Talmud su Ecclesiaste 5:5

רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה. שְׁלֹשָׁה הִרְצוּ תוֹרָתָן לִפְנֵי רַבָּן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. רִבִּי עֲקִיבָה לִפְנֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַיי לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה. מִיכָּן וָהֵילַךְ אֵין דַּעְתָּן נְקִייָה. אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. אֶחָד הֵצִיץ וָמֵת. אֶחָד הֵצִיץ וְנִפְגַּע. אֶחָד הֵצִיץ וְקִיצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. אֶחָד נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם. בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וְנִפְגַּע. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֶר דְּבַ֣שׁ מָ֭צָאתָ אֱכוֹל דַּייֶךָּ. בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וָמֵת. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר יָ֭קָר בְּעֵינֵ֣י י֙י הַ֝מָּ֗וְתָה לַֽחֲסִידָֽיו׃ אַחֵר הֵצִיץ וְקִיצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת. מַנִּי אַחֵר. אֱלִישַׁע בֵּן אַבּוּיָה. שְׁהָיָה הוֹרֵג רָבֵי תוֹרָה. אָֽמְרִין. כָּל־תַּלְמִיד דַּהֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשֻׁבָּח בְּאוֹרַיְתָא הֲוָה קְטִיל לֵיהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דַּהֲוָה עֲלִיל לְבֵית ווַעֲדָא וַהֲוָה חֲמִי טַלָּייָא קוֹמֵי סַפְרָא. וַהֲוָה אֲמַר. מָה אִילֵּין יָֽתְבִין עָֽבְדִין הָכָא. אוּמְנָתֵיהּ דָּהֵן בַּנַּאי. אוּמְנָתֵיהּ דָּהֵן נַגָּר. אוּמְנָתֵיהּ דָּהֵן צַייָד. אוּמְנָתֵיהּ דָּהֵן חַייָט. וְכֵיוָן דַּהֲווֹן שָֽׁמְעִין כֵּן הֲווֹן שָֽׁבְקִין לֵיהּ וְאָֽזְלִין לוֹן. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַֽחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וגו׳. שֶׁחִיבֵּל מַעֲשֶׂה יָדָיו שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ. אוּף בִּשְׁעַת שּׁוּמָדָא הֲווֹן מַטְעֲנִין לוֹן מְטוּלִין. וִהֲווֹן מִתְכַּווְנִין מִיטְעוֹן תְּרֵי חַד מְטוּל. מִשֵּׁם שְׁנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת. אֲמַר. אַטְעוֹנְנוֹן יְחִידָאִין. אָֽזְלוֹן וְאַטְעוֹנִינוֹן יְחִידָײִן. וְהֲווֹן מִתְכַּווְנִין מִפְרוֹק בְּכַרְמְלִית. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִד לִרְשׁוּת הַרַבִּים. אֲמַר. אַטְעוֹנִינוֹן צְלוֹחִייִן. אָֽזְלוֹן וְאַטְעוֹנִינוֹן צְלוֹחִייִן. רִבּי עֲקִיבָה נִכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר מָשְׁכֵנִ֭י אַֽחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה וגו׳.

ד״א הנחמים באלים כל המחמם עצמו ומוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה שנאמר (בראשית לח) ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳ וימיתהו ה' וכל המקשה את עצמו הרי זה עבריין שנאמר (שם) וירע בעיני ה׳ (את) אשר עשה ואפילו קטנים מקבלין פני שכינה שנאמר (תהלים כב) זרע יעבדנו יסופר לה׳ לדור . בעון מה בניו של אדם מתים ר״א אומר בעון נדרים שנאמר (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו׳ וחבל את מעשה ידיך. רבי נתן אומר בעון מזוזה דכתיב (דברים יא) על מזוזות ביתך ובשעריך וכתיב אחריו למען ירבו ימיכם וימי בניכם. רבי נהוראי אומר בעון ציצית דכתיב (ירמיה ב) גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים וגו׳. רבי יהושע אומר בעון ביטול תורה קטנים מתים שנאמר (הושע ד) ותשכח (את) תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. ר״ע אומר כל [מי] שאינו עוסק בתורה גורם עניות לבניו. מה יעשה אדם ויהיו בניו עשירים ויקיימו יעשה חפצי שמים וחפצי אשתו. ואלו הן חפצי שמים יפזר מעותיו לעניים שנאמר (תהלים קיב) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד.

וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שנאמר (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרו אלא קרובו שנאמר (ישעיהו נח, ז) ומבשרך לא תתעלם