Riferimento su Salmi 42:13

אַנְעִים זְמִירוֹת וְשִׁירִים אֶאֱרוֹג, כִּי אֵלֶֽיךָ נַפְשִׁי תַעֲרוֹג.

‎וכי הלכנו קדרנית (מלאכי ג, יד), הקדרים מני קרח (איוב ו, טז), וקדר עליהם הים (מיכה ג, ו), למה קדר אלך (תהלים מב, י), ענין שחרות הם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, וחג האסיף (שמות כג, טז), חגי יהודה חגיך (נחום ב, א), אכלים ושתים וחגגים (ש"א ל, טז), המון חוגג (תהלים מב, ה), לחג את חג הסכות (זכריה יד, יח), ענין מועד הם.

יד) אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים (תהלים מב ה), אמר הגאון, שהוא לשון משנה, האישה מדדה את בניה, ור"א אמר, שלא יתכן היות ככה רק בתנועות האל"ף בשו"א ופת"ח, וזאת איננה טענה, כי המלה מהפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם ומבנין נפעל, כאלו אמר אדדה עמהם, כמו וילחמוני חנם שטעמו וילחמו עמי. ופי' ר' אדונים מגזרת דום לה'. ומי יתן וידום. ואז טוב לו! כי אין לפי' זהטעם וריח, אחר שהמשורר אמר כי אעבור בסך, למה ידום? ועוד שהנה אחריו בקול רינה ותודה? גם טעה בדקדוק ב' טעויות גדולות, הא'. כי אין האל"ף מתנועע בשו"א ופת"ח הנה במשפט בנין הכבד הדגוש, וטעות הב', כי מנהג העברים לכפול ל' הפועל, כמו סגריר, או הע' והל', כמו סחרחר, ירקרק, אדמדם, או הפ' והע' והל' יחסרהו, כמו תשגשגי, ומה שאמר כי מה שיכפלו העברים בסוף המלה הזאת הוא שורש, כמו סובב, הלוך וטפוף, אינו כן שורש הד' ממילת אדדם. ומה שאמר על מילת טוטפות, טעות אחרת, כי ב' הטטי"ן שורש הם. ועוד כי מלת טוטפת שם לא פעל. ואינו מגזרת הלוך וטפוף, כאשר אמר.

‎השני, דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), דודי צח ואדום (שם ה, י), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), נתתי את ידדות נפשי (ירמיהו יב, ז), אדדם עד בית אלהים (תהלים מב, ה), לשון אהבה וידידות המה.

‎מתחלק למחלקות ולענינים: האחד, ויסך בדלתים ים (איוב לח, ח), סככים בכנפיהם (שמות כה, כ), באברתו יסך לך (תהלים צא, ד), ותסך עלימו (שם ה, יב), סכתה בענן לך (איכה ג, מד), כי אעבר בסך (תהלים מב, ה). ומגזרתם, את מסך הפתח (שמות לה, טו), והמסכה הנסוכת (ישעיהו כה, ז), והמסכה צרה (שם כח, כ), אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת (שופטים טז, ג), סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ, ה).

‎וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם (שמות ג, ט), לחם צר ומים לחץ (ישעיהו ל, כ), ותלחץ אל הקיר (במדבר כב, כה), בלחץ אויב (תהלים מב, י), לשון מצוק הם.

‎המחלקות השני, כל משבריך וגליך (תהלים מב, ח), רגע הים ויהמו גליו (ישעיהו נא, טו), ויתכן להיות מגזרתם אגלי טל (איוב לח, כח).

‎קורא לקול צנוריך (תהלים מב, ח), כל מכה יבוסי ויגע בצינור (ש"ב ה, ח), כלי זמר המה.

‎לחיו כערודת הבשם (שיר ה, יג), כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלהים (תהלים מב, ב), גם בהמת שדה תערוג אליך (יואל א, כ).

ברצח בעצמותי (תהלים מב, יא), תרצחו כלכם (שם סב, ד), רצח הוא (במדבר לה, סו), לא תרצח (שמות כ, יג).

‎השני, חרפוני צוררי (תהלים מב, יא), אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל יב, ב), זבלון עם חרף נפשו למות (שופטים ה, יח), כי לא אויבי חרפני (תהלים נה, יג). וכה פתרון 'כי לא אויבי חרפני', יש עליו מן הענין, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה (שם נה, ז), אולי יכולתי להעלות אבר הייתי טס ונודד מפני עקת רשע כי בצאתי מקרב מערת פריצים ללון במדבר סלה אז לא אויבי חרפני, ולא הייתי נושא כלימתי ובשתי ולא נסתרתי מפניו כאשר הייתי נסתר מפניהם כשהייתי בתוכם.

אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), פתרונו נתעקרו אבירי לב, יתכן להיות מגזרת אשל. ושני פתרונים למלה: הפתרון האחד נטיעה, והשני עקירה, ומראה אחד לשניהם. ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה כי המלה כפולת ענין, ישנו בנין וישנו סתירה. ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקים לשני פנים אחוזים [נו"לו אחדים] במראם ונפרדים בענינם. וכה מחלקות 'אשתללו', יתכן להיות פתרונו נטיעה ועקירה על כי יסידת המלה אשל, כאלה: מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), יתכן להיות מסעף מפריא פארוח, מסנסן סנסנים, ומפריח סעיפות. גם יתכן להיות מסעף מפשיח סעיפות ומשחית פארות [נו"ל מפשיח פארות ומשחית סעיפות], על כי יסודת המלה סעף, וכמהו ותשרש שרשיה ותמלא ארץ (תהלים פ, י), פתרונו לפי ענינו נטיעה. וחלופו, אזרעה יאחר יאכל וצאצאי ישרשו (איוב לא, ח), כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתו תשרש (שם לא, יב), ושרשך מארץ החיים סלה (תהלים נב, ז), הן למות הן לשרשי הן לענש (עזרא ז, כו), כלם עקירת שרשים המה, וכמהו לבבתנ אחתי כלה (שיר ד, ט), ופתרונו הסרת לבבי, והוא הדין לשום לב. וכמהו ויחרגו ממסגרותיהם, (תהלים יח, מו), פתרונו תרפה חגורתם ותסור ממתניהם, והוא הדין לחגור. ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה, ב), סלו סלו המסילה סקלו מאבן (שם סב, י), ענינו לפנות דרך מאבנים. הוא הדין [נו"ל המשפט] לסקלנו באבנים. ותפע כמו אופל (איוב י, כב), ופתרונו ותחשך, והוא הדין לזריחת נוגה. וכמהו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו (ירמיהו ו, יז), פתרונו ויגרור עצמותיו וינתחם לנתחים וינקר עצמיו מעליו, הן נמצא עצמו להסיר עצם ולשום עצם, וכאלה הרבה בתורה. אבל לא יכלנו להשיג מלה אשר תחלתה אל"ף ושי"ן אם יקרה להם כמקרה המלים האלה אשר תחלתם שי"ן ויבא תי"ו אחריו. לפי שלא מצאנו בלשון עברית כמלה זאת וכענין זה, על כן יוכל הטוען לטעון שאין תי"ו בא אחרי שי"ן ואחרי סמ"ך כי אם במלים אשר שיניהם תחלתם ואין זה מהם ולא מגזרתם על דבר האלף הנקדם במלה ולא נודע אם יוצא [נו"ו ימצא] בלשון עברית אם אין. דע, כי כל התוין המובאין במלין אשר אינם יסוד בהם בנינם וענינם על שתי פנים וכה ענין תוצאותיו, כל מלה אשר תחלתה שין או סמך מיוסדים במלה, יהיה התיו שני לאותיותיה, וכל מלה אשר אין תחלתה שי"ן או סמ"ך כי אם אות מיתר האותיות, יהיה התי"ו ראשון לאותיותיה או לאותיות היסוד. ואלה הם התוין השניים לאותיותיה הנכתבים במלים: שעשועים, אשתעשע (תהלים קיט, טז). שמורים, אשתמרה (ש"ב כב, כד). שר, תשתרר (במדבר טז, יג). שבח, השתבח (תהלים קו, מז). שחוח, תשתוחח (תהלים מב, ז). שפך, תשתפך (איוב ל, טז). שמם, אשתומם (ישעיהו סג, ה). שכר. משתכר (חגי א, ו). שולל, משתולל (ישעיהו נט, טו). שער, ישתער (דניאל יא, מ). ספחני נא (ש"א ב, לו), מהסתפח (שם כו, יט). סף, הסתופף (תהלים פד, יא). סלה, מסתולל (שמות ט, יז). סבל, יסתבל (קהלת יב, ה). שכל, משתכל (דניאל ז, ח). שריגים, ישתרגו (איכה א, יד). שרוע, מהשתרע (ישעיהו כח, כ), וכאלה הרבה בתורה.

‎וגם כה יכפלו באחרית המלים: סובב (קהלת א ו), דובב (שה"ש ז ו), ינובב (זכריה ט יז), חוגג (תהלים מב ה), נודד (משלי כז ח), לגבהה (צפניה ג יא), לגזז (בראשית לא יט), אשוחח (תהלים קמג ה), לשומם (יהושע כג יג), הסכך (נחום ב ו), מחולל (משלי כו י), ארומם (ישעיה לג י), חונן (תהלים לו כא), נסס (ישעיה י יח), להתרועע (משלי יח כג), ינופף (ישעיה י לב), קצץ (שמות לט ג), מחקק (בראשית מט ו), תשתרר (במדבר טז יג), בשש (שמות לב א), ממותת (ש״א יד יג), ורוב המלים יכפלו כמו אלה, נמצאו האותיות המשרתים נכפלים מפה ומפה, ויתר האותיות נשתוו עמהם באחרית ולא בתהלה, זולתי יוד לבדו אשר לא נכפל באחרית: