Quotation_auto su Salmi 91:45

וסמך לכאן אדם כי יהיה בעור בשרו. לפי שכל אלו הטומאות נמשכו מחטא אדם הראשון. ומטומאת וזוהמת נחש הקדמוני. וכבר כתבתי למעלה כי באותם ק"ל שנה שנפרש אדם מאשתו. נתחברו אליו מיני טומאות ומיני מזיקים. ונתהוו ממנו כל מיני טומאה ונדה וזיבה וקרי. ולכן אמרו ונגע לא יקרב באהליך אלו נגעי בני אדם. לפי שאלו הנגעים והמזיקים נתהוו ממנו והם כמו בניו. וזה מצד לילית רבתא ולילית זעירתא וצרעה אם אמון מנוא שר השדים ממונה על חכמת כישוף מצרים. ועל זה נאמר אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. כי זה הקרי שנראה לאדם שמתחבר עם אשה בחלום ורואה קרי ומזריע. מאותו קרי נתהוו ממנו שדים ומזיקין ומתחברים לצל האדם כשנסתלק מן העולם. ולכן תקנו חז"ל ההקפות על המת. כי באלו הז' הקפות הם בורחים משם. וזהו ובשבע לא יגע בך רע. ולכן צריך אחר ההקפות מיד ויריצוהו אל הבור ולא יעכבו הארון כלל. ולכן סמך בכאן ענין הנגעים ונגעי בגדים ונגעי בתים וטומאת זיבה ונדה. לפי שכולם נמשכו מאדם הראשון ומחטאתו. ולכן אחר שחתם ענין היולדת. שזה רמז לחוה שבאו לה ז' ימי נדה מצד זוהמת נחש הקדמוני שהטיל בה. חזר לו לטומאת אדם הראשון בנגעים. ולכן אמר אדם כי יהיה בעור בשרו. ולא אמר איש או גבר אלא אדם. רמז לאדם הראשון. ולפי שאהרן הכהן נתקרב. במקום אדם הראשון שנתרחק. בא הדבור של טהרת הנגעים לאהרן. וזהו והובא אל אהרן הכהן. ולו ניתנו כל הטהרות וכל ההוראות. להבחין בין דם לדם ובין נגע לנגע. ובו תלויה הטהרה והטומאה ולא באדם אחר. ואפילו הסנהדרין והנביאים לא היה ראוי להם להבין בענייני הנגעים. ולכן סמך מיד נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן. ולא אל אדם אחר. ואמר באדם להורות שאלו הנגעים באו מצד אדם הראשון. וזהו אדם כי יהיה בעור בשרו:

ולהורות על זה תמצא שזה הספר הוא כנגד ספר בראשית. שאעפ"י שהם חמשה חומשי תורה אינם אלא ארבעה. כי ספר ואלה הדברים הוא זכרון דברים הראשונים של שאר הספרים. ונשארו ד' ספרים. שנים כנגד ספר ואלה שמות. וספר בראשית הוא ספר תולדות אדם ודור המבול ודור הפלגה ולידת האבות. שבאו לתקן מה שעוות אדם הראשון. וכנגד זה בא ספר ויקרא. שבו לתקן העולם בבריאת עולם חדש בשבעה ימי המילואים. דכתיב ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים. שהם כנגד ז' ימי בראשית. ולכן נקראו ז' ימי מילואים. שהם ממלאים מקום הראשונים וממלאי הגומא. ובתחלת זה הספר נברא אדם הראשון והוזכר שמו. דכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. ואחר שמתו בני אהרן בשמיני למלואים נצטווה אהרן יין ושכר אל תשת ולא תמותו. ולפי שהוא עומד במקום אדם הראשון. שכן אמרו בששי נתרחק אדם ובמשכן נתקרב אדם. דכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. וכשם שנצטווה אדם ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. ואז"ל גפן היתה. כן כתב באהרן יין ושכר אל תשת. ולכן סמך מיד את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו. ולפי שבסבת חטא אדם הראשון נמשכו ממנו כל מיני טומאה וזיבה וקרי. כן צוה מיד אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת. ולא אמר איש או גבר אלא אדם. לרמוז לאדם הראשון שממנו נמשכו אלו הטומאות והנגעים וכל מיני זיבה. שנתהוו ממנו בק"ל שנה שהיה פרוש מאשתו. ונדבקו אליו פגעין בישין ונגעי בני אדם ורוחין בישין. ולכן אמר בשיר של פגעין ונגע לא יקרב באהליך. ולכן יש בזה המזמור מאה ושלשים תיבות כנגד אלו המאה ושלשים שנים. ולכן כופלים פסוק אורך ימים להשלים המניין. ואחר כך חזר למיתת בני אהרן ולפרש הלכות יוה"כ. שהוא לכפר עון העגל ועון אדם הראשון שהוא עון נחש הקדמוני. ושאר הספר כולו הוא טהרת הטמאים לבער אוב וידעוני. ודיני עריות ומומי הבהמות ומומי הכהנים. שכולם צריכין שיהיו תמימים. אחר שהם באים לכפר על מום וחטאת האדם. זה ספר בראשית שהוא כנגד ספר ויקרא. ספר ואלה שמות בנ"י הוא כנגד ספר במדבר סיני. ששם צוה על מנין ישראל ודגליהם שהוא כנגד ואלה שמות בני ישראל. ששם נמנו במספר שבעים ובמספר שש מאות אלף: וכן ענין הדגלים דכתיב שם איש על ידו לדגליהם. כן כתב שם ובני ישראל יוצאים ביד רמה. שפירושו בדגל פרושה כמו שפירשתי שם. וכמו שביציאת מצרים יצאו ערב רב. שהם היו סבת כל העונות ועשיית העגל. כן בספר במדבר סיני הזכיר ג"כ עון המרגלים והאספסוף ועון שטים. שכל זה בא מצד ערב רב. ואין להאריך בזה כי המעיין ימצא הכל דוגמא זה לזה:

וכן רמז בכאן אלו הג' ימים להורות שחייב אדם לעשות ג' סעודות בשבת כנגד אלו ג' שבתות הללו שלמדום רז"ל מפסוק ויאמר משה אכלוהו היום כמוזכר במסכת שבת. ת"ר כמה סעודות חייב אדם לעשות בשבת ג' רבי חדקא אמר ד' רבי יוחנן אמר שניהם מקרא אחד דרשו ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא וכו' מר סבר היום היום שלשה ומר סבר היום היום היום שלשה ומה תלמוד לומר היום בעצומו של יום הרי ג' סעודות ליל שבת הרי ד'. הורו בכולן כי ענין ג' סעודות רמוזות באמרו היום ג"פ. אלא שת"ק סבר כי היום והלילה נקראו יום והלכה כמותו לפי שבכלל הג' שבתות הוא שבת דמעלי שבתא. ורבי חדקא סבר כי בעצומו של יום צריך ג' סעודות כנגד ג' שבתות וכנגד ג"פ היום מלבד סעודת הלילה. ואין להפריד ביניהם וכנגד אלו השלשה סעודות כתיב בכאן ג"כ שלשה פעמים היום מלבד סעודת הלילה כמו שכתוב בפסוק אכלוהו היום ג"פ היום להורות שאנו חייבים לכבד השבת בג' סעודות ולענגו בכל מיני עונג ובכל מיני פירות בענין שנשלים אלו הג' שבתות הכלולים בעשר ספירות שעולות לק' ברכות עליונות. ולכן אנו צריכין לברך ק' ברכות בכל יום ובשבת צריך להשלימן בכל מיני פירות כמוזכר בשבת חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה י"י אלהיך אל תיקרי מה אלא מאה כנגד ק' אותיות שיש בזה הפסוק עם האלף שמוסיפין. ר' חייא בריה דרב הוה אמר בשבתא וביומא טבא טרח וממלא להו באספרמקי ומגדי בענין שנשלים אלו השלשה שבתות בק' ברכות עליונות ובק' ברכות תחתונות וזהו וקראת לשבת עונג ואם אין ידו משגת לפירות (למעט) ישלים אותם בשלשה סעודות ובזה יקיים וקראת לשבת עונג. כי ענין שלשה סעודות אלו הוא דבר גדול והוא מהמצות הגדולות שבתורה לפי שהם רומזות לאלו השלשה שבתות שהזכרנו והמקיים אותם זוכה להתעדן בגן עדן שלמטה ובג"ע של מעלה וזהו ענג ראשי תיבות עד"ן נה"ר ג"ן כדכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ובכאן רמוזים אלו הג' שבתות. שבת דמעלי שבתא הוא כנגד הגן. שבת היום כנגד נהר כי תרגום הבקר אור צפרא נהר. שבת הגדול הוא כנגד עדן העליון. וזהו ונהר יוצא מעדן עליון שהוא בינה כי משם נמשך תפארת ישראל להשקות את הגן היא כנסת ישראל כנגד ליל שבת. ולכן צריך אדם ליזהר מאד בשלשה סעודות ובפרט בסעודה שלישית שהיא העליונה מכולם שהיא כנגד עדן עליון. כי בראשונות אין צריך להזהיר לפי שהלב בקי בהם והרעב כבד בארץ אבל בסעודה שלישית שהאדם שבע ומלא כריסו מעדניו ולא הניח מקום לעדן של מעלה ואין רוצים לקיימה והיודעין מדקדקין לקיימה מיד אחר אכילת שחרית. ולא ידעו כי סחרה ואתננה קדש לה' ועדיין לא הגיע זמנה ולא יצאו ידי חובתה כמוזכר בדברי הפוסקים. ובפרט רבי יונתן ז"ל הכריח זה בראיות ברורות והדבר מוכרח מצד עצמו שצריך להיות סעודה שלישית אחר מנחה לפי שכבר התפללנו אתה אחד ובכאן אנו מיחדים כל הג' שבתות בעשר ספירות כמו שפירשתי למעלה. וזאת היא מנוחה וקדושה לעמך נתת ואחר שהתפללנו ליחד הכל צריך לשמח הכל בשמחת שלשה סעודות לקיים וקראת לשבת עונג לפי שאז הגיע זמן העדן שלמעלה. ואם אין אדם מקיים סעודה ג' זכה לגן שהוא גן ונהר ולא זכה לעדן ולא נכנס בתוכו כמי שנכנס לגן ולא אכל מפירותיו שהם העידון. ולכן צריך אדם להן הרבה מאד לפי ששכרם מרובה כמוזכר בשבת כל המקיים שלשה סעודות ניצל מג' פורעניות מדינה של גיהנם ומחבלו של משיח וממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם לפני בא יום ה' וכתיב ומי יכלכל את יום בואו. וכתיב לפני בא יום גוג. והנה הזכירו בכאן שלשה פעמים יום כנגד ג"פ שכתוב יום בפסוק אכלוהו היום וכן ג"פ בפרשת ויכלו ובאחרונה כתיב ויברך אלהים את יום השביעי אבל בשנים הראשונים כתיב ביום ובפסוק אכלוהו היום כתיב היום אבל יום לא כתיב אלא בסעודה שלישית שהוא ויברך אלהים את יום השביעי כמו שהזכרתי למעלה שהיא מבורכת ומקודשת משאר סעודות. ולכן לא אמרו כתיב הכא היום או ביום אלא כתיב הכא יום והוא יום הנזכר בפרשת ויכולו בסעודה שלישית דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי להורות כי כשמדבר המאמר אינו מדבר אלא בסעודה שהיא העיקרית ואין בני אדם נזהרים בה לפי שהם שבעים מהמאכל והמשתה. ולהורות שהשכר האמיתי הוא בשביל סעודה שלישית תמצא כי שכרה הוא שכר רוחני הבא באחרית הימים שהוא נקרא עולם הבא בדברי חכמים. וזה שאמר כל המקיים שלשה סעודות ניצול משלשה פורעניות מדינה של גיהנם שהוא בעולם הבא ומחבלו של משיח שהוא גם כן בעולם הבא וממלחמת גוג ומגוג שהוא גם כן בעולם הבא. וזהו כנגד שבת הגדול שנקרא עולם הבא והוא עדן שבמלת עונג שהוא עדן של מעלה והוא עולם הבא. ואם האדם אינו זהיר בג' סעודות ואינו מקיים וקראת לשבת עונג נהפך מענג לנגע כי אותיות של זה כאותיות של זה כי מי שאינו רוצה להתענג ולהתעדן בגן עדן של מעלה ראוי שיהיה מנוגע בנגעי אדם ובנגעי בתים מאותו נגע תחתון של נגעי בני אדם אשר עליו הבטיח ונגע לא יקרב באהליך. ולכן אנו אומרים בתפלותינו כנגד אלו השלשה שבתות ישמחו במלכותך כנגד שבת מלכתא. שומרי שבת כנגד שבת היום. קוראי עונג כנגד שבת הגדול שהוא עדן. ויש פירושים אחרים בזה ואיני רוצה להאריך:

והנה יש לך לידע כמו שהודעתיך למעלה. כי זאת הפרשה היא כלל כל התורה כולה וכל דברי הנביאים. וכן רמז בזה כל ד' גליות וגאולתם. ותחיית מתי ישראל. ובנין בית המקדש. וכן יש בהתחלת הפרשה ענין בריאת שמים וארץ. וגלות מצרים. וענין מתן תורה. וכל ענייני המדבר. וענין ביאת ארץ כנען. כנגד בריאת העולם אמר האזינו השמים וגו' הצור תמים פעלו. הוא פועל שמים וארץ. זכור ימות עולם. הם ששת ימי בראשית. בינו שנות דור ודור הם דור המבול ודור הפלגה כמו שפירשתי שם. בהנחל עליון גוים זהו חלוק הארץ לשבעים שרים. וכל אלו הדברים היו למספר בני ישראל. כנגד גלות מצרים אמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ששם סבלו חבלים ומכות בכור הברזל במצרים. ימצאהו בארץ מדבר כשיצאו ממצרים וסגר עליהם המדבר. שם מצאם נאמנים כאומרו לכתך אחרי במדבר. וכנגד מתן תורה אמר יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. ואולי רמז זה על שבת ודינין של מרה דכתיב שם שם לו חוק ומשפט. יצרנהו כאישון עינו בים. כנשר יעיר קנו כדכתיב שם ואשא אתכם על כנפי נשרים. יפרוש כנפיו יקחהו במשכן. ישאהו על אברתו בנחלי ארנון ובמעברות הירדן. כנגד ביאת הארץ אמר ה' בדד ינחנו ירכיבהו על במותי ארץ וגו'. ובסבת טובות הארץ וישמן ישרון ויבעט וגו'. והלכו אחרי ע"ז. וזה יזבחו לשדים לא אלוה. וכנגד גלות ראשון שהוא גלות בבל. אמר ויאמר אסתירה פני מהם. לפי שלא היה אלא שבעים שנה ודומה להסתר פנים. ואני אקניאם בלא עם. דכתיב הן ארץ כשדים זה העם לא היה. כי אש קדחה באפי זהו ממרום שלח אש בעצמותי. ובזה האש ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים. זהו ירושלים הרים סביב לה. אספה עלימו רעות. זהו ארבעת שפטים הרעים שהתנבא יחזקאל ושאר הנביאים. והם רעב ודבר וחיה רעה וחרב. כנגד הרעב אמר מזי רעב. כנגד הדבר אמר וקטב מרירי. דכתיב מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים. וכנגד החיה ושן בהמות אשלח בם. וכנגד החרב מחוץ תשכל חרב וגו' דכתיב להכרית עולל מחוץ. יונק עם איש שיבה. דכתיב משער שבתו. עד כאן הגיע גלות בבל. וכנגד גלות מדי אמר אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם. כי כן נאמר בהמן להשמיד להרוג ולאבד. לפי שידע בצוואת השם כנגד עמלק זקנו דכתיב ביה תמחה את זכר עמלק. ואמר לולי כעס אויב אגור. לפי ששם נגזרה עליהם גזירה. בסבת סעודת אחשורוש שנהנו ממנה ושתו מיינם. אף על גב דכתיב שם אין אונס. וכן לפי שהשתחוו לצלם נבוכדנצר. ובסבת זה כבר נתחייבו כליה חס ושלום. לולי כעס אויב אגור. הוא עמלק והמן שנקראו אויב כדכתיב האויב תמו חרבות לנצח. ובשביל שלא יגבה לבם לומר ולא ה' פעל כל זאת אניחם. ולפי שהם חטאו באלו השני עונות. רמז עליהם בזה החלק. וכנגד צלם נבוכדנצר שהשתחוו ישראל. אמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים. כמאמרם ז"ל על פסוק ולנו בשת הפנים כהיום הזה. שבשעה שראו או"ה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. אמרו אומה שהיה להם אלוה כזה השתחוו לצלם. עד שאמרו שבאותה שעה זרקו רוק בפניהם של ישראל. וזהו ולנו בושת הפנים. וזהו ואויבינו פלילים שאפילו אויבינו הודו כי לא כצורנו צורם. וכנגד היין ששתו בסעודת אחשורוש. אמר כי מגפן סדום גפנם וגו' חמת תנינים יינם. כי עשו הוא אדום הוא נחש הקדמוני. וראש פתנים אכזר. זה המן שהיה אכזר יותר מעמלק דכתיב ביה טף ונשים ביום אחד. ובעמלק כתיב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. ולכן אמר הלא הוא כמוס עמדי זה האכזריות. אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. חתום באוצרותי דכתיב כי יד על כס יה וכו'. שהשם שם ידו על כסאו ואוצרותיו שהוא חותמו של הקב"ה להנקם מעמלק. וזהו חתום באוצרותי לי נקם ושלם לעת וכו':

אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן להודיעך שכל הברכות שברך יצחק את יעקב ברכו הקב"ה מלמעלה. יצחק אמר ויתן לך האלקים מטל השמים והקב"ה ברכו בטל והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' יצחק אמר משמני הארץ והקב"ה ברכו ונתן מטר [זרעך] אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת [האדמה] והיה דשן ושמן. יצחק אמר ורב דגן ותירוש והקב"ה אמר [הנני שולח] לכם את הדגן והתירוש. יצחק אמר יעבדוך עמים והקב"ה אמר והיו מלכים אומניך. יצחק אמר הוה גביר לאחיך והקב"ה אמר ולתתך עליון. ואף רבקה אמו ברכתו כנגדו שנאמר יושב בסתר עליון וגו' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. וכי מאחר שברכו הקב"ה ואמו אביו למה חזר וברכו שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב אלא שראה יצחק שעתידין בניו להגלות בין אומות העולם א"ל בוא ואברכך ברכה של גליות שיחזור ויקבצך ומהו ברכות שברכו בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע בשוט לשון תחבא ולא תירא משוד כי יבוא לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא:

אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן להודיעך שכל הברכות שברך יצחק את יעקב ברכו הקב"ה מלמעלה. יצחק אמר ויתן לך האלקים מטל השמים והקב"ה ברכו בטל והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' יצחק אמר משמני הארץ והקב"ה ברכו ונתן מטר [זרעך] אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת [האדמה] והיה דשן ושמן. יצחק אמר ורב דגן ותירוש והקב"ה אמר [הנני שולח] לכם את הדגן והתירוש. יצחק אמר יעבדוך עמים והקב"ה אמר והיו מלכים אומניך. יצחק אמר הוה גביר לאחיך והקב"ה אמר ולתתך עליון. ואף רבקה אמו ברכתו כנגדו שנאמר יושב בסתר עליון וגו' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. וכי מאחר שברכו הקב"ה ואמו אביו למה חזר וברכו שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב אלא שראה יצחק שעתידין בניו להגלות בין אומות העולם א"ל בוא ואברכך ברכה של גליות שיחזור ויקבצך ומהו ברכות שברכו בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע בשוט לשון תחבא ולא תירא משוד כי יבוא לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא:

ויאמר שלחני כי עלה השחר חדשים לבקרים רבה אמונתך אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן בכל יום ויום הקב"ה בורא כת מלאכים חדשים והן אומרות שירה חדשה והולכים להם. אמר ר' ברכיה [השבתי] לרבי חלבו והכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר א"ל חנוקא מה סברת למחנקני מיכאל וגבריאל הן הן שרים של מעלה וכולהון מתחלפין ואינון אינן מתחלפין. אדריינוס שחיק טמיא שאליה לר' יהושע בן חנניא א"ל אתון אמרין אין כת למעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום הקב"ה בורא מלאכים חדשים והן אומרים שירה והולכין להן. א"ל ולאן אינון אזלין א"ל לאן דאיתברון א"ל מן הן איתברון א"ל מן נהר דינור. א"ל מה עסקיה דהדין נהר דינור א"ל כהדין ירדנא דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא. א"ל מן הן הוא אתא א"ל מן זיעתא דחייתא דאינון מזיעין מן דטענין כורסייא דקב"ה. א"ל סנקתדרין דידיה והא הדין ירדנא מהלך ביממא ולית הוא מהלך בליליא. א"ל נטר הוינא בבית פעור כמה דהוא מהלך ביממא הוא מהלך בליליא. ר' מאיר אומר מי גדול השומר או הנשמר מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך הוי אומר הנשמר גדול מן השומר. ר' יהודה אומר מי גדול הנושא או הנישא מן מה דכתיב על כפים ישאונך הוי הנישא גדול. ר' שמעון אומר מי גדול המשלח או המשתלח מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח. ויאמר שלחני שהגיע זמן קלוסי לקלס. א"ל יקלסו חבריך א"ל איני יכול למחר אני בא לקלס ויאמרו לי חבירי כשם שלא קלסת אתמול כך לא תקלס היום. א"ל שייצת סייפת לא אשלחך כי אם ברכתני. א"ל אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה א"ל אותן נשתלחו על מנת כן אני לא נשתלחתי לכך א"ל שייצת סייפת וכו'. א"ל מלאכי השרת על ידי שגלו מסתורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן מאה ושלושים ושמונה שנים אשמע לך ואדחה ממחיצתי א"ל שייצת סייפת וכו'. בסוף אמר אני מגלה ואם הקב"ה אומר לי למה גלית אני אומר לו בניך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן ואני הייתי יכול לבטל. א"ל עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם הדא הוא דכתיב בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך (כתוב ברמז פ"א):

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו ללמד ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחות של בריות בהן. ורבנן אמרי צופה פודה נביא תומך פותר ערום נבון הוזה. א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן בת לגלות שאת בנה. בכולן כתיב ותגשן השפחות ותגש גם לאהוב יוסף כתיב ואחר נגש יוסף וכו' (ככתוב לעיל). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים מקמצא לריחיא. רבנן אמרין דקמצתא ודלא קמצתא. ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים. ר' יהודה אומר נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי שכל ארץ מעמדת פירותיה. ר' נחמיה אומר ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי כל מה שבתחומין אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה שהברכה מצויה באוצרות. אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנירעבון. ת"ר בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בשעה שהצבור שרויין בצער אם יאמר אדם אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון. זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר אתיואקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה הצדיק אבד וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור. שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה וגו' ר' חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' וגו':

ומושב בני ישראל כתוב אחד אומר שלשים שנה וארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. שלשים שנה עד שלא נולד יצחק נגזרה גזירה בין הבתרים. רבי אומר כתוב אחד אומר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתוב אחד אומר ודור רביעי ישובו הנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. אם יעשו תשובה (קטז) גואלם אני לדורות ואם לאו גואלם אני לשנים. ומושב בני ישראל (כתוב ברמז ז). ויהי מקץ שלשים שנה וגו' מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין. בחמשה עשר בניסן נדבר עם אברהם בין הבתרים. בחמשה עשר בניסן באו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו לבשרו. בחמשה עשר בניסן נולד יצחק שנאמר ויהי מקץ קץ אחד לכולן. וכן הוא אומר ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה'. וכן אתה מוצא שכל זמן שישראל משועבדים שכינה משועבדת עמהן שנאמר ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו וגו' וכשנגאלו מה הוא אומר וכעצם השמים לטהר ואומר בכל צרתם לו צר. אין לי אלא צרת ציבור צרת יחיד מנין תלמוד לומר יקראני ואענהו וגו' ואומר ויקח אדוני יוסף אותו ומהו אומר ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד. וכן הוא אומר מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו. רבי עקיבא אומר אילולי הדבר כתוב אי אפשר לאמרו כביכול אמרו ישראל לפני המקום עצמך פדית. וכן אתה מוצא שכל מקום שגלו ישראל כביכול שכינה גלתה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר הנגלה נגליתי אל בית אביך וגו'. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר למענכם שולחתי בבלה. גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר מי זה בא מאדום. וכשהם חוזרין שכינה חוזרת עמהם שנאמר ושב ה' את שבותך (קיז) אינו אומר אלא ושב ה' אלקיך. ואומר אתי מלבנון כלה וכי מלבנון היא באה והלא ללבנון היא עולה מה תלמוד לומר אתי מלבנון אלא כביכול אני ואת עולין מלבנון:

ה' איש מלחמה רבי יהודה אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה. מגיד שנגלה עליהם הקב"ה בכל כלי זיין. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור. נגלה כפרש שנאמר וירכב על כרוב. נגלה בשריון וכובע שנאמר וילבש צדקה כשרין. נגלה בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך וכתיב והרק חנית וסגור. נגלה בקשת ובחנית וחצים שנאמר עריה תעור קשתך וכתיב וישלח חציו ויפיצם. נגלה עליו בצנה ומגן שנאמר צנה וסוחרה אמתו ואומר החזק מגן וצנה וגו'. או שומע אני שהוא צריך לאחת מן המדות הללו. תלמוד לומר ה' שמו בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מן המדות הללו. ואם כן למה צריך הכתוב לפרוט כל אחת ואחת בפני עצמו אלא שאם צרכו ישראל להם למדך שהקב"ה עושה להם מלחמה אוי להם לאומות העולם מה הם שומעין באזניהם שהרי מי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בם. ה' איש מלחמה ה' שמו למה נאמר לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמה שנאמר ה' איש מלחמה. נגלה בסיני כזקן מלא רחמים שנאמר ויראו את אלקי ישראל וגו' וכשנגאלו מהו אומר וכעצם השמים לטהר ואומר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר שתי רשויות הן אלא ה' איש מלחמה ה' שמו. הוא במצרים הוא על הים. הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא. הוא בעולם הזה והוא בעולם הבא שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו' וכתיב כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון ואת אחרונים אני הוא. יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו לא כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא לו כח ולו גבורה תכסיס ומלחמה שנאמר כי לה' המלחמה וכתיב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב וגו' יש גבור במדינה וכחו עליו בן ארבעים אינו דומה לבן ששים ובן ששים אינו דומה לבן שבעים אלא כל שהוא הולך כחו מתמעט. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אני ה' לא שניתי. יש גבור במדינה כשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו אפילו קרובו הכל מכה והולך בחמה. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא מרחם על בריותיו שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון. יש גבור במדינה שמשעה שהחץ יוצא מידו אינו יכול להחזירו שכבר יצא מידו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול גזרה יוצאה מלפניו שנאמר אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה מיד הוא מחזירה שנאמר ותאחז במשפט ידי. שומע אני שהוא מחזירה ריקם תלמוד לומר אשיב נקם לצרי. על מי הוא מחזירה על אומות העולם מכחישי ה' שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות אצלו באות ושואלות צרכיהן מלפניו. והוא אומר להם זעוף הוא במלחמה הוא לכשיחזור וינצח אתם באין ושואלין צרכיהן מלפניו. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי עולם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון את חיילותיו ולא לספק להם אכסניות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים. ה' שמו שהוא זן ומפרנס את כל בריותיו שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וכתיב נותן לחם לכל בשר. ה' איש מלחמה אפשר לומר כך והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' וכתיב וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה כבוד אלקי ישראל, ומה תלמוד לומר איש מלחמה מפני חבתכם ומפני קרבתכם אקדש שמי בכם. ה' שמו בשמו הוא נלחם אינו צריך אחת מכל מדות הללו. וכן דוד הוא אומר אתה בא אלי בחרב ובחנית וגו' וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים וגו' המה כרעו ונפלו מהו אומר ה' הושיעה וגו' וכן אסא אומר ויקרא אסא אל ה'. שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם כשהוא יוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כך אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה וכן הוא אומר וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלקים רבותים:

וידי משה כבדים אמר רבי בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מן הצבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור וכל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהן בצער. שמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אומר שני מלאכים המלוין לאדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו'. רבי חייא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר אתם עדי נאם ה'. וידי משה כבדים מכאן שלא ישהה אדם במצות אילולי שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים לא היה מצטער כך אמרו יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בידיו שני כדים מים. ואהרן וחור תמכו בידיו שהיה מעלן ומורידן. ויהי ידיו אמונה מגיד שהיו בתענית דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה ולא היה יכול לעמוד בו מה עשה הפנה אל מעשה אבות שנאמר ויקחו אבן אלו מעשה אבות. וישב עליה אלו מעשה אמהות. ואהרן וחור וגו' מה תלמוד לומר אחד אחד אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי וחור מעשה יהודה מכאן אמרו אין פוחתין משלושה בני אדם העוברין לפני התיבה. ויהי ידיו אמונה בידו אחת שלא קבל בה מישראל כלום ובידו אחרת אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם על ידי הוצאת ישראל ממצרים ועל ידי קרעת להם את הים ועל ידי עשית להם נסים וגבורות וכן על ידי תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת. עד בא השמש לפי שלמדנו על המלכיות כולן שאין עושין מלחמה אלא עד שש שעות אבל מלכות חייבת זו עושה מלחמה מבקר עד ערב:

קומה ה' ויפוצו אויביך אלו המכונסין. וינוסו משנאיך מפניך אלו הרודפים, מפניך, מפניך הם נסים ואין אנו כלום לפניהם. אלא כשפניך אתנו אין אנו נסים לפניהם וכשאין פניך אתנו (אין) אנו כלום לפניהם. וכן הוא אומר ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא, ואומר ויהי בנוסם מפני ישראל וגו' וה' השליך וגו' ואומר אלקי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח כאש תבער יער. וינוסו משנאיך וכי יש שונאין לפני מי שאמר והיה העולם, אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כאלו שונא את מי שאמר והיה העולם. כיוצא בדבר אתה אומר וברוב גאונך תהרוס קמיך (כתוב ברמז רמ"ז). וכל מי שעוזר את ישראל כאלו עוזר לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'. רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך חביב בכל הגוף כעין (ומשל בו את ישראל) אדם לוקה על ראשו אין עומץ אלא את עינו. הא אין לך חביב בכל הגוף כעין ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר מה ברי ומה בר בטני וגו'. ואומר כי בן הייתי לאבי וגו'. ר' יוסי ברבי אלעזר אומר כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה, פרעה שנגע בהן מה עשיתי לו [מרכבות פרעה וחילו ירה בים, סיסרא שנגע בהן מה עשיתי לו] מן שמים וגו' נלחמו עם סיסרא. סנחריב שנגע בהן מה עשיתי לו ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. נבוכדנצר שנגע בהן מה עשיתי לו עשבא כתורין יאכל. המן שנגע בהן מה עשיתי לו ואותו תלו על העץ. וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה משתעבדת עמהן שנאמר ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ואומר בכל צרתם לו צר. אין לי אלא צרת צבור צרת יחיד מנין, תלמוד לומר יקראני ואענהו וגו' ואומר ויקח אדוני יוסף וגו' ואומר מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו. רבי עקיבא אומר אלמלי לא כתיב אי אפשר לאמרו, אמרו ישראל לפני המקום כביכול עצמך פדית:

דבר אחר אלו עכינין שאין שלטונן אלא בעפר. וקטב מרירי תרתי קטבי הוו חד מקמי טיהרא וחד בתר טיהרא, מקמי טיהרא קטב שמיה ומיחזי בי כדא דכמכא והדר ביה בחשא, דבתר טיהרא ישוד צהרים שמיה ומיחזי כקרנא דעיזא והדר ביה (נפיא) [כנפיא], מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי, מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי, ומשתכחא בטולי דצפרא (ופניא) דלא הוי גרמידא ובטולא דפניא דלא הוה גרמידא. ועיקר בטולי דבית הכסא ובטולי דחצבא. מחוץ תשכל חרב (כתוב למעלה ברמז ר"ו). כל רודפיה השיגוה בין המצרים ביומין דעקא בין י"ז בתמוז לט' באב שבהן קטב מרירי שולט [כמד"א] מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהרים, ולמה קרי ליה קטב מרירי ר' אבא בר כהנא אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מן רישיהון (דארבע) [דשית] עד כופיהון דתשע. ורבי לוי אמר דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מן סופיהון דארבע עד רישייהו דתשע ואינו מהלך לא בצל ולא בחמה אלא בצל שהוא סמוך לחמה. אמר רבי יוחנן וכולו מלא קליפין ושערות ועינים, אמד ריש לקיש עין אחת קבועה לו בלבו וכל מי שהוא רואהו נופל ומת. מעשה בחסיד אחד שראה אותו ונפל ומת, אמרו רבי יהודה ברבי (שמואל) ראה אותו כו'. ר' אבהו הוה יתיב (פשיט) [ומתני] בהדא כנישתא דקסרין, חמא חד בר נש פרי בתר חברי ובידיה חד קטיתא בעי ממחיניה בה, חמא חד מזיקא פרי בתריה ובידיה חד קטיתא דפרזל, נפק ר' אבהו פרי לגבייהו, א"ל לא תמחיניה דילמא הוא מית, א"ל רבי מן הדא הוא מאית אמר הא מזיקא פרי בתרך ובידיה קטיתא דפרזל את מחי ליה בהדא והוא מחי ליה בההוא ומיית. רבי יוחנן הוה מפקד לספרייא ולמתנייא באילין יומי דלא יהו טענין ערקא על ינוקא, רב שמואל בר יצחק הוה מפקד לספריא ולמתנייא באילין יומיא דיהון מיפטרין טליא בארבע שעין: