Riferimento su Salmi 40:20

זבחים ועלת (שמות י, כה), ויזבח שור ומריא (ש"ב ו, יג), ויזבחו זבחים שלמים (שמות כד, ה), על דברי עולה וזבח (ירמיהו ז, כב), זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת (תהלים מ, ז), כה פתרון הפסוק, יען [נ"ה יש אשר] לא צוה אלהינו את ישראל בצאתם ממצרים על דברי עול וזבח, כי כה אמר אליהם אם שמוע תשימעו בקולי ושמרת את בריתי (שמות יט, ה), כי אם את הדבר הזה צויתי אתכם [נ"וו צוה אותם] לאמר שמעו בקולי ואל תחטאו לי, כי בכל עת אשר לא יחטא האדם אין לו על מה יקריב קרבן, הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים (ש"א טו, כב), על כן יאמר המשורר אזנים כרית לי לשמוע דברי הקים ולעשותם, ומה כתב אחריו [נו"ול אחרי פסוק זה] אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ, ח), כה פתרונו, הואיל ואין לך חפץ בעולה וזבח, וכרית לי אזנים לשמע הנני לשמוע ולעשות, באתי לקיים חקי הספר הכתוב עלי אשר צוית לעשותם, לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי (שם מ, ט).

זבחים ועלת (שמות י, כה), ויזבח שור ומריא (ש"ב ו, יג), ויזבחו זבחים שלמים (שמות כד, ה), על דברי עולה וזבח (ירמיהו ז, כב), זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת (תהלים מ, ז), כה פתרון הפסוק, יען [נ"ה יש אשר] לא צוה אלהינו את ישראל בצאתם ממצרים על דברי עול וזבח, כי כה אמר אליהם אם שמוע תשימעו בקולי ושמרת את בריתי (שמות יט, ה), כי אם את הדבר הזה צויתי אתכם [נ"וו צוה אותם] לאמר שמעו בקולי ואל תחטאו לי, כי בכל עת אשר לא יחטא האדם אין לו על מה יקריב קרבן, הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים (ש"א טו, כב), על כן יאמר המשורר אזנים כרית לי לשמוע דברי הקים ולעשותם, ומה כתב אחריו [נו"ול אחרי פסוק זה] אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ, ח), כה פתרונו, הואיל ואין לך חפץ בעולה וזבח, וכרית לי אזנים לשמע הנני לשמוע ולעשות, באתי לקיים חקי הספר הכתוב עלי אשר צוית לעשותם, לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי (שם מ, ט).

‎מטיט היון (תהלים מ, ג), טבעתי ביון מצולה (שם סט, ג).

ו. קיווי בס' פרי עץ חיים כתב משם הרב מהר"י צמח דבאומרו כי לישועתך קוינו כל היום טוב לכוין על הצרה שעומד בה וכיוצא שיושיענו ה' עכ"ד. ואפשר זכ"ה קוה קויתי כשאני אומר לישועתך קוינו כל היום שהכוונה על גאולת ישראל בכלל כוונתי על צרתי בפרטות וזהו הכפל קוה קויתי. ויט אלי חסד לשמוע עיקר הדבר שהוא ישועת ישראל וגם וישמע שועתי הפרטית על צרתי ודו"ק:

‎השלישי, קוה קויתי יי' (תהלים מ, ב), קויתי יי' קותה נפשי (שם קל, ה), ותקותי מי ישורנה (איוב יז, טו). ויתכן להיות הו"ו לתוכן המלה כיתר הווי"ן, וקוי יי' (ישעיהו מ, לא), יוכיח.

‎לא תזרע כרמך כלאים וגו' (דברים כב, ח). יש במצות אלהינו, מצות תלויות ממקרה, ונזהרנו עליהם על אודות דבר. ויש במצות מצות אשר בנינם צדק, ומפעלם יורה על צדקם, ובנינם תקון עולם, ולולי הם נשחתו הדורות. ויש במצות מצות אשר לא יוכל איש שכל לאמור מה ולמה ועל מה ומדוע ואיככה, כי באשר דבר מלך שלטון, ולא יצר השמעות אזנים כי אם להקשיב, כאשר אמר משיח אלהי יעקב, זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וגו' (תהלים מ, ז), מה כתוב אחריו: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (שם, ח), כל איש שכל ואנשי לבב יודעים כי אלהינו לא שאל זבח ולא מנחה ביום הראותו בחורב, וגם עולה ומנחה לא בקש ביום הגלתו בסיני, כי כה תחלת דבריו: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וגו' (שמות יט, ה), על כן אמר המשורר הואיל ואזנים כרית לי לשמע, עלי לשמוע ולעשות ולקיים מגלת ספר הכתובה עלי. ויש למצות מראות וענינים הרבה, ולולי טורח עלם ומרבית המלאכה עלי, הייתי מרבה פנים להם וגליתי פתרונם והעמדתי להם תוכן בצורת תכנית, למען יחזום מבקשיהם בעיני לבבם, ויכירו וידעו צדקת אלקינו, בראותם מצות מוגבלות וחקים גדורים, גם לגבולם גדר ולגדרים משמרות, ולמשמרותם חוק, וגם להם תולדות ותולדי תלדות עד תום זוקקי מצרפים, כולם נכוחים, פקודי ד' אמת צדקו יחדיו. אם אמרנו על כלאי הכרם כי גזרת מלך היא, וכל גזרת מלך לא על שומעיה לאמר מה באה ללמד ומה שרשי עיקרה ומה אודותיה, אבל כאשר ראינו כי לא השלים ההוראה עד שכתב בצדה 'פן תקדש', ידענו כי יש לה אודות ומקרה, כי בכל מקום אשר יאמר 'פן', רצה להורות ענינה ולבאר סתומה ולגלות חקרי רמזיה, למען תהיה החוקה ברה ואין בה מכשול. ואלה הם עללי כלאים ומומי מלאה בהיותה עם תבואה במחברת, כי בכורי שניהם לכהנים ומעשרות שניהם ללוים קדוש לאלהינו, ולא נכון לחללם ולהמירם ולא למהמהם, כי אם בעת הבשלם ולא תבא תבואתם יחדיו בזמן, כי אם בעת עלות גדיש כתום קמה אז תפתח סמדר ותתלחלח הגפן ונטיו נצניה ויקשרו גרגרי אשכלותיה, ואם בא יבא הקוצר לקצור קמה ולעמר צבתים בתוך הכרם, נשחתה התבואה ונשחתו בכיריה, כי לא תקום הנפת חרמש ושלוחת מגל מבלי הנעת נצנים ונוער שבלותיו, על כי הנצנים ישתרגו ויסבו קני הקמה, ונמצאו העמרים נסבכים ונאחזים בנצנים ונחנקים בזלזלים. ואם בא הקוצר לעזוב הקמה עד געת עת קיץ לבעבור יקומון שניהם, גם זאת לא יהיה, ביבוש קצרה תשברנה ונמצאו שניהם נשחתים, ולא נכון להשחית עץ מאכל ולחבל עץ פרי. ומבלעדי אלה נמצא הכרם בלי בכורים ומבלי מעשר מְעֻשָר, ונמצא הקמה בלי מלילות כרמל ובלי חלק לוי וכהן, על כי ראשית התבואה חֻללה ברוע ענין, כי יש ישל הכרם אם יקצרו זרעוניה בעת קציר, ובהיות ככה יבוקש בכורה ואיננה וקמה ולא תמצא, כי הבכורה הראויה להיות תחלה כבר נשלה בעלותה נצה, והקמה הראויה להיות כרמל, וכרמל וקלי לכהן, כבר נשברה ונשבתה, ונתערבו אלה עם אלה והיה קדש, הלא אם חלף החליף בעל הכרם תבואה בתבואה והמיר קמה בקמה, הלא הקמה והתבואה קדש לכהן, ואף כי השחית הבכורים והמעשר הלא נקדש הכל, ואלה אל חילופי תמורה המה, כי אלו היו תמורה נמצאו הם ותמורתם קודש. ואם המעשרות טעונות פדיון בתוספת חומש ויוצאים מקודש לחול, בכורי שדה ובכורי כרם אין טעונים פדיון, וכבר נשחתו אלה ואלה ונתערבו כמשפט העליון, נרדפה נא לדעת נכוחה ונראה על עיני לבבנו משפט ארח יושר ונתיב צדק, הלא הנכוחה היא תלמד עליה ואין על האמונה כסות, כי הוא נכון ונצב סלה. הלא הין קדש בהתערבו באיפת חיל, או מעט מזער חול בהתערבו בערמת קדש, נעשה הכל קודש לזרעונים וליין ולכל דבר, הקודש לקודש, והטמא לטמא, כי אחרי התערבו לא ינזר ולא יבדל, על כן אין נכון לחללו וראוי להיות בחזקת קדש, כאשר בנפול מעט מזער מדבר טמא בכלי מלא מטמא את הכל, והוא בחזקת טמא. ויש מהפותרים שאומרים 'פן תקדש' פן תטמא, ולא יכולתי לדעת מה ראו על ככה ומה הטעם לטמאות הקדש ולחלל הפתרון אשר לא כדת, ומראה הענין ודבר המלאה והתבואה יוכיחו.

‎החמישי, גלילי כסף (אסתר א, ו), גלילי זהב (שיר ה, יד), גלת הכתרת (מ"א ז, מא), ענין אופן. ומגזרתם גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), לאופנים להם קורא הגלגל (יחזקאל י, יג), אלהי שיתמו כגלגל כקש (תהלים פג, יד), וכגלגל לפני סופה (ישעיהו יז, יג). ומגזרתם ויגל את האבן (בראשית כט, י), וגלל אבן (משלי כו, כז), גלו אבנים גדולות (יהושע י, יט), די אבן גלל (עזרא ו, ד), ומגזרתם ושמלה מגוללה בדמים (ישעיהו ט, ד), גליון גדל (שם ה, א), ונגלו כספר השמים (שם לד, ד), במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ, ח), אין פתרונם כי אם כפי ענינם, נפתחים ונגללים.

‎מתחלקת לשלש מחלקות: האחד, אזן וחקר (קהלת יב, ט), יאזין זאת (ישעיהו מב, כג), האזנה אמרתי (שם לב, ט), האזינה עדי (במדבר כג, יח), האיזנו השמים (דברים לב, א), אזנים כרית לי (תהלים מ, ז), כלם השמעת אזנים. השני, מאזנים (ישעיהו מ, טו), מאזני צדק (ויקרא יט, לו), תקלתא במאזניא (דניאל ה, כז), לשון משקל. השלישי, ויתד תהיה לך על אזניך (דברים כג, יד), ענינו יורה עליו כי כלים מכלי מלחמה הם.

‎אל ישט אל דרכיה לבך (משלי ו, כה), שטה מעליו ועבר (שם ד, טו), עשה סטים שנאתי (תהלים קא, ג), ושחטה שטים העמיקו (הושע ה, ב), איש כי תשטה אשתו (במדבר ה, יב), ואם לא שטית (שם ה, יט), ושטי כזב (תהלים מ, ה).

‎ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישעיהו נז, כ), כמו יון, מטיט היון (תהלים מ, ג).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אשר בשר את אבי (ירמיהו כ, טו), וטוב תבשר (מ"א א, מב), מבשרת ציון (ישעיהו מ, יט), בשרתי צדק (תהלים מ, י), כמשמעו. השני, בשר גבורים תאכלו (יחזקאל לט, יח), א בשרי נחוש (איוב ו, יב), תזבח ואכלת בשר (דברים יב, טו), ואכלתם בשר בניכם (ויקרא כו, כט), ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט, יז), אף כי לעבד משול בשרים (משלי יט, י).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, רצה יי' להצילני (תהלים מ, יד), כי רצו עבדיך את אבניה (שם קב, טו), ולא יוסיף לרצות עוד (שם עז, ח), ואת מי רצותי (ש"א יב, ג), ויי' לא רצם (ירמיהו יד, י).

שש אנכי על אמרתך (תהלים קיט, קסב), או נשיש שבט בני (יחזקאל כא, טו), פגעת את שש (ישעיהו סד, ד), ששון ושמחה ישיגו (שם לה, י), והיה כאשר שש יי' עליכם (דברים כח, סג), כן ישיש (שם), ישישו וישמחו בך (תהלים מ, יז).