Riferimento su Salmi 55:25

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

וכן מצאנו רבותי ז"ל שהיו למדים לשון מלשון באמרם (מגילה דף י"ח ע"א) לא הוו ידעי רבנן מאי וְטֵֽאטֵאתִיהָ בְּמַטְֽאֲטֵא הַשְׁמֵד (ישעיהו יד, כג), שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה: שקולי טאטיתא וטאטי ביתא... לא הוו ידעי רבנן מאי הַשְׁלֵךְ עַל־י"י יְהָבְךָ (תהלים נה, כג). שמעו לההוא טייעא דקאמר לההוא גברא: שקול יהביך ושדי אגמלאי. ועוד סמכו קצת מצות על לשון אחרת באמרם (ר"ה כ"ו ע"א) מאי משמע דהאי יובל לישנא דדיכרא הוא, דתניא א"ר עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדיכרא יובלא. וכן בארבעה בתים של תפילין אמרו טטפת (מנחות לד ע"ב) טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. וכן אמרו למדין לשון מלשון בחדא (בראשית רבה פרשת וישלח פרשה עט) ר' חייא רבה ור' שמעון בר ר' ור' שמעון בר חלפתא שכחון מילין מן התרגום ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה.

‎נשוב לענין הראשון, לא רבים יחכמו וזקנין יבינו משפט (איוב לב, ט), הן לא הראשון עומד במקום שנים. וכמהו ולא למדתי חכמה ודעת קדשים אדע (משלי ל, ג), וכמהו כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעיהו לח, יח), וכמו יי' אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהלים לח, ב), וכמהו ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה (איוב לה, י), אל תתן ה' מאויי רשע זממו (על) [אל] תפק ירומו סלה (תהלים קמ, ט), כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעוני (איוב ג, י), וכאלה הרבה בתורה, וחלופם באותיות כאלה: מספר צעדי אגידנו (שם לא, לז), היה ראוי להכתב 'אגידה לו', וכמהו בני יצאני ואינם (ירמיהו י, כ), וכמהו כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו, יט), וכמהו כי נשני אלהים (בראשית מא, נא), וכמהו תשאני אל רוח תרכיבני ותמגנני תשיה (איוב ל, כב), וכמהו ויבאני חסדך ה' (תהלים קיט, מא), וכמהו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע (שם ה,ה), ענינו לא יגור באהלך רע. וכמהו פזר עצמות חנך (שם נג, ו), ענינו חונה עליך וכמהו אחוך שמע לי (איוב טו, יז), ענינו אחוה לך. וכמהו השלך על יי' יהבך (תהלים נה, כג), ענינו יהב לך. וכמהו ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז, ד), וכמהו הצום צמתני אני (זכריה ז, ה), ענינו מצתם לי אני [נ"וו למעני]. וכמהו ותעזבם ביד איביהם וירדו בהם וישבו ויזעקוך (נחמיה ט, כה), ענינו ויזעקו אליך. וכמהו ובכלי הבקר בשלם הבשר (מ"א יט, כא), ענינו בשל להם הבשר, וכאלה הרבה בתורה. נשוב לענין ראשון.

לא תענה. שנים רבות חפשתי בלבי טעם זאת המלה לאמר עד שקר ולא אמר עדות שקר. ולפי דעתי עתה כי הוא מדבר עם עד שקר. כאילו כתב לא תענה אם אתה עד שקר ומשמע זאת המלה כטעם לא תכחשו ולא תשקרו. ומצאנו מלת ענות בבי"ת. כמו שקר ענה באחיו. ובלא בי"ת כמו ישמע אל ויענם. והטעם יענה בם. וכמוהו וכאשר לא נגענוך. לא נגענו בך. ויש עד שקר שהוא בן מות. והוא שכתוב עליו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו:

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ערב ובקר וצהרים (תהלים נה, יח), צהר תעשה לתבה (בראשית ו, טז), ענין נהרה הם.

‎השני, ורדו בדגת הים (בראשית א, כח), רדה באף גוים (ישעיהו יד, ו), והכהנים ירדו על ידיהם (ירמיהו ה, לא), ורדו בנגשיהם (ישעיהו יד, ב), וירד מים עד ים (תהלים עב, ח), אז ירד שריד לאדירים עם יי' ירד לי בגבורים (שופטים ה, יג), שלח אש בעצמתי וירדנה (איכה א, יג), אריד בשיחי ואהימה (תהלים נה, ג).

יש ויש תנה את ידך (מ"ב י, טו), ישי מות עלימו (תהלים נה, טז), אם ישכם עושים (בראשית כד, מט), כי את אשר ישנו פה (דברים כט, יד), אם ישך משלח (בראשית מג, ד), ענין אחד להם.

‎השני, מי פלג לשטף תעלה (איוב לה, כה), בלע אדני פלג לשונם (תהלים נה, י), בפלגות ראובן (שופטים ה, טו), והקימו כהניא בפלגתהון (עזרא ו, יח), ענין חלוק הם, ויתכן להיות מגזרת העליון.

כט) יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם (תהלים נה כ), אמר הגאון, יעיד בם כמו לא תענה. ויאמר ר"א כי לא יתכן היות לשון עדות בלא ב' ופי' שהוא מגזרת ויענך וירעיבך. ואני אומר כי דברי הגאון אמת, וטענת ר"א אינה נכונה, כי רבים לנו כזה, כמו לא נגענוך שהוא נגענו בך, ודברי ר' אדונים שקר כי היה ראוי להיות שבור בחירי"ק ויפתח העי"ן וידגש הנו"ן במשפט בנין הכבד, ואם אמר מה יזיק שיהיה מבנין הקל, זה לא יתכן בעבור היותו מהפעלים היוצאים אל אחר, כי המ' סימן הפעלים, ואם אמר א"כ יהיה מבנין הכבד הנוסף כמו יעלם, יש לו להראות בנין זה נמצא במקרא.

‎מתחלק לשלשה ענינים: האחד, ויבלע מטה אהרן (שמות ז, יב), בלעני כתנין (ירמיהו נא, לד), בעורה בכפו יבלענה (ישעיהו כח, ד), לבלע את יונה (יונה ב, א), בליעה כמשמעה. השני, לא השיב ידו מבלע (איכה ב, ח), בלע אדני ולא חמל (שם ב, ב), ואם יבלענו ממקומו (איוב ח, יח), למה תבלע נחלת יי' (ש"ב כ, יט), בלע ה' פלג לשונם (תהלים נה, י). השלישי, פן יבֻלַע למלך (ש"ב יז, טו), אם אמר איש כי יבלע (איוב לו, כ), כבלע את הקדש (במדבר ד, כ), ענין כסות [נו"ול כחד וכסות] המה.

ורחק יי' את האדם (ישעיהו ו, יב), כי רחקו מעלי (ירמיהו ב, ה), הנה ארחיק נדוד (תהלים נה, ח).

יראו אלהים (תהלים נה כ) ומוראכם וחתכם (בראשית ט ב)

רך אקטף (יחזקאל יז, כב), רכו דבריו משמן (תהלים נה, כב), ולא רככה בשמן (ישעיהו א, ו), מהתענג ומרך (דברים כח, כו), ורך הלבב (שם כ, ח), ואל הרך לבבי (איוב כג, טז).

מסעי בני ישראל (במדבר לג, א), ויסיעו אבנים גדולות (מ"א ה, לא), מרוח סעה מסער (תהלים נה, ט), וארון ברית ד' נסע (במדבר י, לג), חניה מסע ושריה (איוב מא, יח), ורוח נסע מאת ה' (במדבר יא, לא), נסע לפניהם (שם י, לג), כלי קרב הוא.

‎השני, חלקו מחמאת פיו (תהלים נה, כב), ואנכי איש חלק (בראשית כז, יא), בחלקי נחל חלקך (ישעיהו נז, ו), חלקי אבנים מן הנחל (ש"א יז, מ), מחליק פטיש (ישעיהו מא, ז), שפת חלקות (תהלים יב, ג), ועל חלקת צואריו (בראשית כז, טז), כחלקלקות באפלה (ירמיהו כג, יב), וחלק משמן חכה (משלי ה, ג), כי החליק עליו בעיניו (תהלים לו, ג), אמריה החליקה (משלי ב, טז). ופתרון בחלקי נחל חלקך כה הוא, מאבני נחל תבחרי אבנים חלוקות ראויות להקים מהם אבן משכית, וצלמי תעתועים הם הם חלקך וגורלך, להם שפכת נסך העלית מנחה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אדיר בשיחי ואהימה (תהלים נה, ג), או שיח לארץ ותרך (איוב יב, ח), ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כד, סג), למי מדינים למי שיח (משלי כג, כט), כמשמעו.

‎השלישי, ברחץ הליכי בחמה (איוב כט, ו), ויקה חמאה וחלב (בראשית יח, ח), חלקו מחמאות פיו (תהלים נה, כב), חמאות כמשמעו.

‎השני, תורדם לבאר שחת (תהלים נה, כד), לאי ראה השחת (שם מט, י), נלכד בשחיתותם (איכה ד, כ), ענין פחת המה. ונראה התי"ו שאיננה יסוד במלה, כי שוחה עמוקה (משלי כג, כז) יורה.

וימתקו המים (שמות טו, כה), חכו ממתקים (שיר ה, טז), נמתיק סוד (תהלים נה, טו), כדבש למתוק (יחזקאל ג, ג), מה מתוק מדבש (שופטים יד, יח), ומתוקים מדבש (יחזקאל ג, ג).

נסע מאת ה' (במדבר יא לא) מרוח סועה מסער (תהלים נה ט)

‎השלישי, שלמי אמוני ישראל (ש"ב כ, יט), והיה אם שלום תענך (דברים כ, יא), ואם לא תשלים עמך (שם כ, יב), שלח ידיו בשלמיו (תהלים נה, כא), כמוצאת שלום (שיר ח, י).

‎השלישי, ויבאו פתחי נדיבים (ישעיהו יג, ב), והמה פתחות (תהלים נה, כב), ואת ארץ נמרד בפתחיה (מיכה ה, ה), ענין חרבות הם.

‎השני, חרפוני צוררי (תהלים מב, יא), אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל יב, ב), זבלון עם חרף נפשו למות (שופטים ה, יח), כי לא אויבי חרפני (תהלים נה, יג). וכה פתרון 'כי לא אויבי חרפני', יש עליו מן הענין, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה (שם נה, ז), אולי יכולתי להעלות אבר הייתי טס ונודד מפני עקת רשע כי בצאתי מקרב מערת פריצים ללון במדבר סלה אז לא אויבי חרפני, ולא הייתי נושא כלימתי ובשתי ולא נסתרתי מפניו כאשר הייתי נסתר מפניהם כשהייתי בתוכם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אחישה מפלט לי (תהלים נה, ט), חושה לעזרתי (שם לח, כג), חשתי ולא התמהמתי (שם קיט, ס), וחש עתדת למו (דברים לב, לה), בעתה אחשנה (ישעיהו ס, כב), כי גז חיש ונעפה (תהלים צ, י), ותחש על מרמה רגלי (איוב לא, ה), ענין מהירות.

‎האף שונא משפט יחבוש (איוב לד יז), הבנהרים חרה ה' (חבקוק ג ח), הגם לחם יוכל תת (תהלים עח כ), הדרכי לא יתכנו (יחזקאל יח כה), ההיטב חרה לך (יחזקאל יח כה), האתה זה אדני (מ"א יח ז), הזה האיש (ישעיה יד טז), החפץ לשדי (איוב כב ג), הטרם תדע (שמות י יז), הירוע ברזל בברזל (ירמיה טו יב), הכימי אנוש יממיך (איוב י ה). וחלופם, לראות הקלו המים (בראשית ח ח), לראות היעמדו דברי מרדכי (אסתר ג ד), לראות היש משכיל (תהלים יד ב), לראות הפרחה הגפן (שה"ש ו יא), התעיף עינך בו ואיננו (משלי כג ח), החזקה הוא הרפה (במדבר יג יח), השמרים הם את דרך ה' (שופטים ב כב), הילך בתורתי (שמות טז ד), החכם יהיה או סכל (קהלת ב יט), וכאלה הרבה. וחלופם, הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כט ה), השלום לו (בראשית כט ו), היש לדבר לך אל המלך (מ״‎ב ד יג), הקולך זה בני דוד (ש״א כד יז), האתה זה בני עשו (בראשית כז כא), היש את לבבך ישר (מ״ב י טו), וכאלה הרבה. וחלופם, היא העולה (ויקרא ו ב), והאש על המזבח תוקד בו (ויקרא ו ה), ובער עליה הכהן (ויקרא ו ה), הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני (בראשית לא מג). וחלופם, בהשמים חסדך (תהלים לו ד), להנחתם בהדרך (נחמיה ט יט), ויבדילם אמציה להגדוד אשר בא אליו (דה״‎ב כה י), להעלות העולה להמזבח (דה״‎ב כט כז), וכל ההקדיש שמואל הראה (דה״א כו כח), על ההכין אלהים לעם (דה״ב כט לו), וכאלה הרבה. וחלופם, העל את העם הזה (שמות לג יב), הבא נא ידך בחיקך (שמות ד ו), השלך על ה' יהבך (תהלים נה כג), הקהל לי את העם (דברים ד י). וחלופם, כי הפליא חסדו לי (תהלים לא כב), השירו ולא ידעתי (הושע ח ד), הקימו בחוניו (ישעיה כג יג), אשר לא הסיר תפלתו וחסד ומאתי (תהלים סו כ). וחלופם, הביא מנחות שוא (ישעיה א יג), הסר חטאתו (ישעיה כו ט), לא ידעו הבין (ישעיה נו יא), הסר משוכתו (ישעיה ה ה), הרחק כמטחוי קשת (בראשית כא טז), וכאלה הרבה.

‎הרביעי, ישי מות עלימו (תהלים נה, טז), יתכן להיות מגזרתו 'יש', ויש תנה את ידך (מ"ב י, טו), אם ישנם עשים (בראשית כד, מט), כי את אשר ישנו פה (דברים כט, יד), יתכן לנטות גם למלים העליונים אם יש את נפשכם (בראשית כג, ח).

‎וגם ערב רב (שמות יב לח), ערב ובקר (תהלים נה יח), או בשתי או בערב (ויקרא יג מח),