Riferimento su Salmi 7:24

‎מתחלק לשבע מחלקות: האחד, בטרם יבוא חבל לה (ישעיהו סו, ז), חבלי יולדה (הושע יג, יג), צירים וחבלים יאחזון (ישעיהו יג, ח), חבלים יחלק באפו (איוב כא, יז), הנה יחבל און (תהלים ז, טז), שמה חבלתך אמך (שיר ח, ה)

אך דע כי לא יבא זה החסרון רק בפעלים שלא נמצא מהם צווי בבנין הקל כמו אלה שזכרתי כי לא נוכל לומר שומו, שוחו, שותו, גולו, לונו, גם ברובם לא נמצא העתיד בקל לומר אבון, אשור, אשות, אשום, אשוש, אגול, גם שאר פעולות בנין הקל לא נמצאו בהם כי אם מזער כמו אשר שר ליי (תהלים ז א), כי שת לי אלדים (בראשית ד כה), בנתה לרעי (תהלים קלט ב), ודומיהם מעטים. אבל הפעלים שנמצא בהם הקל וההפעיל, לרוב כמו קם, שב, סר, בא, שנמצא כמו הקים, השיב, הביא, לא יבא הצווי בחסרון ה"א לעולם כי לא נוכל לומר קמו, שבו, סירו, ביאו, ודומיהם.

‎השני, כי שב אפי ממנו (הושע יד, ה), אם ישוב ולא ישוב (ירמיהו ח, ד), ועליה למרום שובה (תהלים ז, ח), שם הם שבים ללכת (קהלת א, ז).

‎השני, בזללי בשר למו (משלי כג, כ), זולל וסבא (דברים כא, כ), ואם תוציא יקר מזולל (ירמיהו טו, יט), כי סבא וזולל יורש (משלי כג, כא), כרם זלות לבני אדם (תהלים יב, ט), כלם בעלי נפש המה בלענים וגרגרים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם, 'זלות' הוא מגזרת זולל (דברים כא, כ), 'ורום' מגזרת ראם (שם לג, יז), ורים (איוב לט, ט). וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל, אכלו שארו ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו. ודע, כי רוב השמות יש להם מגרעות ותוספות ותהפוכות, כמו: כתועפת ראם לו (במדבר כג, כב), ומקרני רמים עניתני (תהלים כב, כב), התקשר רים (איוב לט, י), כרום זלות (תהלים יב, ט), הן נמצא 'ראם ורים ורום' ענין אחד להם. וכמהו כתוא מכמר (ישעיהו נא, כ), ותאו וזמר (דברים יד, ה), הן נמצא 'תוא ותאו' ענין אחד להם. וכמהו, באר חפרוה שרים (במדבר כא, יה), כהקיר ביר מימיה (ירמיהו ו, ז), בור כרה (תהלים ז, טז), הן נמצא 'באר וביר ובור' ענין אחד להם. וכמהו, עיש על בניה תנחם (איוב לח, לב), עשה עשו כסיל וכימה (שם ט, ט). וכמהו, ואבני שיש לרב (דה״‎א כט, ב), רצפת בהט ושש (אסתר א, ו), ורוב שמות אשר 'בדברי הימים' סדורים כמשפט הזה, אבל מקצתם יורה על רובם.

‎השני, שגיון לדוד (תהלים ז, א), ענין רנן הוא, וענינו יורה עליו. ויתכן להיות מגזרתו [נ"וו מגזרת] תפלה לחבקוק הנביא על שגינות (חבקוק ג, א), כמו על הנגינות, וסוף חזיונו יורה עליו למנצח בנגינותי (שם ג, יט).

‎השני, ואין ידו משגת (ויקרא יד, כא), או השיגה ידו ונגאל (שם כה, מט), יררף אויב נפשי וישג (תהלים ז, ו), ארדף אשיג (שמות טו, ט), ואין משיג ידו אל פיו (ש"א יד, כו), וכי שיג לו (מ"א יח, כז).

לח) וּכְבוֹדִי לֶעָפָר (תהלים ז ו), אמר הגאון כי כבוד הגוף הוא הנפש, ויאמר ר"א כי זאת טעות גדולה, רק הגוף בעבור הנפש כמו המשביע בטוב עדיך, ויקם ר' משה הכהן לפרש אל תחד כבודי, כמו נפשי, כי מנהג נביאים לכפול הטעם במלת אחרות, ואז קם ר' יהודה בן בלעם וילעג עליו כי איך יהיה הכבוד נפש, וכתוב כבודי לעפר ישכן סלע, והנפש לא תשכון בעפר? אח"כ הודו ר' אדונים ור' יהודה שאין ספק כי הכבוד הוא הנפש כשהוא נכבד משני חלקי האדם שהם הנפש והגוף, הלא תראה שכתוב למען יזמרך כבוד, ויגל כבודי, ואחריו אף בשרי ישכון לבטח שהוא הגוף ואין זה כפל לשון כי מלת אף תוכיח, ואסיר טעות ר' יהודה כי כתוב דבקה לעפר נפשי דרך משל, ואומר כי המשביע בטוב עדיך, נפשך, כמו תשבע נפשי.

וירמס לארץ חיי (תהלים ז, ו), רמס חצרי (ישעיהו א, יב), והיה למרמס (שם ה, ה).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ואל תעמד על הפרק (עובדיה י, ד), כלה כחש פרק מלאה (נחום ג, א), מפרק הרים (מ"א יט, יא), ופרסיהן יפרק (זכריה יא, טז), פרק ואין מציל (תהלים ז, ג), ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב (שמות לב, ג).

‎השני, חפר גומץ (קהלת י, ח), בור ברה ויחפרהו (תהלים ז, טז), באר חפרוה שרים (במדבר כא, יח), כמו כרוה.