וַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ אַל־יַחֲשָׁב־לִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֺן֒ וְאַל־תִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁר־יָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־לִבּֽוֹ׃
Ed egli disse al re: «Il mio signore non m'imputi colpa, e non ricordare ciò che il tuo servo ha fatto con malvagità il giorno in cui il mio signore, il re, uscì da Gerusalemme; il re non lo prenda a cuore.
יש סדר למשנה
תוי"ט ד"ה משתסרח וכו' ונ"ל שהוא מלה ארמית כדמתרגם אשר העוה עבדך [שמואל ב' י"ט כ] די סרח עבדך וכו' ע"ש ונעלם ממני שלא הביא תרגום על התורה מה חטאתי [בראשית ל"א ל"ו] מה סורחני. עוד שם מ' א'. חטאו. סרחו וכהנה רבות:
עיקר תוספות יום טוב
סרוחה בלשונם הוא כמו הפסד. הר"מ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע ונ"ל שהוא מלה ארמית. אשר העוה עבדך (שמואל ב י״ט:כ׳) די סרח עבדך ואנכי העויתי אנא סרחית. תוי"ט:
תוספות יום טוב
משתסרח. פי' הר"ב משתקלקל. וכ"כ הרמב"ם סריחה בלשונם הוא כמו הפסד ע"כ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע. ונ"ל שהיא מלה ארמית כדמתרגמי' אשר העוה עבדך שמואל ב' י"ט [כ'] די סרח עבדך. ואנכי העותי שם כ"ד ואנא סרחית: