Riferimento su Esodo 15:45

‎כי גאה גאה (שמות טו, א), ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), מגאון הירדן (ירמיהו מט, יט), כמשמעו.

אבל הה"א והחי"ת אף על פי שלא יקבלו דגש על הרוב אין להם כח להוריד הדגש לפניהם כמו שחר. כחר. מהר. ונמצאים בצירי כמו נהלת בעזך (שמות טו יג), ודומיהם מעטים. וכן בבנין התפעל כמו מתיהדים. מתלחשים בפתח:

‎מתחלק לשני מחלקות, האחד, לב חכם לימינו (קהלת י, ב), לב בשר (יחזקאל יא, יט), לב חדש (שם יח, ל), לבבתני אחתי כלה, לבבתני באחד מעיניך (שיר ד, ט), ואיש נבוב ילבב (איוב יא, יב), לבבות כמשמעו. ויש לב הנדבר בלשון בני אדם, כאלה: בלבב ימים (יונה ב, ד), בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז, ד), קפאו תהמת בלב ים (שמות טו, ח), עודנו חי בלב האלה (ש"ב יח, יד), עד לב השמים (דברים ד, יא), בלבת אש (שמות ג, ב).

ח. ודע כי יש למלות הנוכח והמדבר בעדו ליחיד סימן אחד להכיר וי"ו החבור מוי"ו ההפוך, וזה כשהם עם וי"ו החבור הם בטעם מלעיל על הרוב, כמו שדינם תמיד זולת וי"ו, כמו; וְאַכַלְתִּי חַטַּאת הַיּוֹם (ויקרא י יט). וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים (הושע יב יא). הם עברים שהטעם מלעיל, אבל עם וי"ו ההפוך ישובו בטעם מלרע על הרוב כמו; וְשָׁמַרְתָּ (אֶת) כָּל חֻקָּיו (שמות טו כו). וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי (ירמיהו א טז), וכן בכל הבנינים מכל הגזרות, חוץ מנחי למ"ד אל"ף או ה"א, שהם תמיד מלעיל עם הוי"ו וזולתה, כמו; וְקָרָאתָ. וּמָצָאתָ. וּבָנִיתָ ופנית ודומיהם.

‎למען למוג לב (יחזקאל כא, כ), ותמגגני תשיה (איוב ל, כב), ותמוגני ביד עונינו (ישעיהו סד, ו), נמגו כל יושבי כנען (שמות טו, טו), ענין תמס המה.

ב. הבינוני ליחיד הה"א נחה וסגול לפניה על הרוב כמו גולה, להבדילו מנחי אל"ף שהוא בצירי, כמו קורא, כאשר כתבתי בעקרו, ובהסמכו למלה זעירה או למלה מלעיל, גם הוא בצירי, [ויהי[ה] בטעם מלעיל] כמו; ויהי בנה עיר (בראשית ד יז), עשה פלא (שמות טו יא), ודומיהם רבים, ונמנים על פי המסורת, והיחידה היא בקמץ לפני הה"א כמו אסתר עשה (אסתר ב יח), וברבים וברבות נעדרה הה"א כמו; גולים, גולות:

ה. והכלל כל שם שתמצא שתי אותיות שרשיות והשנייה ברבוי ובכנוי ובנקבה, הרי מהכפולים ותמיד אחת מהתנועות הקטנות בראש, ואפילו אותם שהם קמוצים על פי המסורת, כמו; ים המלח (בראשית יד ג), תם וישר (איוב א א) ודומיהם, כשיבאו ברבוי ובכנוי ובה"א הנקבה הם פתוחים, כמו תמים תמה, והצרויים יבאו בחירק כמו; שן, שנו. חן, חנו. והחולמים יבאו עם שלש נקודות, כמו מן חוק, חקו. חקי, חקם. וכאשר יבא עי"ן הפעל נקודה בשוא אז פ"א הפעל בקמץ חטוף, כמו נהלת בעזך (שמות טו יג), וכן חקך (ויקרא י יג), חקכם, כמו שפירש רש"י על עזי וזמרת יה (שמות טו ב) אבל יפה תפש עליו רבי אברהם אבן עזרא עיין שם:

ה. והכלל כל שם שתמצא שתי אותיות שרשיות והשנייה ברבוי ובכנוי ובנקבה, הרי מהכפולים ותמיד אחת מהתנועות הקטנות בראש, ואפילו אותם שהם קמוצים על פי המסורת, כמו; ים המלח (בראשית יד ג), תם וישר (איוב א א) ודומיהם, כשיבאו ברבוי ובכנוי ובה"א הנקבה הם פתוחים, כמו תמים תמה, והצרויים יבאו בחירק כמו; שן, שנו. חן, חנו. והחולמים יבאו עם שלש נקודות, כמו מן חוק, חקו. חקי, חקם. וכאשר יבא עי"ן הפעל נקודה בשוא אז פ"א הפעל בקמץ חטוף, כמו נהלת בעזך (שמות טו יג), וכן חקך (ויקרא י יג), חקכם, כמו שפירש רש"י על עזי וזמרת יה (שמות טו ב) אבל יפה תפש עליו רבי אברהם אבן עזרא עיין שם:

אכן הדין האמיתי שהאית"ן מבנין זה ראוי לבא תמיד בפתח, כמו; לא ימד (הושע ב א), ידל כבוד יעקב (ישעיהו יז ד), וכשעי"ן הפעל בנקוד אז היא דגושה, כמו; יתמו חטאים (תהלים קד לה), (ישסו)[נשסו] הבתים (זכריה יד ב), (וכשעי"ן) [וכשפ"א] הפעל גרונית האית"ן בצירי, כמו; ואל תחת (דברים א כא), ואל אחתה אני (ירמיהו יז יח), ולפעמים זולת אות גרונית כמו; ואקל בעיניה (בראשית טז ה), ותקע כף ירך (בראשית לב כה), ונמצאים מוקלים כמו ידמו כאבן (שמות טו טז), ויתמו ימי בכי (דברים לד ח), הראוי ידמו, יתמו. ויש אומרים שהם מהקל מן וידום, ותתום, כמו שכתבתי לעיל:

‎ואעמידה שתי תודת גדולת (נחמיה יב, לא), והתודה השנית ההולכת למואל (שם יב, לח), ענין כניסות וצבורים המה. ויתכן להיות מגזרתם נצבו כמו נד נוזלים (שמות טו, יח), דמו נד אחד (יהושע ג, טז), ויסודת המלה אות אחת, אבל [נ"וו אלו] התוי"ן והנוני"ן והממי"ן והיודי"ן הבאים בתחלת המלה אשר אינם יסוד, כולם [נ"ה רובם] מתחלפים אלה תמורת אלה, כאלה: תודה, נד, ישועה תשועה, משואות תשאות, מרבית תרבית, יקום תקומה, יציאות תוצאות.

‎וטהרתם מכל טמאותיכם (יחזקאל לו, כה), ואמרתי אוי לי כי נדמתי, כי איש טמא שפתים אנכי (ישעיהו ו, ה), כה פותרים בו אנשי פתרון, אוי לי כי שתקתי עת ששמעתי שלש קדושות שרפים ולא עניתי עמהם, ומעמידים [נ"וו והעמידו] פתרון נדמתי מגזרת ידמו כאבן (שמות טו, טז), ונראית המלה לפי ענינה, כי איננה כי אם מגזרת כי נדמה כל עם כנען (צפניה א, יא), ואל תדמו בעונה (ירמיהו נא, ו), לשון גריסה ושבירה. וכה פתרון הפסוק לפי ענינו, אמנם הנביא ההוא ראה חזיון גדול ומראה מופלאה ונוראה, ראה את אלהי ישראל יושב על כסא רם ונשא, והענין כלו, ויהי בראותו את המראה הגדול, אמר אוי לי כי מות אמות, כי את המלך יי' צבאות ראו עיני, מחזה שדי ראיתי פנים אל פנים, לא אחיה עוד כי מות אמות, ובהדאגו על הדבר, השיבו אחד מן השרפים ויאמר אליו אל תירא כי לא תמות וסר עונך וחטאתך תכופר, וממוצא הדבר יבין המשכיל, הלא כה אמר יעקב בראותו את מלאך ה', כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (בראשית לב, לא), ויי' אמר כי לא יראני האדם וחי (שמות לג, כ), וגם מנוח כה אמר בראותו את המלאך, מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים יג, כב), וגם הנביא הזה אחרי דבריהם נטה, ואחז נתיבתם, באמרו אוי לי כי נדמתי ונאספתי, כי את המלך יי' צבאות ראו עיני (ישעיהו ו, ה), יוכיח על הפתרון כי כן הוא. וכל הבא אחרי ענין כמו זה נוטה אחורנית לענין הנקדם לפניו, כמו כי אלהים ראינו (שופטים יג, כב), כי חטאנו לך (ירמיהו יד, כ), כי יי' אלהינו הרמנו (שם ח, יד), ורובם בענין הזה נסדרים.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, המו גוים מטו ממלכות (תהלים מו, ז), המית נבליך (ישעיהו יד, יא), כהמות ימים יהמיון (שם יז, יב), ותהם כל־העיר (רות א, יט), עיר הומיה (ישעיהו כב, ב), נהם ככפיר (משלי יט, יב), בראש המיות (שם א, כא), מהומ (עמוס ג, ט), ויתכן להיות ממגזרת תהמת (שמות טו, ה), המון גוים (בראשית יז, ד), וקול המון (ישעיהו יג, ד), המנים המנים בעמק החרוץ (יואל ד, יד), שחק להמון קריה (איוב לט, ז), וירד הדרה והמונה (ישעיהו ה, יד), יען המנכם מן הגוים (יחזקאל ה, ז). וכה פתרון, יען המנכם מן הגוים, יען הרבתם לפשוע יתר מן הגוים יתרה עשיתם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, עזי וזמרת יה (שמות טו, ב), ד' עזי ומעזי (ירמיהו טז, יט), מגדל עז (תהלים סא, ד), ד' בעזך ישמח מלך (שם כא, ב), ובמים עזים נתיבה (ישעיהו מג, טז), יתר שאת ויתר עז (בראשית מט, ג), עזי אליך אזמרה (תהלים נט, יח), ענין כח הם.

‎הרביעי, הזלים זהב מכיס (ישעיהו מו, ו), מים מצור הזיל למו (שם מח, כא), יזל מים מדליו (במדבר כד, ז), אשר יזלו שחקים (איוב לו, כה), נוזלים (שמות טו, ח), מה תזלי מאד (ירמיהו ב, לו), ועפעפינו יזלו מים (שם מ, יז), ענין ירידה, קרובה מיציאה [נ"וו ליציקה].

‎החמישי, קחו מזמרת הארץ בכליכם (בראשית מג, יא), עזי וזמרת יה (שמות טו, ב), זמיר עריצים יענה (ישעיהו כה, ה), ענין שבח הם.

‎השני, ואין ידו משגת (ויקרא יד, כא), או השיגה ידו ונגאל (שם כה, מט), יררף אויב נפשי וישג (תהלים ז, ו), ארדף אשיג (שמות טו, ט), ואין משיג ידו אל פיו (ש"א יד, כו), וכי שיג לו (מ"א יח, כז).

‎זאת קומתך דמתה לתמר (שיר ז, ח), ושבעים תמרים (שמות טו, כז).

בתפים ובמחלת (שמות טו, כ), ותף וחליל (ישעיהו ה, יב), בתוך עלמות תופפות (תהלים סח, כו), מתפפות על לבבהן (נחום ב, ח).

‎השני, לא ידון רוחי באדם לעלם (שם ו, ג), בעל פתרון אומרים מגזרת 'נדנה' הוא. ופתרון נדנה ותערה, ענין אחד הם, וישלפה מתערה (ש"א יז, נא), וישב חרבו אל נדנה (דה״‎א כא, כז). אבל הפותר פשר דבר, איננו יכול [נוו"ל לא יוכל] להשיג אם הנו"ן הראשון אשר לנדנה יסוד בו אם אין, כאשר איננו יכול להשיג תי"ו של תערה, אף על פי שיש למלים תוצאות ענינים לא יתבונן חקר עקר יסודתם, אף על פי שתערה קרוב בענינו לותער כדה (בראשית כד, כ) על דבר אריק חרבי (שמות טו, ט) והריקו חרבותם (יחזקאל כה, ז), אבל יש מלה בלשון עברית קרובה ללא ידון רוחי באדם (בראשית ו, ג), וזה מראה המלה וענינה, איש ריב ואיש מדון (ירמיהו טו, י), איש חמה יגרה מדון (משלי טו, יח). וכה פתרון לא ידון רוחי באדם, לא יריב חרוני באדם, ולא יוכיח איש כי השחת ישחיתם אפי לעת מלא להם מאה ועשרים שנה, כאחד יתמו ויכלו ויספו, ובמי המבול יגוע כל בשר, ויהי כן, ויכלו באפס תקוה. והמריבה והמדון, ענין אחד להם. ויש בלשון עברית מדון אשר איננו, מגזרתו, ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש (ש"ב כא, כ), ואין כמהו איש ריב ומדון, כי המ"ם הנשרש בזה נשבת בזה [נו"ו מזה], והנו"ן הנשרש בזה נשבת בזה [נ"וו מזה] כיתר המלים. ואלה המלים אשר יוכיחו, והוא הכה את האיש המצרי איש מדה (דה״‎א יא, כג), וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר יג, לב), אבנה לי בית מדות (ירמיהו כב, יד), וסבאים אנשי מדה (ישעיהו מה, יד), ויתמדד על הילד (מ"א יז, כא).

‎ויהי כל העם נדון (ש"ב יט, י), אומרים בעלי הפתרון כי הוא מגזרת נורד (ישעיהו י, יד), נרדים (הושע ט, יז), נדדה (ישעיהו י, לא), נע ונד (בראשית ד, יב), ונראתה המלה כי איננה שקולה כדת, ולא סדורה כמשפט, כי לא יתכן להיות במלה אחת שני נונין משתי קצותיה מוכנים למלאכה, הן נודע כי נונ"י נדידה אינם יסוד במלים באמרך ידוד ממך (נחום ג, ז), ותדד שנתי מעיני (בראשית לא, מ), על כן ראוי להיות הנו"ן הראשון עשוי למלאכה, והאחרון יסוד לא ימוש מהמלה, וכה תכונת המלה ותוצאות נוניה, כבר נודע כי ברוב תחלת המלים נוני"ן וממי"ן ותוי"ן ויודי"ן אינם יסוד ומחלקותיהם כפי המלים, על כן יש מאמתת הלשון ומשפט המבטא, וממשקלת למודים להיות פתרון נדון מגזרת מדנים (משלי יח, יח), וזה מראה הפשר, ומוצא הדבר. יש מכון (שמות טו, טז) ונכון (בראשית מא, לב), כמהו נדון ומדון. וכמוהם בענינם תבונה, ונבון, נחלקים לשתי מחלקות, המ"ם נופל על המעשה, והנו"ן על העשוי, ויבין כל חכם לב כי אין פתרון מדון כמו נדון, ולא מכון כנכון ומכונות כנכונות [נ"ה כנכונים], כי המכונות מפעלים והנכונות פעולים, כמו והיו נכנים (שמות יט, יא), נכון לבי אליהם (תהלים נז, ח), כי נבון בידו יום חשך (איוב טו, כג), כשחר נכון מצאו (הושע ו, ג), אשר הבית נכון עליהם (שופטים טז, כו), כסאך יהיה נכון עד עולם (ש"ב ז, טז), ככה נבון מגזרת תבונה, והוא המשפט למדון ונדון. אבל מדון מתחלק לשתי מחלקות בהיות המ"ם עשוי למלאכה, תהיה גזרתו ממדנים (משלי יח, יח), ובהיות המ"ם יסוד במלה פתרונו ממדה, אנשי מדות (במדבר יג, לב), איש מדון (ש"ב כא, כ). ובהיות הנו"ן תמורתו יהיה נדון, ופתרונו מחרחר ריב, הן נמצא הנו"ן האחרון יסוד במלה, ונדון וידון יוכיחו ויורו כי הנוני"ן האחרונים נאחזים במלים ומיוסדים בהם.

‎וילקטו המרבה והממעיט (שמות טו, יז), הממעיט אסף עשרה (במדבר יא, לב), אל ימעט לפניך (נחמיה ט, לב), מעט מעט אגרשנו (שמות כג, ל), והדל לא ימעיט (שמות ל, טו), פן תמעטני (ירמיהו י, כד), לשון מזער הוא.

‎השני, סוס ורכבו (שמות טו, א).

קפאו תהמת בלב ים (שמות טו, ח), וכגבינה תקפיאני (איוב י, י), לא יהיה אור יקרות וקפאון (זכריה יד, ו).

‎מתחלק לענינים ולמחלקות: האחד, ותען להם מרים (שמות טו, כא), אשר יענו לו במחלות (ש"א כט, ה), קול ענות אנכי שמע (שמות לב, יח), על מחלת לענות (תהלים פח, א), ושרים כחללים כל מעיני בך (שם פז, ז), ענין נגינות הם.

‎הרביעי, סוס ורכבו רמה בים (שמות טו, א), ורמה קשת (ירמיהו ד, כט), נושקי רומי קשת (תהלים עח, ט), ורמיו לגוא אתון נורא (דניאל ג, כא), ורמו לגבא די אריותא (שם ו, יז).

אחז בערפי (איוב טז, יב), חיל אחז (שמות טו, יד), אחוזי חרב (שיר ג, ח), אשרי שיאחז (תהלים קלז, ט), תקח אחד אחז (במדבר לא, ל), ואחוז בזנבו (שמות ד, ד), כלם ענין אחד להם, קרובים לתפישה.

‎השלישי, צללו כעופרת (שמות טו, י), ובדיל וברזל ועופרת (יחזקאל כב, יח), כמשמעם.

‎ימינך יי' תרעץ אויב (שמות טו, ו), וירעצו וירצצו (שופטים י, ח), כמשמעו.

רפאות תהי לשרך (משלי ג, ח), כי אני יי' רפאך (שמות טו, כו).

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, איל תמים מן הצאן (ויקרא ה, טו), והנה איל אחר נאחז (בראשית כב, יג), ואילי צאנך (שם לא, לח), איל המלואים (שמות כט, לא). השני, אילותי לערתי חושה (תהלים כב, כ), כגבר אין איל (שם פה, ה), אילי מואב (שמות טו, טו), אילי נביות (ישעיהו ס, ז), ענין כח ומעוז המה. ויתכן להיות מגזרתם על אילת השחר (תהלים כב, א) . השלישי, האיל מזזות חמשית (מ"א ו, לא), ואליו ואילמיו (יחזקאל מ, כא), ואל איל החצר (שם, יד), ואל איל תמרים (שם, טז), אחד מפו ואחד מפו אל איליו (שם, כו), עד איל פארן (בראשית יד, ו), ענין אחד להם מפתח עגול בבנין. הרביעי, איל וצבי (דברים יד, ה), לעפר האילים (שיר ב, ט), כי גם אילת השדה (ירמיהו יד, ה), אילת אהבים (משלי ה, ט), אילה שלוחה (בראשית מט, כא), כאיל תערג (תהלים מב, מ), כמשמעם. החמישי, וקורא להם אילי הצדק (ישעיהו סא, ג), מאילים אשר חמדתם (שם א, כט), הנחמים באלים (שם נז, ה), ענין שיחים ואלנות הם, ומגזרתם כאלה נובלת עליה (ישעיהו א, ל), תחת האלה (בראשית לה, ד), כאלה וכאלון (ישעיהו ו, יג).

וימתקו המים (שמות טו, כה), חכו ממתקים (שיר ה, טז), נמתיק סוד (תהלים נה, טו), כדבש למתוק (יחזקאל ג, ג), מה מתוק מדבש (שופטים יד, יח), ומתוקים מדבש (יחזקאל ג, ג).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, שכבת הטל (שמות טו, יג), ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח, לז). ונראה מגזרתם שכבת זרע (ויקרא טו, טז).

‎השלישי, ערמת חטים (שיר ז, ג), סלוה כמו ערמים (ירמיהו נ, כו), ויבא לשכב בקצה הערמה (רות ג, ז), מביאים הערמות (נחמיה יג, טו), וברוח אפך נערמו מים (שמות טו, ח), ענין חמרים הם.

‎'אל' הראשון. אל אלהים (יהושע כב, כב), אל שדי (בראשית יז א), אלי אתה אשחרך (תהלים סג, ב), מי כמכה באלים (שמות טו, יא), הבו לה' בני אלים (תהלים כט, א), יש לאל ידי (בראשית לא, כט), בהיות לאל ידך לעשות (משלי ג, כז), כלם ענין כח ואונים המה.

פט) נֶעֶרְמוּ (שמות טו ח) אמר הגאון כמו עֲרֵמַת חִטִּים, ותמה ר"א מפי' זה ואין לו פי' אתו רק בדרך דרש שאינו על פשוטו של מקרא.

צ) וַתַּעַן לָהֶם (שמות טו כא) פי' הגאון כמו וְעָנְתָה ונכון הוא, גם דברי ר' אדונים נכונים.

‎החמישי, נשפת ברוחך כסמו ים (שמות טו, י), וגם נשף בהם ויבשו (ישעיהו מ, כד), ענין נפיחה המה.

‎עשה פלא (שמות טו יא) מן ונפלינו אני ועמך (שמות לג טז)

‎חיל אחז יושבי פלשץ (שמות טו יד), שמאול בעשתו ולא אחז (איוב כג ט),