Riferimento su Salmi 36:20

נאם הגבר (משלי ל, א), וינאמו נאם (ירמיהו כג, לא), נאם פשע לרשע (תהלים לו, ב), ענין מלל הם.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, והוא יתן מעדני מלך (בראשית מט, כ), האכלים למעדנים (איכה ד, ה), ונחל עדניך תשקם (תהלים לו, ט), ויתעדנו בטובך הגדול (נחמיה ט, כה), שמעי זאת עדינה (ישעיהו מז, ח), וילך אליו אגג מעדנת (ש"א טו, לב), ענין תענוגים המה.

‎הרביעי, מה. אבל מתחלק לענינים הרבה, מה תאמר נפשך (ש"א כ, ד), מה תתן לי (בראשית לח, טז), ומה דמות תערכו לו (ישעיהו מ, יח), מה הדבר הזה (שמות יח, יד), מה הערבון (בראשית לח, יח), ויהי מה ארוץ (ש"ב יח, כג). ויש כמהו בענינו, וחליפתו בנקידתו, ומה קול הצאן הזה באזני (ש"א טז, יד), לא ידענו מה היה לו (שמות לב, א). וחלופם בענין, מה אהבתי תורתך (תהלים קיט, צז), מה שמך (בראשית לב, כז), מה יקר חסדך אלהים (תהלים לו, ח), מה טובו אהליך (במדבר כד, ה), מה גדלו מעשיך (תהלים צב, ו), עד מה יי' תאנף לנצח (שם עט, ה), ולא אתנו יודע עד מה (תהלים עד, ט), עד מה אשור תשבך (במדבר כד, כב). וחלופם, ואחדלה מה מני יהלך (איוב טז, ו). וחלופם, ויעבר עלי מה (איוב יג, יג), במה אדע (בראשית טו, ח), ובמה יודע איפוא (שמות לג, טז), כמה ימי עבדך (תהלים קיט, פד), עד כמה פעמים.

און יחשב על משכבו (תהלים לו, ה), כלם און אפס (ישעיהו מא, כט), עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך (ירמיהו ד, יד), לשון עול המה. נראה הו"ו שאינו יסוד, ולא הובא במלה כי אם לתוכן ענינה, אודות הו"ו הנם במחברת הו"ו כתובים.

‎השני, חלקו מחמאת פיו (תהלים נה, כב), ואנכי איש חלק (בראשית כז, יא), בחלקי נחל חלקך (ישעיהו נז, ו), חלקי אבנים מן הנחל (ש"א יז, מ), מחליק פטיש (ישעיהו מא, ז), שפת חלקות (תהלים יב, ג), ועל חלקת צואריו (בראשית כז, טז), כחלקלקות באפלה (ירמיהו כג, יב), וחלק משמן חכה (משלי ה, ג), כי החליק עליו בעיניו (תהלים לו, ג), אמריה החליקה (משלי ב, טז). ופתרון בחלקי נחל חלקך כה הוא, מאבני נחל תבחרי אבנים חלוקות ראויות להקים מהם אבן משכית, וצלמי תעתועים הם הם חלקך וגורלך, להם שפכת נסך העלית מנחה.

‎כגר כאזרח (ויקרא כד טו), כעבד כאדוניו (ישעיה כד ב). וחלופם, כגן יי' בארץ מצרים (בראשית יג י). וחלופם, כשכב אדני המלך (מ"א א כא), כשמע עשו (בראשית כו לד). וחלופם, כדבר אפרים רתת (הושע יג א), ככלות שלמה (מ״א ה נד). וחלופם, ונבל כעלה כלנו (ישעיה סד ה), כי כחציר מהרה ימלו (תהלים לו ב), וכענן חטאתיך (ישעיה מד כב). וחלופם, כמנור אורגים (ש"א יז ו), כצרור אבן במרגמה (משלי כו ח).

‎האף שונא משפט יחבוש (איוב לד יז), הבנהרים חרה ה' (חבקוק ג ח), הגם לחם יוכל תת (תהלים עח כ), הדרכי לא יתכנו (יחזקאל יח כה), ההיטב חרה לך (יחזקאל יח כה), האתה זה אדני (מ"א יח ז), הזה האיש (ישעיה יד טז), החפץ לשדי (איוב כב ג), הטרם תדע (שמות י יז), הירוע ברזל בברזל (ירמיה טו יב), הכימי אנוש יממיך (איוב י ה). וחלופם, לראות הקלו המים (בראשית ח ח), לראות היעמדו דברי מרדכי (אסתר ג ד), לראות היש משכיל (תהלים יד ב), לראות הפרחה הגפן (שה"ש ו יא), התעיף עינך בו ואיננו (משלי כג ח), החזקה הוא הרפה (במדבר יג יח), השמרים הם את דרך ה' (שופטים ב כב), הילך בתורתי (שמות טז ד), החכם יהיה או סכל (קהלת ב יט), וכאלה הרבה. וחלופם, הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה), השלום לו (בראשית כט ו), היש לדבר לך אל המלך (מ״‎ב ד יג), הקולך זה בני דוד (ש״א כד יז), האתה זה בני עשו (בראשית כז כא), היש את לבבך ישר (מ״ב י טו), וכאלה הרבה. וחלופם, היא העולה (ויקרא ו ב), והאש על המזבח תוקד בו (ויקרא ו ה), ובער עליה הכהן (ויקרא ו ה), הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני (בראשית לא מג). וחלופם, בהשמים חסדך (תהלים לו ד), להנחתם בהדרך (נחמיה ט יט), ויבדילם אמציה להגדוד אשר בא אליו (דה״‎ב כה י), להעלות העולה להמזבח (דה״‎ב כט כז), וכל ההקדיש שמואל הראה (דה״א כו כח), על ההכין אלהים לעם (דה״ב כט לו), וכאלה הרבה. וחלופם, העל את העם הזה (שמות לג יב), הבא נא ידך בחיקך (שמות ד ו), השלך על ה' יהבך (תהלים נה כג), הקהל לי את העם (דברים ד י). וחלופם, כי הפליא חסדו לי (תהלים לא כב), השירו ולא ידעתי (הושע ח ד), הקימו בחוניו (ישעיה כג יג), אשר לא הסיר תפלתו וחסד ומאתי (תהלים סו כ). וחלופם, הביא מנחות שוא (ישעיה א יג), הסר חטאתו (ישעיה כו ט), לא ידעו הבין (ישעיה נו יא), הסר משוכתו (ישעיה ה ה), הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא טז), וכאלה הרבה.

‎וגם כה יכפלו באחרית המלים: סובב (קהלת א ו), דובב (שה"ש ז ו), ינובב (זכריה ט יז), חוגג (תהלים מב ה), נודד (משלי כז ח), לגבהה (צפניה ג יא), לגזז (בראשית לא יט), אשוחח (תהלים קמג ה), לשומם (יהושע כג יג), הסכך (נחום ב ו), מחולל (משלי כו י), ארומם (ישעיה לג י), חונן (תהלים לו כא), נסס (ישעיה י יח), להתרועע (משלי יח כג), ינופף (ישעיה י לב), קצץ (שמות לט ג), מחקק (בראשית מט ו), תשתרר (במדבר טז יג), בשש (שמות לב א), ממותת (ש״א יד יג), ורוב המלים יכפלו כמו אלה, נמצאו האותיות המשרתים נכפלים מפה ומפה, ויתר האותיות נשתוו עמהם באחרית ולא בתהלה, זולתי יוד לבדו אשר לא נכפל באחרית: