Responsa su Isaia 6:3
וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ ׀ קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ׃
E uno chiamò l'altro e disse: Santo, santo, santo, è il Signore degli eserciti; Tutta la terra è piena della sua gloria.
שאלות ותשובות מן השמים
והשיבו ק'ק'ק' ה' צבאות והוא לבדו יעשה לכם לכל צרכיכם [נראה שהכונה, ואין לכם לעזר המלאכים]:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שו"ת במראה הבזק חלק שישי
ד. רבים1עצם חובת כיסוי ראש לגבר נלמד מהסוגיה (שבת קיח ע"ב): "רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש". וכן מצינו במסכת כלה רבתי (פרק ב): "פעם אחת היו זקנים יושבים, עברו לפניהם שני תינוקות, אחד גלה את ראשו ואחד כסה את ראשו, זה שגלה ראשו – ר' אליעזר אומר ממזר, ר' יהושע אומר בן הנדה, ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה". וכן מצינו בקידושין (לא ע"א): "אסור לאדם שיהלך ארבע אמות בקומה זקופה, שנא' (ישעיהו ו׳:ג׳): 'מלא כל הארץ כבודו'. רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי".
טור (או"ח סימן ב) פוסק כגמרא זו: "וילך בכפיפת קומה, כדאיתא (פ"ק דקידושין): 'אמר ר' יהושע בן לוי אסור לילך בקומה זקופה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו'. ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם: 'רב הונא לא אזיל ד' אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי'".
אולם ממקורות אלו משמע שעצם ההליכה בכיסוי ראש הנה רק מידת חסידות ואינה מעיקר הדין, שהרי רב הונא השתבח בכך, וכן על הליכה בלא כיסוי ראש לא נאמר איסור כמו על קומה זקופה. וכן מוכח ברמב"ם שהביא הלכה זו בהלכות דעות (פרק ה הל' ו): "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן" – ואם כן הוא דין מיוחד בצניעות תלמידי חכמים. וכן הובא ב"דרכי משה" (סי' ב): "כתב הכלבו בשם הר"מ דאינו אסור לילך בגילוי הראש, כי מה שאמר רב הונא… זה היה מידת חסידות… אמנם בב"י לקמן (סי' ח) משמע דאסור לילך בגילוי ראש, אך פשט דברי רבינו הטור משמע כדברי הר"מ". וכן במהרש"ל (ס' עב), ב"מגן אברהם" (סי' צא), בגר"א (סי' ח) וכן בפוסקים נוספים. ולדין הליכה בגילוי ראש בזמננו עיין בט"ז (סי' ח) וב"משנה ברורה" (סי' ב ס"ק יא). פוסקים שאישה נשואה בשעת תפילה צריכה לכסות את ראשה2רמב"ם (תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ה) פסק: "תקון המלבושים כיצד? מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר 'השתחוו לה' בהדרת קדש', ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגליים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי רגליים". המפרשים (עיין "בית יוסף", "כסף משנה" ו"הגהות מימוניות") כתבו שמקורו של רמב"ם בגמרא (שבת י ע"א): "רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי". ואמנם הגמרא אינה מזכירה כיסוי הראש, אך היא מדברת על הכנות הנצרכות לתפילה; או שמקורו מגמרא אחרת (חגיגה יג ע"ב): "הכי השתא! בשלמא אפיה – אורח ארעא לגלויי קמיה רביה, כרעיה – לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה". ואם כן דין זה נלמד דווקא בתפילה, שיש בה הלכה מיוחדת של "הכון לקראת אלוקיך ישראל".
על פי זה כותב הרב עובדיה יוסף ("יביע אומר" ו או"ח סי' טו) שלעניין תפילה שם צריך להכין עצמו לתפילה, וכן בברכת המזון שמושווית לתפילה הרי אין הבדל בין גברים לנשים ובין רווקות לנשואות, ותמיד צריכים לכסות ראשן. ויש לעיין איזה כיסוי ראש צריכות לשים, אם כיסוי הראש של אישה נשואה או מספיק כיסוי ראש על פי גדרי כיסוי הראש לגבר. עיין בעניין זה בשו"ת "אגרות משה" (או"ח א א), שהרי אין זה מדיני צניעות אלא מדיני כבוד, ונראה שגם פה יצטרכו לשים כיסוי ראש הרגיל לנשים, שאם כך הוא דרך הצניעות כך גם דרך הכבוד, וכן שלא יראה כחוכא ואטלולא. אומנם אין צורך בכל גדרי הצניעות. וכן משמע בפוסקים שיובאו לקמן (לעניין ברכות) שאישה נשואה חייבת בכיסוי ראשה בזמן תפילה לפחות.. ויש אומרים שאין זה מעיקר הדין אלא רק מנהג3"הליכות בת ישראל" (הרב פוקס פרק ה הל' ג) כתב: "נהגו נשים נשואות לכסות ראשן בעת שמתפללות או מברכות אף כשהן בחדרי חדרים, אבל מעיקר הדין אינן חייבות. ולעניין ברכת הטבילה דין מיוחד". אם כן, לשיטתו נהגו הנשים לכסות ראשן אך אינן חייבות, ואינו מחלק בין ברכות לתפילה. מקורו הוא הגרש"ז אויערבך שכך אמר לו בעל-פה, אך הוא אינו מביא את טעם דבריו, וכן אינו מסביר מדוע בטבילה הדין שונה. בשיחה בעל-פה אמר הרב המחבר שטעם הגרש"ז הוא משום חוקות הגויים, כמובא ב"ציץ אליעזר" לקמן, אך "ציץ אליעזר" הסביר בכך מדוע אין רווקות מחויבות בכיסוי ראשן בתפילה, ולא הסביר מדוע נשים נשואות, שכל ימיהן הולכות עם כיסוי ראש, לא יחויבו בכיסוי ראש בתפילה. וכמו כן אמר בעל-פה שבטבילה אין דין שצריך כיסוי ראש, אלא שכך נהגו.
וייתכן לומר בטעם דברי הגרש"ז שדין שו"ע המחייב אזכרה בכיסוי ראש הוא משום ביזיון להוציא שם ה' במראה שאינו מכובד, אך כל זה בגברים, שמראם המכובד כשיוצאים לרחוב הוא בכיסוי ראש; והדבר שנשים נשואות יוצאות לרחוב בכיסוי ראשן הרי הוא דווקא מדיני צניעות ולא מדיני כבוד.
ואמנם לעניין תפילה, שיש הלכה מיוחדת של "הכון לקראת אלוקיך ישראל", ורוב הפוסקים נוקטים שמחויבת בכיסוי ראשה, נראה שיש להחמיר כפוסקים המצריכים כיסוי ראש, אך לעניין ברכות, שצריך כיסוי ראש רק משום ביזיון, ניתן לסמוך על דעה זו וכדלקמן.. ובשעת אמירת ברכות ראוי4לגבי דין גילוי ראש בזמן אזכרת שם ה' בברכות ולימוד תורה, מצינו מחלוקת במסכת סופרים (פרק יד): "פוחח, הנראין כרעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה – פורס על שמע, ויש אומרים בכרעיו נראין, או בגדיו פרומים – פורס על שמע, אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו".
ונחלקו הראשונים כמי הלכה. רבנו ירוחם (סוף נתיב טז) פסק כתנא בתרא, האוסר אזכרה בגילוי ראש. אך מהרא"י (פסקים וכתבים סי' רג) כתב: "איני יודע כל כך איסור מפורש שלא להזכיר השם בהדיא ובגילוי ראש…" ונראה שהוא סובר כתנא קמא במסכת סופרים. וכן פסק מהרש"ל (סי' עב): "ולולא שאינני רגיל לחלקו על הקדמונים… הייתי נוטה להקל לברך בגילוי הראש, ואפילו לקרות קריאת שמע שרי… והטור לא כתב שיכסה ראשו אלא לגבי תפלה ולא לגבי קריאת שמע…". וכן פסק "אור זרוע" (ב סי' מג): "שרבותינו בצרפת היו עושים מעשה לברך בראש מגולה". וכנראה פסקו כדעת תנא קמא במסכת סופרים. וכן משמע ברמב"ם, שכתב חובת כיסוי ראש היא רק בתפילה, משום "הכון לקראת אלוקיך", ולא כתב כן בברכות.
מרן המחבר ב"בית יוסף" (או"ח סי' צא) פסק כרבנו ירוחם, וגם בשו"ע (או"ח סי' צא סע' ג): "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה". וכן משמע בטור (סי' ח) בעניין ברכת ציצית, שכותב: "ומכסה ראשו, שלא יהא בגילוי הראש". רמ"א ב"דרכי משה" הסבירו כפשוטו, דהיינו שבשעה שמברך צריך להיות מכוסה ראשו, וכן מפורש ב"פרישה" (שם): "וקמ"ל דבשעת שרוצה להתעטף בטלית, אף שעומד על מקומו אפילו הכי אברכת עטיפת טלית צריך כיסוי ראש" – ואם כן מוכח מדבריהם שבשעת ברכות צריך כיסוי ראש. עיין (שם) בדברי ה"בית יוסף" והב"ח שביארו אחרת את דברי הטור.
אמנם הגר"א (שם ס"ק ו) הסביר את דבריו של הטור שכל דין כיסוי ראש הוא מידת חסידות, אך בברכת ציצית יש מקום להחמיר יותר, כיוון שמתעטף כדי להתפלל, ואם כן הוא כחלק מדיני התפילה. ולאחר שהביא את דעת ה"יש אומרים" המחמירה במסכת סופרים כתב שאין זה אלא מידת חסידות שלא להוציא אזכרות בראש מגולה, וראייתו ממסכת ברכות (ס ע"ב), שם מתואר סדר ברכות השחר וברכת "עוטר ישראל בתפארה" נאמרה כנגד שימת הכובע וכיסוי הראש – ואם כן מוכח שהברכות שנאמרו קודם לה נאמרו ללא כיסוי ראש. ומסכם למסקנה: "כללא דמלתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם, רק לפני הגדולים וכן בעת התפילה, אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים העומדים לפני ה' תמיד".
וניתן לומר שהוא סובר כי ההלכות במסכת סופרים, או חלק מהן, הן מידת חסידות, או שיש להסביר את דבריו שלדעתו דברי תנא קמא במסכת סופרים הם מידת חסידות, כיוון שהתנא דיבר על חזן בבית הכנסת (שאין ראוי שיזכיר שם ה' בפני הציבור בראש מגולה), אך לא דיבר על כל אדם פרטי בביתו, ולכן לאדם בביתו זוהי רק מידת חסידות.
על פי זה אפשר לפרש אף את דברי רבנו ירוחם בעניין ברכת המזון בגילוי ראש דווקא לברכת המזון, שחובתה מדאורייתא ודומה לתפילה, ולא לכל ברכה ואזכרת שם ה', שאין זה אלא מידת חסידות.
נמצינו למדים שיש לחלק בין דין תפילה, שיש בה צד מיוחד של "הכון לקראת אלוקיך ישראל" – ששם צריך להיות ראוי לתפילה, לבין דין הוצאת אזכרות בברכות ותלמוד תורה, שם אין דין מיוחד כזה, וצריך כיסוי ראש (לשיטת המצריכים, שכמוה פסק השו"ע) מטעם כבוד, ושלא יראה בביזיון בהזכירו את שם ה'. וכמו שהביא ב"ח (שו"ע או"ח סי' צא סע' ה, אמנם שם הוא דן בהלכות תפילה) בשם המהרא"י (בתרומת הדשן ס' י) שהטעם "משום קלות ראש כלפי שמיא, דמדכר שם המקום ברוך הוא שלא באימה וביראה".
כתב הרב עובדיה יוסף ("יביע אומר" ו או"ח סי' טו) שיש לחלק בעניין אזכרה בברכות ובתלמוד תורה, שלגבי גבר נפסק שחייב בכיסוי ראשו, ולגבי נשים מחלק הרב עובדיה בין אישה נשואה, שדרכה לצאת ברשות הרבים בכיסוי ראש ולכן חייבת בכיסוי ראשה אף בזמן אזכרה (שכך נחשב "המראה המכובד" שלה), לבין אישה רווקה, שאינה מכסה את ראשה ולכן אין בגילוי ראשה משום ביזיון ואינה צריכה לכסות את ראשה.
הרב הדאיה ("ישכיל עבדי" ז השמטות או"ח סע' א) כתב שכיוון שמבואר בשו"ע שהן בתפילה והן בברכות צריך לכסות ראשו, משום שאזכרת ה' צריכה להיעשות ביראה ובחרדה, אחרת נראה כחוצפה כלפי שמיא – הרי אין בכך חילוק בין גברים לנשים ובין גדולים לקטנים ובין רווקות לנשואות.
"בן איש חי" (הלכות שנה שנייה פרשת שמיני) כתב: "וטוב להניח סודר על ראשה בשעת הברכה, ולכן הטובלת במקווה תברך את הברכה כשראשה מכוסה". וכן בספר "חסד לאלפים" (סי' ב או"ח) כתב שאסור להזכיר שם ה' בגילוי ראש, ולכן הטובלת במקווה תברך את הברכה כשראשה מכוסה. והובאה הלכה זו בספר "דרכי טהרה" לרב מרדכי אליהו (עמ' קעב) – כמובן, שם מדובר על אישה נשואה בלבד. לעומת זאת, הפוסקים האשכנזיים בהלכות טבילה לא הזכירו הלכה זו. שתכסה את ראשה5כיוון שאין חובה בכך, ודאי שבשעת הדחק ואפילו קלה אין חובה להשתדל בכך., אך אינה חייבת מעיקר הדין6בספר "הליכות בת ישראל" (פרק ח הלכה ג). ועוד שלשיטת הגר"א גם כיסוי ראש לגברים באזכרות הוא ממנהג חסידות..
טור (או"ח סימן ב) פוסק כגמרא זו: "וילך בכפיפת קומה, כדאיתא (פ"ק דקידושין): 'אמר ר' יהושע בן לוי אסור לילך בקומה זקופה, שנאמר מלא כל הארץ כבודו'. ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם: 'רב הונא לא אזיל ד' אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי'".
אולם ממקורות אלו משמע שעצם ההליכה בכיסוי ראש הנה רק מידת חסידות ואינה מעיקר הדין, שהרי רב הונא השתבח בכך, וכן על הליכה בלא כיסוי ראש לא נאמר איסור כמו על קומה זקופה. וכן מוכח ברמב"ם שהביא הלכה זו בהלכות דעות (פרק ה הל' ו): "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן" – ואם כן הוא דין מיוחד בצניעות תלמידי חכמים. וכן הובא ב"דרכי משה" (סי' ב): "כתב הכלבו בשם הר"מ דאינו אסור לילך בגילוי הראש, כי מה שאמר רב הונא… זה היה מידת חסידות… אמנם בב"י לקמן (סי' ח) משמע דאסור לילך בגילוי ראש, אך פשט דברי רבינו הטור משמע כדברי הר"מ". וכן במהרש"ל (ס' עב), ב"מגן אברהם" (סי' צא), בגר"א (סי' ח) וכן בפוסקים נוספים. ולדין הליכה בגילוי ראש בזמננו עיין בט"ז (סי' ח) וב"משנה ברורה" (סי' ב ס"ק יא). פוסקים שאישה נשואה בשעת תפילה צריכה לכסות את ראשה2רמב"ם (תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ה) פסק: "תקון המלבושים כיצד? מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר 'השתחוו לה' בהדרת קדש', ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגליים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי רגליים". המפרשים (עיין "בית יוסף", "כסף משנה" ו"הגהות מימוניות") כתבו שמקורו של רמב"ם בגמרא (שבת י ע"א): "רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי". ואמנם הגמרא אינה מזכירה כיסוי הראש, אך היא מדברת על הכנות הנצרכות לתפילה; או שמקורו מגמרא אחרת (חגיגה יג ע"ב): "הכי השתא! בשלמא אפיה – אורח ארעא לגלויי קמיה רביה, כרעיה – לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה". ואם כן דין זה נלמד דווקא בתפילה, שיש בה הלכה מיוחדת של "הכון לקראת אלוקיך ישראל".
על פי זה כותב הרב עובדיה יוסף ("יביע אומר" ו או"ח סי' טו) שלעניין תפילה שם צריך להכין עצמו לתפילה, וכן בברכת המזון שמושווית לתפילה הרי אין הבדל בין גברים לנשים ובין רווקות לנשואות, ותמיד צריכים לכסות ראשן. ויש לעיין איזה כיסוי ראש צריכות לשים, אם כיסוי הראש של אישה נשואה או מספיק כיסוי ראש על פי גדרי כיסוי הראש לגבר. עיין בעניין זה בשו"ת "אגרות משה" (או"ח א א), שהרי אין זה מדיני צניעות אלא מדיני כבוד, ונראה שגם פה יצטרכו לשים כיסוי ראש הרגיל לנשים, שאם כך הוא דרך הצניעות כך גם דרך הכבוד, וכן שלא יראה כחוכא ואטלולא. אומנם אין צורך בכל גדרי הצניעות. וכן משמע בפוסקים שיובאו לקמן (לעניין ברכות) שאישה נשואה חייבת בכיסוי ראשה בזמן תפילה לפחות.. ויש אומרים שאין זה מעיקר הדין אלא רק מנהג3"הליכות בת ישראל" (הרב פוקס פרק ה הל' ג) כתב: "נהגו נשים נשואות לכסות ראשן בעת שמתפללות או מברכות אף כשהן בחדרי חדרים, אבל מעיקר הדין אינן חייבות. ולעניין ברכת הטבילה דין מיוחד". אם כן, לשיטתו נהגו הנשים לכסות ראשן אך אינן חייבות, ואינו מחלק בין ברכות לתפילה. מקורו הוא הגרש"ז אויערבך שכך אמר לו בעל-פה, אך הוא אינו מביא את טעם דבריו, וכן אינו מסביר מדוע בטבילה הדין שונה. בשיחה בעל-פה אמר הרב המחבר שטעם הגרש"ז הוא משום חוקות הגויים, כמובא ב"ציץ אליעזר" לקמן, אך "ציץ אליעזר" הסביר בכך מדוע אין רווקות מחויבות בכיסוי ראשן בתפילה, ולא הסביר מדוע נשים נשואות, שכל ימיהן הולכות עם כיסוי ראש, לא יחויבו בכיסוי ראש בתפילה. וכמו כן אמר בעל-פה שבטבילה אין דין שצריך כיסוי ראש, אלא שכך נהגו.
וייתכן לומר בטעם דברי הגרש"ז שדין שו"ע המחייב אזכרה בכיסוי ראש הוא משום ביזיון להוציא שם ה' במראה שאינו מכובד, אך כל זה בגברים, שמראם המכובד כשיוצאים לרחוב הוא בכיסוי ראש; והדבר שנשים נשואות יוצאות לרחוב בכיסוי ראשן הרי הוא דווקא מדיני צניעות ולא מדיני כבוד.
ואמנם לעניין תפילה, שיש הלכה מיוחדת של "הכון לקראת אלוקיך ישראל", ורוב הפוסקים נוקטים שמחויבת בכיסוי ראשה, נראה שיש להחמיר כפוסקים המצריכים כיסוי ראש, אך לעניין ברכות, שצריך כיסוי ראש רק משום ביזיון, ניתן לסמוך על דעה זו וכדלקמן.. ובשעת אמירת ברכות ראוי4לגבי דין גילוי ראש בזמן אזכרת שם ה' בברכות ולימוד תורה, מצינו מחלוקת במסכת סופרים (פרק יד): "פוחח, הנראין כרעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה – פורס על שמע, ויש אומרים בכרעיו נראין, או בגדיו פרומים – פורס על שמע, אבל בראשו מגולה אינו רשאי להוציא הזכרה מפיו".
ונחלקו הראשונים כמי הלכה. רבנו ירוחם (סוף נתיב טז) פסק כתנא בתרא, האוסר אזכרה בגילוי ראש. אך מהרא"י (פסקים וכתבים סי' רג) כתב: "איני יודע כל כך איסור מפורש שלא להזכיר השם בהדיא ובגילוי ראש…" ונראה שהוא סובר כתנא קמא במסכת סופרים. וכן פסק מהרש"ל (סי' עב): "ולולא שאינני רגיל לחלקו על הקדמונים… הייתי נוטה להקל לברך בגילוי הראש, ואפילו לקרות קריאת שמע שרי… והטור לא כתב שיכסה ראשו אלא לגבי תפלה ולא לגבי קריאת שמע…". וכן פסק "אור זרוע" (ב סי' מג): "שרבותינו בצרפת היו עושים מעשה לברך בראש מגולה". וכנראה פסקו כדעת תנא קמא במסכת סופרים. וכן משמע ברמב"ם, שכתב חובת כיסוי ראש היא רק בתפילה, משום "הכון לקראת אלוקיך", ולא כתב כן בברכות.
מרן המחבר ב"בית יוסף" (או"ח סי' צא) פסק כרבנו ירוחם, וגם בשו"ע (או"ח סי' צא סע' ג): "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה". וכן משמע בטור (סי' ח) בעניין ברכת ציצית, שכותב: "ומכסה ראשו, שלא יהא בגילוי הראש". רמ"א ב"דרכי משה" הסבירו כפשוטו, דהיינו שבשעה שמברך צריך להיות מכוסה ראשו, וכן מפורש ב"פרישה" (שם): "וקמ"ל דבשעת שרוצה להתעטף בטלית, אף שעומד על מקומו אפילו הכי אברכת עטיפת טלית צריך כיסוי ראש" – ואם כן מוכח מדבריהם שבשעת ברכות צריך כיסוי ראש. עיין (שם) בדברי ה"בית יוסף" והב"ח שביארו אחרת את דברי הטור.
אמנם הגר"א (שם ס"ק ו) הסביר את דבריו של הטור שכל דין כיסוי ראש הוא מידת חסידות, אך בברכת ציצית יש מקום להחמיר יותר, כיוון שמתעטף כדי להתפלל, ואם כן הוא כחלק מדיני התפילה. ולאחר שהביא את דעת ה"יש אומרים" המחמירה במסכת סופרים כתב שאין זה אלא מידת חסידות שלא להוציא אזכרות בראש מגולה, וראייתו ממסכת ברכות (ס ע"ב), שם מתואר סדר ברכות השחר וברכת "עוטר ישראל בתפארה" נאמרה כנגד שימת הכובע וכיסוי הראש – ואם כן מוכח שהברכות שנאמרו קודם לה נאמרו ללא כיסוי ראש. ומסכם למסקנה: "כללא דמלתא אין איסור כלל בראש מגולה לעולם, רק לפני הגדולים וכן בעת התפילה, אז נכון הדבר מצד המוסר ושאר היום לקדושים העומדים לפני ה' תמיד".
וניתן לומר שהוא סובר כי ההלכות במסכת סופרים, או חלק מהן, הן מידת חסידות, או שיש להסביר את דבריו שלדעתו דברי תנא קמא במסכת סופרים הם מידת חסידות, כיוון שהתנא דיבר על חזן בבית הכנסת (שאין ראוי שיזכיר שם ה' בפני הציבור בראש מגולה), אך לא דיבר על כל אדם פרטי בביתו, ולכן לאדם בביתו זוהי רק מידת חסידות.
על פי זה אפשר לפרש אף את דברי רבנו ירוחם בעניין ברכת המזון בגילוי ראש דווקא לברכת המזון, שחובתה מדאורייתא ודומה לתפילה, ולא לכל ברכה ואזכרת שם ה', שאין זה אלא מידת חסידות.
נמצינו למדים שיש לחלק בין דין תפילה, שיש בה צד מיוחד של "הכון לקראת אלוקיך ישראל" – ששם צריך להיות ראוי לתפילה, לבין דין הוצאת אזכרות בברכות ותלמוד תורה, שם אין דין מיוחד כזה, וצריך כיסוי ראש (לשיטת המצריכים, שכמוה פסק השו"ע) מטעם כבוד, ושלא יראה בביזיון בהזכירו את שם ה'. וכמו שהביא ב"ח (שו"ע או"ח סי' צא סע' ה, אמנם שם הוא דן בהלכות תפילה) בשם המהרא"י (בתרומת הדשן ס' י) שהטעם "משום קלות ראש כלפי שמיא, דמדכר שם המקום ברוך הוא שלא באימה וביראה".
כתב הרב עובדיה יוסף ("יביע אומר" ו או"ח סי' טו) שיש לחלק בעניין אזכרה בברכות ובתלמוד תורה, שלגבי גבר נפסק שחייב בכיסוי ראשו, ולגבי נשים מחלק הרב עובדיה בין אישה נשואה, שדרכה לצאת ברשות הרבים בכיסוי ראש ולכן חייבת בכיסוי ראשה אף בזמן אזכרה (שכך נחשב "המראה המכובד" שלה), לבין אישה רווקה, שאינה מכסה את ראשה ולכן אין בגילוי ראשה משום ביזיון ואינה צריכה לכסות את ראשה.
הרב הדאיה ("ישכיל עבדי" ז השמטות או"ח סע' א) כתב שכיוון שמבואר בשו"ע שהן בתפילה והן בברכות צריך לכסות ראשו, משום שאזכרת ה' צריכה להיעשות ביראה ובחרדה, אחרת נראה כחוצפה כלפי שמיא – הרי אין בכך חילוק בין גברים לנשים ובין גדולים לקטנים ובין רווקות לנשואות.
"בן איש חי" (הלכות שנה שנייה פרשת שמיני) כתב: "וטוב להניח סודר על ראשה בשעת הברכה, ולכן הטובלת במקווה תברך את הברכה כשראשה מכוסה". וכן בספר "חסד לאלפים" (סי' ב או"ח) כתב שאסור להזכיר שם ה' בגילוי ראש, ולכן הטובלת במקווה תברך את הברכה כשראשה מכוסה. והובאה הלכה זו בספר "דרכי טהרה" לרב מרדכי אליהו (עמ' קעב) – כמובן, שם מדובר על אישה נשואה בלבד. לעומת זאת, הפוסקים האשכנזיים בהלכות טבילה לא הזכירו הלכה זו. שתכסה את ראשה5כיוון שאין חובה בכך, ודאי שבשעת הדחק ואפילו קלה אין חובה להשתדל בכך., אך אינה חייבת מעיקר הדין6בספר "הליכות בת ישראל" (פרק ח הלכה ג). ועוד שלשיטת הגר"א גם כיסוי ראש לגברים באזכרות הוא ממנהג חסידות..
Ask RabbiBookmarkShareCopy