열왕기하 4:1의 Chasidut

אֲבָל כְּשֶׁהַזְּקֵנִים כָּרָאוּי, בְּחִינַת: זָקֵן – זֶה קָנָה חָכְמָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן, בִּבְחִינַת (ישעיהו ט׳:י״ד): זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים – שֶׁעַל יְדֵי זָקֵן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִתְגַּבֵּר הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְשׂוּא פָנִים, כִּי נְשִׂיאַת פָּנִים הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע לִיהוֹרָם (מלכים ב ג׳:י״ד): לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ – שֶׁאֱלִישָׁע לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם רָצוֹן לִיהוֹרָם, רַק עַל־יְדֵי נְשִׂיאַת פָּנִים שֶׁל יְהוֹשָׁפָט, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַצָּה אֵלָיו. נִמְצָא שֶׁנְּשִׂיאוּת פָּנִים הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, וְזֶה בְּחִינַת זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים, כַּנַּ"ל:

(במלכים ב ד׳:א׳) ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וכו'. ויאמר אלי' אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן ויאמר לכי שאלי לך כלים כו' מאת כל שכניכי כלים רקים אל תמעיטי ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך וכו' ושלמי את נשייכי ואת ובניך תחיי בנותר. הנראה לרמז בפסוקים הללו על ענין חנוכה. ונקדים מ"ש בפ' וכל אשר יש לו נתן בידו הרמז למדת צדיק יסו"ד עולם שנקרא כל לכן בחי' יש נתן בידו. חכמה נקרא יש בחי' פתח כמ"ש פיה פתחה בחכמה. וז"ש כי בו זקונים הוא ותרגומו בר חכים הוא לי'. וכל הנהגת העולם הוא ביד הצי"ע. וכאשר בהמ"ק הי' קיים שם הי' מקור השפע לבני ישראל בחי' צי"ע שנקרא כל. וזה שאמרה אין לשפחתך כ"ל בבי"ת. כי עתה שנחרב הבית חסר מאתנו בחי' השפע מבהמ"ק. כי אם אסוך שמן רמז לנר חנוכה שגם הוא מקור השפע כמ"ש באורך נראה אור. כפי מה שבארנו במ"א שנ"ח הוא תיקון למדת היסו"ד. ונקדים מ"ש בס' מעיל צדקה סי' קל"ה מענין עובדיה שהביא בשם התוספתא. מאתן ושתין וחמשא זימנין צווחא איתת עובדי' בהאי גוונא ולא הוה משגח ולא הוה ידעה מה למעבד עד דאזלא לבי קברא וצווחת דחלא דה' דחלא דה' ואשתמע לה קלא מבי קברא מאי הדין דחלא דה' דקבעת ארבע איקרי דחלא דה' אברהם ויוסף ואיוב ועובדי'. אותיבא לא בעינן אלא האי דאיקרי דחלא דה' לחדא וכו' ואמר זילי לגבי אלישע בפורתא דמשחא דאשתאר לגבך ולברכינך בי' די אנא אטמרתי' למאה נביאי וזנתינהו במערתא בלחמא ומיא לא אטפון בוצינא דמשחא מינייהו לא ביממא ולא בלילי'. הנראה מזה גודל מעלת הצדיק המשפיע אשר הברכות מסורים בידו. ומעורר החסדים מעולם החכמה בחי' שמן כמבואר במ"א. וז"ש אלישע לכי שאלי כלים מן החוץ. שהוא בחי' מהדרין לתקן שבירת הכלים כיל"ח. מכל שכניכי רמז לשכינה הקדושה כמ"ש במגלת רות ותקראנה לו השכנות שם ע"ש. כלים רקים אל תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך. ענין סגירת הדלת הוא לבל תלך השפע חוצה כי בזמן הגלות השפע יורד לחיצונים ח"ו. ותעמוד מלדת אותיות דל"ת דלותי ולי יהושיע. וז"ש ואת הדלת סגרו. למנוע השפע מסט"א רק להמשיך השפע לבנ"י. כמ"ש וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך לבל יבוזו זרים. ושלמי את נשייכי. לשון שלום בבית רמז ליחוד דו"נ כאשר תעשה היחוד קוב"ה ושכינתי' ואת ובניכי תחיי בנותר. רמז לנ"ח ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים. מה שיהי' לע"ל. שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך וכו' אורך הוא נ"ח שמתעורר אור הגנוז. ליהודים היתה אורה ושמחה. כי האור הזה מביא שמחה לעולם כמ"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. הבקר אור והאנשים שלחו. וז"ש המה ינחוני. נרמז בו אותיות נח ר"ת "נר "חנוכה. יביאוני אל הר קדשך שנזכה לגאולה ב"ב. וז"ש ואח"כ באו בניך כו' שירד השפע רק לבנ"י. וקבעום בהלל והודאה לשמך הגדול. שיהי' כן קביעא וקיימא לע"ל כנ"ל כמ"ש במ"א בשם הרמב"ן ז"ל כי לזה הי' תכלית כוונת הבריאה כדי להודות כו':

או יתבאר באופן אחר, כי הנה רש"י (ד"ה ושמתי) פירש והלא לא אמר לו אלא והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית ח יד), אלא שאמר לו כי לא אעזבך וגו' (בראשית כח טו), ולאברהם אמר כחול אשר על שפת הים (בראשית כב יז). ולפי זה קשה למה לא אמר ככוכבי השמים, אך שהוא על דרך תפסת מרובה וכו' כשהן עולין, לכך החזיק בהבטחה זו שהיא אף כשהן יורדין. ולפי זה קשה למה לא החזיק הבטחה שהש"י הבטיח לעצמו והיה זרעך כעפר הארץ וגו'. והנ"ל בזה, דהא היראה היה אחר הבטחון לפי הרז"ל (ברכות ד' ע"א) שהיה ירא שמא יגרום החטא, אם כן אתי שפיר דלא החזיק בהבטחתו רק בהבטחה שהבטיח לאברהם, דכבר כתב הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים דשאני נביא שהובטח מבואות עצמו דביה יש חזרה, מהובטח מפי נביאות אחר דאין חזרה, ובזה נתיישב קושית הרמב"ן הנ"ל, כיון שהיה עיקר היראה שמא גרם החטא שאין הבטחה מתקיימת, אם כן מה נעזר באמרו ואתה אמרת (בראשית לב יג), הלא גרם החטא. ולדברי אתי שפיר, כיון דקאי על הבטחת השם לאברהם, אין חזרה, ואם תאמר אם כן הדרא קושיא לדוכתיה מפני מה נתיירא, הלא הובטח מפי נבואות אברהם. אך דבזה י"ל כמ"ש הרמב"ן בשם המפרשים שחמל על בניו, שחישב שיוכל להיות שימלט הוא או אחד מבניו, ויתקיים בו ההבטחה, והא דהקשה הרמב"ן הלא כבר הובטח ושמרתיך בכל אשר תלך, לדברי לא קשה מידי, כיון דלא נתכוון להבטחה שהובטח בעצמו. ואחר כל אלה קשה מה הנרצה באמרו ואתה אמרת היטב וגו', כין שידע שיתקיים רק שחמל על בניו, והבן. לכך הדרן לפירוש רש"י שירא מגרם החטא, וקושית הרמב"ן אם כן מה עזר יש לו במה שאמר ואתה אמרת, נ"ל בדרך נכון בעזרת ה', כי בלאו הכי יש להבין איך שייך יראה בצדיק כמותו מלבד יראת הקב"ה. אך הוא כמ"ש לעיל דהוא יראת חטא, לכך וייצר לו (בראשית לב ח) בענין עשו, ועדיין קשה בצדיק כמותו איך שייך צרה ודאגה ופחד, הלא ראוי לו שירצה השי"ת ולא זולת זה, כמו שפירשתי על הפסוק (תהלים לד י-יא) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו וגו', (תהלים לד יא) ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב, על דרך שפירש בעל שבט מוסר במה שצעקה אשת עובדיה הנביא אל אלישע (מלכים ב' ד א-ב) ולשפחתך אין כל בבית וגו', (מלכים ב' ד ב) והנושה בא לקחת וגו'. ועל דרך שכתב בעל מעשה ה' בתשובת יעקב לעשו יש לי כל (בראשית לג יא), דזה אי אפשר רק מדת הסתפקות, ואם כן זה לא יחסר, והוא פלא. ועל דרך זה יש לפרש הפסוק (דברים ח ט) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, כי אין עני יותר ממי שאין לו מדת הסתפקות (על פי אבות פ"ד מ"א), וישיבה בחוץ לארץ אויר ארץ העמים מוליד מדות רעות קנאה וכדומה, דאף תלמידי חכמים שבבבל נקראים רגזנים, כד"א (דברים כח סה) ונתן לך שם לב רגז (נדרים כ"ב ע"א), והכל נצמח ממדת הקנאה בעוה"ר שכל אחד מתפאר בחכמתו ובתורתו בעומק השכל אני ואפסי עוד שלא תואר לו ולא הדר, וכל שכן ההמוני עם גברה עליהם הקנאה, וזה מונע למדת הסתפקות, והם עניים ואוכלים בצרות עין, מה שאין כן אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב). וזהו לא במסכנות וגו' לא תחסר, והטעם כל בה, שיהיה להם הסתפקות, וק"ל. ועל דרך זה פירשתי גם כן מה שנאמר בשלמה (מלכים א' ד כ', (שם ה) ה') ועם בני ישראל ויהודה כחול הים לרוב מאד אוכלים ושותים ושמחים, (מלכים א' ה ה) וישכון ישראל בטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנו, וכן מה שנאמר (דברי הימים ב' ט כ) אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, דקשה במאי משבח הקרא. אך דהעיקר דהא רבוי עם גורם הקנאה, ועל ידי זה נצמח הכילות וצרות עין, אך דשלמה השפיע חכמה עד שמאסו הכל בהבל, וגם היה להם מדת הסתפקות, והיינו עם בני ישראל ויהודה כחול הים לרוב, ואף על פי כן אוכלים ושותים ושמחים איש תחת גפנו, בגפנו דייקא ואין כסף נחשב למאומה. ונחזור לענינינו דאם כן לפי זה קשה מה זו צרה ומה זו תפלה, ונחום איש גם זו יוכיח (תענית כ"א ע"א), ורבי עקיבא (ברכות ס' ע"ב), וכל שכן בחיר שבאבות שהיו בו כל המדות טובות שיצוייר באיש הישראלי, כמו ששמעתי לפרש אין קורין אבות אלא לג' (ברכות ט"ז ע"ב). אך התירוץ בזה כיון שהובטח מפי הקב"ה לטוב, אם כן רצונו ית' לטוב זה בגלוי, לכך היה ירא שמא יגרום חטאו לבטל רצונו ית' והבטחתו ית' ח"ו וכדי בזיון וקצף, וזה היה עיקר היראה שלו על ששכר עבירה עבירה (אבות פ"ד מ"ב), ובפרט בכהאי גוונא שהובטח לטוב, ועיין בשבט מוסר פרק ב' כי כל כעסו ית' על הרשעים מה שמונעים אותו ית' כביכול מלהטיב עם העולם, וכבר פירשתי הפסוק (תהלים צב י) כי הנה אויביך ה' כי הנה וגו', כדברים האלה והבן. ועיין מ"ש שם בשמו על הפסוק (נחום א' ב) נוקם ה' וגו'. ולי נראה דהכי פירושו דהשי"ת נוקם על מה שהוא בעל חימה והבן, והיינו הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין (ב"ר ל"ג ג), כי מדת הרחמים כועס על שאינם מניחין אותו לפעול פעולתו, וההיפך צדיקים, כי מדת הדין אינו רוצה לפעול פעולתו, ושורשו רחמים דעל ידו הרחמים בשלמות בלי נהמא דכיסופא, והיינו נוקם ה' דייקא והבן, (וכמ"ש לעיל בפרשת חיי שרה בפסוק (בראשית כד ג) ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלהי הארץ, עיין שם). וזה שאמר יעקב (בראשית לב יב) פן יבא והכני כנ"ל, ואתה אמרת היטב אטיב עמך וגו', ואם כן אין רצונך בכך, ואם כן ודאי דהמונע והביטול ממני, לכך אני מתפלל. ואם כן נכון הדבר שהפסוק בתפילה בין הבטחות, וגם שאין הזכרת הבטחות לנצחון, ודו"ק היטב כי דבר פלא הוא בס"ד. ועוד נ"ל, ויתבאר הכפל היטב אטיב, על פי מה שפירשתי בפסוק (תהלים ד ב) בקראי ענני אלקי צדקי בצר הרחבת לי וגומר, (ושורש הדברים כי שכר מצוה מצוה, ובמה שמקבל שכר על איזה מצוה, עושה נחת רוח להבורא שיכול להשפיע לו, כי מקור הטוב רוצה להטיב, ועל זה גופא מגיע לו עוד שכר. וזה שאמר הכתוב בקראי ענני וגו', ומפרש הפסוק אחר כך באיזה זכות יהיה נענה בזה, אשר בצר הרחבת לי והבן). והיינו היטב כדי שאטיב, ודוחה המאמר קטונתי וגו' (בראשית לב יא), (ור"ל שנתמעטו זכיות על ידי החסדים שקבל, ובאמת הוא בהיפך כנ"ל) והבן, ונכלל זה באמרו ית' לאברהם הרבה ארבה והבן, וכמו שפירש רש"י על ושמתי את זרעך כחול הים.