Riferimento su Salmi 42:5

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, וחג האסיף (שמות כג, טז), חגי יהודה חגיך (נחום ב, א), אכלים ושתים וחגגים (ש"א ל, טז), המון חוגג (תהלים מב, ה), לחג את חג הסכות (זכריה יד, יח), ענין מועד הם.

יד) אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים (תהלים מב ה), אמר הגאון, שהוא לשון משנה, האישה מדדה את בניה, ור"א אמר, שלא יתכן היות ככה רק בתנועות האל"ף בשו"א ופת"ח, וזאת איננה טענה, כי המלה מהפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם ומבנין נפעל, כאלו אמר אדדה עמהם, כמו וילחמוני חנם שטעמו וילחמו עמי. ופי' ר' אדונים מגזרת דום לה'. ומי יתן וידום. ואז טוב לו! כי אין לפי' זהטעם וריח, אחר שהמשורר אמר כי אעבור בסך, למה ידום? ועוד שהנה אחריו בקול רינה ותודה? גם טעה בדקדוק ב' טעויות גדולות, הא'. כי אין האל"ף מתנועע בשו"א ופת"ח הנה במשפט בנין הכבד הדגוש, וטעות הב', כי מנהג העברים לכפול ל' הפועל, כמו סגריר, או הע' והל', כמו סחרחר, ירקרק, אדמדם, או הפ' והע' והל' יחסרהו, כמו תשגשגי, ומה שאמר כי מה שיכפלו העברים בסוף המלה הזאת הוא שורש, כמו סובב, הלוך וטפוף, אינו כן שורש הד' ממילת אדדם. ומה שאמר על מילת טוטפות, טעות אחרת, כי ב' הטטי"ן שורש הם. ועוד כי מלת טוטפת שם לא פעל. ואינו מגזרת הלוך וטפוף, כאשר אמר.

‎השני, דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), דודי צח ואדום (שם ה, י), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), נתתי את ידדות נפשי (ירמיהו יב, ז), אדדם עד בית אלהים (תהלים מב, ה), לשון אהבה וידידות המה.

‎מתחלק למחלקות ולענינים: האחד, ויסך בדלתים ים (איוב לח, ח), סככים בכנפיהם (שמות כה, כ), באברתו יסך לך (תהלים צא, ד), ותסך עלימו (שם ה, יב), סכתה בענן לך (איכה ג, מד), כי אעבר בסך (תהלים מב, ה). ומגזרתם, את מסך הפתח (שמות לה, טו), והמסכה הנסוכת (ישעיהו כה, ז), והמסכה צרה (שם כח, כ), אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת (שופטים טז, ג), סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ, ה).

‎וגם כה יכפלו באחרית המלים: סובב (קהלת א ו), דובב (שה"ש ז ו), ינובב (זכריה ט יז), חוגג (תהלים מב ה), נודד (משלי כז ח), לגבהה (צפניה ג יא), לגזז (בראשית לא יט), אשוחח (תהלים קמג ה), לשומם (יהושע כג יג), הסכך (נחום ב ו), מחולל (משלי כו י), ארומם (ישעיה לג י), חונן (תהלים לו כא), נסס (ישעיה י יח), להתרועע (משלי יח כג), ינופף (ישעיה י לב), קצץ (שמות לט ג), מחקק (בראשית מט ו), תשתרר (במדבר טז יג), בשש (שמות לב א), ממותת (ש״א יד יג), ורוב המלים יכפלו כמו אלה, נמצאו האותיות המשרתים נכפלים מפה ומפה, ויתר האותיות נשתוו עמהם באחרית ולא בתהלה, זולתי יוד לבדו אשר לא נכפל באחרית: