이사야 סו:6의 주석

קול, מצייר כי שומע קול שאון מן העיר שהוא מהמון העיר אשר בירושלים, שנית מצייר ששומע קול שאון מן ההיכל והמקדש, שלישית מצייר ששומע קול ה' שמשלם גמול לאויביו זה דרך כלל, עתה יתחיל לבאר שלשה הקולות האלה בפרטות:

קול שאון מעיר. אז יצא קול שאון מעיר ציון וחוזר ומפרש שיצא הקול מן היכל ה׳ העומד בציון ולתוספת ביאור אמר שזהו קול ה׳ היוצא לאיים על עכו״ם לשלם גמול לאויביו הם גוג ומגוג כמ״ש ויצא ה׳ ונלחם בגוים (זכריה י״ד:ג׳):

שאון. ענין המייה:

קול שאון מעיר. אז לימות המשיח יצאה קול שאון מעיר ירושלם על גוג ומגוג והם אויבי ה', וכן אמר בנבואת זכריה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם:

קול שאון מעיר. ציון:

וכאלו קול שאון מעיר וקול מהיכל צועקים אלי מן האדמה ולכן קול ה' ורצונו הוא להיות משלם גמול לאויביו, גם יכוין בקול השם משלם גמול לאויביו שמלבד הנקמה שיעשה ה' באומות על מה שהחריבו את ירושלם ושרפו את בית קדשו עוד יחרימם על מה שדברו כזבים באלוקותו, ולכן זכר שלש קולות שעליהם הקדוש ברוך הוא משלם גמול לאויביו. ראשונה, קול שאון מעיר מהרוגי ירושלם. והשנייה, קול מהיכל משרפת בית ה'. והשלישית, קול ה' שרוצה לומר קול דברי העמים אשר דברו על ה' כמו שאמר בדניאל (ז, יא) חזה הוית באדין מן קול מליא רברבתא די קרנא ממללא חזה הוית עד די קטיל' חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, שביאר בזה שמפני קול הדברים שהחיה הרביעית מדברת בפנות האלקיות יהיה חרבנה. והותרה בזה השאלה השלישית.

קול מהיכל. השם, הוא בית השם, או השמים כי יקראו היכל הקודש, וטעם קול שישמע בכל העולם נקמת השם בהם:

לאויביו. הם המנדים:

כתוב במדרש שיר השירים על אשה אחת שהטמינה את בנה בראש הגג, ומפני שאמר משה ומת כל בכור, הסבירה היא שינצל על ראש הגג, הרגישו בו הכלבים ואכלוהו, עמדה בחצי הלילה לבקשו, והנה אכלוהו הכלבים, והיא הקיצה כל המצריים בקולה. כמו פורענות מצרים תהיה פורענות אדום, מצרים בדם, ואדום בדם, שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש, השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה׳ (יואל ג ג ד), במצרים קול צפרדעים, ובאדום קול שאון, דכתיב קול שאון מעיר (ישעיה סו ו), במצרים נהפך עפרה לכנים, ובאדום לזפת, שנאמר [ונהפכו נחליה לזפת] והיתה ארצה לזפת בוערה (שם לד ט), במצרים [ערוב, ובאדום כתוב וירשוה קאת וקפוד וינשף ועורב ישכנו בה (ישעיה לד יא), במצרים] דגם בדבר, ובאדום כתיב ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחזקאל לח כב), במצרים לקו בשחין, ובאדום כתיב המק בשרו (זכריה יד יב), במצרים [לקו בברד, ובאדום כתיב וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל לח כב), במצרים] לקו בארבה, ובאדום כתיב אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה (יחזקאל לט יז), במצרים לקו בחשך, ובאדום כתיב נטה עליה קו תוהו ואבני בוהו (ישעיה לד יב), ואומר כי הנה החשך יכסה ארץ (שם ס ב), וכשם שבמצרים הרג הבכורות, כך באדום כתיב נסיכי צפון כולם (יחזקאל לב ל), במצרים פרע מאלהיהם, ובאדום כתיב יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיה כד כא), כך דרש ר׳ תנחומא במדרשו.

קול שאון מעיר. מבאר ענין סיבת חטא ישראל אשר נחרב הבית ונהרס העולם כמ"ד בגמ' ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים ובאותו יום נתכפרו עונותיהם של ישראל וז"ש קול שאון מעיר הכוונה על העיר הקודש אשר נחרבה. והקול ההוא משלם גמול לאויביו כי חטא ישראל יכופר כבר וא"ש. או יאמר קול מהיכל ה' קול ה' משלם גמול לאויביו דהנה ידוע לא ברעש ה'. אך קשה הא כתב יוסף בר גוריון הכהן קודם חורבן הבית היה רעש בהיכל. אלא דבאמת אם הקב"ה עושה דין ברשעים הוא ברעש וזהו נמי כאן שאמר מהיכל ה' אך קשה הלא לא ברעש ה' ולכן קאמר קול ה' משלם גמול לאויביו ושייך שפיר רעש כנ"ל וק"ל: