Riferimento su Salmi 51:22

יא. הבינוני גם הוא בנו"ן נוספת כמו העבר אבל העי"ן קמוצה בכלן כמו; נפקד. נפקדים. נפקדה, כמו; רוח נשברה (תהלים נא יט) והוא תמיד מלרע. אבל אחת מהנה לא נשברה (שם לד כא) שהוא מלעיל הוא עבר לנקבה ולא יבא כן רק בהפסק אבל זולת הפסק הוא בשוא כמו נשברה קרית תהו ודומיהם (ישעיהו כד י).

א. קרבנות העולם נברא בשמות הוי"ה אלהים והחוטא פוגם כ"י בשניהם. וע"י הקרבן מתקן מה שפגם בהוי"ה ועל ידי הודוי מתקן מה שפגם בשם אלהים כמש"ה זבחי אלהים רוח נשברה ארץ החיים מזמור ד':

וכבסתם בגדיכם (במדבר לא, כד), הרב כבסני מעוני (תהלים נא, ד), וכבס שנית וטהר (ויקרא יג, כח), אחרי הכבס את הנגע (שם יג, נה), ואם לא יכבס (שם יז, טז), ענין רחיצה המה.

ז. הצווי ליחיד בא לפעמים בחסרון ה"א, כמו; בפעל צו את בני ישראל (במדבר כח ב), גל מעלי (תהלים קיט כב). בהפעיל הרף ממני (דברים ט יד), הרב כבסני (תהלים נא ד), שכב על משכבך והתחל (שמואל ב יג ה). אבל בקל ובנפעל לא יבא הצווי בחסרון ה"א לעולם:

‎השני, הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא, טז), מי שת בטחות חכמה (איוב לח, לו), הן אמת חפצת בטחות (תהלים נא, ח), ענין אחר להם. ופתרונו לשון משך, כי כאשר יש משך לקשת, כן יש משך לדעת, וזה המשך הנמצא לקשת, ואיש משך בקשת לתמו (מ"א כב, לד), וגם זה המשך הנמצא לדעת, ומשך חכמה מפנינים (איוב כח, יח). וכה פתרון 'מי שת בטחות חכמה', הוא מקום משך [נ"ול מכון] הדעה, מבוע הנובע משך החכמה. וכה פתרון 'כמטחוי קשת', נתרחקה הגר מן הילד כמדת משך הקשת כזריקת חץ, על כן פתר אנקלוס על פי תחכמונים ארחיקת כמיגד בקשתא. וכל משך הנמצא בלשון עברית, בלשון נגר [נ"וו מיגד] הוא מתורגם, והוי"ו איננו יסוד במלה, אף על פי שהוא נעוע בפה, והווין המנענעים את הפה אשר אינם יסוד במלה, הנם כתובים במחברת וא"ו.

‎העשתי עשרה, כל עצמותי תאמרנה (תהלים לה, י), כלה זרע אמת (ירמיהו ב, כא), כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב, יא), כליל תקטר (ויקרא ו, טו), וכליל על מזבחך (דברים לג, י), אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נא, כא), ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל (דברים יג, יז), התפקדו וכלכלו (מ"א כ, כז), ולכל בהן חיי רוחי (ישעיהו לח, מז), לשון כל המה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, תחטאני באזוב ואטהר (תהלים נא, ט), וחטא את הבית (ויקרא יד, נב), ויתחטאו הלוים (במדבר ה, כא), ענין טוהר הם.

‎השני, כי אין אדם אשר לא יחטא (מ"א ח, מו), וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא, ה), וכעבות העגלה חטאה (ישעיהו ה, יח), לשון שגגה הם. ונראה כימגזרתו כל זה קלע באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כ, טז), והייתי אני ובני שלמה חטאים (מ"א א, כא), טועים [נ"ול תועים] ושוגים, ומגזתו אנכי אחטנה (בראשית לא, לט) השגויה. אנכי השגיתיה לי והשלמתיה. והפותרים אומרים לשון סבל ועמל, ונראים כי מגזרת חטא אשר פתרונו שגגה המה, אף על פי שקצות המלים גרועי אלפין אחר ענין אחד נוטים יחדו.

‎אגודת אזוב (שמות יב, כב), תחטאני באזוב ואטהר (תהלים נא, ט), ועד האזוב אשר יוצא בקיר (מ"א ה, יג), צמח מצמחי אדמה, לא עמדו אנשי סברא על פתרונו.

‎החמישי, ויחמו הצאן (בראשית ל, לט), ויחמן בבאן לשתות (שם ל, לח), ליחמנה במקלות (שם ל, מא), ובחטא יחמתני אמי (תהלים נא, ז), הנחמים באלים (ישעיהו נז, ה), בכל־יחם הצאן (בראשית ל, מא).

‎כל סתום לא עממוך (יחזקאל כח, ג), ובסתם חכמה תודיעני (תהלים נא, ח), כי סתמים וחתמים (דניאל יב, ט), סתמום פלשתים (בראשית כו, טו), שתם תפלתי (איכה ג, ח), לשון סכר המה.

‎מתחלק לשנים חלקוה: האחד: ועבר על פשע (מיכה ז, יח), כי פשעי אני אדע (תהלים נא, ה), נאם פשע לרשע (שם לו, ב).

אמת מאר. תצמח (תהלים פה, יב), כי אמת יהגה חכי (משלי ח, ז), וה' אלהים אמת (ירמיהו י, י), הן אמת חפצת בטוחות (תהלים נא, ח), תתן אמת ליעקב (מיכה ז, כ), על חסדך (ואל) [ועל] אמתך (תהלים קלח, ב), קטנתי מכל החסדים ומכל האמת (בראשית לב, י), ענין קושט המה. וגם מלה זו חלקוה לשתים, והיא ראויה לאחת.

‎אלה הנחברים מהם בלשון ארמית: אע, ואע מהשם בכתליא (עזרא ה ח), שצ, ושיציא ביתה (עזרא ו טו), מז, למזא לאתונא (דניאל ג יט), קת, קתרום סבכא (דניאל ג ה), והנדבקין מהם בשמות כאלה: סי, בסיני, יס, ביסכה תד בתדהר, יע ביעיר, זפ בזפרונה, אק באקדח ובאקו, וף בופסי, וש בושתי, וי בויזתא, יז ביזניה, זי בזיזא, והרבה מהם מצטרפין לשמות ואין ללמד מהן, על כי הם שמות ולא מבטא, וכה יכפלו האותיות במלים בהחלתם ובאחריתם. דע, כי האותיות העשתי עשרה המובנים לשרת ומועדים למלאכה כלם נכפלים בהחלת המלים ובאחריתם משתי קצותיהם, זולתי אל"ף לבד אשר לא יכפל בסוף המלה, וכה כפילתם: אאזרך (ישעיה מה ה), אאלפך (איוב לג לג), בבא אליו (תהלים נא ב), בברית אשלחך (מ״א כ לד), ההיתה זאת (יואל א ב), העיר ההללה (יחזקאל כו יז), בכסף ובזהב ייפהו (ירמיה י ד), לא ייחל (מיכה ה ו), ככלוב מלא (ירמיה ה כו), ככלותו לדבר (שמות לא יח), עת ללדת (קהלת ג ב), גם מקום ללון (בראשית כד כה), ממשלת (ירמיה לד א), ממלכות (יהושע יג יב), ששם עלו (תהלים קכב ד), ששזפתני (שה"ש א ו), תתה לי ערף (ש"ב כב מא), תתקפהו (איוב יד כ), כלם נכפלים זולתי וו לא יכפל כי אם בווי העמודים (שמות לח י):