Riferimento su Salmi 57:18

ודע כי בגופי הנסתרים והנסתרה, תהפך לפעמים הה"א ליו"ד נעה כמו מן חסה, צור חסיו בו (דברים לב לז), בך חסיה נפשי (תהלים נז ב), על משקל פקדו, פקדה:

‎מתחלק לשבע מחלקות: כן מטה בני יוסף דברים (במדבר לו, ה), כן בנות צלפחד דברת (שם כז, ז), לא כן (ש"ב יח, יד), כנים אנחנו (בראשית מב, יא), כי נכון הדבר מעם האלהים (שם מא, לב), כי אין בפיהו נכונה (תהלים ה, י), כשחר נכון מצאו (הושע ו, ג), ושבתם אלי אל נכון (ש"א כג, כג), וידע כי בא שאול אל נכון (שם כו, ד), לא נכון לעשות כן (שמות ח, כב), נכון לבי אלהים (תהלים נז, ח), תכין לבם (שם י, יז), ענין קושט ויושר המה.

‎ויהי כל העם נדון (ש"ב יט, י), אומרים בעלי הפתרון כי הוא מגזרת נורד (ישעיהו י, יד), נרדים (הושע ט, יז), נדדה (ישעיהו י, לא), נע ונד (בראשית ד, יב), ונראתה המלה כי איננה שקולה כדת, ולא סדורה כמשפט, כי לא יתכן להיות במלה אחת שני נונין משתי קצותיה מוכנים למלאכה, הן נודע כי נונ"י נדידה אינם יסוד במלים באמרך ידוד ממך (נחום ג, ז), ותדד שנתי מעיני (בראשית לא, מ), על כן ראוי להיות הנו"ן הראשון עשוי למלאכה, והאחרון יסוד לא ימוש מהמלה, וכה תכונת המלה ותוצאות נוניה, כבר נודע כי ברוב תחלת המלים נוני"ן וממי"ן ותוי"ן ויודי"ן אינם יסוד ומחלקותיהם כפי המלים, על כן יש מאמתת הלשון ומשפט המבטא, וממשקלת למודים להיות פתרון נדון מגזרת מדנים (משלי יח, יח), וזה מראה הפשר, ומוצא הדבר. יש מכון (שמות טו, טז) ונכון (בראשית מא, לב), כמהו נדון ומדון. וכמוהם בענינם תבונה, ונבון, נחלקים לשתי מחלקות, המ"ם נופל על המעשה, והנו"ן על העשוי, ויבין כל חכם לב כי אין פתרון מדון כמו נדון, ולא מכון כנכון ומכונות כנכונות [נ"ה כנכונים], כי המכונות מפעלים והנכונות פעולים, כמו והיו נכנים (שמות יט, יא), נכון לבי אליהם (תהלים נז, ח), כי נבון בידו יום חשך (איוב טו, כג), כשחר נכון מצאו (הושע ו, ג), אשר הבית נכון עליהם (שופטים טז, כו), כסאך יהיה נכון עד עולם (ש"ב ז, טז), ככה נבון מגזרת תבונה, והוא המשפט למדון ונדון. אבל מדון מתחלק לשתי מחלקות בהיות המ"ם עשוי למלאכה, תהיה גזרתו ממדנים (משלי יח, יח), ובהיות המ"ם יסוד במלה פתרונו ממדה, אנשי מדות (במדבר יג, לב), איש מדון (ש"ב כא, כ). ובהיות הנו"ן תמורתו יהיה נדון, ופתרונו מחרחר ריב, הן נמצא הנו"ן האחרון יסוד במלה, ונדון וידון יוכיחו ויורו כי הנוני"ן האחרונים נאחזים במלים ומיוסדים בהם.

‎הרביעי, כפף נפשי (תהלים נז, ז), יי' זוקף כפופים (שם קמו, ח), אכף לאלהי מרום (מיכה ו, ו), הלכף כאגמן ראשו (ישעיהו נח, ה), מתן בסתר יכפה אף (משלי כא, יד), ענין שחוח המה.

‎השני, כי יכרה איש בר (שמות כא, לג), כרו לפני שיחה (תהלים נז, ז), בור כרה ויחפרהו (שם ז, טז), ומכרה מלח ושממה (צפניה ב, ט), כרה שחת בה יפל (משלי כו, כז), לשון חפר המה.

‎השני, והיא קרובה לראשונה חנני אלהים חנני (תהלים נז, ב), חנוני (איוב יט, כא), חנון ורחום (תהלים קמה, ח), ויחננו ויאמר (איוב לג, כד), לשון רחמים.

‎אפרוש עליהם רשתי (הושע ז, יב), רשת הכינו לפעמי (תהלים נז, ז), במשכו ברשתו (שם י, ט).

‎ואכפי (איוב לג ז) מן כפף נפשי (תהלים נז ו)