이사야 65:25의 주석

כתוב ונחש עפר לחמו (ישעיה סה כה). א"ר אלעזר אפילו קללתו יש בו ברכה. שנאמר על גחונך תלך. שהוא בורח לחור וניצל. ועפר תאכל. שכל מקום שהולך מזונו עמו.

יאכל תבן. ולא יצטרך להשחית בבהמה:

זאב וטלה ירעו כאחד, ולא יזיקנו, וגם יתהפך טבע הדורסים עד שהארי תבן יאכל ולא יאכל בשר כלל, וגם הנחש ישאר עפר לחמו כמו שהיה ולא יזיק ומפרש נגד זאב וארי שהם הרעו לצרכם עתה לא ירעו. נגד הנחש שהזיקה רק להשחית, אומר, ולא ישחיתו בכל הר קדשי:

ירעו. מל׳ מרעה:

ירעו, ישחיתו. בארתי למעלה (יא ט) :

זאב וטלה. כבר פירשנו הענין בפרשת ויצא חטר:

) ירעו כאחד. ולא יטרוף הזאב את הטלה כי אף החיות הטורפות לא יטרפו עוד כמ״ש וגר זאב וכו׳ (לעיל יא):

זאב וגו'. הטעם השלום, ולפי דעת רבים שהשם יסיר תולדת הזאב, והעד כבקר יאכל תבן:

ואומרו זאב וטלה ירעו כאחד פירש הרב ר' אברהם אבן עזרא שבזה הבטיח על השלום שיהיה בימות המשיח כמ"ש וגר זאב עם כבש (ישעיה יא, ו) וגומר, ושאומרו ונחש עפר לחמו ענינו שעם היות שהנחש לא ישנה מזונו כאריה כי תמיד היה עפר לחמו הנה עכ"ז לא ירעו ולא ישחיתו. ול"נ שלא בא הכתוב להודיענו זה אלא שכדי לחזק הבטחתם הודיעם מה יהיה משפט ארבעת המלכיות שמשלו עליהם באמרו זאב וטלה ירעו כאחד שזכר ראשונה הזאב שהוא מענין הדוב שראה דניאל במשל פרס וכן דרשו חכמים ז"ל בב"ר (צט, ג) בנימין זאב יטרף (בראשית מט, כח) על מלכות פרס ולפי שהיתה עבודתו מתוקה לישראל זכרו תחלה וטלה אמר כנגד יון כי כן ראה אותו דניאל צפיר העזים, וכבר ידעת שהתור' עשת' כדבר אחר שה כשבים ושה עזים ומה טוב אומרו זאב וטלה ירעו כאחד כי לפי שיון החריבה את פרס והיתה תמיד שנאתם גדולה זה לזה אמר שבזמן ההוא ירעו יחדו ויהיה שלו' ביניהם, ועל מלכות בבל שנעשת מלכות ישמעאל אמר ואריה כבקר יאכל תבן לפי שישראל נמשלו לבקר כמו שאמר ואפרים עגלה מלומדה (הושע י, יא) יאמר שהם ישתתפו עם ישראל באמונותיהם אם לא שיהיה ישראל אוכל החטה שהוא הגרעין והאריה יאכל התבן וזהו שאמר שהאריה כבקר יהיה לפי שעליו בן דוד יצמח כמו שאמר בפרקי רבי אליעזר, אבל עכ"ז אותו אריה יאכל תבן, ועל מלכות אדום אמר ונחש עפר לחמו וכבר ידעת שסמאל הוא שרו על עשו וכמו שזכרו חכמים זכרונם לברכה (פרקי דר"א יג) שהיה סמאל רכוב על הנחש שהסית לחוה גם כי הוא היה לישראל נחש צפעוני ולכן יאמר שזה לא יזכה בטובה כשאר האומות אבל יהיה עפר לחמו לפי שלעפר ישכן סלה, ועם זה אלו ואלו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי.

ונחש. הרי עפר לחמו מצוי לו תדיר, ומדרש אגדה ואריה כבקר יאכל תבן לפי שמצינו שעשו נופל ביד בני יוסף שנאמר בית עשו לקש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א׳:י״ח) אבל ביד בני שאר השבטים שנמשלו לחיות לא מצינו לכך נאמר ואריה כבקר יאכל תבן אותם השבטים שנמשלו כאריה כגון יהודה ודן כיוסף שנמשל כשור יאכלו אותו שנמשל כתבן:

לחמו. מאכל:

ונחש עפר לחמו. כמו שהיה לא דבר אחר, כלומר לא ישוך אדם מישראל, כמו שמפרש לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי והיא ארץ ישראל, והמשיל התורה כנחש יהיה פירוש שלא יהיה מאכלו אלא מין שהוא עפר שנאמר כי עפר אתה כי ישראל נאמר עליו בזמן ההוא כי מלאה הארץ דעה את ה' והנה איננו עפר ולא ישוך הנחש עקבו:

כבקר. כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה:

וטעם נחש עפר לחמו, כתולדתו, ולא דבר אחר, והטעם שלא יזיק:

ואמנם בבראשית רבה (צה, א) דרשו זאב וטלה ירעו כאחד זאב זה בנימין דכתיב בנימין זאב יטרף וטלה אלו השבטים שנאמר שה פזורה ישראל, ירעו כאחד אימתי כשירד בנימין עמהם, אריה זה יהודה שנאמר בכור שורו הדר לו נמצאים אוכלים כאחד שאמר וישבו לפניו הבכור כבכורתו. עד כאן. רוצה לומר שיעד הנביא כאן התאחדות המלכיות והשבטים באהבה ואחוה רבה מבלי חלוק. ואולי פשט הכתובים נוטה יותר למה שפירשתי ראשונה שזכר משפט ארבע המלכיות שכולם ישאר להם שם ושארית זולתי לאומת אדום והוא אשר דברתי אליכם שתהיה נקמת השם יותר באומות אדום מבשאר האומות ולא תזכה אותה האומה המקוללת אל מה שיזכו האומות האחרות ולכן אמר עליו בלבד ונחש עפר לחמו, ועל זה אמר בבראשית רבה לעתים לבוא הכל מתרפאין חוץ מן הנחש והגבעונים נחש מנין שנאמר ונחש עפר לחמו וגומר כי הנה לא כיוונו בזה לנחש אחד מן השרצים כי אם לאדום נחש בריח, ולכן אמרו על זה ר' יוסי ברבי חנינא בשם ר' חייא בר אבא אמר ליה הקדוש ברוך הוא לנחש אני עשיתיך שתהא מלך על כל בהמה וחיה ואתה לא בקשת ארור אתה מכל הבהמה, אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם ולא בקשת על גחונך תלך, אני עשיתיך שתהיה אוכל מאכלות כאדם ולא בקשת ועפר תאכל כל ימי חייך, אתה בקשת להרע אדם ולישא את חוה ואיבה אשית בינך ובין האשה, הוי מה שבקש לא נתן לו ומה שבידו נוטל הימנו. ע"כ. ראה כמה הפליגו השלמים האלה בדבריהם כי הם כנו את אדום בשם נחש וכנו את ישראל בשם אדום כמ"ש ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד, לא), ולכן אמרו במשלם שאמר הקב"ה לנחש אני עשיתיך שתהא מלך על כל בהמה וחיה רוצה לומר שרומי ראש מלכות אדום תמלוך בכפה ותמשול בכל האומות שכנה בבהמה וחיה כי כן משלה רומי על כל המלכיות כלם, והיא לא נתפייס' בזה אבל רצתה להשתרר גם השתרר על האדם שהוא ישראל, לכן יהא דינו שבעת חרבן האומות יהיה עונש אדום וחרבנו גדול מעונש כל שאר האומות וזהו ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, עוד זכרו שעשה הקב"ה לרומי מלכות אדום שני יתרונות הראשונה ללכת קוממיות כאדם רצו בזה שנתן באומה הזאת חכמה מכל בני קדם עד שהיתה בערך האחרות כאדם ההולך נצב הקומה בין הבהמות, ולפי שהשלימות השכלי היה באומת ישראל לכן אמרו קוממיות כאדם, ומפני שלא נתפייס בזה היה ענשו שלעתיד תאבד חכמתו וכמו שאמר והאבדתי חכמים מארץ אדום ותבונה מהר עשו (עובדיה א, ז), עד שילך על הגחון ביותר שפל שבחיות, והשנית לאכול מאכלות כאדם ורצו בזה שאדום התעסק בתורה שהיא לחם אבירים כישראל שנקרא אדם, ולפי שלא נתפייסו אלא לגלות בה פנים שלא כהלכה יהיה ענשו שעפר יאכל כל ימי חייו כלומר שלא יתלונן בצל שדי ולא יעלה אל בית ה' כשאר העמים ללמוד תורה אבל ישאר באמונותיו הכוזבות עדי עד, עוד אמרו שבקש להרוג אדם ולישא את חוה ורצו בזה שרצה להחריב את ישראל ולקחת תורתו וארצו ולכן יהיה ענשו שכל העמים יהיו בשלום עם ישראל וארצם מלבד אדום וזהו ואיבה אשית בינך ובין האשה באופן שלא דיי שלא ישאר לאדום מה שבקש מהמעלה והקדושה אלא אף אותה מעלה קטנה שהיא למלכות רומי בראשונה קודם מלכה בכפה לא יהיה לה מפני שנאת ישראל אותה הנה התבאר מזה אמתת מה שפירשתי בענין הנחש.

ירעו. מלשון רעה:

ונחש עפר לחמו. הנה עפר יהיה מאכלו כתולדתו ונטבעו ולא יזיק למי:

כל אלה הנבואות עתידות בארץ ישראל לבדה כי כתוב כן בכל הר קדשי:

לא ירעו. לא יעשו רעה למי ולא ישחיתו את מי:

בכל הר קדשי. הוא ארץ ישראל:

אמר ה׳. כן יאמר ה׳: