Riferimento su Salmi 68:39

‎מתחלק לשלש ענינים: האחד, וברוך אתה בצאתך (דברים כח, ו), בצאת ישראל ממצרים (תהלים קיד, א), למות תוצאות (תהלים סח, כא), צא תאמר לו (ישעיהו ל, כב), כמשמעו. והקרובים אליהם עד צאת הכוכבים (נחמ' ד, טו), ותעלמה יצא אור (איוב כח, יא).

‎ד. תודה שלמיו (ויקרא ז, יג), גם אני אודך (איוב מ, יד), מודה ועזב ירחם (משלי כח, יג), והתודו את עונם (ויקרא כו, מ), כי חמת אדם תודך (תהלים עו, יא), טוב להודות לה' (שם צב, ב), הודו לה' כי טוב (דה״‎א טז, לד), כל ראיך ידוד ממך (נחום ג, ז), מתי אקום ומדד ערב (איוב ז, ד), מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים סח, יג), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), נע ונד (בראשית ד, יב), וירד כחזיון לילה (איוב כ, ח), דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), אדדה עד בית אלהים (שם מב, ה), נצבו כמו נד נוזלים (שמות מו, ח), קמו נד אחד (יהושע ג, טז), ויעמדו נד אחד (שם ג, יג), ואעמידה שתי תודות גדולת (נחמיה יב, לא), והתודה השנית ההולכת למואל (שם יב, לח), לידות את קרנות הגוים (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, כג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח).

‎אלה המלים הנכפלים לששת מראותם למיני מחלקותם אך המלים הנכפלים בד בבד אשר יחצו לשנים אלה הם: גלגליו כסופה (ישעיהו ה, כח), ויגל את האבן (בראשית כט, י), והרהרון על משכבי (דניאל ד, ב), הרו הגו מלב (ישעיהו נט, יג), ותתחלחל המלכה (אסתר ד, ד), מפניו יחלו עמים (יואל ב, ו), הנה ה' מטלטלך (ישעיהו כב, יז), והטלתי אותך (ירמיהו כב, כו), וחתחתים בדרך (קהלת יב, ה), החתת כיום מדין (ישעיהו ט, ג), בחרחר ובחרב (דברים כח, כב), ועצמי חרה (איוב ל, ל), נלאתי כלכל (ירמיהו כ, ט), מבלתי יכלת (במדבר יד, טז), ויתמרמר אליו (דניאל ח, ז), שמי לך תמרורים (ירמיהו לא כא), ביום נטעך חשגשגי (ישעיהו יז, יא), ישגה אחו בלי מים (איוב ח, יא), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), סל המצות (ויקרא ח, ב), סלי חרי (בראשית מ, טז), סלסלה ותרוממך (משלי ד, ח), סלו לרכב (תהלים סח, ה), לא פנים קלקל (קהלת י, י), נחשת קלל (יחזקאל א, ז), וכתבת קעקע (ויקרא יט, כח), והוקע אותם (במדבר כה, ד), ישתקשקון ברחבות (נחום ב, ה), בעיר ישקו (יואל ב, ט), ואשתעשע במצותיך (תהלים קיט, מז), ואשעה בחקיך (שם קיט, קיז), זבחי הבהבי (הושע ח, יג), הבה לי בנים (בראשית ל, א), קוצותיו תלתלים (שיר ה, יא), גבה ותלול (יחזקאל יז, כב), מעשה תעתעים (ירמיהו י, טו), לדבר אל ה' תועה (ישעיהו לב, ו), גרגרים בראש אמיר (שם יז, ו), עשרים גרה (שמות ל, יג), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מו, יג), שלו הייתי ויפרפרני (איוב טז, יב), אתה פוררת (תהלים עד, יג), ואחז בערפי ויפצפצני (איוב טז, יב), ונפץ את עולליך (תהלים קלז, ט), והשביע בצחצחות (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), מעשה צעצעים (דה״‎ב ג, י), היציע התחתנה (מ"א ו, ו), בסאסאה (ישעיהו כו, ח), כי כל סאון (שם ט, ד), ערער תתערער (ירמיהו נא, נח), ערו עדו עד היסוד בה (תהלים קלז, ז), לעפעפי תנומה (שם קלב, ד), התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג, ה), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), תצלנה שתי אזניו (מ"ב כא, יב), ובכרכרות (ישעיהו סו, כ), שלחו כר מושל ארץ (שם טז, א).

ה. ודע כי בשני דברים נבדלים השמות של שש נקדות מאותם שהם לפעמים או תמיד בחמש נקדות, האחד כשיבאו אותם של שש נקדות בהפסק, דהיינו אתנח וסוף פסוק ישוב הסגול הראשון לקמץ, כמו; אף לך ארץ (תהלים פט יב), וערם יכסה כבגד (יחזקאל יח ז), ויש שישתנה אפילו בזקף כמו; יהיה לי עבד (בראשית מד יז), וכן מתחרה בארז (ירמיהו כב טו), ויש מהם שאפילו באתנח וסוף פסוק לא ישתנו לעולם, כמו; מלך, תבן ודומיהם. ונמצא ארץ שלא ישתנה בארבע מקומות וכולי במשלי ובתלים, וכן כל כסף משתנה, חוץ מן נחפה בכסף (תהלים סח יד), שהוא בסגול באתנח, והכלל הטעמים מן איוב משלי תלים יש להם דינים אחרים, כמו שתראה בספר טוב טעם. אבל אותם של חמש נקודות לא ישתנו לעולם לקמץ בהפסק:

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, ויהי כי החל האדם לרב (בראשית ו, א), למען רבות מופתי (שמות יא, ט), כרבם כן חטאו לי (הושע ד, ז). והקרבים אליהם, ושנים יניסו רבבה (דברים לב, ל), ורבבה מימינך (תהלים צא, ו), ואתה מרבבת קדש (שם לג, ב), רכב אלהים רבתים (תהלים סח, יח), ורבו רבבן קדמוהי יקומון (דניאל ז, י). והקרבים אליהם, ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כה, לז), נשך ותרבית (ויקרא כה, לו), מרבה הונו ותרבית (משלי כח, ח), ולא רבית במחיריהם (תהלים מד, יג). ויש אשר אומרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים (נחמיה ה, ב). והקרבים אליהם, אשר טפחתי ורביתי (איכה ב, כב), תרבות אנשים חטאים (במדבר לב, יד), רבתה גוריה (יחזקאל יט, ב).

‎מצאתי ראיתי בספר 'פתרוני רב סעדיה' במחברת ה"א, להדוף את כל איביך (דברים ו, יט), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח), והדך רשעים תחתם (איוב מ, יב), שלח העז את מקנך (שמות מ, יט), אשר הצו על משה (במדבר כו, ט), כהתם הפשעים (דניאל ח, כג), הוזים שוכבים (ישעיהו נו, י), הברי שמים (שם מז, יג), גנת הביתן (אסתר ו, ז), תהותתו על איש (תהלים סב, ד), וכאלה הרבה באותיות אשר אינם יסוד במלים, וכה יצאו מהם ומקצתם יורה על רובם, להדף את כל איביך (דברים ו, יט), יהדפהו מאור אל חשך (איוב יח, יח), ובאמרך עלה נדף (ויקרא כו, לו), כהנדוף עשן תנדף (תהלים סח, ג), יצא הה"א והובא הנו"ן תחתיו לחלף ענינם, ובאמרך בבן אמך תתן דופי (שם נ, כ), יצאו שניהם ונשארה המלה על עקרה, וכמהו תהותתו על איש (תהלים סב, ד), נראתה המלה הזאת כי יסודתה ה"א וחי"ו, ואיננו כן, על כי ברוב המלים אשר נכונו האי"ן לשרת עשויה למלאכה לפנים הרבה, כמו תהדפו (יחזקאל לד, כא), תהכרו (איוב יט, ג), הוזים (ישעיהו נו, י), הולכים (בראשית לו, כה), הן יצאו האותיות ונותר התי"ו לבדו. אבל יש על המדקדק עוד לדרוש ולחקור עד כלות חקר המלה ולעמוד על יסודתה, נמצאת בלשון הקודש העירותי מצפון ויאת (ישעיהו מא, כה), אתיו אקחה יין (שם נו, יב), כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד), קרבו ויאתיון (ישעיהו מא, כה), ויתא ראשי עם (דברים לג, כא), הן עמדה המלה על שתי אותיות אל"ף ותי"ו, ובאמרך אתא בקר (ישעיהו כא, יב), נתאלפה המלה משתי קצותיה, אפס באמרך התיו לאכלת (ירמיהו יב, ט) נגרעו ונפלו שניהם מן המלה וישאר התי"ו לבדו, הן נמצא תהותתו מגזרת התיו, ונתקנו המלים שניהם בה"א ואיננו יסוד. ופתרון 'תהותתו על איש', תבואו והגודו על נפש עני, וכענינו כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד). ובעלי פתרון החליפו ה"א בחי"ת, והעמידו המלה מגזרת מְחִתָּה, והמלה סדורה כמשפט מאין חליפות, ולא נכפלו התוי"ן במלה כי עם עקב קצרה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, או גבן או דק (ויקרא כא, כ), פתרונו לפי ענינו מענין דק, נלמד פתרון גבן יתכן להיות עבה, אש עב וארוך וכבד, וכבדותו ימנענו לעבוד עבודת הקודש. ויתכן להיות מגזרתם הרים גבננים (תהלים סח, יז). השני, וכגבנה תקפיאני (איוב י, י), קפאון יורה על גביגה, גביני חלב כחריצי חלב.

‎מתחלק לשתי ענינים. האחד, יעלו אבר כנשרים (ישעיהו מ, לא), באברתו יסך לך (תהלים צא, ד), מי יתן לי אבר כיונה (שם נה, ז), המבינתך יאבר נץ (איוב לט, כו), ענין כנף הם. על כנפי נשרים (שמות יט, ד), בעיני כל בעל כנף (משלי א, יז), כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד). השני, אביר הרועים (ש"א כא, ח), אבירי לב (תהלים עו, ו), אביר ישראל (ישעיהו א, כח), אבירי בשן כתרוני (תהלים כב, יג), לחם אבירים (שם עח, כה), גזרה אחת ופתרון אחד להם, וכלם לשון אמוץ הם.

‎הרביעי, וישב ממנו שבי (במדבר כא, א), קום ברק ושבה שביך (שופטים ה, יב), עלית למרום שבית שבי (תהלים סח, יט), וראית בשביה (דברים כא, יא), שבו ויבזו (בראשית לד, כט), והיו שבים לשביהם (ישעיהו יד, ב), את השבי ואת המלקוח (במדבר לא, יב), גם שבי גבור יקח (שם מט, כה), כי שבבים יהיה עגל שמרון (הושע ח, ו).

‎החמישי, עדת ישראל (שמות יב, ו), עדת דברים (שופטים יד, ח), עדת אבירים (תהלים סח, לא), ענין להק וקהלה הם.

‎כל קהל עדת ישראל (שמות יג, ו), במקהלות ברכו אלהים (תהלים סח, כז).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ורגם מלך ואנשיו (זכריה ז, ב), שרי יהודה רגמתם (תהלים סח, כח), כמו להקתם [עיין המבאר מעל"ד].

[ו.] (ה.) גם נמצאים מרובעים הבאים דגושים ברבוי והם אותם שהנקודה האחרונה פתח כמו; מן חשמל, נאמר הרבוי חשמלים. וכן כעין החשמלה (יחזקאל ח ב) דגושה הלמ"ד, וכן מן וגנזביו (דברי הימים א כח יא), נאמר גנזך, גנזכים. וכן מן ברב (סרעפי סרעף) [שרעפי שרעף] (תהלים צד יט) כלם פתוחים, וכן מן יאתיו חשמנים (תהלים סח לב), נאמר חשמן אגידיאו יר"ה. אשר בשמו חברתי הספר הזה ברומא. בשנת לרומא. כמבואר בהקדמה:

‎מתחלק לשש מחלקות: האחד, כל ראיך ידוד ממך (נחום ג, ו), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), מתי אקום ומדד ערב (איוב ז, ד), ותדד שנתי מעיני (בראשית לא, מ), ידדון ידדון (תהלים סח, יג), וירד כחזיון לילה (איוב כ, ח), מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים סח, יג), נדדו הלכו (ירמיהו ט, ט), נע ונד (בראשית ד, יב), נודי הרכם צפור (תהלים יא, א), והמלה השניה אין יסודתה כי אם מלה אחת.

‎השני, ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח, יד), הוא אבן יקרה מאבני השהם. ויתכן להיות עינו כעין ירק ונמצא גזרה אחת להם.

מחץ ביום אפו מלכים (תהלים קי, ח), מחצתי ואני ארפא (דברים לב, לט), למען תמחץ רגלך בדם (תהלים סח, כד), ימחץ ודיו תרפינה (איוב ה, יח), וחציו ימחץ (במדבר כב, ח), כמשמעו.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, והשביע בצחצחות נפשך (ישעיהו נח, יא), והמונו צחה צמא (שם ה, יג), אך סוררים שכנו צחיחה (תהלים סח, ז), ענין צמאון המה.

נוה משולח (ישעיהו כז, י), אל נוה איתן (ירמיהו מט, יט), ונות בית (תהלים סח, יג), לשון מעון הם.

בזר עמים קרבות יחפצו (תהלים סח, לא), ורכוש לכם יבזור (דניאל יא, כד), כמו יפזר.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, על הר סיני (שמות יט, יא), הר גבננים (תהלים סח, טז), על בקעם הרות הגלעד (עמום א, יג), והנשארים הרה נסו (בראשית יד, י), הררי קדם (דברים לג, טו), הררי עד (חבקוק ג, ו), הררי בשרה (ירמיהו יז, ג), ופתרונו כן הוא. הר קדש שדה יחרש, ליער יחשב. והררי והרי ענין אחד להם, כמו לא כרת שxך (משלי ג, ח), ושררך אגן הסהר (שיר ז, ג), צרי וצוררי, וכהנה רבות.

יתום ואלמנה (דברים י, יח), אבי יתומים (תהלים סח, ו).

תלמיה רוה נחת (תהלים סח, יא), על תלמי שדי (הושע י, ד), בתלם עבתו (איוב לט, י).

‎החמישי, סלסלה ותרוממך (משלי ד, ח), סלו לרכב בערבות (תהלים סח, ה), אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם (שם פד, ו), ענין רוממות הם.

‎השני, גער חית קנה (תהלים סח, לא), וחית פלשתים חנה (ש"ב כג, יג), ענין טפסר וצבא.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד), בעיני כל בעל כנף (משלי א, יז), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), מטות כנפיו (שם ח, ח), ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא, ד), סוככים בכנפיהם (שמות כה, כ), ענין אברה המה.

בתפים ובמחלת (שמות טו, כ), ותף וחליל (ישעיהו ה, יב), בתוך עלמות תופפות (תהלים סח, כו), מתפפות על לבבהן (נחום ב, ח).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, רכב אלהים רבתים (תהלים סח, יח), רכב שמים בעזרך (דברים לג, כו), והפכתי מרכבה ורכביה (חגי ב, כב), ויאסר את רכבו (שמות יד, ו), ויאמר לרכבו (מ"א כב, לד).

ויעמס איש על חמורו (בראשית מד, יג), אבן מעמסה (זכריה יב, ג), כל עמסיה שרוט ישרטון (שם), העמוסים מני בטן (ישעיהו מו, ג), ועמסים על החמרים (נחמיה יג, טו), יעמס לנו האל ישועתנו סלה (תהלים סח, כ), לשון הרמה המה.

‎קול עלה נדף (ויקרא כו, לו), אל ידפנו לא איש (איוב לב, יג), להדף את כל איביך (דברים ו, יט), כי יי' הדפו (ירמיהו מו, טו), תתן דפי (תהלים נ, כ), יהדפהו מאור אל חשך (איוב יח, יח), כהנדף עשן תנדף (תהלים סח, ג), וכה פתרון פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש, אמר אליהוא התחכמוני אם אחרש ולא אענה תחשבו בלבבכם ותעלה במחשבותיכם כי לכם לבדכם נתנה החכמה ולא יוכל איש להדוף את איוב ולחסום [נ"ה ולחתום] את פיהו זולתי אל.

ויצערו ולא יבין למו (איוב יד, כא), והשבתי ידי על הצערים (זכריה יג, ז), למצער ירשו עם קדשך (ישעיהו סג, יח), והכבדתים ולא יצערו (ירמיהו ל, יט), הלא מצער הוא (בראשית יט, כ), שם בנימין צעיר רדם (תהלים סח, כה), ענין מזער הם.

‎השני, ונפת מתוק על חכך (משלי כד, יג), נפת תטפנה (שיר ד, יא), ונפת צופים (תהלים יט, יא), נפתי משכבי מר אהלים (משלי ז, יז), פתרונו השיבותי משכבי. ויתכן להיות מגזרתו גשם נדבות תניף אלהים (תהלים סח, י).

גוער בים ויבשהו (נחום א, ד), גער חית קנה (תהלים סח, לא), וגער בו ונס ממרחק (ישעיהו יז, יג).

נג) צָעִיר רֹדֵם (תהלים סח כח) אמר הגאון הפחה שלהם כאילו אמר רודה בם, ור' אדונים אמר שהוא מן נרדם, ודברי הגאון נכונים שאין טעם לדברי ר' אדונים, ומה שאמר שלא אמר רודם בקמצות הד' בקמץ גדול, הראינו לו: איה המעלם מים, ואלו שני העברים המשפט בפעלים שהלמ"ד שלהם נעלם.

נדדו הלכו (ירמיה ט ט) ותדד שנתי (בראשית לא מ) ידודון (תהלים סח יג)

‎השלישי, כיום הלחמו ביום קרב (זכריה יד, ג), קרבות יחפצו (תהלים סח, לא), טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט, יח), עבדא קרב עם קדישין (דניאל ז, כא), לשון מלחמה המה.

‎השביעי, כי כפרה סררה סרר ישראל (הושע ד, טז), כי דבר סרה (דברים יג, ח), אך סוררים (תהלים סח, ז), על דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי (הושע ז, יד), ענין מררות המה.

‎לך יבילו מלכים שי (תהלים סח, ל), בעת ההיא יובל שי (ישעיהו יח, ז), כמו מנחה.

‎ויתרון הכשיר חכמה (קהלת י, י), מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח, ז), ענין יושר ותבונה הם [נ"וו ונכונה], ידיה שלחה בכישור (משלי לא, יט).

‎השני, וחפו ראשם (ירמיהו יד, ג), כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד), חפף עליו (דברים לג, יב), וראש לו חפוי (ש"ב טו, ל), ענין מכסה הוא.

‎העשירי, סלו לרכב בערבות (תהלים סח, ה).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, גשם נדבות (תהלים סח, י), נטע ארז וגשם יגדל (ישעיהו מד, יד), הגשם והשלג (שם נה, י), לא גשמה ביום זעם (יחזקאל כב, כד), היש בהבלי הגוים מגשמים (ירמיהו יד, כב).

‎למה תרצדון הרים גבננים (תהלים סח, יז), כמו תרקדון, וכמו וירקידם כמו עגל (שם כט, ו).

עח) חַשְׁמַנִּים (תהלים סח לב) אמר ר' משה הכהן שהוא מגזרת חשמונאי וטעמו סגן.

שלג לבנון (ירמיהו יח, יד), תשלג בצלמון (תהלים סח, טו), כי לשלג יאמר הוא ארץ (איוב לז, ו).

‎החמישי, בשמי שמי קדם (תהלים סח, לד), על השמים (שמות ט, כב).

‎החמישי, ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח, יד), טוב פריי מחרוץ ומפז (משלי ח, יט), ומחרוץ תבואתה (שם ג, יד), הוא זהב טהור.

צט) מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ (תהלים סח כד), אמר הגאון כמו מנהן, ור"א אמר כי הוא כמו ממנו והנכון שהמלה זרה כי אין טעם לדברי ר' אדונים, ואולי היא מורכבת כמו עדנה את אשר עדן והטעם מכל אויב שתבקש, הוא בידך, גם רחוק.

‎יאתיו חשמנים מני מצרים (תהלים סח, לב), וחשמון ובית פלט (יהושע טו, כז), ויסעו מחשמנה (במדבר לג, ל), חשמנים יושביהם, כמשמעו.

‎אלפי שנאן (תהלים סח, יח).

‎הרביעי, אם תשכבון בין שפתים (תהלים סח, יד), והשפתים טפח אחד (יחזקאל מ, מג).

‎הרביעי, אתיו אקחה יין (ישעיהו נו, יג), שבו אתיו (שם כא, יב), עדיך תאתה (מיכה ד, ח), יאתיו חשמנים (תהלים סח, לב), כי פחד פחדתי ויאתיני (איוב ג, כה), אתא בקר (ישעיהו כא, יב), כסופה יאתה (משלי א, כו), קרבן ויאתיון (ישעיהו מא, ה), כפרץ רחב יאתיו (איוב ל, יד), ענין ביאה המה.