודה זרה טמונה תחתיו שנאמר ויטמן אותם יעקב לפיכך אתם להוטין אחריו. אמרין דין בעי מינסבה קם וערק בליליא . כי שם נגלו אליו (כתוב ברמז י"ו). ויסעו ויהי חתת אלקים בג' מקומות נתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחן הקב"ה שנאמר ויסעו ויהי חתת אלקים. שנית בימי יהונתן שנאמר ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלקים (וירב ביער לאכול). שלישית בימי יהושע אמר ר' אלעזר בקשו לרדוף ולא הניחן הקב"ה והיכן נתכנסו בחצור הדא הוא דכתיב כל הערים העומדות על תלם וגו'. במסורת שרפה. הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע. ויבוא יעקב לוזה למה נקרא שמה לוז וכו' (לעיל פסיקתא) ותמת דבורה מינקת רבקה וגו' לשון יוני הוא אלון אחר. עד שהוא משמר אבלה של דבורה באתה לו בשורת אמו הדא הוא דכתיב וירא אלקים אל [יעקב] עוד [ויברך אותו] מה ברכה ברכו ברכת אבלים ברכו הדא הוא דכתיב יזכר עון אבותיו וחטאת אמו אל תמח וכי אבותיו של עשו רשעים היו צדיקים היו יצחק אביו אברהם זקנו אלא חטא שחטא על אבותיו. אבהם גרע חמש שנים משנותיו. יצחק כהו עיניו. רבקה מתה והוציאו מטתה בלילה. אמרי מאן יפוק קמוה יצחק כהו עיניו יעקב בבית לבן יפוק רשיעא קומה דימרון ליטי ביזיא דהכדין אינוק. הוציאו מטתה בלילה אף הכתוב לא פירסם מיתתה אלא מן הצד ויקרא שמו אלון בכות. עד שהוא משמר אבלה באתה לו בשורת אמו. יצא מארם נהרים ובא לו לסוכות עשה שם י"ח חודשים שנאמר ויעקב נסע וגו' ובית אל עשה ששה חודשים מקריב עולות וזבחים יצא משם נולד בנימין ומתה רחל בדרך. בו בפרק מתו רבקה ודבורה ונמצאת רחל מתה בת שלושים ושש שנה ולאה לא עברה על ארבעים וארבע שנה ורחל ולאה נשאו בנות עשרים ושנים שנים. בא לו אל יצחק אביו ושמשו עשרים ושנים שנה אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה בו בפרק מתה רחל כתיב עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ויסעו ויהי חתת אלקים ונחמתני בברכת אבלים: