Riferimento su Salmi 58:14

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

תאבתי לישועתך יי' (תהלים קיט, קעד), פתרו הפותר בו, כמו 'תאותי מן תאוה', החליף בי"ת בוי"ו, וגם יסף תי"ו על יסודות המלה, וכן הקים פתרונה, והיה עליו מאמתת המוסר מטרם שומו פתרון לחקור איך יבנה בנין הלשון, אפס כל המלים האמורים בסדרי הנבואות אשר תהלתם תי"ו אשר איננה משורש המלה ולא אחוז בה אחיזת עיקר, לא יוכלון אנשי הלשון לספר בו מאומה, ולא יסבו המלה, כי אם במראה אחד כאלה המלין, באמרך, תשורה, תנומה, תאנה, תבונה, תעודה, תרומה, תחנה, תקוה, תנופה, תשובה, תשומה, תאוה, וכאלה רבות, היכול יוכלון אנשי הלשון להסב מן 'תרומה תרמתי', ומן 'תחנה תחנתי', ומן 'תקוה תקותי', ומן 'תנופה תנפתי', ומן 'תאוה תאותי', הלא כה יאמר מן 'תרומה הרימותי', ומן 'תחנה חנותי', ומן 'תקוה קויתי', ומן 'תשובה שבתי', ומן 'תקומה קמתי', ומן 'תנופה הניפותי', ומן 'תאוה אויתי', וכן בכל אלו המלין אשר משפטם להכתב בתי"ו בתחלתם אשר איננו אחוז בהם אחיזת יסוד בצרפך המלין לעת מקריהם יעלו התוי"ן. אבל התי"ו אשר לתאבתי, הוא אחוז במלה אחיזת עיקר, על כן יעלה עמהם, ופתרונו כמו כלתה לישועתך נפשי, וכמוהו מתאב אנכי את גאון יעקב (עמוס ו, ח), פתרונו מכלה אנכי את גאון יעקב, וכמוהו גרסה נפשי לתאבה (תהלים קיט, כ), ויש כמוהו בלשון ארמית, ועתה נפשנו יבשה אין כל (במדבר יא, ו) 'נפשנא תאיבה'. וגם זה מהמלים החלופי אותיות, הוברי שמים (ישעיהו מז, יג) פתר בו 'חבורי שמים', מן חובר חברים (דברים יח, יא), וחובר חברים מחכם (תהלים נח, ו), החליף ה"א בחי"ת, וכן העמיד פתרון המלה, והמלה עומדת על עמדה מבלי חליפות, ופתרון הוברי שמים כמו בוררי שמים, יען כי לא יוכלו הקוסמים לעמוד על דעת רגעי היום והלילה עד ברור להם השמים לטוהר, ולעת הברותם, יחזו מחזה הכוכבים ומודיעים לחדשים, על כן אמרה תורה החוזים בכוכבים מבלי מחזה הכוכבים לא יחזו ולא יקסמו. וגם כה אמר מיכה בדברי חזיוניו: לכן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסום ובאה השמש על הנביאים וקדר עליהם היום (מיכה ג, ו), זה הפסוק יורה, כי ביום חשכה כהבהר שחקים ויחתמו כוכביהם אין הקוסמין יכולין לדקדק ולקסום, על כן לא יתכן להיות חוברי שמים כי אם 'הוברי שמים', הנה קמה המלה כמשפט ענינה מבלי המיר אותיותיה. ויש מלים לטוען לטעון, אם אמר יאמר כל ההאי"ן הסדורים [נ"א הקדומים] בתחלת המלין המדוברים כמו הוברי שמים, כלם מיוסדים במלים כדבריו כן הוא, אבל יש מלים מעט מזער בלשון עברית אשר משפטם כהוברי שמים, כאלה: הולכי נתיבות (שופטים ה, ו), הולכי רכיל (ירמיהו ו, כח), הזים שוכבים (ישעיהו נו, י), תהותהו על איש (תהלים סב, ד), תהכרו לי (איוב יט, ג). ועתה אבאר המלים האלה במקום מחברתם.

‎השלישי, וחבר חבר (דברים יח, יא), חובר חברים מחכם (תהלים נח, ו), עמדי נא בחבריך (ישעיהו מו, יב).

‎הרביעי, נפילה מתחלק לארבע ענינים: האחד, מיום נפלו עד העם הזה (ש"א כט, ג), מי גר אתך עליך יפול (ישעיהו נד, טו), לכו ונפלה אל מחנה ארם (מ"ב ז, ד), וממנשה נפלו אל דויד (דה״‎א יב, יט). והקרבים אליהם חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע יז, ה), ויפל הגורל על יונה (יונה א, ז). השני, לא נפל אנכי מכם (איוב יב, ג), ויתכן להיות מגזרתו ומפל בר נשביר (עמוס ח, ו), והקרובים אליהם, ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א, כב). והקרובים אליהם, אמר אל טחי תפל (יחזקאל יג, יא), היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו, ו). השלישי, נפל אשת בל חזו שמש (תהלים נח, ט), או כנפל טמון (איוב ג, טז), טוב ממנו הנפל (קהלת ו, ג), מפלי בשרו דבקו (איוב מא, טו). הרביעי, ויפל מלא קומתו ארצה (ש"א כה, כ), ויפלו לפניו (בראשית מד, יד), ויפלו על פניהם (ויקרא ט, כד).

הרס בעברתו (איכה ב, ב), הן יהרוס ולא יבנה (איוב יב, יד), אלהים הרס שנימו בפימו (תהלים נח, ז), ענין נתיצה המה.

‎ושקל בפלס הרים (ישעיהו מ, יב), מעגל צדיק תפלס (שם כו, ז), חמס ידיכם תפלסון (תהלים נח, ג), ארח חיים פן תפלס (משלי ה, ו), התדע על מפלשׂי עב (איוב לז, טז).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, פטר כל רחם (שמות יב, ב), ורחמה הרת עולם (ירמיהו כ, יז), רחם רחמתים (שופטים ה, ל), אשר בצאתו מרחם אמו (במדבר יב, יב), בניהו מרחם יצא (איוב לח, ח), זרו רשעים מרחם (תהלים נח, ד), מרחם משחר לך (תהלים קי, ג).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, המסיו את לב העם (יהושע יד, ח), וימס לבב העם (שם ו, ה), תמס יהלך (תהלים נח, ט), המסו את לבבנו (דברים א, כח), המס ימס (ש"ב יז, י), והיה כמסס נסס (ישעיהו י, יח), כקדוח אש המסים (שם סד, א), לשון נמוק המה.

ונתץ את הבית (ויקרא יד, מה), ונתצתם את מזבחתם (דברים יב, ג), נתוץ ד' (תהלים נח, ז), תנור וכרים יתץ (ויקרא יא, לה), יתץ כמו יותש.

‎השלישי, מה יפו פעמיך (שיר ז, ב), פעמי דלים (ישעיהו כו, ו), פעמי מרכבותיו (שופטים ה, כה), פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהלים נח, יא), את הולם פעם (ישעיהו מא, ז), לשון רגל וצעד המה.

מלתעות כפירים נתץ יי' (תהלים נח, ז), ואשברה מתלעות עול (איוב כט, יז).

‎השלישי, דרך כוכב מיעקב (במדבר כד, יז), ידרכון קשת (תהלים יא, ב), קשת דרוכה (ישעיהו כא, טו), ידרך חציו (תהלים נח, ח), כי דרכתי לי יהודה (זכריה ט, יג), וידרכו את לשונם (ירמיהו ט, ב), אל ידרך הדרך קשתו (שם נא, ג), כמו אל יישר קשתו.

‎בטרם יבינו סירתיכם אטד (תהלים נח, י), ויאמרו כל העצים אל האטד (שופטים ט, יד), ויבאו עד גרן האטד (בראשית נ, י), מיני חוחים [נ"א קוצים] המה.

אטם אזנו (ישעיהו לג, טו), כמו פתן חרש יאטם אזנו (תהלים נח, ה), אטם אזנו משמוע (ישעיהו לג, טו), אטם אזנו מזעקת דל (משלי כא, יג), שקופים אטומים (מ"א ו, ד), ענין סתימה המה.

‎השני. והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי (בראשית לז, ז), נשא אלמתיו (תהלים קכו, ו), פתרונו כפי ענינו, כמו איסר ואגר המה, וראוי להיות מגזרתם אלם צדק תדברון (תהלים נח, ב).

‎כמו פתן חרש יאטם אזנו (תהלים נח, ה), מדורת פתנים בקרבו (איוב כ, יד), על שחל ופתן תדרך (תהלים צא, יג), ענין נחש הוא, נחש וצפעוני.

גוון   [פארבע] (עירובין נג) מה גוון טליתך כתדרין עלי אדמה פי' כאיזה מראה טלית שלך כתרדין עלי אדמה שירוקין הרבה. (שבת קמ) תני יעקב קרחה לפי שאין עושין אותן אלא לגוון פ' לצבעו להתראות בו גוונא של ביצה ס"א לגוון התבשיל שיהא לבן ולא צריכי לאכול הביצה דליהוי כבורר (א"ב תרגום חור כרפס גוון חוור וענין אחר קרוב לזה תרגום כדמות חמת נחש (תהילים נ״ח:ה׳) כגון אירסא דחוויא ובלשון תלמוד כגון פירושו כעין (בב"ק פו) דמרקיד בו כובי דבעי אחויי גווני ארישיה ולא שני מחוי מהנהו קרטופני (א"ב נענועים וענינים שונים תרגום ענין רע (קהלת א) גוון ביש):

‎זרו רשעים מרחם (תהלים נח ד), לא זרו ולא חבשו (ישעיה א ו),