Riferimento su Salmi 48:16

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָׁמַע וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיָּה וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם

‎זאת פליאת הלשון וכח המבטא, בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת באמרך: ארדה נא (בראשית יח כא) ברדת היער (ישעיה לב יט) הורד עדיך (שמות לג ה) והורד המשכן (במדבר י יז) ירד ירדנו (בראשית מג כ) כרדת משה (שמות לד כט) לרדת מן ההר (שמות לב א) מרדת שחת (איוב לג כד) נרדה ונשברה (בראשית מג ד) שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג) תרד מאד (ש״א כ יט), וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד. ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר י"י (יהושע ז יג) ברא אלהים (בראשית א א) הוה גביר (בראשית כז כט) ווי העמודים (שמות כז י) יפה נוף (תהלים מח ג) כרת ברית (שמות לד י) למדו היטב (ישעיה א יז) משח ה' אתי (ישעיה סא א) נאק נאקות הלל (יחזקאל ל כד) שמע בני (משלי א ח) תמו נכרתו (יהושע ג יו), הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם. ולא תהצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.

ח. ודע כי ארבע שרשים הם שלמדיה"ם ה"א ולא תנוח לעולם, וסימנך תגנ"ך, פירוש תמה, גבה, גנה, כמה, ולכן הם נקודים קמץ, ופתח כמו השלמים לא בנחי הה"א שהם לעולם בשני קמצין, ולכן הפתוחים הם במפיק להורות על שלמותם, ותאמר מן גבה, ויגבה יי צבאות (ישעיהו ה טז), יען כי גבהו בנות ציון (ישעיהו ג טז), ומן כמה, כמה לך בשרי (תהלים סג ב), תוכל לומר כמהת, כמהתי אף על פי שלא נמצא ומן נגה. לא יגה שביב אשו (איוב יח ה), ומן תמה. המה ראו כן תמהו (תהלים מח ו), אל תתמה על החפץ (קהלת ה ז) במפיק, אבל ויתמהמה (בראשית יט טז), וכן התמהמהו ותמהו (ישעיהו כט ט) שרשים מהמה מן המרובעים, לכן לא נכללו עם הארבעה הנזכרים. ויש מחלוקת על ותלה ארץ מצרים (בראשית מז יג) אם שרשו לאה או להה, וממנו נאמר כמתלהלה היורה (משלי כו יח), ולא עלי הריב הזה אין לי עסק בנסתרות:

המקור והצווי יבא בחולם כדי להבדילם מנחי העי"ן שהם בשורק, המקור סוב את ההר הזה (דברים ב ג), הצווי סוב דמה לך (שיר השירים ב יז), סבו ציון (תהלים מח יג), סובי עיר (ישעיהו כג טז) מלעיל, (ולכן בא דגש אחר החולם אף על פי שאין דרכו לבא אחר תנועה גדולה.) [וזה יתבאר לך יותר בפרק [שירה]]:

‎התשיעי, כי למועד מועדים וחצי (דניאל יב, ז), עוד חזון למועד (חבקוק ב, ג), המלכים נועדו (תהלים מח, ה), מן המועד אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר לא יעדה (שמות כא, ח), הנועדים (במדבר יד, לה), ונועדתי (שמות כה, כב), אשר אועד לכם (שם כט, מב), אנה פניך מעדות (יחזקאל כא, כא), אלה מועדי ה' (ויקרא כג, ד).

יפה עשיתיו (יחזקאל לא, ט), ויף בגדלו (שם לא, ז), מציון מכלל יפי (תהלים נ, ב), יפה נוף (תהלים מח, ג), יפה ענף (יחזקאל לא, ג), יפיפית מבני אדם (תהלים מה, ג), מה יפית ומה נעמת (שיר ז, ז), ענין נוי המה.

‎כי מרחמם ינהגם (ישעיהו מט, י), הוא ינהגנו על מות (תהלים מח, טו), והמנהג כמנהג יהוא (מ"ב ט, כ).

‎ימין יי' רוממה ימין יי' עשה חיל (תהלים קיח, טז), וחילים יגבר (קהלת י, י), שיתו לבכם לחילה (תהלים מח, יד), לשון כח ואונים [נ"וו ועוצם] המה.

‎החמישי, כאשר דמיתי לעשות להם (במדבר לג, נו), אל תדמי בנפשך (אסתר ד, יג), דמינו אלהים חסדך (תהלים מח, י), והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב (ישעיהו י, יז), ענין מחשבות המה.

‎עלה ראש הפסגה (דברים ג, כז), פסגו ארמנותיה (תהלים מח, יד), ענין זקיפה הם.

‎השלישי, שלשת הנפת (יהושע יז, יא), יפה נוף (תהלים מח, ג), ענין מחלקות ופלכים הם לפי הענין.

‎השביעי, קרית מלך רב (תהלים מח, ג), קריה נאמנה (ישעיהו א, כא), בצאתי שער עלי קרת (איוב כט, ז), על גפי מרמי קרת (משלי ט, ג), והקריתם לכם ערים (במדבר לה, יא).

רעדה אחזתם שם (תהלים מח, ז), אחזה רעדה חנפים (ישעיהו לג, יד), עמדתי מרעיד (דניאל י, יא).

קא) יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת (תהלים מח טו), אמר הגאון ישיבנו לימי עלומנו וככה פירש ר' משה הכהן ספרדי, ור"א פי' מגזרת נעלם, ויקומו טוענים עליו שלא תמצא ואת הגזרה במגרעת והראיתי להם עלמנו למאור פניך, ואמרו כי פי' עונות עלומינו ולא דברו נכונה מהיות אחריו למאור פניך הדבק עם דבר נעלם ולדעתי פי' עלמות מגזרת עולם, והטעם הוא אלהינו עולם ועד. העומד לעולם הוא יהיה המנהיג שלנו ואין טענה מחסרון הלמ"ד כי העד ה' מלך עולם ועד. אמרתי עולם חסד יבנה שפי' אינו כאשר חשבו רובי המפרשים, ואם יוסיף לטעון איך ידבר עלמות מגזרת עולם אין תימה כי אמר לעילום וחכמינו ז"ל עולמית.

‎כי ארמון נטש (ישעיהו לב, יד), פסגו ארמנותיה (תהלים מח, יד), פתרונו כפי ענינו. אלמון וארמון וקריה ומדינה ועיר, קרובים זה מזה.