Riferimento su Salmi 69:39

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, כי הוא יכאיב ויחבש (איוב ה, יח), בהיותם כאבים (בראשית לד, כה), ואל מכאב חלליך יספרו (תהלים סט, כז), וקוץ מכאב (יחזקאל כח, כד).

וטאטאתיה במטאטא השמד (ישעיהו יד, כג), כטיט חוצות אדיקם (ש"ב כב, מג), הצילני מטיט ואל אטבעה (תהלים סט, טו), לשון טינא (דניאל ב, מא).

‎השלישי, ראש ותלאה (איכה ג, ה), ופרח כראש משפט (הושע י, ד), ויתנו בברותי ראש (תהלים סט, כב), פרה ראש ולענה (דברים כט, יז), וראש פתנים אכזר (שם לב, לג), כי הפכתם לראש משפט (עמוס ו, יב), וישקנו מי ראש (ירמיהו ח, יד).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, טבעתי ביון מצולה (תהלים סט, ג), טבעו בארץ שעריה (איכה ב, ט).

‎השני, כי צר לי מהר ענני (תהלים סט, יח), מהרה חושה אל תעמד (ש"א כ, לח), למהר לשלחם מן הארץ (שמות יב, לג), ענין חיש המה כמשמעו.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אל תשטפני שבלת מים (תהלים סט, טז), ושבלת שטפתני (שם סט, ג), כמו שבלול תמס יהלך (שם נח, ט), ענין קבוץ מים המה.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, מחיתי כעב פשעיך (ישעיהו מד, כב), מחני נא (שמות לב, לב), אמחנו מספרי (שם לב, לג), ימחו מספר חיים (תהלים סט, כט), וחטאתם מלפניך אל תמחה (נחמיה ג, לו), כמשמעו.

‎הרביעי, נבנה עליה טירת כסף (שיר ח, ט), תהי טירתם נשמה (תהלים סט, כו), בחצריהם ובטירתם (בראשית כה, טו).

‎השמיני, לא יבא ממזר (דברים כג, ג), יתכן להיות מלה זאת כמלים אשר ענינם יורה על פתרונם, ויהיו הממזרים ילדי פשע וזרע שקר, ואם תגזר המלה ממראה פתרונה [ראוי] להיות המלה מן מוזר הייתי לאחי (תהלים סט, ט), והזר הקרב יומת (במדבר א, נא), היא הזריעה אשר לא כדת ולא כמשפט, לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זר מעשהו, ולעבֹד עברתו נכריה עבדתו (ישעיהו כח, כא).

‎השביעי, קרא בגרון (ישעיהו נח, א), וגרונך מצמאה (ירמיהו ב, כה), נחר גרוני (תהלים סט, ד), ותלכנה נטיות גרון (ישעיהו ג, טז), וענקים לגרגרתיך (משלי א, ט), ענין אחד להם, קרובות לגרה לא יגר (ויקרא יא, ז), ולהנגרים ארצה (ש"ב יד, יד).

‎איש אטר יד ימינו (שופטים ג, טו), ענינו יורה עליו, איש שמאלי איש כבד ימין, לא היתה ידו הימנית מושלת, ולא היה לוחם כי אם בשמאלית. והענין יורה, כי שמאלי היה בחגרו החרב מצד הימין על ירך ימינו, נמצאת יוד הימנית כבדה וסגורה, וכמוהו ואל תאטר עלי באר פיה (תהלים סט, טז), אל תסגר ואל תכבד.

‎זרזיר מתנים (משלי ל, לא), ממתנים ועד ירכים (שמות כה, מב), ומתניהם תמיד המעד (תהלים סט, כד), מחץ מתנים קמיו (דברים לג, יא), והעמדת להם כל מתנים (יחזקאל כט, ז).

‎מתחלק לשני מחלקות. האחד, כל מפרסת פרסה (ויקרא יא, ג), ופרסתיך אשים נחושה (מיכה ד, יג), מקרין מפריס (תהלים סט, לב), ופרסיהן יפרק (זכריה יא, טז), ענין צפרנים הם.

ואופן עגלה (ישעיהו כח, כז), אופן אחד בארץ (יחזקאל א, טו), אפן מרכבותיו (שמות יד, כה), האופנים ומעשיהם (יחזקאל א, טז), לארבעתם אופניהם (שם י, יב), ענין אחד להם, ואין מגזרתם דבר דבור על אפניו (משלי כה, יא), כי פתרונו מתוקן על פי הדבר, ופתרון אופן אחד כמו גלגל אחד, ואלו נגזר אפניו מאופן, לא יצאה הוו מתוך המלה כי אם היה נאחז בתוכו כענין האחזו באופן, כאשר יהיה האופן בתוך האופן (יחזקאל א, טז), ובאופנים (שם א, כ), ולאופנים (שם י, ג), והאופנים (שם א, יט), כלם נכתבים בו"ו או בנקודה הראויה להנקד העומדת תחתיה, וזה אשר יורה כי אין אפניו מאופן. והמדה הזאת יורה עליה וזאת חקת המבדיל אשר בין שניהם. יש מלים בלשון עברית אשר יש להם מדה אחת וקצב אחד ועקב נקודתם יבדלו ויחצו לשתי מחלקות, המלה אשר ממחלקה האחת המיוסרת כמשקלת רעוההל כל עברי פניה המלה ההיא לא תשתנה ולא תטה מני קו והוי"ו הנעלה מן המלה ההיא לעת מקרה ככה יעלה מרעותיה ענין אחד ומשפט אחד לכלם, לכל המלה אשר יהיה שמה האות ללכת ילכו האותיות ובהפרדם יפרדו לא יסבו בלכתן. דע, כי כל מלה מהמלים המשולשים משלש אותיות אשר תחלתם אל"ף או בי"ת או גימ"ל או אות מיתר האותיות מיוסד במלה יקדמנו וו והוא שני לו, הם הם המלים הבנוים על שני פנים, לא יוכל המוסיף להוסיף עליהם ולא הגורע לגרוע מהם כי משפט הלשון כן הוקם. המראה האחד, ואופן עגלה (ישעיהו כח, כז), אוצר נחמד ושמן (משלי כא, כ), גורל אחד לה' (ויקרא טז, ח), שופר תרועה (שם כה, ט), עולל ויונק (ירמיהו מד, ז), עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), מורג חרוץ חדש (ישעיהו מא, טו), ותור וגוזל (בראשית טו, ט), כי מוקש הוא לך (דברים ז, טז), מופת נתתיך לגוים (יחזקאל יב, ו), וכאלה הרבה כלם נגינתם [נ"א נגדין] מלרע, וכה יתכנו המלים והם מאזני המלה משיכתם סמוכה לאחריתם [נ"א לחתימתם], על כן לעת מקרה המלה לא יסורו וויהם. אבל לא בכל מקריהם הנעשים לכל עברי פני המלה כי אם בפנים אחרים, כמו אוצרותיהם מאוצר, וגורלי מגורל, ועולמי מעולם, ושופרות משופר, ועולליהם מעולל, ומורגים ממורג, וגוזליו מגוזל, ומוקשים ממוקש, ומופתים ממופת, וכאלה הרבה. אפס לא כמקרה מלרע מלעיל, כי המלים המשוכים מלעיל משיכתם סמוכה לתחלתם, על כן יעלו הווין לעת מקרה, כאלה: אף ארח משפטיך (ישעיהו כו, ח), קדש קדשים (שמות ל, לו), בשת הפנים (דניאל ט, ז), שרש ישי (ישעיהו יא, י), חדש ימים (בראשית כט, יד), וחשך על פני תהום (שם א, ב), אזן המטהר (ויקרא יד, יד), והביאו בניך בחצן (ישעיהו מט, כב), יוסף אמץ (איוב יז, ט), ערף ולא פנים (ירמיהו ב, כז), את כל תקף (אסתר ט, כט), גרן ויקב (הושע ט, ב), אכל בכסף תשבירני (דברים ב, כח), עשר וכבוד (משלי ג, טז), אשר מזרעו יתן למלך (ויקרא כ, ב), אין אמר ואין דברים (תהלים יט, ד), ורחב חמש אמות (יחזקאל מ, ל), ארך החצר (שמות כו, יה), היו עלי לטרח (ישעיהו א, יד), ושכחת עמר בשדה (דברים כד, יט), וכאלה הרבה בלשון עברית. דע, כי המלים האלה וכמהם מהמלים המשולשים אשר משפטם כמשפט המלים האלה כל הווין הנכתבים במלים או הנקודה העומדת תחתם יחדו ישבותו, ובהעלות ווי המלה יפחתחו, כאלה: כגדל חסדך. את גדלך (דברים ג, כד), אף ארח משפטיך, ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), קדש ישראל לה', את שם קדשי (ויקרא כ, ג), בשת הפנים, חרפתי ובשתי (תהלים סט, כ), חשך אפלה, וד' יגיה חשכי (ש"ב כב, כט), שרש ישי, שרשי פתוח אלי מים (איוב כט, יט), חדש ימים, מדי חדש בחדשו (ישעיהו סו, כו), אזן המטהר, ותקח אזני שמץ מנהו (איוב ד, יב), והביאו בניך בחצן, גם חצני נערתי (נחמיה ה, יג), ערף ולא פנים, ואחז בערפי (איוב טז, יב), את כל תקף, וכל מעשה תקפו (שם י, ב), גרן ויקב, מגרנך ומיקבך (דברים טז, יג), אכל בכסף תשבירני, ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כה, לז), עשר וכבוד, את כבוד עשרו (אסתר ה, יא), מזרעי למלך, וקלל במלכו ובאלהיו (ישעיהו ה, כא), אין אמר ואין דברים, אם אמרי אשכחה שיחי (איוב ט, כז), ארך היריעה, אמה ארכו (שם ל, ב), ורחב חמש אמות, אמה וחצי רחבו (שמות כה, י), ושכחת עמר בשדה, גם בין העמרים (רות ב, טו), היו עלי לטרח, טרחכם ומשאכם (דברים א, יב), וכאלה הרבה. וגֻדלו וקֻמצו וחֻמצו לא במשקלתם, הן למדנו שאין אפניו מאופן.