Bibbia Ebraica
Bibbia Ebraica

Quotation_auto su Salmi 92:26

צרור המור על התורה

ולזה אמר בכאן עם נבל. שנפלו ממנו כל הטובות שעשה להם. ולא חכם להבין את הנולד. מהטובות שהיה עתיד לעשות עמהם. ויש לך לזכור כי הוא אביך קנך. ומצד היות אב קדמון. בלי עשיית טובות היה ראוי לך להודות לו. כל שכן כי הוא עשך ויכוננך. רוצה לומר שעשה עמך טובות גדולות והכין לך בכל מיני יופי. וכן בטובות פרטיות אצלך. ועוד יש לך לזכור ימות עולם. שזהו רמז הטוב הכללי שעשה עם כל העולם בבריאת ששת ימי בראשית. שברא בהם כל מיני מזונות הצריכים לאדם. בינו שנות דור ודור. כלומר וכן בין וזכור שנות דור ודור מדור המבול ומדור הפלגה שהכעיסו לפניו על טובות גמלם ויאמרו לאל סור ממנו וגו'. ובין והבן העונש הגדול שבא עליהם בעונם. ואם אינך יודע זה שאל אביך ויגדך. כלומר ויגד לך תעלומות חכמה. כי זהו מלת הגדה בכל התורה משך חכמה מתרגום משכו נגידו. ואם אין לך אב או שאינך מגיע לתעלומות חכמה. שאל לזקניך וימים ידברו ויאמרו הכל לך. וזהו זקניך ויאמרו לך הדברים הפשוטים והנגלים בבריאת העולם. ותראה הטובות שעשה לך השם לא עשה כן לכל גוי. וזהו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם. לרמוז שכולם היו כמו גוים בני אדם הראשון כפויי טובה כאביהם. וזהו אשר בנו בני האדם כמאמרם ז"ל. וכל זה רצה השם לעשות אע"פ שהכעיסו לפניו. כדי להוציא משם שבטי ישראל להיות לו לעם נחלה. וזהו בהפרידו בני אדם. כמו יתפרדו כל פועלי און. ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שוסתי. וכל זה למספר בני ישראל. לפי שהעולם לא נברא אלא בשביל ישראל. כאומרם ז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם. וזהו ימצאהו בארץ מדבר. אם הוא נאמר על אברהם. לפי שמצאו בין רגבים ידובק תרח ואבותיו. הביטו אל צור חוצבתם. שהוא כמו האוצר הטמון תחת הארץ וכמו שפירשתי במלת סגולה. ואולי יאמר יצב גבולות עמים כנגד כלל עם ישראל. למספר בני ישראל כנגד יחידי סגולה שבהם. לרמוז שהציב גבולות העולם בעבור כלל ישראל ובעבור הפרטים. וזהו כי חלק ה' עמו כנגד יצב גבולות עמים. יעקב חבל נחלתו כנגד למספר בני ישראל. וזהו חביבים ישראל כולם. שנקראו בנים למקום. חבה יתירה נודעת לפרטים. וזהו כי חלק ה' עמו. כלומר אע"פ שהם עם רב. חלק ה' ודבקים בו. אבל יעקב חבל נחלתו. שבחר לנחלה לו. לפי שהוא משולש בזכיות כחבל של שלשה חבלים. ורמז בזה ג"כ כי יעקב חבל נחלתו. כי קודם שנברא העולם היה הקב"ה מתפאר בו כאומרו ישראל אשר בך אתפאר. ומלאכי השרת היו משבחים להקב"ה ואומרים ברוך ה' אלהי ישראל. והיו שואלים להקב"ה מי הוא זה. וכשבא אדם אמרו זה הוא. ואמר להם זה גנב הוא. כלומר שאכל מן העץ. וכן נח וכו' כמו שפירשתי במקום אחר. וכן רמז באומרו יעקב חבל נחלתו. שעם ישראל דבקים בה' מצד יעקב הקטן שהוא חבל נחלתו. כלומר שיש לו חבל ארוך מן הארץ עד לשמים. וקשר שמים וארץ כאחד וחברם בחבל זה. כאומרו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וכל זה מצד אהבת האבות. כאומרו בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה. וכמו שפירשתי בעבותות המשכן וכענין השרשרות שהם כמו עבותות וחבלים לאחוז השם שלא יפרד מישראל. וכמו שאמרו בירושלמי משל למלך שיש לו פותחת קטנה שבה סוגר כל אוצרותיו. אמר המלך פותחת זו קטנה מאד כמעט רגע יאבד. מה עשה עשה לה שלשלת גדולה ואמר כשיאבד הפותחת בשביל השלשלת ימצאנה. כן אמר הקב"ה ישראל הם פותחת קטנה דכתיב כי אתם המעט מכל העמים. ובשביל שלא (יאבד ביניהם) [יאבדו] עשה להם שלשלת גדולה לאחוז אותם בענין שלא יאבדו. וזהו כי חלק ה' עמו. כלומר אע"פ שחלק ה' עמו. הוא חלק קטן. יעקב חבל נחלתו והוא חבל ארוך. לאחוז בכנפות הארץ עד שער השמים בענין שלא יאבדו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

צרור המור על התורה

ואומר יום הששי הידוע להורות כי זה יום נבחר מכל הה' ימים אחר שבו נברא התכלית שהוא האדם הידוע שהוא ישראל. וכן אמר יום הששי להורות על מעלת זה היום כי בכל שאר הימים רמוזים בהם ישראל וא"ה כמו שכתבנו אבל ביום הששי בבריאת אדם לא נרמזו הישמעאלים אבל עם כל זה נרמזו בתחלתו באומרו בהמה ורמש וחיתו ארץ. ובזה נ"ל שיש בכאן סוד גאלתינו שהיא באלף השישי. ואע"פ שימשלו הישמעאלים בתחלת האלף הו' לשיבא אדם הרמוז הוא צמח צדיק הוא משיח. לא יהיה להם שום ממשלה לעד לעולם. וכל הממשלה תנתן לישראל הוא האדם הידוע. וזה נעשה אדם ואי זה האדם ירדה וימשול בעוף השמים ובבהמה ובכל הרמש הם ד' מלכיות. בענין שלא יהיה עוד גלות לישראל כמו שהיה בכל שאר הימים. שיש בכולם רמיזה על הישמעאלים כמו שכתבתי למעלה. אבל יום הששי הוא יום נבחר הוא האלף הששי שבו גאולתנו הוא יום שהב"ה ימלוך לבדו על כל העולם והאלילים כליל יחלוף ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ולזה רמזו חז"ל באומרם השיר שהיו אומרים הלוים על הדוכן ביום הראשון היו אומרים לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה הוא כנגד יום ראשון שהיה ה' אחד ולכן נאמר בו יום ראשון ואז לה' הארץ ומלואה כי הכל היה שלו ולא היה מי שיכיר יכלתו ואחדותו. ביום השני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד כנגד האלף השני שבו הכיר אברהם לבוראו וגדלו בפי כל האומות והמלכיות. ביום הג' היו אומרים אלהים נצב בעדת אל לפי שבו ישב על כסא המשפט וירד על הר סיני לתת תורה לישראל ואף עפ"כ נתרבו המלכיות ולא ידעו ולא יבינו. ביום הרביעי היו אומרים אל נקמות ה' כנגד האלף הרביעי שבו נחרב ב"ה ועתיד ה' לנקום נקמתנו ונקמת ביתו. ביום החמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזנו כנגד האלף החמישי שבו תהיה הגאולה. ולכן צריך לשוב בתשובה ולעבור הרנה במחנה כדכתיב קומי רוני בלילה. ואנו מובטחים שהשם יגאול גאולתינו כמו שגאל ליוסף והצילו מצרתו ומגלותו. ולכן הזכירו בזה המזמור גאולת יוסף כדכתיב עדות ביהוסף שמו בצאתו. ביום הששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש לפי שבו תהיה הגאולה השלימה לישראל והיה ה' למלך על כל הארץ. וזהו ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר בגבורה ועוז. ואע"פ שאני אומר עוז התאזר לא נתחדשה עתה המלוכה כי נכון כסאך מאז מעולם אתה והיכולת לך בכל הזמנים בשוה. לפי שבתחלת האלף הששי יתגברו המלכיות ויעלה לשמים שיאם. הבטיחנו בזה המזמור כי באותו יום יפלו ולא יקומו עוד. וזה נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם וכו' אע"פ שישאו נהרות קולם וישאו נהרות דכים שהם האומות. כדכתיב הוי המון עמים רבים. עכ"ז לא תירא ולא תחת מקולם ומהמונם כי אדיר במרום ה' והוא אדיר ועליון על כלם והוא יכניעם והוא ישמידם לפניך. ולכן תמצא שרמז בכאן כל ד' מלכיות ולקח כנגדם ד' לשונות של נהרות ומים והם נשאו נהרות ג' מקולות מים רבים אדירים משברי ים ונקראו אדירים. ולכן יבא אדיר אחר חזק מהם להפרש מהם. ורמז בזה שכמו שמקולות מים רבים נעשו אדירים משברי ים לפי שכל הנחלים הולכים אל הים ואז עולים גלי הים ויורדים ומשתברים ואין להם יכולת לעבור את גבולם כדכתיב גבול שמת בל יעבורון. וכל זה לפי שאדיר במרום ה' וגזר עליהם כן כדכתיב בשוא גליו אתה תשבחם. שמי שהוא אדיר במרום שהוא ה' ישברם כמו שמשבר גלי הים ואחר שעדותיך נאמנו מאד וכל דבריך ויעודיך וגזירותיך הם קיימות ונאמנות אמונת אומן כמו שראינו בעינינו וגזרת הים והמונו כי יתגעש ושטף ועבר מיד חשבה להשבר. וכן יהי רצון מלפניך כי לביתך נאוה קדש ותקיים דבריך ויעודיך שיעדת על ידי הנביאים לבנות ביתך. כן רמז באומרו לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים כי היה מתאונן על גלות ישראל ועל צרתם עד שכמעט לרוב הצרות נשארו מעט מהרבה ואם ה' ימתין לגאול לישראל עד אותו היום הרמוז בנביאים כדכתיב והיה באחרית הימים וכן הבטיחנו. ולכן אמר ירמיה ע"ה על זה היה דוה לבנו על הריגת זקנים ונערים. אבל על הר ציון ששמם אתה ה' לעולם תשב כסאך וכו' ואתה תבנה אותה כשרצה וא"א לה להפסד כי הארץ לעולם עומדת אבל לנו שאנו הולכים ומתמעטים בכל יום ויום עד שכמעט לא נשאר שריד למה לנצח תשכחנו לאותו נצח הרמוז בנביאים תעזבנו לאורך ימים האמור בנביאים באחרית הימים. ובמגילת איכה הארכתי בזה. וכן אמר בכאן עדותיך נאמנו מאד ואנו יודעין שהם אמת ותקיים דבריך שדברת לנביאים שהוא לאחרית הימים וזהו לביתך נאוה קודש שיהיה לאורך ימים לפי שהארץ לעולם עומדת אבל לישראל אין ראוי שתמתין להם לזמן ארוך כזה כי לפי שהצרות מתחדשות עליהם בכל יום כשיגיע אותו זמן לא ישאר מהם מאומה. וכן רמז המשורר אלו המלכיות במקום אחר באומרו לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם זה רמז לגלות בבל. ואמר בקום עלינו אדם על נבוכדנצר הרשע שהוא האדם הגדול בענקים. אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו כנגד גלות מדי כי שם נאמר להשמיד להרוג ולאבד ביום אחד בגזירת המן וזהו אזי חיים בלעונו. ואמר בחרות אפם בנו כמ"ש שם וימלא המן על מרדכי חמה ויבז בעיניו וכו'. אזי המים שטפונו כנגד גלות יון ולכן אמר בו נחלה עבר על נפשנו לפי שידוע מענין בגריס הרשע שכל כוונתו היתה להעבירם על דת ולבטל מהם מילה ושבת ושאר מצות בענין שיאבדו נפשותם וזהו נחלה עבר על נפשנו. נפשנו כצפור נמלטה להורות על רוב הצרות. ואמר עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ לרמוז על מה שאמרנו כי בששת ימי בראשית רמוזה גאולתנו ובפרט ביום ו' שבו נברא אדם ואין בו רמיזה על אומות העולם. וסוד אדם הוא סוד משיח כאומרו כבר אינש אתי. ותכלית הבריאה הוא בשביל ישראל כאומרם אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם. ואמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וכו'. וזה עזרנו בשם ה' כלומר אנו מובטחים שהשם יעזרנו אע"פ שאנו בצרה. אחר שהוא עשה שמים וארץ בסבתנו ולכן אנו מובטחים שיגאלנו ה' באלף ו' שהוא כנגד יום ששי שאנו אומרים ה' מלך גאות לבש. ביום ז' היו אומרים מזמור שיר ליום השבת שהוא יום מנוחה יום קדש ואין בו גלות ושעבוד כלל וזהו שאמרו לעתיד לבא אומרים מזמור שירו לה' שיר חדש שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים ועל זה כתוב בכאן יום הידוע לפי שהוא יום גאולתינו. וכן רמז באמרו יום הששי להורות כי בשם ה' נבראו שמים וארץ כאומרו כי ביה ה' צור עולמים. וזהו יום הששי ויכולו השמים ר"ת ה' ולכן שם יהו"ה רמוז בסוף הבריאה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

לכן כל הורג קין רבי יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אומר נתכנסו בהמה חיה ועוף לתבוע דמו של הבל אמר להן הקב"ה לכן אני אומר כל הורג קין להרג יהיה. א"ר לוי בא נחש הקדמוני לתבוע דינו של הבל א"ל הקב"ה לכן אני אומר כל הורג קין להרג יהי לא כדינין של רוצחנין דינו של קין קין הרג ולא היה יודע ממי ללמוד מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. וישם ה' לקין אות רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר הזריח לו גלגל חמה א"ר נחמיה לאותו רשע היה מזריח לו הקב"ה גלגל חמה אלא מלמד שהזריח לו את הצרעת כד"א והאמינו לקול האות האחרון רב אמר כלב מסר לו ד"א קרן הצמחי לו ד"א עשאו אות לרוצחנין ד"א עשאו אות לבעלי תשובה. וי"א תלאו ברפיון ובא מכול ושטפו. ויצא קין מלפני ה' מכיכן יצא הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה. ד"א יצא כמערים וכמרמה בבוראו ד"א יצא שמח כד"א הנה הוא יוצא לקראתך פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ופשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר כך הוא כח של תשובה ולא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השמת טוב להודות. וישב בארץ נוד. שמעון קולי לפי שהיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין שהיה למך סומא ותובל קין ראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשוך בקשת והרגו וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן וכי איש אשר הרגתי וכי פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי וילד אשר הרגתי לחבורתי נהרג הלא שוגג הייתי קין שהרג מזיד נתלה לז' דורות אני שהרגתי שוגג לא כל שכן:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

צרור המור על התורה

ועל חרבך תחיה שהוא אומנות רציחה. ואחר שאתה רוצח אין ראוי שתהיה ארצך אלא בנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע אלא בדרך מקרה. כמו שאמר דוד על שאול הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם. ולכן לא אמר לו מטל השמים בראשונה. ואת אחיך תעבוד. אף על פי שתהיה בעל החרב. וכן רמז לו ועל חרבך תחיה שיהיה בעל דילטורא על ישראל. להיות רכיל לעלות ולהשטין בלשון רמיה הנקראת חרב פיפיות כאומרם הוא שטן וכו'. ועם כל זה ואת אחיך תעבוד וכו'. כי אתה כעבד תלך לפניו שרוצה להרוג לאדוניו והיה כאשר תריד בשיחך ותדבר האמת מרוע מעשיהם. ופרקת עולו. ודעתי עוד בזה באומרו ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושביך. לפי שיש בכאן מקום עיון למה אמר ויען יצחק אביו. כי די שיאמר ויאמר אליו הנה משמני הארץ וגו'. ועוד למה אמר יהיה מושביך שנראה שבהכרח הוא שיהיה משמני הארץ מושבו. ועוד למה אמר משמני הארץ בראשונה ומטל השמים באחרונה. והיה ראוי להיפך. ועוד מה רצה לומר והיה כאשר תריד. והנראה שיצחק עמד על משמרתו הראשונה שאמר בא אחיך ויקח ברכתך. באופן שבשום ענין לא רצה לברכו. וכשראה שעשו נשא קולו ויבך. נכמרו רחמיו עליו והמו מעיו לו ומצד זה ענה לו כאב לבן. וזהו ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושביך. כלומר אינך צריך לברכתי. כי אחר שאתה רשע והולך אחר מראה עיניך ואחר התענוגים לרעות בגנים ובשדות לצוד ציד להביא. לא יחסרו לך טובות העולם הזה כי דרך רשעים צלחה ויציצו כל פועל און. ולכן בהכרח הוא כי משמני הארץ יהיה מושביך. ואמר ומטל השמים מעל לרמוז כי אף על פי שזה אינו מן הראוי שיצליחו דרך הרשעים. כן הוא דרך העולם. ואף על פי שהוא דרך הפכי. כן ראוי שתהיה ברכתך הפוכה. משמני הארץ בראשונה ואחר כך טל השמים מעל. לרמוז לו שברכתו הפוכה ושלא כדין. אבל ביעקב אמר מטל השמים ומשמני הארץ. וכל זה אמר לו כאב לבן בלי נבואה ובלי שכינה. ולזה לא הזכיר בכאן ויתן לך האלהים אלא ויען יצחק. שהוא מאמר מופשט כאב לבן. ואף על פי שאתה רשע וגזלן ושופך דמים וחרב פיפיות בידך לא יועיל לך כלום. ולעולם תהיה לו עבד עולם. ולא תחשוב כי בחרבך הקשה תוכל להנצל ממנו. וזהו ועל חרבך תחיה. ואע"פ שהכל מתיראים מבעל החרב ועובדים אותו. אתה לא תהיה כן אלא ואת אחיך תעבוד. אבל התיקון שלך הוא והיה כאשר תריד כלומר כאשר תריד ותצטער ותתחרט ממעשיך הרעים. מיד ופרקת עלו מעל צוארך ותהיה שוה לנו ולא תהיה לו עבד עולם שגדול בעל תשובה. אבל באופן אחר ואת אחיך תעבוד:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

אמר ליה הקב"ה לאברהם צא וכבוש הדרך לפני בניך. אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו באברהם כתיב ויהי רעב בארץ ובישראל כתיב כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. באברהם כתיב וירד אברם מצרימה ובישראל כתיב וירדו אבותינו מצרימה. באברהם כתיב לגור שם ובישראל כתיב לגור בארץ באנו. באברהם כתיב ויהי כאשר הקריב ובישראל כתיב ופרעה הקריב. באברהם כתיב והרגו אותי ואותך יחיו ובישראל כתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. באברהם כתיב למען ייטב לי בעבורך ובישראל כתיב וייטב אלהים למילדות. באברהם כתיב ויהי כבוא אברם מצרימה ובישראל כתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. באברהם כתיב ואברם כבד מאד במקנה וגו' ובישראל כתיב ויוציאם בכסף וזהב. באברהם כתיב וישלחו אותו ובישראל כתיב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ. באברהם כתיב וילך למסעיו ובישראל כתיב אלה מסעי בני ישראל. וינגע ה' את פרעה כתיב צדיק כתמר יפרח מה תמרה זו כל העולה לראשה אם אינו משמר עצמו נופל כך כל מי שבא להזדווג לישראל סופו ליטול את שלו מתחת ידיהם. תדע לך שכן הוא שכן שרה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים הדא הוא דכתיב וינגע ה' את פרעה. ריש לקיש בשם בר קפרא פרעה לקה בראתן. אמר רבי שמעון בן גמליאל מצאני זקן אחד מוכה שחין בצפורי ואמר לי כ"ד מיני שחין הן ואין לך מכולן שהתשמיש קשה לו אלא ראתן בלבד ובו לקה פרעה הרשע. ואת ביתו אפילו קורות ביתו לקו והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם על דטולמיסון למקרב למסאנא דמטרונא וכל אותה הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואומרת רבונו של עולם אברהם יצא בהבטחה ואני יצאתי באמנה אברהם יצא חוץ לסירה ואני בסירה אמר לה הקב"ה כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם. אמר רבי לוי כל אותה הלילה היה המלאך עומד ומגלב בידו ואי הוה אמרה ליה מחי הוה מחי ואי אמרה ליה שביק הוה שביק וכל כך למה שהיתה אומרת לו אשת איש אני ולא היה פורש. שמענו בפרעה שלקה בצרעת ואבימלך שלקה בעצור מנין ליתן האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן ת"ל על דבר על דבר לגזרה שוה. ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב הדא הוא דכתיב ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. וילך למסעיו במסעות שהלך בהן חזר והלך לפרוע הקפותיו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

ויאמינו בה' בשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה אז ישיר משה ובני ישראל. ר' נחמיה אומר מנין אתה אומר שכל המקבל עליו מצוה אחת באמונה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו וכו'. אתה מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין שנאמר והאמין בה'. וכן אתה מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמנה שהאמינו שנאמר ויאמן העם. וכן הוא אומר אמונים נוצר ה'. וירא ישראל את מצרים מת מה היו עושין היה כל אחד ואחד מישראל נוטל את כלבו והולך ונותן את רגלו על צוארו של מצרי והיה אומר לכלבו אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי אכול מן הזרועים הללו שלא חסו עלי. תדע לך שכן הוא שכן כתיב למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך מאויבים מנהו. אמרו ישראל עשית לנו כל הניסים האלו אף אנו לא נהיה כפויי טובה ומה יש לנו לומר שירות ותשבחות וכו' אז ישיר משה. מזכירין אמונת אבות אהרן וחור תמכו בידיו וגו' זה השער לה' צדיקים יבואו בו בבעלי אמונה מהו אומר פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו וכן הוא אומר טוב להודות לה' וגו' מי גרם להם לבוא לידי שמחה זו אלא בשכר אמנה שהאמינו אבותיהם בעולם הזה שכולו לילות לכך נאמר להגיד בבקר חסדך. וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו ותצליחו וכתיב עיניך הלא לאמונה וצדיק באמונתו יחיה חדשים לבקרים רבה וגו' וכן אתה מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה שנאמר אתי מלבנון כלה וגו'. וארשתיך לי לעולם [וגו' וארשתיך] לי באמונה. הא גדולה האמנה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמנה שהאמינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה שנאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

פקוד את בני לוי. זה שאמר הכתוב צדיק כתמר יפרח, מה תמרה זו צלה רחוק כך מתן שכרן של צדיקים רחוק. מה תמרה זו עושה תמרים ועושה נובלות [כך ישראל יש בהן בני תורה ויש בהן עמי הארץ, מה תמרה זו יש בהן נובלות] שאין נכנסין לאוצר [ועושה תמרים והן נכנסין לאוצר] כך ישראל כשהיו במדבר מהן נכנסו [לא"י] ומהן לא נכנכו. מה תמרה זו אם נקצצה או נעקרה אין עולה תחתיה אחרת. וכן הארז כשהוא נעקר או נקצץ (א) אינו מחליף, לכך נמשלו הצדיקים כתמרה זו עושה תמרים ועושה קוצים, וכל מי שמבקש לגנוב התמרים הקוצים שולטין בו, כך הצדיקים והחכמים. וכל מי שאינו משמר את נפשר מהן נופל בגיהנם ולוקה בעוה"ז, למה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולהישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש. צדיק כתמר יפרח מדבר בשבטו של לוי שהפרישן הקב"ה במעשיהם הטובים, מה כתיב אחריו שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו, ללמדך שלא היו זזין מבית המקדש, שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני, לכך נאמר שתולים בבית ה', שלא היתה העזרה חסרה מהם, שנאמר בחצרות אלהינו יפריחו. [מהו בחצרות אלהינו] זש"ה אשרי תבחר ותקרב לשכון חצריך, אמר הקב"ה הואיל והן לגיונותי לך וספור אותם לכך נאמר פקוד את בני לוי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

פקוד את בני לוי. זה שאמר הכתוב צדיק כתמר יפרח, מה תמרה זו צלה רחוק כך מתן שכרן של צדיקים רחוק. מה תמרה זו עושה תמרים ועושה נובלות [כך ישראל יש בהן בני תורה ויש בהן עמי הארץ, מה תמרה זו יש בהן נובלות] שאין נכנסין לאוצר [ועושה תמרים והן נכנסין לאוצר] כך ישראל כשהיו במדבר מהן נכנסו [לא"י] ומהן לא נכנכו. מה תמרה זו אם נקצצה או נעקרה אין עולה תחתיה אחרת. וכן הארז כשהוא נעקר או נקצץ (א) אינו מחליף, לכך נמשלו הצדיקים כתמרה זו עושה תמרים ועושה קוצים, וכל מי שמבקש לגנוב התמרים הקוצים שולטין בו, כך הצדיקים והחכמים. וכל מי שאינו משמר את נפשר מהן נופל בגיהנם ולוקה בעוה"ז, למה שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולהישתן לחישת שרף, ואף כל דבריהם כגחלי אש. צדיק כתמר יפרח מדבר בשבטו של לוי שהפרישן הקב"ה במעשיהם הטובים, מה כתיב אחריו שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו, ללמדך שלא היו זזין מבית המקדש, שנאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי הולך בדרך תמים הוא ישרתני, לכך נאמר שתולים בבית ה', שלא היתה העזרה חסרה מהם, שנאמר בחצרות אלהינו יפריחו. [מהו בחצרות אלהינו] זש"ה אשרי תבחר ותקרב לשכון חצריך, אמר הקב"ה הואיל והן לגיונותי לך וספור אותם לכך נאמר פקוד את בני לוי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

דבר אחר הולך את חכמים זה יהשע שנדבק למשה שנאמר יהושע בן נון מלא רוח רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו ומה כתיב כאשר הייתי עם משה אהיה עמך. ומה אם כשהוא מזדוג לבשר ודם זוכה להיות כמותו, ישראל שמדובקים לחייו של עולם על אחת כמה וכמה שיהו קיימים לעולם, מנין ממה שקרינן בענין ואתם הדבקים וגו', מה כתיב למעלה מן הענין כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ומה אם מי שנדבק לע"א הרי הוא כמותה ונשמד עמה, מי שנדבק לחייו של עולם עאכ"ו, הוי ואתם הדבקים, את מולא חנניה מישאל ועזריה כתית בהו כפתו בסרבליהון ונכנסו לכבשן האש כיון שיצאו כתיב וסרבליהון לא שנו וריח נור לא עדת בהון, אמר הקב"ה הואיל ונדבקו עם הצדיקים ינצלו עמהן. ראה מה כתיב ורחל היתה יפת תאר וכתיב ורחל באה עם הצאן אשר לאביה, אלא שהיה הקב"ה משמרן שהיה גלוי לפניו שהן עתידין להדבק לצדיקים בנות לבן מדבקת ביעקב וצפורה בת יתרו מדבקת במשה הוי חונה מלאך ה' סביב ליראיו להם ולמסובבים להם. ואתם הדבקים אתם ודבקיכם. לוט בשביל שנדבק לאברהם כתב ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וגו'. צדקיה בן כנענה היה אדם רשע כשהלכו לקברו מצאו את הגדוד ונבהלו והשליכוהו על קברו של אלישע שנאמר ויהי הם קוברים יש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע כיון שהריחו עצמותיו בעצמות אלישע חיה שנאמר ויהי ויקם על רגליו, אתם ישראל שנדבקתם לאל שכולו חיים שנאמר וה' אלהים אמת וגו' ונדבקתם לורה על אחת כמה וכמה שתנצלו מן האש של גיהנם ותהיו חיים וקיימים לעולם הבא שנאמר ואתם הדבקים. ומה אם מדת פורענות מעוטה כתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, מידה טובה שהיא מרובה על אחת כמה וכמה. למוד מן העגלות שהביאו הנשיאים שנאמר קח מאתם והיו שניתן להם הויה עד הגלגל שנאמר בגלגל שורים זבחו. ר' אבהו אמר עד נוב. ר' אבא בר כהנא אמר עד גבעון. ר' לוי אמר עד שבנה שלמה את בית המקדש שנאמר ויזבח המלך שלמה את זבח הבקר וגו', ת"פ שנה חיו, ומה אם העגלות שאין להן זכות וזכות אבות על אחת כמה וכמה. אתה מוצא כשבנה שלמה את בת המקדש נטע בו כל מיני מגדים והיו עושין פירו לפי שהריחו בארון והיו פרחי כהונה נכנסין ומלקטין את הפירות והולכין ושותלין כל השנה אמר דוד שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו. מנין שהוא עושה פירות שנאמר והזהב זהב פרוים כו'. וכשהכניס מנשה את הצלם יבשו שנאמר ופרח לבנון אומלל. ולעתיד יחזירם הקב"ה כבוד הלבנון ניתן לה אמר הקב"ה כשם שנדבקתם לי בעולם הזה אני מדבק אתכם לי לעולם הבא שנאמר ופרח לבנון אומלל. ולעתיד יחזירם הקב"ה כבוד הלבנון ניתן לה אמר הקב"ה כשם שנדבקם לי בעולם הזה אני מדבק אתכם לי לעולם הבא שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את (בני) [כל בית] ישראל, הוי ואתם הדבקים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
Versetto precedenteCapitolo completoVersetto successivo