Riferimento su Salmi 76:18

‎השני, ומוראכם וחתכם (שם ט, ב), איה מוראי (מלאכי א, ו), יובילו שי למורא (תהלים עו, יב).

‎אמר [ר' יונה אבן גנאח] ותהיה הוא"ו רחוקה בתחלת המלה לבלתי עטוף, והביא מזה המין: עבד אביך ואני מאז, תת וקדש וצבא, ואיה וענה, ואחרים מלבד אלה. והא"ע במקומות רבים בפירושיו מסכים עמו בזה והרבה מהחכמים שכתבו על המקרא, וימי' רבי' הייתי מהדעת הזאת עד היות קשה עלי מאוד לאמר שזה ללא ענין, ושהנביאים והמדברים ברוח הקודש יתנו מקום הטעאה בהנחת ווי"ן כאלה, כי בהיות השמוש המיוחד לוא"ו, העטופה וזה בכתוב לאלפים, הנה בכיוצא באלה הווי"ן המעדת רגל, ולכן הפלגתי על זה החקירה ואחפש בנרות החריצות בספרי החכמים שכתבו במקרא, ומצאתי מנחם בן סרוק שהיה אדם גדול בספרד ומן הקודמים, כתב בתשובותיו על דונש בן לברט במקום הזה, כי הווי"ן כלם חשב נוספות בתחלת המלים ללא ענין על דרך האמת, ועם העיון היטב אינן נוספות אבל לכלם טעם בענין, והנה דונש הביא כל אלה שאזכור: ויקברוהו ברמה ובעירו (ש"א כח, ג), ותשב תמר ושוממה (ש"ב יג, כ), ואיה וענה (בראשית לו, כד), תת וקדש וצבא (דניאל ח, יג), רחוב וחרוץ ובצוק העתים (שם ט, כה), עד מתי ומכביד עליו עבטיט (חבקוק ב, ו), נרדם ורכב וסוס (תהלים עו, ז), ואנחנו ד' אלהינו ולא עזבנוהו (דה״‎ב יג, י), מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה (דניאל ב, יב), כל אלה הווי"ן שם דונש בן לברט ללא ענין. והחכם מנחם בן סרוק השיב אליו ואמר שהם כלם לענין, וזה לשונו: ויכול הטוען [לתת] למו תוצאות ולא יצטרך לשים אותם נופלים והאריך בדבריו, אבל אני אכתוב העולה בקצור: ויקברוהו ברמה ובעירו, אמר כי הרמה היה מחוז בו עיירות מתחלפות, היה יושב שמואל באחת מהם ושם קברוהו, ולזה 'ובעירו', כי אין הרמה עירו אבל ברמה עירו, אמנם שהרמה שם כולל שם מבואר, כי שם נזכר ניות שלשם ברח דוד ממקום שמואל. ותשב תמר ושוממה, הם שני משפטים, שישבה בבית אבשלום, והיתה שם שוממה. ואיה וענה, אמר כי הוי"ו הוא מעקר השם בו (צ"ל כמו) 'ויזתא ושתי ופסי', עם שבד"ה כתיב איה, הם שני שמות לנקרא אחד ושם דומים לו, עד מתי ומכביד עליו עליו עבטיט, נרדם ורכב וסוס, ירצה נרדם הצבא וגם כן הרכב והסוס, כמו כאשר יפרש השוחה לשחות פירושו ידיו. ויפתח יוסף את כל אשר בהם, פירושו שבר ותחס עליך פירושו נפשי. ואנחנו ד' אלהינו וכו', פירושו נעבוד ד' אלהינו ולא עזבנוהו, והנה וא"ו תת וקודש ווא"ו ובצוק העתים, אמר לקושי השגת הנרצה בכתובים ההם אין ראוי לשפוט בתוספית הווי"ן בם. והנך רואה איך לא רצה זה החכם להסכים שיהיו ווי"ן בכתוב ללא ענין, ועליך לפקוח עין במקום מקום שבאו הווי"ן ושלא תשפוט בתחלת הדעת בואם ללא ענין ע"כ.

‎ד. תודה שלמיו (ויקרא ז, יג), גם אני אודך (איוב מ, יד), מודה ועזב ירחם (משלי כח, יג), והתודו את עונם (ויקרא כו, מ), כי חמת אדם תודך (תהלים עו, יא), טוב להודות לה' (שם צב, ב), הודו לה' כי טוב (דה״‎א טז, לד), כל ראיך ידוד ממך (נחום ג, ז), מתי אקום ומדד ערב (איוב ז, ד), מלכי צבאות ידדון ידדון (תהלים סח, יג), אדדה כל שנותי (ישעיהו לח, טו), נע ונד (בראשית ד, יב), וירד כחזיון לילה (איוב כ, ח), דודי לי ואני לו (שיר ב, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), אדדה עד בית אלהים (שם מב, ה), נצבו כמו נד נוזלים (שמות מו, ח), קמו נד אחד (יהושע ג, טז), ויעמדו נד אחד (שם ג, יג), ואעמידה שתי תודות גדולת (נחמיה יב, לא), והתודה השנית ההולכת למואל (שם יב, לח), לידות את קרנות הגוים (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, כג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ח).

א. בנין הקל העבר הבינוני והפעול בא בשלמות וגם המקור על הרוב כמו נפול תפול לפניו (אסתר ו יג). הלוך ונסוע. וכן הצווי על הרוב בא בשלמות כמו נצר בני. ולפני התגלע הריב נטוש (משלי יז יד). וכן נדרו ושלמו (תהלים עו יב). נפלו עלינו (הושע י ח). ויש שרשים מעטים שתחסר הנו"ן במקור ויבא תמורתה תי"ו נוספת בסוף והם נגש. נגע. נטע. נפח. וכמעט אין עוד כמו בגשת ישראל (במדבר ח יט). לגעת בך (שמואל ב יד י). לפחת עליו (יחזקאל כב כ). עת לטעת (קהלת ג ב). אך דע כי לא יבאו כן רק עם בכל"ם אבל זולת בכל"ם לא יבאו בחסרון נו"ן ובתוספת תי"ו בסוף לעולם וכן בצווי החסר הנו"ן בקצת אלה כמו; גש הלאה (בראשית יט ט). וגע אל עצמו (איוב ב ה). ופחי בהרוגים (יחזקאל לז ט). ומן נשל. של נעליך. אבל מן נטע לא נאמר טע:

‎מתחלק לשתי ענינים. האחד, יעלו אבר כנשרים (ישעיהו מ, לא), באברתו יסך לך (תהלים צא, ד), מי יתן לי אבר כיונה (שם נה, ז), המבינתך יאבר נץ (איוב לט, כו), ענין כנף הם. על כנפי נשרים (שמות יט, ד), בעיני כל בעל כנף (משלי א, יז), כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד). השני, אביר הרועים (ש"א כא, ח), אבירי לב (תהלים עו, ו), אביר ישראל (ישעיהו א, כח), אבירי בשן כתרוני (תהלים כב, יג), לחם אבירים (שם עח, כה), גזרה אחת ופתרון אחד להם, וכלם לשון אמוץ הם.

‎מתחלקת לשתי מחלקות: האחד, נאור אתה אדיר (תהלים עו, ה), ואדיריהם שלחו צעיריהם (ירמיהו יד, ג), וצי אדיר לא יעברנו (ישעיהו לג, כא), להיות לגפן אדרת (יחזקאל יז, ח), כלם לשון גודל המה. 'ואדיריהם שלחו צעיריהם' יורה על המלה. ופתרון 'נאור אתה אדיר מהררי טרף', כה הוא, אכן גדול מטרם יסדת הררי טרף, עד שלא נבראו הררי טרף אתה אדיר, וכמוהו בענין גם מיום אני הוא (ישעיהו מג, יג), מטרם שום חוק יום אני הוא, לפני יום שגבה גבורתי וקדמה גדולתי. השני, אדרת שנער (יהושע ז, כא), אדר היקר (זכריה יא, יג), אדרת שער (שם יג, ד), וילט פניו באדרתו (מ"א יט, יג), יריעות צמר המה.

נמו רעיך מלך אשור (נחום ג, יח), אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), וקרעים תלביש נומה (משלי כג, כא), מעט תנומות (שם ו, י), לשון שנה ותרדמה המה.

‎השלישי, מענה אלהי קדם (דברים לג, כז), ומעונתם בציון (תהלים עו, ג), ומעונתיו טרפה (נחום ב, יג), וענה איים באלמנותיו (ישעיהו יג, כב), וענהה שמה כימי נעוריה (הושע ב, יז), בטח בדד עין יעקב (דברים לג, כה).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ולא יבצר ממך מזמה (איוב מב, ב), יבצר רוח נגירים (תהלים עו, יג), ועתה לא יבצר מהם (בראשית יא, ו). השני, ותתצו הבתים לבצר החומה (ישעיהו כב, י), ומבצר משגב חמתיך (שם כה, יב), על דברי הבצרות (ירמיהו יד, א), ובשנת בצרת (שם יז, ח), ושית על עפר בצר (איוב כב, כד), הבמחנים אם במבצרים (במדבר יג, יט). השלישי, והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע (ויקרא כו, ה), כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו, ט), אם בצרים באו לך (שם מט, ט), ענבי נזרך לא תבצר (ויקרא כה, ה).

‎דע, כי יש לבי״ת מעלות הרבה, מבלעדי המעלה הראשונה, באמרך: ברדת משה (שמות לד כט) בקום למשפט אלהים (תהלים עו י) בעשותו למטר חק (איוב כח כו), וכהנה רבות. וגם בי"ת נוטה לענין אחר, באמרך: בבגד או בשתי או בערב (ויקרא יג נא), ויושם בארון (בראשית נ כו), וחלופם, ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד יח), ויתן אתי במשמר (בראשית מא י), וחלופם, באברתו יסך לך (תהלים צא ד), בכחו רגע ים (איוב סו יב), בחרבי ובקשתי (בראשית מח כב). וחלופם, והנשאר בדם (ויקרא ה ט), והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב). וחלופם, והביאו מכל הגוים מנחה לה' בסוסים ברכב בצבים ובפרדים ובכרכרות (ישעיה טו כ), הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב יב), וחלופם הרבה בתורה.

אשתוללו אבירי לב נמו שנתם (תהלים עו, ו), פתרונו נתעקרו אבירי לב, יתכן להיות מגזרת אשל. ושני פתרונים למלה: הפתרון האחד נטיעה, והשני עקירה, ומראה אחד לשניהם. ומבלי הפך המלה מתהפך ענינה כי המלה כפולת ענין, ישנו בנין וישנו סתירה. ויש כמוהו בלשון עברית מלין מחולקים לשני פנים אחוזים [נו"לו אחדים] במראם ונפרדים בענינם. וכה מחלקות 'אשתללו', יתכן להיות פתרונו נטיעה ועקירה על כי יסידת המלה אשל, כאלה: מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), יתכן להיות מסעף מפריא פארוח, מסנסן סנסנים, ומפריח סעיפות. גם יתכן להיות מסעף מפשיח סעיפות ומשחית פארות [נו"ל מפשיח פארות ומשחית סעיפות], על כי יסודת המלה סעף, וכמהו ותשרש שרשיה ותמלא ארץ (תהלים פ, י), פתרונו לפי ענינו נטיעה. וחלופו, אזרעה יאחר יאכל וצאצאי ישרשו (איוב לא, ח), כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתו תשרש (שם לא, יב), ושרשך מארץ החיים סלה (תהלים נב, ז), הן למות הן לשרשי הן לענש (עזרא ז, כו), כלם עקירת שרשים המה, וכמהו לבבתנ אחתי כלה (שיר ד, ט), ופתרונו הסרת לבבי, והוא הדין לשום לב. וכמהו ויחרגו ממסגרותיהם, (תהלים יח, מו), פתרונו תרפה חגורתם ותסור ממתניהם, והוא הדין לחגור. ויעזקהו ויסקלהו (ישעיהו ה, ב), סלו סלו המסילה סקלו מאבן (שם סב, י), ענינו לפנות דרך מאבנים. הוא הדין [נו"ל המשפט] לסקלנו באבנים. ותפע כמו אופל (איוב י, כב), ופתרונו ותחשך, והוא הדין לזריחת נוגה. וכמהו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו (ירמיהו ו, יז), פתרונו ויגרור עצמותיו וינתחם לנתחים וינקר עצמיו מעליו, הן נמצא עצמו להסיר עצם ולשום עצם, וכאלה הרבה בתורה. אבל לא יכלנו להשיג מלה אשר תחלתה אל"ף ושי"ן אם יקרה להם כמקרה המלים האלה אשר תחלתם שי"ן ויבא תי"ו אחריו. לפי שלא מצאנו בלשון עברית כמלה זאת וכענין זה, על כן יוכל הטוען לטעון שאין תי"ו בא אחרי שי"ן ואחרי סמ"ך כי אם במלים אשר שיניהם תחלתם ואין זה מהם ולא מגזרתם על דבר האלף הנקדם במלה ולא נודע אם יוצא [נו"ו ימצא] בלשון עברית אם אין. דע, כי כל התוין המובאין במלין אשר אינם יסוד בהם בנינם וענינם על שתי פנים וכה ענין תוצאותיו, כל מלה אשר תחלתה שין או סמך מיוסדים במלה, יהיה התיו שני לאותיותיה, וכל מלה אשר אין תחלתה שי"ן או סמ"ך כי אם אות מיתר האותיות, יהיה התי"ו ראשון לאותיותיה או לאותיות היסוד. ואלה הם התוין השניים לאותיותיה הנכתבים במלים: שעשועים, אשתעשע (תהלים קיט, טז). שמורים, אשתמרה (ש"ב כב, כד). שר, תשתרר (במדבר טז, יג). שבח, השתבח (תהלים קו, מז). שחוח, תשתוחח (תהלים מב, ז). שפך, תשתפך (איוב ל, טז). שמם, אשתומם (ישעיהו סג, ה). שכר. משתכר (חגי א, ו). שולל, משתולל (ישעיהו נט, טו). שער, ישתער (דניאל יא, מ). ספחני נא (ש"א ב, לו), מהסתפח (שם כו, יט). סף, הסתופף (תהלים פד, יא). סלה, מסתולל (שמות ט, יז). סבל, יסתבל (קהלת יב, ה). שכל, משתכל (דניאל ז, ח). שריגים, ישתרגו (איכה א, יד). שרוע, מהשתרע (ישעיהו כח, כ), וכאלה הרבה בתורה.