Riferimento su Salmi 22:34

רוֹצֶה בְעַמּוֹ עֲנָוִים יְפָאֵר, יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת בָּם לְהִתְפָּאֵר.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ומקרני רמים עניתני (תהלים כב, כב), כתועפת ראם לו (במדבר כג, כב).

‎מתחלק לשתי ענינים. האחד, יעלו אבר כנשרים (ישעיהו מ, לא), באברתו יסך לך (תהלים צא, ד), מי יתן לי אבר כיונה (שם נה, ז), המבינתך יאבר נץ (איוב לט, כו), ענין כנף הם. על כנפי נשרים (שמות יט, ד), בעיני כל בעל כנף (משלי א, יז), כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד). השני, אביר הרועים (ש"א כא, ח), אבירי לב (תהלים עו, ו), אביר ישראל (ישעיהו א, כח), אבירי בשן כתרוני (תהלים כב, יג), לחם אבירים (שם עח, כה), גזרה אחת ופתרון אחד להם, וכלם לשון אמוץ הם.

ד. בנין נפעל העבר בשלש גופי הנסתרים, כגון קמוצה ופ"א הפעל נקודה באחד משלשה פנים, כמו שיבא גם כן בנין הקל מהשלמים פעל, פעל, פעול, כמו שבארתי שם, הפתוחים כמו; ונקל (מלכים ב ג יח), ונסב הגבול (במדבר לד ד), וחם השמש ונמס (שמות טז כא), והיה ראוי בשני קמצין בעבור ההפסק, אלא שהוא פתח דספרא, ודין פתח דספרא יתבאר בספר מסורת המסורת במאמר העשירי בעזרת האל. ושאר הגופים דגושים כמו נסבו על הבית (בראשית יט ד), נסבותם, נסבונו וכולי, והצרויים כמו; נמס בתוך מעי (תהלים כב טו), נסבה אלי (יחזקאל כו ב), והחולמים לא נמצאים רק הרבים כמו ונגולו כספר השמים (ישעיהו לד ד), נגוזו ועבר (נחום א יב), ונוכל לומר היחיד נגול, נגוז, על משקל נמוך הנמצא בדברי רבותינו ז"ל שרשו מכך, מן וימכו בעונם (תהלים קו מג), וכל שלשה המשקלים יבאו בשאר גופי העבר על דרך אחד נסבות, נקלות, נגלות כלם דגושים הלמ"ד, להורות על הכפל, ונמצאים מעטים מוקלים כמו ונבקה רוח מצרים (ישעיהו יט ג) ורחבה ונסבה (יחזקאל מא ז), נקטה נפשי בחיי (איוב י א), הראוי נבקה, נסבה, נקטה:

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, ודבר חד את אחד (יחזקאל לג, ל), פתרון 'חד' כאחד, ומגזרתו לאתונא חד שבעה (דניאל ג, יט), די דניאל חד מנהון (שם ו, ג), בשנת חדה (שם ז, א). ומלבד אלה יש מלים בלשון עברית, אשר נראים מגזרת חד כמו יחדו, ויענו כל־העם יחדו (שמות יט, ח), וכמו את־בנך את־יחידך (בראשית כב, ב), כמספר על־היחיד (זכריה יב, י), ומיד כלב יחידתי (תהלים כב, כא), ונראים המלים האלה כי היודין אינם יסוד, ואל יחד בימי שנה (איוב ג, ו) יוכיח.

‎כל פטר רחם ליי' (שמות יג, יב), ופטורי ציצים (מ"א ו, יח), יפטרו בשפה (תהלים כב, ח), פוטר מים (משלי יז, יד), כי לא פטר יהוידע הכהן (דה״‎ב כג, ח).

‎השני, בזללי בשר למו (משלי כג, כ), זולל וסבא (דברים כא, כ), ואם תוציא יקר מזולל (ירמיהו טו, יט), כי סבא וזולל יורש (משלי כג, כא), כרם זלות לבני אדם (תהלים יב, ט), כלם בעלי נפש המה בלענים וגרגרים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם, 'זלות' הוא מגזרת זולל (דברים כא, כ), 'ורום' מגזרת ראם (שם לג, יז), ורים (איוב לט, ט). וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל, אכלו שארו ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו. ודע, כי רוב השמות יש להם מגרעות ותוספות ותהפוכות, כמו: כתועפת ראם לו (במדבר כג, כב), ומקרני רמים עניתני (תהלים כב, כב), התקשר רים (איוב לט, י), כרום זלות (תהלים יב, ט), הן נמצא 'ראם ורים ורום' ענין אחד להם. וכמהו כתוא מכמר (ישעיהו נא, כ), ותאו וזמר (דברים יד, ה), הן נמצא 'תוא ותאו' ענין אחד להם. וכמהו, באר חפרוה שרים (במדבר כא, יה), כהקיר ביר מימיה (ירמיהו ו, ז), בור כרה (תהלים ז, טז), הן נמצא 'באר וביר ובור' ענין אחד להם. וכמהו, עיש על בניה תנחם (איוב לח, לב), עשה עשו כסיל וכימה (שם ט, ט). וכמהו, ואבני שיש לרב (דה״‎א כט, ב), רצפת בהט ושש (אסתר א, ו), ורוב שמות אשר 'בדברי הימים' סדורים כמשפט הזה, אבל מקצתם יורה על רובם.

‎השני, כי תולעתם לא תמות (ישעיהו סו, כד), וירם תלעים (שמות טז, כ), ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כב, ז).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גחי מבטן (תהלים כב, י), יגיח ירדן (איוב מ, כג), וארב ישראל מגיח ממקומו (שופטים כ, לג), ענין יציאה המה. השני, על גחנך תלך (בראשית ג, יד), ויתכן להיות מגזרת וותגח בנהרחיך (יחזקאל לב, ב), חולי וגחי בת ציון (מיכה ד, י), דבקי גחון לארץ. השלישי, וכי יגח שור (שמות כא, כח), מנגח ימה וצפונה ונגבה (דניאל ח, ד), בהם עמים ינגח (דברים לג, יז).

אובל אולי (דניאל ח, ב), פתרו בו אנשי פתרון ואמרו 'אובל מגזרת יבלי מים', החליפו אל"ף ביו"ד, וכן העמידו המלה, ופתרו באולי ואמרו מגזרת אילותי (תהלים כב, כ), כגבר אין איל (שם פח, ה), ודקדוקי המלים לא יעזרו פתרונם ולא יתכן לקום מ'אילותי ואיל' לתהפוכי האותיות ומוטות המלה. אבל אובל אולי קרוב להיות שם מקום מהיותו מיתר המלים הנהפכים והנחלפים.

‎כל ראי ילעיגו לי (תהלים כב, ח), בחנפי לעגי מעוג (שם לה, טז), זו לעגם בארץ מצרים (הושע ז, טז), ענין קלס ובזיון ולצנות הם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, הקף את העיר (יהושע ו, ג), עדת מרעים הקיפוני (תהלים כב, יז), ויהי כי הקיפו ימי המשתה (איוב א, ה), ויקפו על העיר (מ"ב ו, יד), לא תקפו פאת ראשכם (ויקרא יט, כז). ויתכן לא תקפו, ענין השחתה.

‎השני, ומלקחיה ומחתתיה (שמות כה, לח), במלקחים לקח מעל המזבח (ישעיהו ו, ו), ולשוני מדבק מלקוחי (תהלים כב, טז), הן השנים אשר דומות למלקוחי חרשים.

‎הרביעי, למנצח על אילת (תהלים כב, א), למנצח בנגינותי (חבקוק ג, יט), וכמוהו בנבלים על עלמות (דה״‎א טו, כ), בכנרות על השמינית (שם טו, כא), לנצח על מלאכת בית ד' (עזרא ג, ח), ענין שיר וזמר ותהלה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ונחת שלחנך מלא דשן (איוב לו, טז), דשנים ורעננים יהיו (תהלים צב, טו), והיה דשן ושמן (ישעיהו ל, כג), כל דשני ארץ (תהלים כב, ל), ועולתך ידשנה סלה (שם כ, ד), ענין שומן המה.

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, איל תמים מן הצאן (ויקרא ה, טו), והנה איל אחר נאחז (בראשית כב, יג), ואילי צאנך (שם לא, לח), איל המלואים (שמות כט, לא). השני, אילותי לערתי חושה (תהלים כב, כ), כגבר אין איל (שם פה, ה), אילי מואב (שמות טו, טו), אילי נביות (ישעיהו ס, ז), ענין כח ומעוז המה. ויתכן להיות מגזרתם על אילת השחר (תהלים כב, א) . השלישי, האיל מזזות חמשית (מ"א ו, לא), ואליו ואילמיו (יחזקאל מ, כא), ואל איל החצר (שם, יד), ואל איל תמרים (שם, טז), אחד מפו ואחד מפו אל איליו (שם, כו), עד איל פארן (בראשית יד, ו), ענין אחד להם מפתח עגול בבנין. הרביעי, איל וצבי (דברים יד, ה), לעפר האילים (שיר ב, ט), כי גם אילת השדה (ירמיהו יד, ה), אילת אהבים (משלי ה, ט), אילה שלוחה (בראשית מט, כא), כאיל תערג (תהלים מב, מ), כמשמעם. החמישי, וקורא להם אילי הצדק (ישעיהו סא, ג), מאילים אשר חמדתם (שם א, כט), הנחמים באלים (שם נז, ה), ענין שיחים ואלנות הם, ומגזרתם כאלה נובלת עליה (ישעיהו א, ל), תחת האלה (בראשית לה, ד), כאלה וכאלון (ישעיהו ו, יג).

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, איל תמים מן הצאן (ויקרא ה, טו), והנה איל אחר נאחז (בראשית כב, יג), ואילי צאנך (שם לא, לח), איל המלואים (שמות כט, לא). השני, אילותי לערתי חושה (תהלים כב, כ), כגבר אין איל (שם פה, ה), אילי מואב (שמות טו, טו), אילי נביות (ישעיהו ס, ז), ענין כח ומעוז המה. ויתכן להיות מגזרתם על אילת השחר (תהלים כב, א) . השלישי, האיל מזזות חמשית (מ"א ו, לא), ואליו ואילמיו (יחזקאל מ, כא), ואל איל החצר (שם, יד), ואל איל תמרים (שם, טז), אחד מפו ואחד מפו אל איליו (שם, כו), עד איל פארן (בראשית יד, ו), ענין אחד להם מפתח עגול בבנין. הרביעי, איל וצבי (דברים יד, ה), לעפר האילים (שיר ב, ט), כי גם אילת השדה (ירמיהו יד, ה), אילת אהבים (משלי ה, ט), אילה שלוחה (בראשית מט, כא), כאיל תערג (תהלים מב, מ), כמשמעם. החמישי, וקורא להם אילי הצדק (ישעיהו סא, ג), מאילים אשר חמדתם (שם א, כט), הנחמים באלים (שם נז, ה), ענין שיחים ואלנות הם, ומגזרתם כאלה נובלת עליה (ישעיהו א, ל), תחת האלה (בראשית לה, ד), כאלה וכאלון (ישעיהו ו, יג).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, פרות הבשן (עמום ד, א), מריאי בשן (יחזקאל לט, יח), אבירי בשן (תהלים כב, יג), מרעה שמן הוא. השני בשנה אפרים יקח (הושע י, ו), ענין בשת. ויתכן להיות הנו"ן תוספת במלה כיתר הנוני"ן.

כתר מלכות בראשו (אסתר ו, ח), שבעה לכתרת האחת (מ"א ז, יז), כתר לי זעיר ואחוך (איוב לו, ב), כתרו את בנימין (שופטים כ, מג), אבירי בשן כתרוני (תהלים כב, יג), בי יכתירו צדיקים (שם קמב, ח), לשון הקפה הם. ואף על פי שהכתר כעטרת וכנזר שלשתם לשון הקף הם, על דבר שמקיפין את הראש, על כן נכון לדבר עוטרים אל דוד (ש"א כג, כו), וכתרו את בנימין (שופטים כ, מג), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), ענין אחד להם.

פב) אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר (תהלים כב א) אמר הגאון כטעם כְּגֶבֶר אֵין־אֱיָל, ויאמר ר"א שהוא כמו אַיֶּלֶת אֲהָבִים ולא הזכיר לפי' טעם. ולדעתי הוא תחילת פיוט בברי חשק או דרך משל כשיר השירים, והוא טעם בך בטחו.

‎יי' תשפת שלום לנו (ישעיהו כו, יב), שפת הסיר הגדולה (מ"ב ד, לח), שפת הסיר שפת (יחזקאל כד, ג), ולעפר מות תשפתני (תהלים כב, טז), כמו 'תשימני' כמשמעו.

‎מחלק לשבעה מחלקות: האחד, את השמים ואת הארץ (בראשית א, א), את הים ואת היבשה (יונה א, ט). יש מלים אשר לא נפתרים לשון בלשון היטב, אבל הדמיונות יורו עליהם, אלו האתים וכל אתים אשר כמוהם מגזרת אתו ואת בנו (ויקרא כא, כח), ואתכם לקח ה' (דברים ד, כ), ואתכם אזרה בגוים (שם כו, לג), אתי שלח ה' (ש"א טו, א). ויש אשר פתרונו עם, אם יש את נפשכם (בראשית כג, ח), אתה תבוא את העם הזה (דברים לא, ז), אשר הֻכָּה את המדינית (במדבר כה, יד), אל תבא במשפט את עבדך (תהלים קמג, ב), ומשפט הכהנים את העם (ש"א ב, יג), ויהי ה' את יוסף (בראשית לט, כא), ואת אבשלום הלכו (ש"ב טו, יא), וישלמו את ישראל (שם י, יט), זה חסדך את רעך (שם טז, יז), הישבים את נבות (מ"א כא ה), הואל נא ולך את עבדך (מ"ב ו, ג), את מנשה ואת אפרים (בראשית מו, כ), את מי נועץ ויבינהו (ישעיהו מ, יד), לא את אבותנו כרת ה' (דברים ה, ג), הנני משחיתם את הארץ (בראשית ו, יג), ויבכו איש את רעהו (ש"א כ, מא), וכאלה הרבה. וכלם מגזרת וְאִתּוֹ אהליאב (שמות לח, כג), ואתכם יהיו איש איש (במדבר א, ד), ומאת עדת בני ישראל (ויקרא טז, ה), מאתך תהלתי (תהלים כב, כו), בריתי היתה אתו (מלאכי ב, ה), הן נמצא את מֵאֹתוֹ ואת מֵאִתִּי. ויש 'את' אשר פתרונו 'מן', כאלה: הם יצאו את העיר (בראשית מד, ד), כצאתי את העיר (שמות ט, כט), ויצא משה מעם פרעה את העיר (שם ט, לג), חלה את רגליו (מ"א טו, כג), אני דואג את היהודים (ירמיהו לח, יט).